במשך לא מעט שנים התקשה אלסנדרו רוסליני להתמודד עם המיתוס של משפחתו המיוחסת ועם הצל הענק של סבו הנערץ – גאון הקולנוע רוברטו רוסליני ("רומא עיר פרזות", "פאיזה"), מאבות הניאו ריאליזם האיטלקי בשנות ה-40 של המאה הקודמת וסנדק הגל החדש הצרפתי. במשך כמה עשורים משפחת רוסליני הייתה על תקן של משפחה מלוכה או אצולה וסיפקה שלל כותרות ושערוריות. סבא רוסליני למשל, היה גבר כריזמטי ומרשים, שלא האמין בנאמנות לנשותיו וניהל רומנים מפורסמים ומתוקשרים. השיא היה כשכבש את כוכבת הקולנוע אינגריד ברגמן, שנטשה את בעלה וילדיה למענו בזמן שהוא היה נשוי למרצ'לה. ב-1950 היא עברה לגור איתו באיטליה, מה שחולל סקנדל מתוקשר - גם באיטליה הקתולית וגם בהוליווד השמרנית.
במותו ב-1977 בגיל 71 רוסליני לא הוריש לילדיו פרוטה. במקום זאת, הוא הוריש להם שלל סכסוכים משפחתיים. אלסנדרו (57) טוען שצאצאיו של הקולנוען המיתולוגי לקו כולם במחלה, והוא אפילו המציא לה שם - ה"רוסליניטיס". "ברגע שאתה נושא את השם רוסליני אנשים מסתכלים עלייך אחרת, יש ממך ציפיות שתעשה דברים גדולים, שתהיה מיוחד, משכיל ויצירתי מלידה. אבל אני לא הרגשתי מוכן ולא מיוחד. לא הרגשתי שאני טוב מספיק ושאני ראוי לשאת את השם הזה. התקשיתי להתמודד גם עם המורשת שסבא השאיר מאחוריו", מתוודה אלסנדרו בריאיון זום שערכתי איתו השבוע ממשכנו ברומא. "רוסליניטיס, זה כמו וירוס שכולנו קיבלנו, לכל אחד יש תסמינים אחרים, אבל כולנו קיבלנו את זה קצת. אחד התסמינים של המחלה המסתורית זה חרדת ביצוע".
בגיל ההתבגרות, אלסנדרו החל לצרוך סמים ובסופו של דבר הפך לנרקומן. "רוב החברים שלי התחילו לעשן ג'וינטים בגיל 14 וגם אני הצטרפתי", הוא מגלה. "אחר כך התחלתי להשתמש בקוקאין ובגיל די מאוחר הפכת למשתמש יומי בהרואין. יתכן שיש ל'רוסליניטיס' חלק בהתמכרות שלי. הרבה זמן לא ידעתי ולא הבנתי מה המשמעות של להיות רוסליני, היו לי צפיות שלא הצלחתי להגשים".
מה הייתה נקודת השפל הכי גדולה?
"נקודת השפל הייתה כשמדי פעם ניתקו לי את הגז או את החשמל בדירה שבה גרתי. אז נאלצתי להשכיר חדר בדירה לסוחר סמים".
מי הציל אותך?
"כולם ניסו לעזור לי, אבל אחותי היא זו שעזרה הכי הרבה. היא זו שהבינה עד כמה המצב שלי היה קשה. היא גילתה שמשכתי כספים מהחשבון של אמא כשהמוח שלה כבר בקושי תיפקד והיא סיפרה למשפחה על המצב. מי שהעלתה את הרעיון שאלך לגמילה הייתה דודה שלי – השחקנית והדוגמנית איזבלה רוסליני, הבת של סבא ואינגריד ברגמן".
מתי הייתה הפעם האחרונה שבה השתמשת בסמים?
"לפני 15 שנה".
מאז הגמילה מסמים, אלסנדרו עובד כיועץ במרכז גמילה. בעבר ביים סרטים קצרים, בעיקר על משפחתו. "הסרטים האלה לא כל כך טובים ואני לא ממש גאה בהם. עשיתי את רובם בשנים שצרכתי הרבה סמים", הוא חושף. לפני שמונה שנים, אלסנדרו החליט שהגיע הזמן להתמודד עם המשא המשפחתי ועם העבר שלו, באמצעות סרט תיעודי שיביא את הסיפור המקיף של משפחת רוסליני. "הייתי צריך לעשות הרבה עבודה על עצמי לפני שהתחלתי עם הפרויקט הזה. היו לי שני ילדים, הייתי נקי כבר מסמים שנים אחדות, והרגשתי שאני חייב לעשות משהו עם החיים שלי, שאני חייב שתהייה לי סוג של קריירה. אז חשבתי לעשות סרט על אבא שלי, אבל בסוף הבנתי שיהיה יותר מעניין לעשות סרט על הילדים של סבא. בהתחלה כולם חשבו שזה רעיון נורא ושאני לא צריך לעשות את הסרט הזה".
