לאורך השנים, חיילי צה"ל זכו לייצוג מאוד שלילי בסרטים ממדינות ערב והוצגו ככובשים נבזיים, אלימים ונטולי כל אנושיות. עם זאת, דרמה ירדנית חדשה שהוקרנה הלילה (ב') בבכורה במסגרת פסטיבל טורונטו היוקרתי, הלכה רחוק וקיצוני יותר מכל מקרה אחר עם סצנה מזעזעת במיוחד שבה יחידה של לוחמים ישראלים מוציאה להורג בדם קר משפחת פליטים פלסטינים - אבא, אמא, ילדים ואף תינוק שזה עתה נולד. הסצנה הבלתי נתפסת באכזריותה מופיעה בסרט "פארחה" של הבמאית דרין ג'יי. סלאם, הפקה משותפת של ירדן, סעודיה ושבדיה, והיא כאמור נבחרה לפסטיבל הקולנוע של טורונטו, כחלק ממסגרת דיסקברי המוקדשת לבכורות בימוי של יוצרים מכל העולם.
הסרט "פארחה" מבקש לשחזר את חווית הנכבה מנקודת מבטה של נערה פלסטינית צעירה שמסתתרת במרתף של בית משפחתה. לדברי הבמאית הירדנית, הסיפור מבוסס על התנסויותיה של אישה בשם ראדייה, בת דמותה של גיבורת הסרט אשר נמלטה במהלך המלחמה לסוריה. הסרט משווק בטורונטו כ"סיפור התבגרות אינטימי בצל המלחמה" והתקציר הרשמי שלו מתאר את סיפור המסגרת על התנסויותיה של הנערה שחולמת לעזוב את ביתה לטובת לימודים בעיר הגדולה, ואז מוצאת את עצמה לכודה לבדה בכפר הולדתה שהותקף על ידי הצבא הישראלי, ננטש והפך לחורבה. לתקציר צורפה אזהרת צפייה בגין סצנות של "רצח עם, אלימות אתנית, אלימות מלחמתית, וטראומות", אולם גם אזהרות אלה אינן יכולות להכין אותנו לזעזוע אל מול הזוועות שמגיעות לשיא קולנועי חסר תקדים בסצנה המדוברת שבה פארחה צופה מהצד במסכת ההתעללויות שעוברת משפחה פלסטינית תמימה בידי החיילים, והמוות האכזרי בסופה.
הסצנה המדוברת מתחוללת אחרי המתקפה של הצבא הישראלי על הכפר. פארחה מסרבת להימלט כמו רוב התושבים, ונותרת לצד אביה המוכתר, אשר בלית ברירה נועל אותה במרתף ביתם, בניסיון לגונן עליה מהתוקפים היהודים. במשך ימים היא שורדת בחלל הקטן והחשוך עם מאגר מזון דל וחוסר ידיעה בנוגע לעתיד. בחיפוש אחר עזרה היא מציצה החוצה מבעד לחור בדלת לעבר חצר הבית הנטושה. יום אחת היא מבחינה במשפחת פליטים פלסטינים - אב, אם ושתי בנות - שהגיעו למקום בחיפוש אחר מחסה. האישה מסתבר כורעת ללדת, ובסיוע האב הלידה מסתיימת בהצלחה ותינוק בא לעולם. אבל העולם אליו נולד העולל אינו בטוח, ולכן בני המשפחה ממהרים להסתתר כשיחידה צבאית ישראלית הכוללת שני חיילים, חיילת ומפקד (בליווי משתף פעולה) מגיעים לבית. האב נתפס ונחשד כמחבל, כתמי הדם שעל גופו - זכר ללידה שהתבצעה לפני רגע קט - מפלילים אותו לכאורה, והוא נחקר בעברית קלוקלת תוך מכות נמרצות.
3 צפייה בגלריה
מתוך "פארחה"
מתוך "פארחה"
מתוך "פארחה"
למרות העינויים, האב מתעקש על חפות ואומר שהוא נודד לבדו, אלא שאז מתגלה אשתו על ידי החיילים ומובאת אל המפקד. על סמך מבנה גופה, הוא מגיע למסקנה שהיא הרה והוא תוהה מה מין העובר, ומהמר שמדובר בבן. הוא שולף סכין ומאיים לחתוך את בטנה הבולטת כדי לוודא אם הימר נכון או לא. אבל אז, רגע לפני שהוא מבצע את המעשה הזוועתי, נחשפים ילדי המשפחה והתינוק שאיתם. שמח וטוב לב המפקד מחליט להוציא להורג ביריה את בני המשפחה החפים מפשע, לקול מחאת המשת"פ שזועק "הבטחת לי שלא תהרוג נשים וילדים" - מחאה שהמפקד מתעלם ממנה לחלוטין ונותן את ההוראה לירות בבני המשפחה - וכל זאת מול עיני פארחה שמתבוננת מהמרתף, ועיני הצופים שמתבוננים בזוועה על המסך.
