לפני שבועיים, בשמינית הגמר של מונדיאל 2026, ניצחה צרפת את פרגוואי 1:0 בפנדל של קפטן הנבחרת הלאומית קיליאן אמבפה, צאצא למהגרים מאפריקה. הנבחרת מדרום-אמריקה שיחקה מלוכלך ואגרסיבי, כולל אלימות פיזית, הקנטות ועלבונות. אחרי המשחק, שהעלה את צרפת לרבע הגמר, פוליטיקאית מפרגוואי - הסנאטורית סלסטה אמרייה, תקפה את אמבפה, וכינתה אותו "אידיוט שאפילו לא למד לכתוב", "יהיר", "ממורמר" ו"מכוער". נשיא צרפת עמנואל מקרון חיזק את קפטן הנבחרת הלאומית וגינה את "ההתקפות הגזעניות". שלטונות פרגוואי מיהרו להתנצל.
דבריה המקוממים והמופרכים של הסנאטורית עיצבנו את כוכב הקולנוע והטלוויזיה האפרו-אמריקאי ג'פרי רייט. "יש איזו פוליטיקאית בפרגוואי שאמרה על אמבפה דברים גזעניים ומגוחכים, לרמה שהיו צריכים לצנזר אותה. איזה בולשיט, על מה היא מדברת בכלל. ואתה אומר לעצמך: 'מה לעזאזל…?'", התרגז רייט, כשנפגשנו זמן קצר אחרי אותו משחק, בפסטיבל קרלובי וארי ה-60, שמתקיים בעיר הספא והנופש הצ'כית. "יש לך כאן בחור שהוא אחד הכדורגלנים הטובים בעולם. רק להסתכל עליו משחק על המגרש מספיק לכל אדם - כל עוד אינו אידיוט גמור - להבין איזה שחקן משמעותי הוא, וכמה משמעותית התרומה שלו למשחק.
"אנשים אוהבים את אמבפה ברחבי העולם כולו. הוא שחקן מהמם. ואז הוא צריך להקשיב לשטויות האלה מאישה שעצלה מדי כדי להרחיב אופקים. מישהי שמרוממת את עצמה ודואגת להנאתה שלה בלבד. היא מסוג האנשים שמנסים לדלות תחושת 'אני ועצמי' וכוח מהערות פוגעניות כלפיו. היא חשבה שתוכל להמעיט בכוח שלו על המגרש בטמטום שלה? זה מדהים. ודברים כאלה קורים שוב, ושוב ושוב. ולכן מישהו כמו אמבפה צריך להיות מוכוון מטרה, להיות מי שהוא ולא משנה מה. כשאתה אדם עם כוח כמו אמבפה, האנשים האלה לא יוכלו לעצור אותך". רייט מתקשה להירגע וממשיך לדוש בנושא. "יש פשוט אנשים שבא לך לתפוס ולנער. הגזענות עדיין ממשיכה! אתה רואה אנשים באצטדיון עושים דברים פשוט מגוחכים. יא מטומטמים!".
"מישהו כמו אמבפה צריך להיות מוכוון מטרה, להיות מי שהוא ולא משנה מה".
(רויטרס)
השחקן משליך את ההתרחשויות גם על עצמו והרקע שממנו הגיע. "חיי אמן יכולים להיות דבר מורכב, אנשים בסופו של דבר מנצחים בכוח היצירה שלהם, למרות המגבלות האלה שמנסים לכפות עליך. אני מגיע מרקע מאוד קונקרטי בהיסטוריה של אמריקה, אבל לדעתי יש בו יתרון: הוא העניק לי פרספקטיבה רחבה יותר על אמריקה עצמה. מתוך כורח. כן, אני שחור, ומבחינתי זו קטגוריה פוליטית ולא ביולוגית. זו הבניה. 'גזע', לטעמי, זו יותר הבניה פוליטית מכל דבר אחר, ולי לא אכפת מאיפה הגעת או מה גוון העור שלך - אני מוכן לעבוד עם כל אחד על הבמה, כל עוד אתה רוצה לספר סיפור שיש לנו בו עניין משותף: שחקן לבן, שחקן שחור, שחקן אסיאתי - לא אכפת לי".
