אם אתם נמנים על מעריציה, בטח שמתם לב שאתמול (חמישי) עלתה בנטפליקס העונה השנייה של "סוכן הלילה" - דרמת האקשן שעוקבת אחר פיטר סאת'רלנד (גבריאל באסו), סוכן FBI אשר זכה לתשורה נאה עבור אומץ ליבו והורחק על ידי הבולשת למרתפי הבית הלבן, שם תפקידו לשבת ליד הטלפון ולהמתין לשיחה. ולמה בעצם שלא תימנו על מעריציה, או תכירו אותה לכל הפחות? ב-2023 הפכה "סוכן הלילה" לאחת מהסדרות הנצפות ביותר של נטפליקס, להיט גלובלי פר אקסלנס - וזאת למרות שגם במיטבה לא היה לה הרבה להציע מלבד ליטרת הבידור המינימלית שמצופה משכמותה, בתוספת קמצוץ - ממש קמצוצון - של אישיות אשר עזרה למסמס את הגנריות המוחלטת שלה בנוגע לכל יתר התחומים. במילים אחרות: "סוכן הלילה" הפכה ללהיט גלובלי למרות שכבר ראיתם אינספור סדרות כמותה בעבר, וכנראה שתראו אינספור מהן גם בעתיד.
"סוכן הלילה" עונה 2 – טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
איך זה קרה? ובכן, הסיבה הראשונה שעולה לראש היא הנחמה שמציג מוצר גנרי ומבוצע-היטב בתקופה של סערה וחוסר-ודאות. בעיתות מצוקה, ואלוהים יודע שאנו בעיתות, סדרות כמו "סוכן הלילה" הן דבר להיאחז בו, משהו שעוזר לפנות את המוח הדואג והנפש הדואבת אחרי עוד יום קדחתני ומלא בחרדה. אבל ייתכן שיש סיבה נוספת לכך ש"סוכן הלילה" זוכה לפופולריות כה מפתיעה - והיא קשורה לזה שבהחלט לא מדובר על הנציגות הנוכחית היחידה לז'אנר הספציפי שהיא מאכלסת. לצורך העניין, בואו נכנה את הז'אנר הזה "אקשן/מתח מעדות הביון/ריגול", וכעת, תחת המטרייה הרחבה הזו, שימו לב אילו עוד יצירות קיבלנו לאחרונה - ובעיקר, שימו לב כמה מהן בכלל ישנן.
9 צפייה בגלריה
מתוך "היונים השחורות", "סוכן הלילה" ו"התן"
מתוך "היונים השחורות", "סוכן הלילה" ו"התן"
מתוך "היונים השחורות", "סוכן הלילה" ו"התן"
(צילום: באדיבות yes,נטפליקס, פיקוק)
רשימה חלקית: "היונים השחורות" (נטפליקס), "התן" (פיקוק, בארץ ב-yes וב-HOT), "טהרן" (כאן ואפל TV פלוס), "הזקן" (דיסני+), "סיטדל" (אמזון פריים) על שלל נציגויותיה הבינלאומיות, "הכיסוי" (הולו ובארץ דיסני+) עם אליזבת' מוס, "הרכש החדש" (עוד רגע עונה שנייה בנטפליקס), "הסוכנות" (שואוטיים ובשבוע הבא ב-HOT) בכיכובם של מייקל פאסבנדר וריצ'רד גיר, "מסייה ספייד" של סקוט פרנק ("גמביט המלכה") ברשת AMC עם קלייב אואן בתפקיד הראשי, וכמובן, "סוסים איטיים" (אפל TV פלוס) - הרולס-רויס הנוכחית של החבורה כולה, שנהנתה מעונה רביעית משובחת במיוחד השנה.
