שירה אלתרמן לא מתרגשת במיוחד כשזוקפים את ההצלחה שלה לעובדה שהיא הבת של עידן אלתרמן. למרות גילה הצעיר היא כבר מזמן התרגלה לדיבורים האלה, אבל בעיקר יודעת מה היא שווה בלי שום קשר לאילן היוחסין שלה. "כששיחקתי ב'ספר הג'ונגל', קיבלתי הרבה תגובות על זה שאני פריווילגית", היא אומרת. "מישהו כתב לי, 'לא צריך כישרון כשאת הבת של'. הגבתי לו בטיקטוק עם סרטונים שלי מכל השנים, כשאני רוקדת בהם, וכתבתי, 'נכון, אבא רוקד נורא יפה'.
מתוך "סיפור הפרברים", תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר
(צילום ועריכה: רדי רובינשטיין)
"עכשיו אני שרה, רוקדת ומשחקת ב'סיפור הפרברים' בתיאטרון בית ליסין. מה אבא שלי קשור לזה? אמרו לי שיש בנות אחרות שעובדות נורא קשה ולא מקבלות הזדמנויות כמוני, אז אמרתי, 'הלכתי לעשות אודישן, עבדתי קשה במשך שנים אצל עוז מורג (כוריאוגרף ובמאי - י"ב), עד שלקחו אותי. תירגעו".
מה התגובה הכי מעצבנת שקיבלת?
"היה מישהו שהעלה עליי סרטון שהיו לו 26 אלף לייקים, אחרי שנתקל בסרטון התגובה שלי, ואמר, 'ברור שאם התקבלת לדברים האלה, את מוכשרת, אבל אי אפשר להכחיש את זה שאת מקבלת הזדמנויות שאנשים אחרים לא מקבלים'. התייאשתי מלנסות להסביר לאנשים שאני רוקדת מגיל שלוש, ואני עובדת קשה בשביל להצליח. שיהיו בריאים.
"אני תמיד אומרת, שהעובדה שאני הבת של אבא שלי אולי יכולה לפתוח לי דלתות כי יותר אנשים מכירים אותי, אבל אף אחד לא דוחף אותי קדימה בדלת הזאת, רק אני. אם אני לא אהיה שחקנית טובה, מי ייקח אותי? רק מקום שלא מכבד את עצמו. את ציפי פינס עניין מי אבא שלי בשביל לקחת אותי לשחק ב'סיפור הפרברים'? אם לא הייתי טובה אף אחד לא היה שם עליי בכלל, בטח לא ציפי. מקסימום היו אומרים, בחורה חמודה, אני מכיר ומחבב את אבא שלה', ובזה הסיפור היה נגמר".
אבא שלך עוזר לך באודישנים? מייעץ לך?
"אני מתייעצת איתו, והוא לפעמים מכין אותי לאודישנים, אבל הוא לא בא איתי לשום אודישן. בסופו של דבר הוא אומר לי 'תעשי מה שאת מרגישה'. הוא רצה שאני אמשיך לרקוד ורוצה לשמור ולהגן עליי. הוא הזהיר אותי שאודישנים זה עולם קשוח, אבל לא ויתרתי. מבחינתו, המקצוע הזה הוא הדבר הנפלא בעולם, ואם אפשר להרוויח על זה כסף, אז בכלל.
"הוא מאוד סומך על האינסטינקטים שלי כי אני יודעת להיזהר. כמובן שיש במקצוע הזה קושי עצום, אבל בסופו של דבר הרווח שווה את הכל. כשהייתי חוזרת מ'ספר הג'ונגל' אחרי שלוש-ארבע הצגות ביום, הייתי נרדמת בשמונה וחצי, קמה בשש כמו רובוט, ועדיין זה היה כל כך כיף".
אתם דומים גם חיצונית.