"יש לי משברים, אבל אני מרגיש מצוין"
רייט, שקיבל פרס מפעל חיים בקרלובי וארי, הוא אבא לבן ובת מנישואיו לשחקנית והזמרת הבריטית כרמן אג'וגו, שממנה התגרש בעשור הקודם. בדצמבר האחרון הוא חגג יום הולדת 60.
מה עשית לציון המאורע החגיגי?
"וואי… זה היה יום הולדת מאוד רגוע. נכנסתי למוד רטרוספקטיבי. הכנתי ארוחת ערב ואירחתי כמה חברים והיה גם הבן שלי והסנדק שלו. לא עשינו מהאירוע ביג דיל. די לא האמנתי שזה קורה בכלל. אבל זה היה ערב מצוין".
ואיך אתה מרגיש עם החלפת הקידומת? חווה משבר גיל?
רייט פורץ בצחוק. "יש לי כמה וכמה משברים שאני יכול לפרט לך עליהם. אבל אני מרגיש מצוין. במובנים מסוימים החכמתי ובמובנים אחרים אני מרגיש שאני עדיין לא יודע כלום. אחד התחומים שבהם כן החכמתי הוא בלדעת לדאוג ולטפל בעצמי. זה נושא שהופך להיות קריטי יותר עם הגיל. כשאתה צעיר אתה לא צריך לחשוב על זה. ולכן אני מנסה לחזור לעניינים, אם כי אני לא בהכרח נוקט מספיק בעקביות הנדרשת. אני משתדל להתאמן בכל יום.
"אני די נהנה מהחיים, אז אני משתדל לספוג כמה שאני רק יכול, לאורך כמה זמן שרק אפשר". ג'פרי רייט
(צילום: AP)
"כשהייתי צעיר הייתי ספורטאי, אז הכושר הגיע באופן טבעי. לא התאמנתי ולא אהבתי לעבוד על סיבולת לב-ריאה וכו'. זה שיעמם אותי למוות. עכשיו אני גר בלונדון, לכבוד צילומים, ואמרתי: 'טוב, אני אעבור לגור ליד האולפן, כדי שאוכל להגיע לצילומים על אופניים'. ואכן, אני רוכב כל בוקר לעבודה. זה נותן לי זריקת אנרגיה ומעיר אותי על הבוקר. ספורט עושה טוב לגוף, לנפש ולרוח. אני די נהנה מהחיים, אז אני משתדל לספוג כמה שאני רק יכול, לאורך כמה זמן שרק אפשר".
"הסטים העצומים של סרטי ג'יימס בונד הם דווקא מקום אינטימי"
הקריירה של רייט נעה בין תיאטרון, סרטים אמנותיים ושוברי קופות (למשל "משחקי הרעב"), והוא מוצא זמן גם לסדרות טלוויזיה כמו "אימפריית הפשע", "מלאכים באמריקה", "ווסטוורלד" ו"האחרונים מבינינו". ועכשיו אפשר לראות אותו ב-HOT לצד ריצ'רד גיר ב"הסוכנות" - סדרת מתח וריגול שמסתמכת על הסדרה הצרפתית המעולה, שנושאת אותו שם. רייט מגלם את הנרי אוגלטרי, סגן ראש תחנת ה-CIA בלונדון. הוא הממונה הישיר והמנטור של גיבור הסדרה, שאותו מגלם מייקל פאסבנדר. הנרי הוא קצין מודיעין ותיק, מנוסה ושקול, שנדרש לאזן בין תמיכה באנשיו ודילמות מוסריות לבין הלחצים הכבדים המופעלים עליו מצד הממונים.