אלסנדרו הבין שעשייה של סרט כזה, תהווה הזדמנות לשאול את הוריו, הדודים והבני דודים שלי, את אותן שאלות "שבדרך כלל אין לך האומץ לשאול במערכות יחסים במשפחות. וזה התחיל מהשאלה: 'איך זה היה עבורכם להיות הבן או הבת של רוברטו רוסליני?', וחלק מהם שאלתי איך הם התמודדו עם להיות הבן או הבת של אינגריד ברגמן. אגב, כשאני מדבר עם אנשים, לאחר שצפו בסרט שלי, הם לא מדברים איתי על הסרט, אלא מספרים מה קורה במשפחות שלהם. כידוע יחסים במשפחות הם דבר מורכב בשביל כולם, יש אחד שהוא יותר חזק ויש אחד או אחת שהם יותר חלשים או שמרגישים ככה. בהתחלה התגובות של האנשים היו מכאיבות, אבל בסופו של דבר הן עזרו לי להתבונן על החיים שלי ועל עצמי. הבנתי שעשיית הסרט הייתה מאד שימושית להצלה שלי" .
הסרט "משפחת רוסליני" הוצג בפסטיבל ונציה 2020 ועכשיו מגיע ל-HOT8 (שישי בשעה 21:10, שבת ב-16:10) וכן ניתן לזמן אותו ב-HOTVOD. זהו סרט מרגש, חזק, כן ואמיץ, בו אלסנדרו משחזר את סיפור חייו המורכב. אלסנדרו עצמו הוא בנו של רנצו רוסליני. רנצו הוא בנם של רוברטו רוסליני ואשתו מרצ'לה שהייתה מעצבת תלבושת. רנצו הלך בדרכי אביו והפך למפיק ובמאי קולנוע, וגם לאקטיביסט פוליטי. הוא התאהב בשנות ה-60 בקתרין כהן, דוגמנית/רקדנית/שחקנית אפרו-אמריקנית ואיתה עשה את אלסנדרו. "בגלל שאבא שלי הסתובב בעולם ואמא הייתה דו קוטבית ואלימה ותמיד היו לה בעיות עם אלכוהול וסמים, גרתי בבית של סבתא מרצ'לה, שהייתה מאוד נחמדה, וגידלה אותי עם הרבה אהבה. סבתא היוותה מקום יציב בשבילי. בשנותיו האחרונות, סבא רוברטו גר מול הבית שלה, אז ראיתי אותו די הרבה".
מהם הזיכרונות החזקים שלך ממנו?
"למרות שבמהלך הסרט אני מאשים אותו בהרבה דברים, הוא היה איש מאוד מתוק ונדיב. סבא היה נעים אלי ומאוד נוכח ועשינו יחד הרבה כיף. מההתנסות שלי, אני יכול לומר עליו רק דברים טובים. כשגדלתי, הבנתי שכדי לעשות את הסרטים שלו הוא השקיע הרבה זמן בתחקיר, בחיפוש אחרי מימון, בצילומים ובעריכה, כך שלא היה לו כל כך הרבה זמן לבלות עם המשפחה. מה גם שהוא התאהב בתסריטאית הודית, עזב למענה את אינגריד, נסע להודו והשאיר את הילדים שלו מאחור. ממה ששמעתי עליו מסבתא שלי הוא היה איש מאד אמביוולנטי - טוב ורע, אבל מערכת היחסים שלי איתו הייתה נהדרת ומאוד אהבתי להיות אתו. סבא צילם סרט כמעט כל שנה, והזיכרונות הכי נעימים היו מהאביב והקיץ כשהוא צילם - כל המשפחה התקבצה ולכולם היו תפקידים על הסט. לא אשכח איך אנשי הצוות נתנו לי כפפות עור ושלחו אותי לעבוד עם החשמלאים להרים או להוריד את הפנסים או לשחרר את הקשרים של כבלי החשמל. עבורי זאת הייתה הנאה גדולה להיות על הסט של סבא".
מבחינת אלסנדרו, הרגע המרגש ביותר ב"משפחת רוסליני" היה המפגש עם אימו החולה, שחייה בבית אבות בניו-יורק ומרותקת לכיסא גלגלים. "מה שריגש אותי זה שאמא אמרה לי בצילומים שהיא הייתה מאוהבת ואהובה על יד אבא שלי ועבורה זה היה סיפור אהבה חשוב. זה לא משהו שחשבתי עליו כי רק ידעתי על הקשיים במערכת היחסים שלהם. למרות הבעיות שלה, אמא הייתה מאוד אינטליגנטית וטובה והיא הצליחה לייצור לעצמה קריירה מוצלחת כדוגמנית וכשחקנית, אבל במשפחת רוסליני באופן מוזר זה לא נחשב למשהו חשוב. לעמת אותה עם העובדה הזאת, היה דבר מאד קשה בשבילי".
