האובייקט שהכי מזוהה עם "אקזיט", רצועת הנוער המצליחה של ערוץ 10 שעלתה בתחילת שנות ה-2000, הוא ללא ספק התחת של עפר שכטר. כשחושבים על זה היום זה כמעט בלתי נתפס. עפר שכטר, כוכב נוער בהתהוות, עמד על הבמה במופע "אקזיט סיטי" בחולון, באירוע שאפילו לא שודר בטלוויזיה, וכהמשך מתודי של ההתנהלות שלו בתוכנית הוא חשף בפני הקהל חצי מהטוסיק שלו. פרסום החשיפה גרר מהומה כללית: מאמרי עיתונות שזעקו ששכטר משחית את נפש הנוער, ויצחק קדמן, המנכ"ל הנצחי של המועצה לשלום הילד, הגיש נגד שכטר תלונה למשטרה. גם מועצת הרשות השנייה התכנסה לדיוני חירום בנושא וניסחה רגולציות מחמירות שיצילו את המתבגרים מהלשון המשוחררת של המנחים ומשאר חלקי הגוף שלהם, והשיא - שכטר זומן לחקירה משטרתית (!) וצפה עם שוטרי מדינתנו בווידאו של התחת שלו נחשף, כאילו הוא לא מכיר את האירוע מיד ראשונה.
בטווח הארוך, "אקזיט" שילמה את המחיר. התוכנית, שממילא הייתה פופולרית מאוד, זכתה לחשיפה נרחבת אפילו יותר בקרב בני נוער, אבל המגבלות שהטילה הרשות השנייה על ערוץ 10 הנאבק למחייתו הביאו להחלטה להוריד אותה משידור. היום, בעידן של טיקטוק ואינסטגרם, הקביעה שהתחת של שכטר היה יותר ממרד בלתי מזיק (אולי לא לטעמם של אנשים אבל לא מזיק) שתאם את ציפיותיהם של מתבגרים הורמונליים, נשמעת מגוחכת. הטלוויזיה שלנו הפכה יותר ויותר נועזת, והנוער הפך יותר ויותר מתירני. אבל אז, כשהודעות סמס היו החזית הטכנולוגית וטלוויזיה נתפסה כהורה מספר שלוש, המחשבה שמראה של עכוז חצי ערום היא מסוכנת מצאה לה הרבה קונים.
שכטר, אגב, לפחות הספיק לבסס את הקריירה שלו כטאלנט. חברי להקת הפאנק "יוסלס איי.די", שהיו אמורים להנחות את דור ההמשך של "אקזיט" ב-HOT, לא הספיקו אפילו לקבל דקת מסך אחת. בריאיון ל"ידיעות אחרונות" לקראת עליית התוכנית בהנחייתם, הם שטחו את דעתם הבלתי מצונזרת על השואה ועל דתיים. הביקורת הציבורית והמהומה שנוצרה בעקבותיו גרמה לאנשי HOT לבטל את כל הסיפור. אבל למרות האמור לעיל, "אקזיט" - שבפרונט שלה ניצבו לאורך זמן השידור שלה עפר שכטר, יעל גולדמן, שירי מימון, מיכאל הנגבי, מושיק גלאמין ובהמשך גם אסי עזר - לא הייתה רק מצע לפרובוקציות נעורים. בכל זאת היה בה סוג של חסד, ומן הראוי להזכיר גם את התחומים בהם הרצועה - אי של הורמונים גועשים בשעת צוהריים מנומנמת שהשבוע מלאו לה 20 שנה - הקדימה את זמנה או סתם הפגינה אומץ. במה? או, טוב ששאלתם.
"לא הייתה להם מודעות לאימפקט שלהם, אין את זה יותר"
צוות המנחים של "אקזיט" לוהק בראשו של העורך הראשי, ארז בן-הרוש, עוד לפני שהוא לוהק במציאות. בחזונו הוא ראה חבורה של צעירים שמורכבת מהמתוחכם, היפה, המופרע, הילדה הטובה וכיוצא באלה, והוא רצה שהם יהיו לא-מוכרים. כן, אפשר לומר שבן הרוש ליהק את הספייס גירלז ל"אקזיט". מלבד מיכאל הנגבי, שצבר פז"ם מצלמה בין היתר כמנחה עם יעל בר זוהר ב"טושטוש" בערוץ 2, כל השאר היו חסרי ניסיון לחלוטין, עניין שלא היה מקובל בזמנו. "כולם היו בהלם קרב", נזכר בן הרוש. "יעל גולדמן הייתה דוגמנית פנים בפריז ומלי לוי הביאה אותה איתה לאודישן כי היא חברה שלה ובדיוק באה לישון אצלה בארץ. יעל הייתה 'ריקוטה' - לא יודעת בכלל מה זה מצלמה, למה היא באה, לא יודעת מה זה הפקה, מה עושים עכשיו. אז אמרנו לה 'בואי נדבר על החיים, תתארי לי מה את עושה?', היא התחילה לדבר והיה שם משהו. אחר כך המאץ' עם מיכאל עבד מצוין".