"הסוכנות", עונה 2 - טריילר
(באדיבות פרמאונט+)
"אמא שלי הייתה עורכת דין בשירות הממשל האמריקאי במשך כ-35 שנה. אז גדלתי בתוך תרבות של עובדי ציבור", אומר רייט. "לכן התחברתי לדמות של הנרי - אדם אחראי שבא לבצע את תפקידו בשם ממשלתו. הוא עובד תחת לחץ עצום. הפעולות של ה-CIA יכולות להיות שנויות במחלוקת, ולעיתים אפילו להשיג את התוצאה ההפוכה, אבל הנרי בעיקרון עושה את הכי טוב שהוא יכול, במסגרת הגבולות והנסיבות שבהם הוא פועל, ולמרות המורכבויות המוסריות והאתיות הכרוכות בזה".
זו לא הפעם הראשונה שרייט מוצא עצמו בתפקיד בעולמות הריגול - הוא הופיע בשלושה סרטי ג'יימס בונד לצד דניאל קרייג: "קזינו רויאל", "קוואנטום של נחמה" ו"לא זמן למות", שבהם גילם את פליקס לייטר, קצין שטח של ה-CIA וחברו של בונד. "עם כמה שזה משונה, הסטים העצומים של סרטי ג׳יימס בונד הם דווקא מקום אינטימי. זה הזיכיון הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית ויחד עם זאת, זה עסק משפחתי. והוא גם אהוב. לא רק מצד חובבי הקולנוע, אלא גם על ידי האנשים שעובדים עליו. רבים מאנשי הצוות עובדים שם כבר עשורים. יש גם תחושת גאווה בריטית שטמונה שם - הסוג הכי עדין של גאווה לאומית. זו הייתה חוויה טובה. נהניתי מאוד".
"זה הזיכיון הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית ויחד עם זאת, זה עסק משפחתי", מתוך "קזינו רויאל"
(צילום מסך)
בשיחתנו, רייט אומנם מעיד ש"גדלתי בוושינגטון הבירה ופוליטיקה זורמת לך שם בדם. ואני קצת מכור לחדשות, וקצת גם לפוליטיקה. לכן העולם שבו מתרחשת 'הסוכנות' התאים לי בדיוק", ועדיין הוא מאוד נזהר בהתבטאויות שלו, לא אומר משהו ישיר או בוטה וגם לא תוקף את שלטונו של דונלד טראמפ. הוא רק מוכן לומר ש"הפוליטיקה שלנו הופכת יותר ויותר דומה לשואו ביז. הרבה פעמים בחרתי פרויקטים שהעניקו לי תחושה של מילוי חובה אזרחית. אלה ההזדמנויות שמרגישות לי הכי שלמות. היו לי גם הרבה הזדמנויות למצוא אנשים שמרגישים כמוני, שמכירים בזה שסיפורים - בפרט היום - יכולים לבטא את הדברים שצריך לומר בקול. דברים שאולי מדכאים או מושקטים.
"תיאטרון וקולנוע לא נועדו להתקיים בפינה מבודדת הרחק מהחברה עצמה", הוא ממשיך. "הם אינטגרליים למי שאנחנו, אינטגרליים להבנה שלנו של מי אנחנו ולהבנה שלנו של הדברים שקורים סביבנו. הם יכולים לשרת את המטרה הזו ויש להם תפקיד משמעותי".
גם בנאום התודה שלו בקרלובי וארי, רייט, בניגוד לכוכבת הצרפתייה ז'ולייט בינוש, שדיברה בטקס הסיום על המזרח התיכון ואוקראינה, היה זהיר ודיבר בצורה יותר מופשטת. "יש בעולם כוחות שמנסים לנסות לפלג בינינו", הכריז. "אבל הסיפורים שלנו, הסרטים שלנו וההיסטוריה שלנו, מתעקשים לומר דבר אחר". ואילו בשיחה שלנו, בכל פעם שהגענו לסוגיית הגזענות, רייט היה הרבה יותר ישיר ומפורש. "אנשים כל כך מפחדים משיחות על גזע. פשוט מפחדים, ולא מודים בזה. אני מניח שיש בזה משהו מאוד אנושי, אבל השיחות הללו לא באמת כל כך קשות כששוברים את מחסום הפחד. הומור ואירוניה מאפשרים לאנשים לעשות את זה".
