מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה בסוף פברואר חשפו נתוני האו"ם כי כ-6.5 מיליון אוקראינים נעקרו מבתיהם. המשורר לסיק פנסיוק לא האמין שהוא יהפוך לחלק מסטטיסטיקה כזו, אך לפני כשלושה חודשים נאלץ לעזוב את ביתו שבבוצ'ה, הסמוכה לקייב, ויחד עם אשתו נמלט לבית הוריה שבחמלניצקי המרוחקת. העקירה לעיר החדשה, ששמה מעורר פלצות בהיסטוריה היהודית בשל פוגרומים ומעשי טבח, טלטלה את עולמו של פנסיוק. חייו השתנו מן הקצה אל הקצה, כשלפתע נגזר עליו לנוס מביתו ולחפש מקור פרנסה אחר תוך שהוא חרד לגורל ארצו.
פנסיוק בן ה-30 נמנה עם הבולטים במשורריה הצעירים של אוקראינה. הוא פרסם שלושה ספרי שירה באוקראינית, והאחרון שבהם הוכתר כאחד מספרי השירה הטובים לשנת 2018 על ידי ארגון הסופרים הבינלאומי. בשנת 2019 הוא אף קיבל את מלגת נשיא אוקראינה, ושיריו תורגמו לשפות רבות (בהן עברית), וחלקם הפך ויראלי. בחודשים האחרונים כפתה עליו המלחמה שינוי תעסוקתי. "התפרנסתי בבוצ'ה כמעצב, הכנתי מיתוגים לפארקים ולמרכזי ספורט בעיר", הוא מספר בריאיון זום ל-ynet לרגל השתתפותו בפסטיבל "ימי אהבה לשירה" בירושלים. "בוצ'ה היא הבית שלי, אבל עכשיו אני בחמלניצקי, עוזר לצבא האוקראיני. אני מגייס כספים לרכישת ציוד לצבא וגם מארגן קונצרטים וערבי שירה ומוזיקה אלקטרונית".
השירה של פנסיוק הייתה פוליטית גם בעבר, אבל נדמה שכעת - כשהמתקפה הגיעה לפתח ביתו - שירתו הפכה חריפה יותר, בוטה יותר וחיציה שנונים יותר. "רוסיה נלחמת בנו לא רק כדי לכבוש טריטוריה שלא שייכת לה", הוא מסביר. "קודם כל ולפני הכול זו מלחמת תרבות. הם גנבו לנו את ההיסטוריה, גנבו לנו את התרבות, ורוצים להרוס אותנו. הם שורפים את המוזיאונים שלנו, את הספריות, הם שורפים אתרים היסטוריים. הם נכנסים לבתי ספר ושורפים קודם כל את ספרי ההיסטוריה לילדים. הם עשו זאת בחצי האי קרים בעבר ועכשיו בחבל דונבאס. הם מחפשים מורים ומוציאים אותם להורג. הם עושים את זה בכוונה, זו המטרה הראשונה שלהם: להרוג קודם כל מורים וחיילים אוקראינים".
בשיריו החדשים הוא מתאר חיילים ששורפים ספרים. מן השירים עולה התחושה כי הוא בז לרוסים שרואים עצמם כאומה של אנשי ספר בזמן שהם לא מבינים דבר ממה שהם קוראים. בשיר "פנים מפוזרים" (בתרגומה של שרה כוי), הוא כתב: "חיילים רוסים מחנים את הטנקים בחצרותינו / פורצים לדירותינו / קוראים את ספרינו ולא מבינים שום דבר/ באוקראינית...ואפילו ברוסית". חיצי הלעג, שהוא מפנה כלפי החיילים הרוסים, מתחדדים אף יותר בשירו "פרומתאוס", בו מתואר חייל רוסי מת כשהוא אוחז בשני ויברטורים. הרוסים, אומר פנסיוק, גנבו היסטוריה אוקראינית ואמנות אוקראינית, וכעת הם חושקים בתענוג האוקראיני.