שכטר, שהפך למגנט שערוריות בהמשך, בכלל לא הבין למה הוא נכנס. הוא זומן לאודישן אחרי שבן הרוש צפה בו במקרה ברקע של איזו פרסומת ומשהו בחיוך שלו נראה לו מתאים. "הייתי צריך לדבר דקה וחצי על סיגריות", נזכר שכטר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2004. "המצאתי איזו שטות. הרגשתי שהאודישן נופל ואני חייב להרים אותו. ביקשו ממני להפנות לשיר של ה'בקסטריט בויז,' ואמרתי לארז בן הרוש, שבחן אותי, 'עזוב, למה שאני אפנה לשיר שלהם'. אני אשיר לך שיר של ה'בקסטריט בויז.' וככה עשיתי שם את השיר, עם כל המניירות של הלהקות בנים. כשהגעתי הביתה השארתי הודעה לסוכנת שלי שהיה אודישן על הפנים, ושאם היא יכולה, שתארגן לי אודישן חוזר. היא חזרה אליי אחרי כמה שעות וסיפרה לי שעברתי לאודישן הבא."
בימינו אפשר למצוא לא מעט טאלנטים שמגיעים ללא ניסיון טלוויזיוני, אבל לרוב הם לא בדיוק אנונימיים. "אין היום כמעט אנשים שנמצאים באלמוניות כמעט מוחלטת מול הציבור", מדגישה רותי רודנר, ששימשה כעורכת הראשית של "אקזיט" אי אז בשנת 2003. "אין דבר כזה, לבוא משום מקום. אנחנו מגיל מאוד צעיר נוכחים ברשתות, בטח אם אנחנו מעוניינים בזה. גם לא מהמרים יותר על הבלתי מוכר הזה. בכל ליהוק שואלים מי משפיען, כמה עוקבים. במובן הזה, 'אקזיט' דווקא חותמת איזשהו עידן של בניית דמות ציבורית מאפס. הם לא הכירו את התפקיד, לא הייתה להם מודעות לאימפקט שלהם. אין את זה יותר".
מקימים במות ועוברים מעיר לעיר כמו קרקס
אחרי יותר משלוש שנים באוויר החליטו בהפקת "אקזיט" לגוון ולצאת קצת מהאולפן. בהשראת האחות הגדולה, MTV, עברה התוכנית לשדר מווילה עם בריכה בחודשי הקיץ. השידור הזה רק פתח את התיאבון, ובקיץ אחר העמידה ההפקה מופע בימתי שנקרא "אקזיט סיטי" - מופע לנוער נטו. כמות המעריצים של התוכנית (ובעיקר מעריצות, שגדודים שלהן המתינו בכל בוקר מתחת לאולפנים בכניסה לבניין ברמת החיל) הביאה להחלטה לצאת ולפגוש את כל ההמון הזה בחוץ. זה אמר להפוך את התוכנית למופע נודד, להקים במות ולעבור מעיר לעיר כמו קרקס. המופע כלל שירים והופעות אורח, משחקים, מערכונים, בריכה על הבמה, במת היפ-הופ ושלל תופינים אחרים. לכל מופע כזה הגיעו עשרות אלפי בני נוער.
8 צפייה בגלריה
גדודים של מעריצות המתינו בכל בוקר מתחת לאולפנים בכניסה לבניין ברמת החייל.
(מתוך "אקזיט" - באדיבות ארכיון רשת13)
"למרות האמצעים הדלים (תקציבית, ס"ש) הצלחנו להרים שידורים אקלקטיים שהכילו כל מיני סוגים של תוכן", מסכמת מיכל דבש, מפיקת התוכנית. "המשותף ביניהם היה שכולם רלוונטיים לעולמם של בני הנוער והם היו כמעט נטולי גבולות. הפקנו מאות שידורים יומיים, שעות על גבי שעות של תוכן. היו לנו מגישי פינות, די ג'יי קבוע באולפן וזו הייתה מסיבה שהתקיימה כל יום בין שתיים לארבע. אורחים מכל הסוגים באו להתארח אצלנו למרות שהם ידעו שזה לא יהיה אירוח שיגרתי, וסביר להניח שיקרה משהו מביך ויוצא דופן במהלך הריאיון".