"כשהגעתי לסט וראיתי את דייויד בואי ודניס הופר, הבנתי שיהיה כאן משהו גדול"
הפסלון המסוגנן והכבד שרייט קיבל בפסטיבל הצ'כי מצטרף לאוסף המרשים שהוא מטפח בסלונו. מגלובוס הזהב ופרס האמי על הופעתו במיני-סדרה "מלאכים באמריקה" ועד פרסי טוני על הופעתו בתיאטרון. לפני שנתיים, רייט כיכב בסרט "מעשייה אמריקאית" שבו גילם סופר רציני, שנאלץ לכתוב בצורה סטריאוטיפית, כדי שיוכל להרוויח כסף - בזכות התפקיד המבריק הוא גרף שלל פסלונים ואף מועמדות ראשונה לאוסקר.
מחזיק בביתו שלל פסלונים. ג'פרי רייט
(צילום: Gareth Cattermole/Getty Images)
"כל מי שעוסק בתחום ואומר שהוא מעולם לא חשב על האוסקרים לגמרי משקר", אמר רייט לתקשורת, אחרי שהתבשר על המועמדות. "בוודאי שתמיד חשבתי על אוסקר. זה נפלא להיות מועמד, בגלל שהמועמדויות נקבעות על ידי קולגות בתעשייה. איך אתה יכול לא לשמוח כשהקולגות שלך אומרים לך ׳כל הכבוד׳? כמובן שלפרסים יש ערך ממשי - הם יכולים להביא ישבנים נוספים לשבת על הכיסאות באולם. כשאני עובד, אני משתדל לא להתמקד בדברים כמו האפשרות לזכות בפרסים. יחד עם זאת, אם הם מחלקים פרסים, אז אני אקח אותם".
בטקס הסיום של קרלובי וארי, הוקרן מקבץ מרשים ומייצג של ההופעות של רייט, ב-35 שנות קריירה. מקבץ שמעיד על הכישרון והמגוון והיכולות שלו. הוא הופיע בסרטים של בכירי הבמאים - וודי אלן ("סלבריטי"), אנג לי ("לרכוב עם השטן" – "זהו הסרט הכי פחות מוערך שלי"), מייקל מאן ("עלי" על המתאגרף מוחמד עלי, "הייתה לי הזדמנות אמיתית לבלות זמן איכות ולצחוק איתו"), ג'ונתן דמי ("המועמד ממנצ'וריה"), ג'ים ג'ארמוש ("פרחים שבורים", "רק האוהבים שורדים"), ווס אנדרסון.
"העבודה עם ווס תמיד מאוד מספקת קריאטיבית ואינטלקטואלית. כשפגשתי את ווס הוא אמר לי שהוא ראה בעצם את כל המחזות שלי שהוצגו בניו יורק ולי לא היה מושג. הוא העריך את העבודה שלי בשקט וכתב את הדמות ב'הכרוניקה הצרפתית' במחשבה עליי. זה מאוד ריגש אותי. זו הייתה מתנה מקסימה ומפתיעה. אני אוהב שהוא עובד בלי לשים על דעה של אף אחד אחר. הוא נאמן למי שהוא והוא ז׳אנר בפני עצמו. גם יש בו איזו איכות תיאטרלית וסוריאליסטיות שאני מעריך. ואירוניה שאני מתחבר אליה".