אם נמתח מעט את הרשת, נמצא גם את "אנדור" (דיסני+) מבית "מלחמת הכוכבים", שבה כמעט ולא תראו חייזר אחד לרפואה אבל בהחלט תיתקלו באינטריגות גיאו-פוליטיות חובקות-גלקסיה; את FUBAR הקומית של ארנולד שוורצנגר בנטפליקס; את "מר וגברת סמית'" המבריקה של אמזון פריים, שמתחזה לדרמת אקשן מעדות הביון אך למעשה מהווה דרמה קומית על מערכת יחסים, ואת "נאמנות כפולה" המרתקת של HBO, עם רוברט דאוני ג'וניור, שעוסקת במרגל וייטנאמי בארצות הברית. כל אלו, מיינד יו, עלו - לראשונה או בעונות חדשות - בשנה וחצי האחרונות בלבד. אז מה בעצם היא הסיבה לעושר הזה, לאינפלציה הזו, בסדרות ריגול/ביון? הרי מדובר בכמות חריגה, בטח ביחס לז'אנרים האחרים שזוכות לייצוג על המסך הקטן בעת הנוכחית - קומדיות, פנטזיה, מד"ב ועוד. מדוע נראה שאנו חוזים כרגע בתור הזהב של הז'אנר?
9 צפייה בגלריה
מתוך: "סוסים איטיים" עונה 4
מתוך: "סוסים איטיים" עונה 4
המצטיינת. מתוך "סוסים איטיים" עונה 4
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
ובכן, תחילה חובה עלינו לציין את המובן מאליו: השגרירות המוקדמות יותר של הז'אנר, בואו נאמר מ-20 השנים האחרונות. ספציפית, "האמריקאים" הנפלאה ו"הומלנד" עתירת-הבאזז והעניין, כשניתן לצרף לעניין גם את "24" ממוקדת-האקשן, את "ג'ק ראיין" המהוקצעת של אמזון פריים וגם יצירות מזן "הרשימה השחורה". ההצלחה הרבה לה זכו כל אלה (במקרה של "האמריקאים", מדובר היה יותר בהצלחה ביקורתית ופחות, הרבה פחות, בכל האמור בנתוני הצפייה) יצרה סחף מתבקש לכיוון הז'אנר ונספחיו. למה? כי אף אחד בתעשיית הבידור לא עוצם את עיניו מול הצלחה כלשהי, ע"ע מיליארד סדרות הפנטזיה שהפציעו חדשות לבקרים אחרי ש"משחקי הכס" הדגימה את ממדי הקהל שהמתין להן בשקיקה.
שנית, וגם פה אנו במחוזות המובן מאליו, מדובר בסוגה ותיקה מאוד, כזו שמלווה את צופי הטלוויזיה עוד מימי The Avengers הבריטית (עם דיאנה ריג ופטריק מקני), "גט סמארט" הקומית של באק הנרי ומל ברוקס, וכמובן, "משימה בלתי אפשרית" הקלאסית, כולן הפציעו בשנות ה-60 העליזות. סוגה שנמצאת בשטח כל כך הרבה זמן, עם נציגות כה אייקוניות ואהובות, לא נעלמת במהרה - ויותר מכך, ברוח המחזור והעלאת-הגרה של עידננו הפוסטמודרני והמורעב לתוכן, יש לשכיות-חמדה אהובות מהעבר נטייה לחזור לעניינים בכל אימת שמפיק נואש תר אחר הדבר הבא. כך גם בנוגע לז'אנרים. מעבר לנקודות משיכה אחרות, ז'אנר הביון/ריגול זוכה לעדנה שכזו גם בשל ערכו הנוסטלגי הסחיר.