אחרי וידוי ההריגה, מסתבר שהתינוק נותר בחיים. "הוא בן, הימרתי נכון", קובע המפקד בקור רוח ואז מורה לחייל חובש כיפה לחסל אותו. "אל תבזבז עליו כדור", הוא אומר בעוד החייל מכוון את נשקו לעבר התינוק ששוכב בוכה על הקרקע. במקום לירות הוא מנסה לדרוך על ראשו של העולל חסר האונים, אך אינו מסוגל לעשות זאת. כפתרון מקל מצפון, הוא לוקח מטפחת ומניח אותה על פני התינוק שמופקר לגורלו. הישראלים עוזבים, וקול הבכי שנשמע במשך זמן קצר, נדם. כל זאת מול עינינו.
3 צפייה בגלריה
מתוך "פארחה"
מתוך "פארחה"
מתוך "פארחה"
הבמאית סלאם נולדה בכוויית וגדלה בירדן, שם למדה קולנוע במכון הים האדום בעמאן. היא ביימה בעבר שלושה סרטים קצרים - האחרון שבהם, "התוכי" מ-2016, מספר על משפחה יהודית שנכנסת לגור בבית שבו התגוררו בעבר פלסטינים שגורשו, ושתוכי משמר את זכרם בקולו. "פארחה" הוא כאמור סרטה הארוך הראשון, ולמרות הסצנה הזוועתית והשנויה במחלוקת שמציגה את חיילי צה"ל כמפלצות צמאות דם, הוא התקבל לזירה המאוד מכובדת של פסטיבל טורונטו. בסרט מככבת כראם טאהר הירדנית בתפקיד ראשון בקולנוע ולצדה השחקנים הפלסטינים תושבי ישראל אשרף ברהום (כאביה המוכתר) ועלי סולימן (כמשת"פ). את המפקד האכזרי מגלם סמואל קצ'ורובסקי הצרפתי, נון-אקטור שבימים כתיקונם עובד כמרצה לאנימציה. הסרט נוצר על ידי סלאם וצוות מפיקות ירדניות, ובתמיכת הקולנוען השבדי וויליאם יוהאנסון קאלן כמפיק שותף. כסף ישראלי לא מושקע בפרויקט זה כלל וכלל.
בהצהרת הכוונות שלה, סלאם עצמה כותבת כי התסריט נכתב בהשראת סיפורה האמיתי של ראדיה, כפי שהתגלגל לאוזניה, ולפי דבריה הסרט עוסק ב"חברות, השראה, הפרדה, חניכה, גלות, הישרדות, ושחרור אל מול האובדן - הכול דרך עיניה של נערה צעירה. החוויות הקשות של הנערה הזו נדדו לאורך שנים עד שהגיעו אליי, ועכשיו הזמן לחלוק אותן אתכם". אפשר להעריך שבין הצופים הזרים יש שיזהו בסיפורה של הנערה הפלסטינית החולמנית קווים מקבילים לסיפורה של אנה פרנק, לא רק בגלל הסיטואציה האישית של הסתתרות במקום סגור, אלא גם בגלל ההשוואה ברורה בין הישראלים לקלגסים נאצים.
3 צפייה בגלריה
מתוך "פארחה"
מתוך "פארחה"
מתוך "פארחה"
בשבחים שמרעיפה על הסרט, נטליה האנטר-יאנג, האחראית מטעם פסטיבל טורונטו על תוכנית הסרטים מאפריקה והמזרח התיכון, היא כותבת "זהו סרט ארוך ראשון נועז ומטלטל של הבמאית הירדנית דרין ג'יי. סלאם, 'פארחה' ממחיש הן את האימה המבודדת של המלחמה והן את היופי המתמשך שיכול לצבוע זכרונות של ארעיות - תיעוד מנטלי של הצחוק האחרון, הניחוח הקלוש של חופש לפני הריקנות של הגלות. הופעה מרשימה של השחקנית כראם טאהר מדגישה את האובדן הקטסטרופי עם החלטיות לא מתפשרת. בסיפור יוצא הדופן והנורא הזה, הקול של סלאם כבמאית מציג פרספקטיבה חודרת על הנכבה ושבה למבט של מורשת תרבותית בעיצומו של סחף גלובלי".
לצד "פארחה", מוקרנים השנה בטורונטו שני סרטים נוספים העוסקים בסכסוך הישראלי פלסטיני: המותחן הפסיכולוגי "הסלון של הודא" של האני אבו-אסעד בכיכובם של מאיסה עבד אלהאדי ועלי סולימן שעלילתו מלאה תככים ומזימות בחסות השב"כ, והדוקו "נהגו של השטן" של הבמאים דניאל קרסנטי ומוחמד אבו-גט המתעדים את פעילותם של מבריחי השב"חים בנגב.