"אמא שלי תמיד הייתה שם בשבילי". ג'פרי רייט
(צילום: Theo Wargo/Getty Images)
גיל 60 הוא הזדמנות טובה להסתכל אחורה ולשחזר את המסלול המרשים שרייט עשה מאז ילדותו בוושינגטון הבירה, עת התייתם מאביו בגיל צעיר. "היה לי מזל גדול שגידלו אותי שתי נשים: אמא שלי, שהייתה עורכת דין ואחותה הגדולה. בגלל שהייתי ילד יחיד, הייתה עליי המון תשומת לב ולאמא היו ציפיות גבוהות ממני. בתיכון שיחקתי פוטבול והייתי שוער בלקרוס. אמא הייתה מגיעה לצפות במשחקים, וגם כששיחקתי מדהים, יכולתי לחסום 20 גולים ולפספס רק אחד, היא הייתה שואלת אותי: ׳מה קרה? למה פספסת את האחד הזה?׳.
"כשהייתי ביסודי קיבלתי פעם ׳טוב מאוד׳ וזה היה הציון הכי גבוה שיכולת לקבל. אבל אמא לא ידעה את זה, אז היא אמרה: 'למה לא קיבלת מצוין?'. יחד עם זאת, תמיד כשהייתי זקוק לעזרה, בתור ילד או בתור מבוגר, היא הייתה שם בשבילי. בתקופות הכי גרועות בחיי היא הייתה הסלע והמצילה. מאז שהיא מתה, יש תמונה שלה ממש לידי, בבית שלי. וכשהתבשרתי שאני מועמד לאוסקר, סיפרתי לה".
מתי הבנת שאתה רוצה להיות שחקן?
"אמא הייתה כאמור עורכת דין אז חשבתי שאלך בדרכה. בסוף למדתי מדעי המדינה כי זה תחום שמאוד עניין אותי. יחד עם זאת אמא לקחה אותי לתיאטרון מגיל צעיר והוא תמיד הפנט אותי. אבל לא היה לי האומץ לשחק. בשנה השלישית בקולג׳ לקחתי קורס משחק והשתתפתי במחזה. אמא תהתה מה עובר עליי", הוא אומר וצוחק. "מה שניסיתי לעשות היה לשלב בין שני תחומי העניין שלי. למצוא יצירות שאינן בהכרח אסקפיזם לשם האסקפיזם. נהניתי מסרטים שהיו בהם אלמנטים פוליטיים".
הזדהה עם התפקיד. ג'פרי רייט
(צילום מסך מתוך הסרט "בסקיאט")
סרט הפריצה של רייט היה "בסקיאט" (1996), שבו רייט גילם את ז'אן-מישל בסקיה, האמן שהתגלה על ידי אנדי וורהול, התמכר לסמים ומת בגיל 27, בסרט אותו ביים האמן ג'וליאן שנאבל. "מאוד הזדהיתי עם התפקיד. אומנם היו לי חיים אחרים משל בסקיה, אבל הבנתי מה זה להיות צעיר יצירתי מהלואר איסט סייד, שמנסה לדשדש את דרכו בתוך המעגלים האלה, שאותם גם אני עברתי, כשהגעתי לניו יורק. כשהגעתי לסט ביום הראשון וראיתי את דייויד בואי ודניס הופר, הבנתי שיכול להיות כאן משהו גדול. יכולתי לחוש גם אז שהסרט הזה הוא מתנה אדירה שמציעים לי. מגניב ביותר לראות את הפופולריות שהיצירה של בסקיה צוברת עם השנים - ולא רק בזכות הסרט שלי, וזה מסב לי גאווה גדולה".
השחקן מוצא קו ישיר בין בסקיה, לסופר שהוא גילם ב"מעשייה אמריקאית". "אלה שני סיפורים על גברים שיוצרים אמנות ורוצים להביע את עצמם באופן שישקף את הפנימיות שלהם. הם רוצים שיראו אותם כמו שהם. זה העולם החיצוני שאומר להם: 'לא ולא', שיש מגבלות למי שאתה, קטגוריות שמקטלגות אותך. לא הם שמחליטים על כך. זה אומנם קורה לכולם, אבל לאנשים שחורים זה קורה באופנים מאוד קונקרטיים".