9 צפייה בגלריה
מתוך "האמריקאים"
מתוך "האמריקאים"
בתעשיית הבידור אף אחד לא עוצם את עיניו מול הצלחה כלשהי. מתוך "האמריקאים"
(באדיבות yes)
אבל ישנן סיבות נוספות לפופולריות יוצאת הדופן של הז'אנר כרגע - כאלו שמשתקפות בתנודות גיאו-פוליטיות בחיים האמיתיים, ועידן המידע שמתווך אותן אלינו באופן הרבה יותר אינטימי. הרי כולנו הפכנו בשנים האחרונות למשתתפים נלהבים בתיאטרון הפוליטי הגלובלי - מביעים את דעתנו הנחרצת ב-X (טוויטר לשעבר) על פרשת הדלפת המסמכים, מתווכחים באינסטגרם באשר לתאוריות קונספירציה חובקות-גלובוס, נחשפים לכוחות הנסתרים שמעצבים את העולם ומתווכחים עד כלות בכל הנוגע לטיבם. וזה קורה מכיוון שבפעם הראשונה בהיסטוריה, אנו, הפלבאים, מקבלים הצצה אותנטית לקרביים של מערכות השליטה העולמיות. פרשות מסועפות כמו וויקיליקס, שפעם הייתם מוצאים כמאורע מחולל ברומן של טום קלנסי, הפכו לחלק מדיאטת המידע הסטנדרטית שלנו. חיסולים מסתוריים של מתנגדי-משטר רוסים, שפעם היו משמשים נקודת תפנית בספר של ג'ון לה קארה, מאכלסים משבצת בעמוד החמישי של העיתון גם ביום חדשות חלש. סדרות הריגול/ביון, שבעבר הרחוק יותר אפשרו לנו הצצה מוגבלת ומפולטרת לאיך שהדברים עובדים באמת, במחשכים, הפכו באחת לחומר שממנו עשויה המציאות.
הן מתכתבות עם המציאות הזו, מתווכות אותה באמצעות תרחישי-הקיצון (הכבר לא כל כך קיצוניים) שהן מתארות. ולא רק זאת: היסטורית, הז'אנר החל את דרכו, לפחות במובן שבו אנו תופסים אותו כיום, בימי המלחמה הקרה. רוב יצירותיו המפורסמות ביותר, על הדף ועל המסכים, נוצרו בתקופה הזו ועוסקים במאבקים הנסתרים, הרי-הגורל, שבין הגוש המזרחי לזה המערבי - כשגורל העולם על כף המאזניים. כיום, אנו בעיצומה של מלחמה קרה נוספת, בין אותם גושים ממש, רק עם שחקנים משמעותיים נוספים על לוח המשחק. למעשה, בנקודת זמן זו המלחמה הזו כבר לא כל כך קרה - ועוד לא נגענו בנושאים חופפים כמו מלחמות הסחר הבינלאומיות ותרומתם של תאגידי-ענק בינלאומיים לתסיסה הגלובלית.
9 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ ומארק בארנט
דונלד טראמפ ומארק בארנט
בכל יום הזירה העולמית ההפכפכה מספקת עוד ועוד חומרים לז'אנר שבהתאם, הפך לפופולרי ביותר בשטח. דונלד טראמפ
(צילום: Evan Vucci \ AP)
האיומים הנוכחיים של דונלד טראמפ בנוגע לסיפוח תעלת פנמה? קחו, מתנה, רקע משובח לסדרת מתח על סוכן CIA אמריקני שנשלח בידי הסוכנות לחבל בתעבורה הימית בתעלה על מנת לספק לאמריקאים תירוץ - עד שקשר שנרקם בינו ובין יפהפייה פנמית מקומית גורם לו לגלות מחדש את מוסריותו, כך שהוא הופך למטרה עבור ה-CIA. טראמפ גם אמר משהו על סיפוח גרינלנד? אין בעיה: אחד מבני המקום, בן לעם האינואיט הילידי, מסליק מסמכים סודיים המדגימים תגלית חשובה של מצבורי נפט עצומים שנמצאו במקום, שללא ספק תזרז פלישה אמריקאית. פקיד ממשל מקומי, חצי אינואיט וחצי אמריקאי, מוצא את עצמו ניצב בפני צמד סוכנים ממשלתיים שמגיעים מהיבשת כדי לבדוק את היעלמות המסמכים. כל בחירה שיבחר - תהיה בגידה בצד כזה או אחר. מה יעשה?