במהלך "משפחת רוסליני" משוטט אלסנדרו בעולם ונפגש עם הדודים והדודות שלו, מאי בשבדיה שם חי רוברטינו, פלייבוי יפיוף בדימוס, בנם של רוסליני וברגמן, ועד דובאי, שם הוא פוגש את דודה רפאלה החצי הודית, שהתאסלמה והפכה לנור. אלסנדרו גם עלה לקבר של סבא רוסליני עם אביו ואיזבלה. "היה לי קשה לעשות את הראיונות האלה, אבל חששתי במיוחד מהמפגש עם איזבלה כי היא כמו דמות אם עבורי, או יותר נכון דמות אב. היא זו שחשפה אותי לעבודה בקולנוע ועזרה בתקצוב הפרויקט הנוכחי ולכן חששתי לשאול אותה את השאלות ששאלתי. איזבלה היא אישה מאוד אמיצה – בתור הבת של אינגריד, שזכתה בשלושה אוסקרים, נדרש ממנה אומץ רב כדי להפוך לשחקנית. היא גם התחילה לביים וגם זה דורש הרבה כוח".
מה היא חשבה על הסרט שלך?
"היא אהבה אותו, אבל בגלל שאני מדבר בו על אבא שלה ועל אנשים רבים שכבר לא איתנו, הוא גם מאוד העציב אותה".
אם רוברטו רוסליני היה רואה את הסרט שלך, מה הוא היה חושב?
"אני לא יודע. אני לא תמיד מדבר עליו בצורה חיובית בסרט, אז מי יודע מה הוא היה אומר".
השיא של הסרט הוא מפגש משפחתי ראשון של שבט רוסילני, מאז ההלוויה של רוברטו רוסליני ברומא, 1977. זה קורה בארה"ב, וכמובן שהמפגש הטעון גורר התמודדות עם מטענים וכאבים. "רציתי להגיע לאמיתות שלא נאמרו במשפחתנו מעולם. יש לנו במשפחה יחסים מורכבים עם הצלחה, זה נושא מאד חשוב אצלנו. העובדה שהצלחתי לגרום לבני משפחתי להכיר בעבודה שלי, ואני כבר לא רק הכישלון שהייתי – זה מאוד משמעותי עבורי. השאלות ששאלתי במהלך הצילומים והדרך שבה אני רואה את המשפחה לא גרמו שמחה לכולם בהתחלה, אבל בהחלט חל שינוי במשפחה. אבא שלי מאוד גאה בי עכשיו. הילדים שלי, שגם הם השתתפו במפגש, מתמודדים הרבה יותר טוב עם שם משפחתם, גם בגלל שהשם רוסליני לא כזה מפורסם כיום. הם לא סובלים כל כך מהלחץ. יש להם הדרכה טובה יותר ממה שלי היה בילדותי - אני והאימהות שלהם אומרים להם כל הזמן שהדבר החשוב ביותר זה שהם יצליחו בבית הספר וכל מה שהם עושים צריך להיות טוב".
איך המסע של "משפחת רוסליני" שינה את חייך?
"קודם כל אני יותר מוערך ועיתונאים מבקשים לערוך איתי ראיונות. כמה פעמים אפילו זיהו אותו ברחוב. בסך הכול זה לא שינוי גדול בחיי והתהילה והפרסום לא דבקו בי".
ואחרי שעשית את הסרט, אתה עדיין סובל מ"רוסליניטיס"?
"בוודאי. מאה אחוז, העובדה שאני מדבר איתך עכשיו ושאתה מראיין אותי מחזקת את האגו שלי וכשהראיונות הללו יסתיימו זה יחסר לי. העיקר הוא שבזכות המסע הזה, אני מרגיש יותר בטוח ואם יש לי רעיון לסרט חדש, אני יכול לנסות להגשים אותו. מה שלמדתי בתהליך הגמילה, זה שלא חשוב באיזו משפחה נולדת, חשוב מה שאתה עושה היום ושתנסה לעשות את הדבר הנכון הבא".
ומהו הדבר הנכון הבא?
"החלטתי לעשות סרט עלילתי. אני רוצה לספר סיפור שקרוב אלי: איך המשפחה שלך ממצבת אותך, איך היא גורמת לך להראות ועד כמה ניתן לשנות את המצב הזה. אני רוצה לדבר גם על התמכרויות לסמים. מכיוון שאני עובד כבר כמעט 13 שנה עם מכורים לסמים ומנסה לעזור להם, יש לי כמות עצומה של סיפורים. אני יודע הכול על התמכרויות ועל הדרך שבה רואים אותך במשפחה. התחלתי לעבוד על התסריט ואני רוצה לכתוב אותו נכון, יפה ומדויק וזה ייקח לי זמן".