בשנה הקרובה נראה את רייט חוזר שוב לסיפור של בסקיה - הפעם הוא מגלם את אביו של אמן הגרפיטי. זה יקרה בסרט: Samo Lives. "בהתחלה לא הייתי בטוח אם אני רוצה בכלל את התפקיד הזה. אבל בסופו של דבר הם התחננו והסכמתי. ב'בסקייט' דמות האב לא הייתה משמעותית, אבל ב-Samo Lives, דווקא יש לו תפקיד משמעותי, משפיע וקריטי מאוד על חיי בנו. בדומה לכולנו, בסקיה הוא תוצר ההורים שלו. ממש כמו כולנו. בין אם מדובר באופנים שאנחנו מעריכים ואוהבים - ובין כאלה שלא. גם בהיעדר הורה, יש להורה השפעה. כולנו תוצר - ולא רק תוצר ביולוגי - ברמה ההתנהגותית והפסיכולוגית, של ההורים שלנו".
"הדמויות האלה שורדות בגלל שהסיפורים מעוגנים במקור בדילמות מוסריות"
בימים אלה, רייט עסוק בצילומי "באטמן - חלק 2" בלונדון. מאט ריבס חתום על הבימוי, ורוברט פטינסון שוב יעטה את גלימת איש העטלף. רייט מגלם את ג'יימס גורדון, בן בריתו של באטמן במשטרת גות'האם סיטי. הסרט הראשון הגיע לכ-800 מיליון צופים ומעריצים ומעריצות חדשים התוודעו ליכולות של רייט. ומה לגבי ההמשכון? איפול וחשאיות הוטלו על הפרויקט, אבל בריאיון איתו, רייט מוכן לדבר על באטמן, המותג והפולחן. "באטמן הוא דמות איקונית, כמו גם כל שאר הדמויות ביקום של גות׳אם, ואנחנו מכירים אותן כבר עשרות שנים.
"הדמויות האלה שרדו כל כך הרבה שנים, לא בגלל שהן שטחיות, אלא בדיוק בגלל שיש שם רבדים ודינמיקות, ובגלל שהסיפורים מעוגנים במקור בדילמות מוסריות שממוסגרות כסיפור בלשים. מאט ניסה לחפור בחומרי המקור ולהוציא משם את המיטב. זו קלאסיקה. יש גם משהו במשחק המסכות שמתכתב לדעתי, לפחות במובן מסוים, עם צורות עתיקות יותר של העברת סיפור: אמנות הקבוקי וקומדיה דל'ארטה. ההתכתבות הזו לדעתי חלק מהקסם של הפרנצ׳ייז. המון מסתורין כרוך בדבר הזה".
"מאט ניסה לחפור בחומרי המקור ולהוציא משם את המיטב". ג'פרי רייט ורוברט פטינסון, מתוך "באטמן"
(צילום: באדיבות yes)
רייט גם מרעיף שבחים על ריבס. "מאט היה מטורף מספיק לנסות לחשוף אלמנטים בסיפור שבדרך כלל היינו מקבלים כמובנים מאליהם. את הסיפורים שהופיעו בקומיקס מאט מתרגם דרך פריזמה קולנועית הרבה יותר מורכבת. גם בעבודה על הסרט החדש, הוא מרפרר לסרטים מהקולנוע האמריקאי של שנות ה-70 - סרטים שלא היית מעלה על דעתך שיש להם קשר כלשהו לבאטמן. אני לא אכנס לשמות. מאט חש איזו פליאה עוצמתית וכמעט ילדית אל מול הפרנצ׳ייז הזה, ויש לו התלהבות כמעט בלתי נדלית ממנו וכבוד עצום לקולנוע. אני חושב בכנות, שהמסכים שלנו רוויים מדי בחומרים שמבוססים על ספרי קומיקס - חלקם בלתי ניתנים לצפייה. סרטי 'באטמן' של מאט שונים מרובם".