הפוטנציאל בלתי-נגמר, כי דומה שבכל יום הזירה העולמית ההפכפכה מספקת עוד ועוד חומרים לז'אנר שבהתאם, הפך לפופולרי ביותר בשטח. מה שמוביל אותנו לדבר הכי מצמרר שעולה מהאינפלציה הנוכחית בסדרות ביון/ריגול: התובנה שבקרוב, תרחישי הקיצון שמנחים אותן כבר לא יספיקו. אולי הם כבר לא מספיקים.
9 צפייה בגלריה
מתוך "היונים השחורות"
מתוך "היונים השחורות"
קורה שז'אנר זוכה לעדנה בולטת קצת לפני שהוא מתפגר. על קברו ייחרט: "כאן נח הז'אנר שכה אהבנו לאהוב, לפני שהמציאות המזעזעת הפכה אותו ללא רלוונטי". מתוך "היונים השחורות"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
המציאות שלנו דרמטית, והיא רק הולכת ומקצינה. הסודות השמורים שהעניקו לז'אנר הביון /ריגול את אונו ההיסטורי, זמינים לכם במרחק כמה קליקים על העכבר. סוכני-כאוס כמו אילון מאסק כבר לא מצדיעים במועל יד (לכאורה, כן?) באיזה חדר אחורי מול קומץ מאמיניהם, אלא במהלך טקס השבעת נשיא ארצות הברית, מול מיליוני האינסלים שסוגדים להם. לעיתים, קורה שז'אנר מסוים זוכה לעדנה בולטת קצת לפני שהוא מתפגר. ייתכן שעבור ז'אנר הביון/ריגול, אלו הם ימי פומפיי האחרונים. על קברו ייחרט: "כאן נח הז'אנר שכה אהבנו לאהוב, לפני שהמציאות המזעזעת הפכה אותו ללא רלוונטי. יהיה זכרו ברוך".
ומה בכל זאת? כמה סדרות ביון/ריגול קצת שונות שאסור לכם לפספס:

"ארצ'ר" (Archer)

סדרת האנימציה הנפלאה של אדם ריד עוקבת אחרי חבורת הזבלים הלא-יוצלחים של סוכנות הריגול הבינלאומית ISIS. בראשם נמצא סטרלינג ארצ'ר, אדם איום ונורא שבמקרה הינו סוכן חשאי יעיל למדי - ובאמת שקשה לתאר לכם כמה שהוא דושבאג, או כמה שמערכת היחסים הרעילה שלו עם אמו מלורי (הבוסית של הארגון) מבעיתה ומשעשעת, או כמה שהסדרה הזו, על 14 עונותיה שזמינות בנטפליקס, מורכבת ומבדרת, ופה ושם גם מבריקה באמת ובתמים. ואפילו לא דיברנו על מלאכת הדיבוב האדירה, אחת מהטובות בתחום. אם טרם הספקתם, תנו ל"ארצ'ר" צ'אנס. גם אם תרגישו צורך עז להתקלח אחרי הצפייה, לא תתחרטו. זה כל הכיף.
9 צפייה בגלריה
מתוך "ארצ'ר"
מתוך "ארצ'ר"
גם אם תרגישו צורך עז להתקלח אחרי הצפייה, לא תתחרטו. מתוך "ארצ'ר"
(FX)

"מנהל הלילה" (The Night Manager)

המיני-סדרה הזו, לפי ספרו מ-1993 של ג'ון לה קארה, נהנית מלוקיישנים מהממים, בימוי אלגנטי וקולח (גם אם מעט שמרני) של סוזן בייר הדנית, וכמובן סיפורו הפתלתל של לה קארה, שעוסק בחייל לשעבר, מנהל לילה במלון, שמגויס בידי המודיעין הבריטי על מנת להסתנן לקרבתו של סוחר נשק נכלולי. אבל למרות כל אלה, הסיבה הטובה ביותר לצפות ב"מנהל הלילה" היא הקאסט המרהיב שכולל את טום הידלסטון, יו לורי, טום הולנדר, טוביאס מנזיאס, אליזבת דביקי ואוליביה קולמן. כל אלה יחד משדרגים את חוויית הצפייה מ"משהו נחמד ולא מחייב לעת ערב" לכדי "פאקקק אוליביה קולמן פשוט אלוהית, ולורי? יא אללה, השאיר את 'האוס' הרחק מאחור, אני חייב עוד מזה".