"המוכר בקיוסק ליד הבית ספר אמר לי, 'את דומה למצחיקן הזה עידן אלתרמן', בלי שבכלל ידע שאני הבת שלו. יש לנו מימיקות דומות. אני זה אבא שלי עם איפור", היא צוחקת. "אבא טוען בכלל שאני דומה לאמא (עו"ד מיה פרי-אלתרמן). אני חושבת שאני שילוב של שניהם".
"רציתי להראות שאני יכולה גם לטרוף"
אלתרמן, 22, תלמידה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ורקדנית מחוננת, החלה לרקוד מגיל שלוש. "ההורים רשמו אותי לשיעורי ריקוד, ומאז לא הייתה לי אופציה אחרת", היא אומרת. "מבחינתי, הריקוד היה הייעוד שלי, החלום האולטימטיבי. זו עבודת פרך מוחלטת, אבל נהניתי מעבודת הפרך הזאת. זה פשוט עולם קסום".
אי שם בתקופת הקורונה החל עידן אלתרמן להעלות לרשת סרטונים ביחד עם ילדיו, שירה ואורי, כשהם שרים ומנגנים. הסרטונים צברו במהירות אלפי צפיות, ושירה הפכה עם הזמן לכוכבת רשת בעצמה, עם כ-100 אלף עוקבים בטיקטוק. "יצא לנו משהו נורא יפה, ואבא אמר לי, 'אולי אני אעלה את זה לפייסבוק'", היא מספרת. "אמרתי, 'יאללה, מה אכפת לי, פייסבוק זה לזקנים. בכל מקרה אין לי מושג מה קורה שם'. אבא קיבל הודעות מדהימות על הסרטונים האלה. זה עשה כל כך טוב לאנשים. עכשיו כמובן שיש לי כבר פייסבוק. למדתי לקח. אח שלי אורי גאון. הוא מנגן על קלרינט. כרגע הוא מאוד חזק בנגינה, אבל מי יודע, אולי גם הוא יפתיע בתיאטרון".
אלתרמן כיכבה במחזמר "יאסו - האהבה היוונית שלי", אבל ויתרה על ההצגה כדי להגשים את החלומות האחרים. ההצלחה הגדולה נרשמה כשלוהקה ל"סיפור הפרברים", מההצלחות של תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר בשנים האחרונות, שבו היא מגלמת את בת זוגו של ריף (דור הררי). הכל החל כשנתקלה באינסטגרם בפרסום לאודישנים זמן קצר אחרי שגזרה את החוגר שלה, והחליטה להמר. "מחזמר כזה, עם מוזיקה כל כך יפה, הוא חלום לכל רקדנית", היא אומרת. "אמרתי לעצמי שאם אני לא אנסה, אני בטוחה שאתחרט.
"לא חשבתי שאתקבל. זה הרגיש לי גדול עליי. אמרתי, לפחות שאלדר גוהר גרויסמן הבמאי ומיכל שי הכוריאוגרפית יזכרו את הפרצוף שלי להמשך הדרך. הרבה אנשים חושבים שאני ילדה. אני נראית כמו ילדה, הגובה שלי הוא 1.58 מ', אנחנו משפחה של נמוכים, ואני נשמעת כמו ילדה, ורציתי להראות שאני יכולה גם לטרוף. אחרי כשבועיים הודיעו לי שהתקבלתי. הייתי בעננים".
איך אפשר ללמוד ולשחק ביחד?
"אני יכולה לישון חמש שעות בלילה ולתפקד. כשאפשרו לי ללמוד ולשחק התחלתי לצרוח משמחה".
"סיפור הפרברים", שכתבו ארתור לורנץ, סטיבן סונדהיים, ליאונרד ברנשטיין שהלחין את המוזיקה וג'רום רובינס שביים ועיצב את הכוריאוגרפיה, הוא סיפור אהבתם האסורה של טוני, צעיר אמריקאי שחבר בכנופייה, ומריה, אחותו של מנהיג הכנופייה הפורטוריקנית היריבה, שהופך למאבק דרמטי בין שתי כנופיות ברחובות ניו יורק, עד לסוף הטרגי. מככבים בו גם רביב כנר, דור הררי, מגי אזרזר, לינוי כהן והראל ליסמן. "זה קאסט נפלא", היא אומרת. "אני לפעמים נשארת איתם אחרי ההצגות כי לא בא לי לחזור הביתה".