פְּרוֹמֵתֵאוּס
לסיק פנסיוק (מאוקראינית: אלכס אוורבוך)
אֶתְמוֹל רָאִיתִי תְּמוּנָה שֶׁל חַיָּל רוּסִי מֵת עִם שְׁנֵי וִיבְּרָטוֹרִים גְּנוּבִים בְּיָדָיו
הוּא הֶחֱזִיק אוֹתָם כְּמוֹ שְׁנֵי מַקְלוֹת שְׁלִיחִים
אַף יוֹתֵר מִזֶּה - כְּמוֹ שְׁנֵי לַפִּידוֹת אוֹלִימְפִּיִּים
בָּהֶם בִּמְקוֹם לֶהָבוֹת דָּעַךְ תַּעֲנוּג שֶׁהַחַיָּל לֹא הִצְלִיחַ לִסְחֹב אֲפִלּוּ עַד הַגְּבוּל
הוּא לֹא הִתְלַקֵּחַ בִּמְלוֹאוֹ בְּאֵיזוֹ ווֹרְקוּטָה אוֹ מוּרְמַנְסְק
בְּנֵי אַרְצוֹ לֹא הִרְגִּישׁוּ זֹאת
לֹא זָכוּ לִרְאוֹת אֶת מַעֲשֵׂה גְּבוּרָתוֹ
אֲבָל אַף פַּעַם לֹא הָיָה חֲסַר פְּרוֹמֵתֵאוּסִים רוּסִים
רַק שֶׁפַּעַם הֵם גָּנְבוּ הִיסְטוֹרְיָה אוּקְרָאִינִית אָמָּנוּת אוּקְרָאִינִית תַּמְשִׁיכוּ אֶת הָרְשִׁימָה
אַתֶּם יוֹדְעִים הַכֹּל בְּעַצְמְכֶם
וְעַכְשָׁו הֵם הִגִּיעוּ עַד לַתַּעֲנוּג הָאוּקְרָאִינִי
הַאִם הִרְגִּישׁ הַחַיָּל אֶת גְּדֻלַּת גְּבוּרָתוֹ
הַאִם קִוָּה שֶׁלִּכְבוֹדוֹ תָּקוּם אַנְדַּרְטָה
שֶׁעַל שְׁמוֹ יִקָּרְאוּ סֻכָּרִיּוֹת אוֹ עוֹד מַעֲרֶכֶת טִילִים רוּסִית
שְׁנֵי וִיבְּרָטוֹרִים
דְּבָרִים עֲבוּרָם שָׁוֶה לְהִלָּחֵם
דְּבָרִים לְמַעֲנָם שָׁוֶה לָמוּת
כָּכָה הוּא בֶּטַח חָשַׁב לְעַצְמוֹ
"ראיתי תמונה כזו", אומר פנסיוק. "הם גונבים הכול, בוזזים כל מה שהם יכולים. הם גונבים קומקומים חשמליים בלי התושבת שלהם - אז הם לא יוכלו להשתמש בהם. אבל זה לא מפתיע, יש חיילים שנדהמים אפילו כשהם רואים חדרי שירותים. הם חושבים שהכפרים שלנו הם בעצם ערים כי בניגוד לכפרים ברוסיה - אצלנו יש אספלט, גז, חשמל ומערכת ביוב. ראיתי כמה סרטים דוקומנטריים על החיים ברוסיה. רוסיה האמיתית מתחילה 30 ק"מ ממוסקבה. יש אפילו ערים גדולות ברוסיה עם בתים ללא מערכת ביוב, ללא אספקת מים, בלי שירותי גז. אפילו חשמל לא תמיד זמין. ועכשיו כשהם כאן הם אפילו גונבים שקעים, על אף שהם זולים מאוד".
קייב, אודסה ולביב הן ערים גדולות, ונראה שהנשיא זלנסקי זוכה בהן לתמיכה. האם זה המצב גם בפריפריה? ככה זה בערים קטנות ובישובים מרוחקים שבהם מדברים רוסית יותר מאשר אוקראינית?
