יש אנשים שהדבר הראשון שהם עושים כשהם נכנסים לאוטו אחרי הופעה, הוא לשמוע עוד קצת מהאמן שזה עתה הם סיימו לראות. אני מעדיף את השקט. בדקות הארוכות שבהן לוקח לפקק מהחניון להשתחרר, אני מסדיר את המחשבות ובודק שוב אם ההערות שרשמתי במחברת לאורך ההופעה, תואמות למחשבות שלי עליה גם אחרי. כך שבעודי יושב ברכב המחומם בחניון המתרוקן שמול גני התערוכה בתל-אביב, אני לא מסכם רק את ההופעה האדירה שבעז שרעבי סיים לפני רבע שעה באקספו במוצאי שבת, אלא נזכר גם בשניים מביקוריי הקודמים במתחם. מחד, עולים בראש הבזקים מההופעה הנהדרת - והסופר קצרה - שנתנו כאן פעם איגי פופ והסטוג'ז. מאידך, הם נמהלים בזיכרונות מהפסטיגל שאליו הלכתי עם בתי הקטנה לפני המלחמה.
בועז שרעבי מבצע את ״כשתבוא״ ואת ״מי ידע שכך יהיה״ עם עמיר בניון בהיכל התרבות
(צילום: באדיבות ארבל תקשורת)
לבעז שרעבי, שזה עתה חתם כאן שעתיים וחצי מלאות שיאים, יש לא מעט שירים ששמם מסתכם במילה אחת - "הלוואי", "לתת", "כשתבוא", "לנשום" ו"משאלה". כל אחד מהם, ולמרות שנכתב בזמנים אחרים מתאים גם לימים מורכבים אלו. זה היופי בשירים גדולים, ושרעבי הזכיר לאורך בהופעתו החגיגית ומרובת המשתתפים לציון שישה עשורים שלו על הבמה, רבים מהם.
נדמה ששרעבי היה כאן תמיד. מאז שהחל את ימיו כמתופף רוק בלהקת קצב, דרך שירי הפופ היפים שכתב בסבנטיז (בעברית ובאנגלית), הופעותיו בפסטיבלי הזמר - "הרגיל" ו"המזרחי", ועד לקאמבק שלו לאחר שחזר מגלות בארצות הברית באמצע האייטיז, כשהשתתף בסרט "מאחורי הסורגים" שבו ביצע את "תני לי יד", ובהמשך עם "אצלי הכל בסדר" שהוביל את האלבום שבו הבין שהוא חזר אלינו כדי להישאר.
לא פשוט להקיף קריירה ענפה שכזו בערב אחד, ארוך ועשיר ככל שיהיה. אך שרעבי עשה זאת, ובהצלחה רבה. עם תזמורת גדולה (15 נגנים), עיבודים עשירים, אורחים שבאו להרים למארח (עמיר בניון שזרח איתו ב"משאלה", דניאל וייס שקיבל את הבמה ב"פמלה" ואביב גפן שעלה לקראת הסוף והפליא עם "נע ונד" האדיר). בין לבין שרעבי מקדים כל שיר עם סיפור לא קצר על אודותיו. יש לו הומור בשפע, חן בכמויות, והוא מתרגש מאוד. גם הקהל.
השנים ניכרות עליו. הוא מתקשה בהליכה ומלווה לבמה בעוזרו, אבל אחרי שהוא מתיישב ומתחיל לשיר, הקול הגדול שלו מתגלה כעדיין צלול, רם ומרומם נפש. מפלס ההתרגשות שלו גבוה, והוא שואב כוח מהאלפים שבאו לצפות בו, (רובם היו כאן כש"פמלה" עוד צעד בפינה לשיפוטכם במצעד), מאחל להם שבוע טוב ומבטיח שהערב תהיה כאן חפלה. וכך, בישיבה - עם שיער כסוף וחולצה שחורה שעליה סיכת החטופים הצהובה, הוא מטייל לאורך הקטלוג שלו. ועל כל שיר גדול שהוא מגיש, אתה מגלה שיש לו לפחות עוד אחד שנשאר בחוץ, והיית שמח לקבל אותו, נגיד "שלום עליכם".