המחזמר הזה, שיש בו ביטוי לגזענות, שנאת האחר ואלימות נשאר רלוונטי גם היום, עשרות שנים אחרי שנכתב.
"מצער שהוא תמיד יהיה רלוונטי, מעבר לעניין הפוליטי. הסשן האחרון של ההצגות היה קרוב לרצח של ימנו זלקה הצעיר בן העדה האתיופית בפתח תקווה, שהותקף על ידי קבוצה גדולה של נערים שדקרו אותו באופן אנוש. הרצח הזה והברבריות שיש בסיפור מתקיימים גם בארץ שלנו, ובגדול. הסוף של 'סיפור הפרברים' כל כך חזק כי אין בו האפי אנד, וחבל. פשוט לא ייאמן כמה אכזריות הייתה ברצח הזה של הצעיר האתיופי החף מפשע הזה. זאת פשוט אלימות נוראית של חלשי-לב, ועוד בגיל כך צעיר. זה מטריף אותי".
גם אבא שלך נתקל באלימות מצד פעיל הרשת מרדכי דוד, שחסם את דרכו כשרכב על אופניים.
"אני לא יודעת אם אבא שלי ירצה שאני אדבר על זה. הוא לא רוצה לערב אותי בסיפור הזה. זאת סיטואציה דפוקה וקשה, שאין לי מושג איך אפשר להתמודד איתה. מה שקרה נוגד את כל חוקי הכבוד והערכים. אני חושבת שאבא שלי התמודד מדהים עם הסיפור הזה, ואני מעריצה אותו על זה ובכלל. אבא שלי הלך במלחמה לבקר משפחות חללים. הרבה מהרגישות שלי, ואני רגישה, באה מאבא ואמא שלי. לשניהם יש לב ענק, ואני שואפת להיות כמוהם".
גם את נתקלת במקרי אלימות?
"כשחזרתי מאחת ההצגות באוטובוס חבורת נערים ירקו לאישה מבוגרת בפרצוף, וצחקו על ילדה שנפלה, ואני אומרת, על מה ולמה? זאת לא מלחמה על עקרונות, זה פשוט בריונות ואלימות נוראיים. הסתובבתי אחר כך כמה ימים עם מחנק גדול בגרון. זה מייאש".
"אני רוצה לשחק גם בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. אני אתן את כל הנשמה כדי להצליח"
הוריה התגרשו כשמלאו לה 15. "גירושים, במיוחד בגיל ההתבגרות, זאת חוויה נוראית, אבל אני חושבת שלא הייתה אפשרות בעולם לעשות את זה יותר טוב מאיך שההורים שלנו עשו את זה", היא אומרת. "אני שומעת מחברות שלי שאחרי הגירושים במשפחה שלהם, נגמר הקשר בין ההורים, ואצלנו זה לא היה. הרי כל הסרטונים שאבא ואני צילמנו לטיקטוק צולמו בבית של אמא".
ציפית לזה?
"ממש לא. רחוק מזה. גם אחי וגם אני לא הרגשנו שזה בא. אף אחד לא רוצה שההורים שלו יתגרשו, אבל זאת טובתם ואלו החיים שלהם. זה מה שיעשה אותם שמחים. עדיף להישאר ביחד ולא להיות שמחים ומאושרים? לא מבחינתי".
יש לך אהבה?