"היתה 'רוסיפיקציה' במשך מאות שנים. רבים מאיתנו, שהורי הורינו דיברו אוקראינית, עברו לדבר רוסית. וזה היה פוליטי. המטרה הייתה למזער את השפה האוקראינית, לגמד אותה, להגחיך אותה. אנחנו היינו תחת כיבוש מאות שנים. אם אתה מדבר אוקראינית, אתה לא יכול למצוא עבודה טובה. זו הייתה סיטואציה פוליטית. הם החרימו את שפתנו, איש לא הורשה לדבר בה. זה היה החוק באימפריה הרוסית. אבל אנחנו מכירים את ההיסטוריה שלנו. אנחנו אומה אחרת, ואנחנו נלחמים ברוסים יותר מ-300 שנה. אני אוקראיני, ושפתי הטבעית אוקראינית. אבל כן, יש לנו הרבה משוררים שכותבים ברוסית. ויש בהם כאלה שעברו לאוקראינית מה-24 בפברואר, מועד פרוץ המלחמה. ולגבי התרבות - פעם כל הכסף היה בערים הגדולות: קייב, לביב, חרקיב. בשנים האחרונות אנחנו מארגנים אירועי תרבות, קונצרטים, פגישות בערים קטנות. התרבות מתרחבת".
בשיר אחר שלך, "אלפבית - מחלקת פצועים", אתה מאניש את האותיות ומתאר אותן כחיילים. האותיות יוצאות למלחמה, המשפטים מתפוצצים על מוקשים. מה תפקידה של השירה, בעיניך, עכשיו כשאתם במלחמה?
"השירה השתנתה והפכה ליותר תיעודית. המציאות כל כך סוריאליסטית, שאנחנו לא יכולים לדמיין משהו כזה, אבל הבלתי נתפס מתרחש לנגד עינינו. אז אנחנו מתעדים, עלינו לספר לעולם כולו מה קורה כאן".
"הזכייה באירוויזיון שלנו היא שילוב של תמיכה פוליטית והערכה למוזיקה"
פנסיוק, כאמור, צפוי לקחת חלק בפסטיבל של "משיב הרוח", "ימי אהבה לשירה", שנפתח בירושלים אתמול (ד') ויימשך עד סוף השבוע (21 במאי). האירוע בהשתתפותו עוסק בפלישה הרוסית לאוקראינה, ואומנם ייערך בזום, אולם פנסיוק מספר שבכוונתו לבקר בישראל, כשיתאפשר. "הייתה לי בת זוג יהודייה. כתבתי עליה שיר. היא חלתה בסרטן וטסה לישראל לקבלת טיפול רפואי. היא הבריאה והיום היא נשואה עם ילדים. ישראל מסקרנת אותי. זו ארץ התנ"ך", הוא אומר.
הספר השלישי שלך, שהוכתר לאחד הטובים על ידי ארגון הסופרים הבינלאומי, תורגם גם לרוסית. הופעת מול קהל רוסי עם השירים האלה?
"מעולם לא הייתי ברוסיה. יש משוררים רוסים שתרגמתי לאוקראינית, אבל אני לא בקשר איתם עכשיו. ואני לא יודע איך לדבר איתם. הם חלק מהמכונה הזו, מהמשטר הזה".
אוקראינה זכתה לפני שבוע באירוויזיון, אתה חושב שהזכייה שלה הייתה פוליטית?
"אני חושב שזה שילוב של תמיכה פוליטית מצד אחד, ושל הערכה למוזיקה מצד שני. הרי זכינו באירוויזיון פעמיים לפני כן (ב-2004 וב-2016, ש"מ). אנשים מכירים את הלהקות והזמרים שלנו, ומאזינים להם".
איזו השפעה יש למלחמה הזו על העולם, לדעתך?
"אף אחד לא מפחד מרוסיה עכשיו. הוכחנו לעולם שמדינה קטנה יכולה להילחם בצבא השני בגודלו בעולם. הם חיילים גרועים, והם גם כובשים גרועים. הם משנים את השם שלהם - פעם זה ברית המועצות, פעם הפדרציה הרוסית, פעם רוסיה. אבל זו עדיין האימפריה הרוסית, ואימפריה רוצה תמיד לכבוש עוד אדמה. מזה היא מתקיימת".
