את יום כיפור נוהגים רבים להעביר לצד המשפחה, בשעות של חשבון נפש וקריאת ספרים. אך בישראל ישנן עשרות משפחות שכבר שנתיים אינן זוכות לכך. לרגל היום הזה, ביקשנו ממשפחות החטופים להיזכר בספרים שמשמעותיים להם ולאהוביהם.
כשהם מבקשים לקרוא לכל מי שמציין את המועד שלא לשכוח את בני משפחתם שעדיין לא שבו, הם מספקים לנו הצצה נדירה ויקרה לנפש שלהם בזכות היצירות: מספר הפנטזיה הישראלי שמספר על ממלכה סודית באירופה, רב המכר שנכתב בעקבות השואה ומבקש לתת מענה לשאלות הקיומיות, ספר הילדים שיש בכל בית, ועוד כמה יצירות שישאירו לכם הרבה נקודות למחשבה - במיוחד בימים כאלו.
אבינתן אור: "באדולינה" / גבי ניצן
אבינתן אור, בן 31, נחטף ממסיבת הנובה יחד עם בת זוגו נועה ארגמני, ששוחררה במבצע ארנון ב-8 ביוני 2024. את הדברים כתבה דיצה אור, אמו.
אבינתן, כמו הספר "באדולינה", הוא טיפוס עם עומק רוחני מאוד גדול שלא מתבטא בחיצוניות שלו. הוא עמוק מאוד ופנימי, ויש בו משהו נסיכותי ואציל.
הספר, כמו אבינתן, כל כך זורם וכל כך עמוק. המלך והמלכה של באדולינה, חוזרים לארץ הקודש במטרה להעלות את רמת האושר העצמי של כל אדם. הספר דוגל בלמצוא את הטוב ואת האושר של האדם, וזה מתחבר לאבינתן בצורה פשוטה מאוד. גם במובן הישיר, הוא מאוד אינדיבידואליסט והוא בחיים לא יעשה משהו כדי לרצות, כדי למצוא חן, או כדי לקבל אישור מבחוץ, כי הוא נורא נורא מחובר למי שהוא ולאותנטיות שלו.
הוא גדל אצלנו בחברה של יישוב דתי והלך לדרכו שלו. בלי לעשות מזה שבר ומריבה, גם באופן טבעי מצידנו. זה היה ככה, בגלל שהוא כל כך אמיתי וכל כך הולך עם האמת שלו, הכול בנחת, בחברות ובאהבה - אז האינדיבידואליות בספר מותאמת לו. אבינתן הוא משהו מיוחד. בן אדם שבחיים לא רב עם אף אחד - חי ללא סכסוכים, מריבות, או חשבונות. הוא "פשוט" בקטע טוב, הוא לא נכנס למקומות של סכסוך - לא בתוכו ולא עם אחרים.
איתי חן: "12 כללים לחיים" / ג'ורדן פטרסון
לוחם השריון סמל-ראשון איתי חן מנתניה, שנחטף לרצועת עזה בגיל 19 וחצי, נפל בקרב ב-7 באוקטובר - והוא מוחזק ברצועה. את הטקסט כתבה אימו, חגית חן.
אני רוצה לצטט שני משפטים מהספר "12 כללים לחיים" של ג'ורדן פיטרסון, מבקר תרבות ופרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת טורונטו: "אתם רוצים לחיות חיים טובים, נכון? קודם כל תפסיקו להתלונן. לכולם קשה. העולם הוא מקום מלא סבל, ואף אחד מלבדכם לא יכול להעניק לחייכם משמעות. סדרו את השולחן, עמדו זקוף, אמרו אמת לעצמכם ולאחרים, והתחילו לפעול ולחיות כגיבורים שנולדתם להיות. זה רק בידיים שלכם".
זה הספר האחרון שהבן שלי, סמ"ר איתי חן, קרא. איתי חייל שיריון, היה ב-7 באוקטובר בנחל עוז ונלחם עד טיפת דמו האחרונה בגבורה ביחד עם חבריו לטנק סמל תומר לייבוביץ וסרן דניאל פרץ השם ייקום דמם. מעטים מול רבים הם לא ויתרו, ושינו את פני המערכה באזור עליו הגנו בגופם.
אחרי 5 חודשים קיבלנו את הבשורה הנוראית מכל שאיתי האהוב שלנו נפל בקרב. מהיכרות של 19 וחצי שנים עם איתי, סיפורים שחברים רבים מספרים לי על איתי שלי, ומה שסיפרו לי על אותו יום נורא - אני יודעת שהוא באמת גיבור. הוא תמיד היה משמעותי בחייהם של האנשים שמסביבו, עסק בהדרכה של ילדים ונערים בתנועת הנוער של המש"צים, שהיו הלב שלו, הופיע בכל מקום עם האוטו לחלץ חברים וגם אנשים שבכלל לא הכיר. איתי גיבור ותמיד היה.