4 צפייה בגלריה


על כל שיר גדול שהוא מגיש, אתה מגלה שיש לו לפחות עוד אחד שנשאר בחוץ. בעז שרעבי בהופעה באקספו
(צילום: עידן סוראני)
השירים של שרעבי יודעים להציע חיבוק מנחם, כמו למשל "אצלי הכל בסדר". אבל שום דבר לא בסדר עכשיו, ולא בטוח שרק אצלי. אבל כשאני שומע, ארבעים שנה אחרי שנכתב, את שרעבי מבצע את השיר הנפלא הזה עם תזמורת גדולה ומול קהל אוהד, אפשר לשאוב ממנו קצת תקווה. הייתי שמח לקבל גם את "הלוואי" שמשום מה לא בוצע, והיה די חסר, אבל אחרי ערב כה מלא, אסור להתלונן.
"הלוואי" שהסתפק בנקודה בודדת בקדם אירוויזיון של 1986 הפך מאז ללהיט עצום, הרבה יותר מהשיר שניצח באותה תחרות. אז - ובוודאי שהיום - השורות שאהוד מנור המנוח כתב לשרעבי המבקשות "הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב / הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן / הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב / הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם", נתפסות אולי כמעט נאיביות. אך שירים טובים - ושרעבי הגיש מהם ובנדיבות לאורך המופע - יכולים לתפקד גם כמשאלה לימים אחרים.
כמו בשיר הזה, ובאלבום "משאלה" שבו הופיע, שרעבי מיזג היטב בין מזרח למערב, והוא היה גשר רחב שהרוויח משני העולמות. מחד, בעל שורשים תימניים ויכולות סלסול כשל פייטן בבית כנסת. מאידך, זמר נשמה רומנטי עם קול אדיר ששיתף פעולה עם נציגי האליטה המוזיקלית: חוץ ממנור, היו שם בין היתר גם מתי כספי, יזהר אשדות ומשה לוי.
עוד שותף מרכזי בקריירה של שרעבי הוא ירון בכר, שניהל מוזיקלית את הערב המצוין הזה. בדומה לשרעבי, גם בכר ישב ביותר ממשבצת מוזיקלית מצמצמת אחת. בשנה שבה הפיק לשרעבי את "משאלה" הכל-ישראלי, הוא עבד גם על "באה מאהבה" - האלבום הכי בומבסטי ורוקי בקריירה של יהודית רביץ. אולי זו אחת מהסיבות שבגינן רביץ חידשה לימים את "הלוואי". חבל רק ששרעבי - פרשן נהדר לשירים שהקליטו אחרים לפניו, כמו למשל "ברית עולם" של מנור וכספי (שבוצע בהופעה עם אביב גפן), לא ערך לה מחווה דומה.
השעתיים וחצי של שרעבי במוצ"ש האחרון בנגי התערוכה היו רכבת של שיאים. אחד מהם היה "לשיר איתך", הדואט עם שושנה דמארי, כשקולה מושמע מההקלטה, והוא על הכיסא שבמרכז הבמה, ובמסכים רץ הקליפ המשותף, וגם "היה חזק" שגרם לרבים מהנוכחים לקום ולרקוד, לקראת הסיום. אבל הפיק האמיתי הגיע די מהר, עם "כשתבוא". השיר השני שבוצע בהופעה, ולא הותיר עין יבשה באולם. הוא נכתב לפני שנים כדי לנסות ולקדם את שובו של מי שטרם חזר - רון ארד, ונותר רלוונטי עד כאב. בטח כשעל המסכים רצות התמונות המרגשות ומוקרנים הסרטונים המרטיטים של אלו שזכו לשוב בשבועות האחרונים. שרעבי הנרגש חזר לאורך הערב על התפילה שגם כל האחרים יחזרו. הנה עוד משאלה שלו שיש לעשות הכל כדי שתתגשם בהקדם. הלוואי.