9 צפייה בגלריה
מתוך "מנהל הלילה"
מתוך "מנהל הלילה"
קאסט לחלום עליו בלילות. מתוך "מנהל הלילה"
(צילום: צילום מסך מתוך "מנהל הלילה", BBC)

"המתופפת הקטנה" (The Little Drummer Girl)

עוד מיני-סדרה לפי ג'ון לה קארה; עוד הפקה חובקת-עולם עם לוקיישנים מהממים, ועוד קאסט מרהיב שבין היתר כולל את אלכסנדר סקארסגארד, פלורנס פיו, מייקל שאנון ומספר שחקנים ישראלים מצוינים, בהם מיכאל מושונוב ואמיר חורי. וישנו כמובן גם ההקשר הישראלי, כי העלילה שטווה לה קארה עוסקת בסוכני מוסד וטרוריסטים פלסטיניים. אבל עזבו את הכול, כי הסיבה המרכזית לצפייה ב"המתופפת הקטנה" היא זהות יוצר הסדרה: פארק-צ'אן ווק הקוריאני, אחד מגדולי היוצרים בזירה העולמית ב-20 השנים האחרונות, הגאון שאחראי ל"שבעה צעדים" האכזרי והאולטרה-משפיע, כמו גם למספר יצירות מופת אחרות ("צימאון" שלו הוא מסרטי הערפדים הייחודיים ביותר שתראו). והבחור מביא לפה את הטאץ' הזה שלו, שמרים את החומר הרחק מעל הגבהים שדומה כי מותרים לו.
9 צפייה בגלריה
המתופפת הקטנה
המתופפת הקטנה
לא רק בגלל הזווית המקומית. מתוך "המתופפת הקטנה"
(צילום: באדיבות HOT)

"המרגל מלונדון" (London Spy)

דרמת המתח הזו, בחמישה פרקים, נהנית מהטון המסתורי, המכשף שהעניק לה הבמאי הבלגי יאקוב ורברוגן - אבל זהו בעיקר בן ווישו הנפלא, המרטיט, שמצדיק את הצפייה. ווישו מגלם צעיר הולל וחובב-מסיבות שמפתח קשר רומנטי עם גבר נאה ומסתורי, עד שהוא נרצח. אחרי תגלית על עברו האניגמטי של המת, חובב-המסיבות יוצא לחקור מה הוביל למותו - ונקלע לעולם מסוכן של תככים. עבור ווישו, זה הולך ומתברר כז'אנר-הבית: מעבר ל"המרגל מלונדון", הבן אדם כבר הספיק לגלם את Q בסרטי ג'יימס בונד וכיכב לאחרונה ב"היונים השחורות" המבדרת. גם בזו האחרונה הוא היווה את סיבת הצפייה המרכזית, עם תצוגת משחק מובחרת ששילבה היטב בין החזק והפגיע, המוחצן והמסתגר. תכלס, קירה נייטלי רק מפריעה שם.
9 צפייה בגלריה
מתוך "המרגל מלונדון"
מתוך "המרגל מלונדון"
מסתדר יפה מאוד גם בלי קירה נייטלי. מתוך "המרגל מלונדון"
(צילום: צילום מסך מתוך "המרגל מלונדון", BBC)