לא מפתיע אותי שהוא בחר לקרוא ספר כזה, ספר פרקטי שעוסק בכללים לחיים, התמודדות עם החיים מכיוון של גבורה והשפעה על חייהם של אחרים.
קשה לי מאוד בלי איתי, מאז שהתגייס הייתי סביבו, כל הבית היה סביבו, מאוד דאגתי לו. איתי הוא ילד מלא חיים עם חיוך רחב ולב ענק, תמיד אפשר היה למצוא אותו במגרש הכדורסל או בקיר הטיפוס כשהיה לו זמן. איתי עדיין חטוף בעזה וחייבים להחזיר אותו, להחזיר את כולם. החיים לשיקום, החללים לקבורה יהודית מכובדת.
ענבר הימן: "אמנות האהבה" / אריך פרום
ענבר הימן, שנחטפה בגיל 27, נסעה למסיבת הנובה כדי להיות הלפרית, ולסייע למי מבאי המסיבה הזקוק לעזרה רגשית. בדצמבר 2023 עודכנה משפחתה כי היא נרצחה בשבי חמאס בעזה, והיא האישה היחידה שעוד נותרה שם. על המילים כאן חתומים הוריה - יפעת וחיים הימן.
ענבר שלנו אהבה ספרי פילוסופיה, ספרים על מהות האדם וספרי העצמה. אחד מהם היה הספר "אמנות האהבה" של אריך פרום שמדבר על תפיסת האדם כאדם אוהב, גם בסיטואציות קיצוניות של חוסר חירות ובדידות. פרום מדגיש שהאהבה אינה רגש חולף אלא אמנות הדורשת ענווה, משמעת, עוז רוח ואמונה - תכונות שמתארות את ענבר שלנו.
בתוך הסיוט שלנו ושלה, נדמה שהאמונה באהבה היא שמעניקה לנו והעניקה לה כוח. הספר מדבר גם על אהבה במובנים רחבים: אהבת הורים, אהבת אחים, אהבה עצמית ואהבת הבורא. כך, הוא משרטט עבור ענבר מסגרת של תקווה ושלום פנימי, המנוגדת לקור ולניכור של המציאות. בדומה לרעיונות הנועזים של פרום על החברה בת זמננו, גם ענבר שלנו מזכירה לנו את המאבק לשמור על אנושיות ועל יכולת לאהוב בתוך עולם שסוגר על האדם.
הדר גולדין: "מסילת ישרים" / הרמח"ל
הדר גולדין, קצין בפלס"ר גבעתי, נשבה על ידי חמאס במהלך צוק איתן בהיותו בן 23, וכעבור פחות מ-40 שעות הוכרז כחלל. השנה צוינה השנה ה-11 לחטיפתו, ואת הטקסט הזה כתב אחיו התאום - צור גולדין.
הדר היה נער יוצא דופן באהבתו וחיבתו לספרים. הוא אהב והעריך מאוד עלילה טובה, את הסיפור של כל דמות, אבל יותר מכל אהב לפתח את העולם של הדמויות ולרוץ איתן הלאה. הדר מאוד אהב לקרוא ספרי הרפתקאות כמו "שר הטבעות", ובכל פעם שהיה מסיים את הקריאה היה מספר לנו על העולם של הספר, המסרים והערכים שבו. הצחיקו אותו דמויות מסוימות, ואחרות הובילו אותו בתכונות המיוחדות שלהן.
גדלנו כבני נוער בקיימברידג' שבאנגליה, וכשחזרנו באופניים מבית הספר אהבנו לעצור בחנויות ספרים גדולות, לעבור על המדפים, לשבת ולקרוא. לעיתים קרובות הדר היה מחליט לקנות את הספרים כדי לסיים אותם עד הלילה. הוא מאוד אהב את הספרים של ג'ון סטיינבק, קרא את Heart of Darkness והמינגוויי. בשלב מסוים הוא התחיל ממש להתכתב עם חברה שהיא מו"לית של הוצאת ספרים ישראליים, ונוצרה ביניהם מערכת יחסים מיוחדת שבה היה ממליץ לה באופן מפורט על ספרים שקראנו באנגליה שהיה מוצא על המדף בחנות הספרים - ותמיד היה מספר על עולם, דמויות ועלילה. במשך שנה שלמה היה מתבונן על תרבות הכריכות של הספרים שהיה פוגש, ומציע לשנות את האופן שבו מעצבים כריכות בארץ. כריכה מספרת סיפור ויוצרת תרבות והזדהות, כך אמר כשהיה ילד בן 15 ו-16. הקשר הזה נמשך עד לגיל 23 כשכבר היה מפק"ץ בסיירת גבעתי.
