בניגוד לרוב פסטיבלי הקולנוע הבינלאומיים הגדולים שמעניקים פרסים לפי החלטת קולנוענים מהוללים שמשמשים כשופטים, בפסטיבל טורונטו המארגנים מעדיפים לתת את קדימות לקהל ובוחרים את הזוכים על פי הצבעות הצופים. פעמים רבות בעבר, נדמה שהעדפת ההמונים משמשת כתחזית מדויקת יותר לאוסקר מאשר זו של המבקרים. ואם כך, המפיק הישראלי-אמריקאי רם ברגמן ושותפו היצירתי בחברת טי-סטריט, ריאן ג'ונסון, יכולים לתפור לעצמם חליפות ולהתכונן לטקס פרסי האקדמיה שיתקיים ב-10 במרץ 2024 - השניים אמונים כמפיקים על המנצח הגדול בפסטיבל טורונטו השנה עם הסאטירה המבריקה "בדייה אמריקנית" (American Fiction) שביים קורד ג'פרסון ושזכה בפרס חביב הקהל באירוע.
מדובר בהישג גדול של ג'פרסון, המוכר יותר בזכות עבודתו כתסריטאי למסך הקטן, עם הסדרות "שומרים" ו"תחנה 11". מדובר בהתנסות הקולנועית הראשונה שלו כבמאי ותסריטאי, ולמרות זאת הוא הצליח לסחוף את הקהל וגם את המבקרים, וזאת בזכות הכתיבה המושחזת שלו והופעות המשחק הנהדרות של ג'פרי רייט, איסה ריי, ג'ון אורטיז, סטרלינג ק. בראון ואחרים. העלילה מלווה סופר אפריקני-אמריקני מבריק שבעת שחווה משבר קיומי, כשהוא שואף להפיץ את הגותו המעמיקה והמורכבת ברבים, אך מוצא עצמו מוקף בכותבים שחורים רדודים שמעלים על הכתב חספוס וזיכרונות מזויפים משכונות עוני ונישאים על נס מתוך פוליטיקת הזהויות האמריקנית. לא רק שהם זוכים להצלחה בקהילת הקוראים השחורים בארצות הברית, אלא מקודמים ומועדפים על ידי אנשים לבנים אליטיסטים שמנהלים את הענף. כדי לפרוץ את המגבלות שתיוגו האתני מכתיב לו, הגיבור לוקח לעצמו זהות בדויה של פושע נמלט שכותב ספר על סמך חוויותיו "האותנטיות" וזוכה להצלחה מיידית.
לכתבות נוספות במדור קולנוע:
הכתיבה החצופה והנועזת של ג'פרסון יוצאת נגד הגישה התקינה פוליטית שמקובלת בציבור הפרוגרסיבי, כולל אלה בקהילות יצירתיות של סופרים, אמנים וקולנוענים. אלה הופכים למושא לגיחוך, עומדים תחת ביקורת חדה ונחשפים בצביעותם, מתוך המון הומור שנון ואבסורדי שסחף את הצופים וגרם להם לצחוק בלי בושה בכל האולמות בטורונטו. עם זאת, יהיה מעניין לראות כיצד יתקבל הסרט בקרב חוגים רגישים יותר לפוליטיקת זהויות בארצות הברית, ובמיוחד באקדמיה לקולנוע. כך או כך, "בדייה אמריקנית" לכל הפחות תעורר דיון מרענן ומקורי, בחסותו של ברגמן שהיה הכוח המוביל בהפקת הסרט. ההימור שלו על התסריט כבר משתלם עם הפרס בטורונטו ועשוי גם להתברר כניצחון גדול עוד חצי שנה בטקס האוסקר בלוס אנג'לס.
במקום השני בבחירות הקהל סיים The Holdovers, סרטו החדש של אלכסנדר פיין שמתכתב עם הטון העדין והמשעשע של הדרמה הענוגה "דרכים צדדיות", שהכוכב שבמרכזה פול ג'יאמטי שב לעמוד לרשות הבמאי המוערך, הפעם כמורה נוקשה שמופקד על תלמיד תיכון מוכשר אך בודד במהלך תקופת החגים. במקום השלישי זכתה יצירתו של גאון האנימציה היפני היאו מיאזקי "הילד והאנפה" שפתח את הפסטיבל.
במקום הראשון בקטגוריה התיעודית זכה Mr. Dressup: The Magic of Make-Believe של רוברט מקאלום, ואחריו Summer Camp של ג'ן מרקוביץ' והדוקו מנפאל Mountain Queen: The Summits of Lhakpa Sherpa של לוסי ווקר. בפרס חביב הקהל בקטגוריית חצות לסרטי ז'אנר זכתה הקומדיה המוזיקלית Dicks: The Musical שביים לארי צ'ארלס לתסריט מטורלל של ג'וש שארפ ואארון ג'קסון, שמגלמים תאומים שהופרדו בלידתם ונפגשים במקרה בבגרותם כגברים סטרייטים חרמנים שלא מקבלים "לא" כתשובה. אחרי שלל שירים וולגרים ולא פעם נטולי טעם, ובהם אף קטע ראפ של מייגן די סטליון שמגלמת את הבוסית הקשוחה שלהם, המחזמר הוולגרי מסתיים בחתונה הומוסקסואלית שכוללת איחוד משפחות עם הוריהם. במקום השני זכה Kill של ניחיל נאגש בהאט ההודי ואחריו Hell of a Summer שביימו בילי בריק ופין וולפהארד ("דברים מוזרים"), שגם מככב בו.