"יש לי חבר, שון סירוטה. אנחנו חמש שנים ביחד, מגיל 17. וזאת אהבה גדולה מאוד. הוא לומד מדעי המחשב. אני האמנית והוא האיש הפרקטי. התחלתי איתו באינסטגרם. אף פעם לא עשיתי את זה קודם. הוא נראה לי חתיך. אמרתי, 'בוא נראה אם הוא יענה'. כתבתי לו, 'אני לא עושה את זה בדרך כלל. אתה נראה לי מאוד חמוד וחשבתי לנסות את מזלי'. הוא גדול ממני בשנתיים".
את רוקדת, שרה ומשחקת. את חושבת למנף את זה ולהפוך לכוכבת פופ? לעשות את מה שנועה קירל ואנה זק עושות?
"אין לי שום כוונה כזאת. הכי קרוב לזה מבחינתי זה מחזות זמר. זה לא בוער בי, ולא נועדתי למלא אצטדיונים. אני מאוד מעריכה את נועה קירל. היא פייטרית רצינית ומאוד חרוצה, אבל לי יש טעם מוזיקלי זקן - סטיבי וונדר, ביטלס, דיוויד בואי, אלטון ג'ון, בי ג'יז, והראפרים מק מילר וטיילר דה קריאייטור. אני גם מאוד אוהבת את בילי אייליש. היא מדהימה ומושלמת. אמרו לי שאנחנו דומות וזה מאוד משמח אותי. בארץ אני אוהבת את גיא מזיג, אלון עדר ואת כוורת".
ויתרת בקלות על הריקוד?
"הריקוד הוא בטבע שלי. כילדה חלמתי להיות בלרינה. למדתי שנתיים במגמת מחול בתלמה ילין, ועוד שנתיים במגמת מחול בתיכון עירוני א', אבל אחרי שסיימתי ללמוד הבנתי שזה לא ריאלי והתשוקה לרקוד החלה לדעוך. אז גם התחלתי לעשות אודישנים למשחק.
"שיחקתי בסרט קצר בשם 'סולו' שכתבה וביימה ענת אייזנברג, לצד אניה בוקשטיין הנהדרת, והיום אני מנסה את עולם המשחק. גם כשרקדתי אהבתי במיוחד את הריקודים התיאטרליים. בזה הכי הצטיינתי. המחול הוא לא מקצוע כל כך מתגמל מבחינה כלכלית ומבחינת ביטחון, גם לא נפשית. ברגע שפחות רציתי את זה, הסבל גבר על התשוקה. בלרינה אני כנראה לעולם לא אהיה".
מעניין אותך להשתתף בתכניות ריאליטי?
"החלום שלי הוא לעשות 'רוקדים עם כוכבים', ככוכבת, לא כרקדנית. אני אבוא לנקום את נקמתו של אבא שלי. הוא נפל מוקדם מדי והיה חמוד נורא".
מה את רוצה להיות בעתיד?
"אני רוצה לעשות את מה שאני עושה עכשיו, והכי טוב. אני מאוד מחכה להתחיל את החיים המקצועיים שלי. אני מקווה שאני אוכל לעבוד הרבה. יש בי מלא אמביציה כדי להצליח. אני רוצה להוכיח שאני לא רק זמרת ושחקנית. מיוזיקל משלב את הכל, אבל אני רוצה לשחק גם בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. אני אתן את כל הנשמה כדי להצליח. אני רואה בכיתה שלי הרבה שחולמים על מחזות זמר. זה משהו שמאוד מושך את הדור הצעיר, אבל בשבילי זה רק חלק מהחלומות עכשיו אני מתחרפנת שאני בלימודים, כי בא לי לעשות אודישנים להכל. יש עכשיו המון מחזות זמר, ובעתיד הקרוב יהיו גם 'חנות קטנה ומטריפה' ו'המפיקים'".
יש מצב שתופיעי עם אבא שלך או אחיך?
"בשמחה. יצא לי להופיע עם אבא בכל מיני אירועים מיוחדים, וגם אחי הופיע עם אבא. זה יכול להיות נהדר".