כל ספר אתגר אותו, במיוחד ספרי הרפתקאות ודמיון, אבל כשהחל להתמודד עם "מסילת ישרים" של הרמח"ל, הבין שיש כאן ספר אחר. ספר שתובע ממך עשייה, לא רק הפעלת הדמיון. הדר והרמח"ל התחברו ואי-אפשר היה להפריד ביניהם. ההערות שכתב הדר על מסילת ישרים הפכו לספר שכולם קוראים, כולם מתמודדים עם האתגר של הספר דרך הפירוש של הדר. לאהוב ספר משמעו להפנים אותו, להתמודד איתו, להפוך אותו ל"איך לבנות חיים".
אלה בן עמי: "האדם מחפש משמעות" / ויקטור פרנקל
אלה, שכתבה את המילים הללו, היא בתם של שורדי השבי רז בן עמי ואוהד בן עמי. השניים נחטפו יחד מביתם בקיבוץ בארי, רז בן עמי שוחררה אחרי 57 יום בעסקה הראשונה, ואילו אוהד בן עמי היה בשבי חמאס 491 יום.
הספר "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל הוא ספר שכל אדם חייב לקרוא - לא רק משום שהוא יצירת מופת ספרותית, אלא מפני שהוא מעניק מפתח להבנת מה שעובר על החטופים. פרנקל, ששרד את מחנות הריכוז, מתאר כיצד גם ברגעי הייאוש הקיצוניים ביותר מצא האדם כוח להיאחז במשמעות - בזיכרון, בתקווה, באמונה שיש למה לחזור. הוא ניסח זאת במשפט שמסכם הכול: "מי שיש לו למה, יוכל לשאת כל איך".
12 צפייה בגלריה
אוהד בן-עמי במפגש עם בנותיו: יולי, נטלי ואלה, עם אמו אסתר ועם אחיו קובי, מלווה באשתו רז, בבית החולים איכילוב
(צילום: מעיין טואף / לע"מ)
כבת להורים שהיו בשבי החמאס ושבו הביתה, אני יודעת עד כמה הספר הזה נוגע בלב המציאות שלנו. הקריאה בו מאפשרת להבין את המאבק הפנימי של מי שנמצא בשבי - את תחושת חוסר האונים, את הסבל הפיזי והנפשי, אבל גם את היכולת לשמור על ניצוץ קטן של אנושיות כדי לשרוד. הספר מראה שאין לנו שליטה על הנסיבות הקשות, אבל תמיד יש לנו שליטה על הדרך שבה נבחר להתמודד איתן.
קריאת הספר מעניקה לכל אחד מאיתנו יכולת להתקרב מעט למה שעובר על יקירינו שעדיין מוחזקים שם. היא מחייבת אותנו להפנים שהמאבק שלהם אינו רק פיזי - אלא גם נפשי ורוחני. כדי להבין את עומק החובה שלנו להחזיר אותם, אנחנו צריכים לקרוא, להפנים ולזכור: ברגעים האפלים ביותר, המשמעות היא מה שמציל חיים.
ליאור רודאיף: "הטרקטור בארגז החול" / מאיר שלו
ליאור רודאיף, שמוחזק בשבי חמאס, נחטף לעזה בגיל 61 מניר יצחק - שם חי וגידל את ארבעת ילדיו. במאי 2024 פורסם כי נרצח ב-7 באוקטובר. את הדברים כתב בנו, נדב רודאיף בשם המשפחה.
ליאור עבד כקצין בטיחות בתעבורה ונהג לקרוא בעיקר ספרים מקצועיים: חוקי תעבורה, תפעול כלים הנדסיים וספרי רכב בעת שעזר לחברי הקיבוץ לרכוש רכב חדש. בימי כיפור בשנים האחרונות נהג, כהרגלו, להתנדב במתמיד אשכול והחלוציות בנוסף להיותו כונן מד"א.
בשנים האחרונות אם כבר קרא להנאתו היו אלו ספרי ילדים לנכדיו - תומר ודגן. אחד מהם היה "הטרקטור בארגז החול" מאת מאיר שלו. אז נצלו את יום כיפור, לצד חשבון הנפש ובקשת הסליחות, גם לזמן משפחתי יחד.