דיבור פתוח על מיניות ואופציה לשפיכת מוח אחרי יום מאתגר
מוצא חן בעיניכם או לא, "אקזיט" הצליחה לפצח משהו בשפה של בני הנוער, זאת שהמפרסמים מנסים להתחקות אחריה כבר עידנים ומוכנים לשלם למי שדובר אותה באיברי גוף. שעת הצהריים בה שודרה הרצועה הייתה שמורת טבע, שעה משונה שאיש לא הקדיש זמן לשאלה מה משודר בה עד אז. "מי פותח שידור בפאקינג שתיים בצהריים?", תוהה רודנר, העורכת האחראית של התוכנית. "רק בני נוער שחוזרים מהבית ספר ונשפכים מול הטלוויזיה, אין אף אחד אחר בבית חוץ מהם".
8 צפייה בגלריה
"הן היו שם כמו שהיית רוצה שחברה תהיה בשבילך, ולא איזו מומחית או יועצת". שירי מימון ומלי לוי מתוך "אקזיט"
(צילום מסך)
המתבגרים האלה, ילידי סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, שכבר היו גדולים מדי לערוץ הילדים אבל עוד מצויים בעיצומו של מרד הנעורים מול המבוגרים, הבינו שב"אקזיט" הם יכולים למצוא את הנחמה הבלתי-פדגוגית, את ההשתטות, את הדיבור הפתוח על מיניות ואת האופציה להימרחות אחרי יום מאתגר. "באנו ואמרנו 'עכשיו זאת הטלוויזיה שלכם'. המנחים לא רק היו קרובים אליהם בגיל, הם גם באו ממקום אחר. כשאנחנו היינו צעירים היה לנו את דליק, שהיה אדם מבוגר שסיפר לנו על החיים. אבל אלה אנשים כמעט בגילם שקיבלו מנדט לא להתנהג כמו שאמורים להתנהג בטלוויזיה, וזה עבד".
כתבות נוספות במדור טלוויזיה:
"הם לא היו דמויות חינוכיות משום בחינה", מבהירה רודנר, "הן לא היו דמויות רעילות, אלא כאלו שלא מתנשאות מעליך עם ידע על העולם. למשל יכולת לצפות בשירי ויעל בשיחה עם צופה שמשתף בחוויה, והן לגמרי שם כמו שהיית רוצה שחברה תהיה בשבילך, ולא איזו מומחית או יועצת".
"הם יכלו לדבר אחד עם השני חופשי וישיר", נזכר בן הרוש, "ואני עודדתי את זה כי ככה אנחנו מדברים באמת. אסי למד מזה המון והביא הרבה מזה ל'הכוכב הבא' ו'האח הגדול' ולכימיה עם רותם (סלע, ס"ש)". כך עפר שכטר ניצל את החבל ששחררו לו העורכים עד הקצה. הוא העליב בשידור את מורן אייזנשטיין (לקח מטאטא, הצמיד לו שני בלונים, כינה אותם "מורן" ועגב עליהם) או הפציר בצופים לשלוח לו "את אחותכם הגדולה עם קונדומים".
"עפר לקח את זה לקיצוניות", מודה בן הרוש, "אני זוכר שפעם הייתה לו הערה סקסיסטית בשידור ובמהלך הפרסומות קראתי לו, הושבתי אותו לידי בקונטרול, והסברתי לו שעכשיו הוא מושעה במשך שבוע. הוא המשיך להגיע למשרד כי הם עבדו גם על התוכן בתוכנית אבל הוא לא השתתף בהנחיה. שיבין שיש לזה מחיר. זה היה קצת לחנך חבר'ה בצופים. הוא לקח את זה קשה אבל ככה הם למדו". כמובן שהחבל המשוחרר הזה נכרך לא פעם סביב צווארם של העורכים. "זה היה מטורף", מאשר בן הרוש. "הייתי חוטף טלפונים מההנהלה, הרגו אותי. בסוף הם נתנו חופש כי הם הבינו את הכוח של זה. הם היו בני 20-23 ודיברו בגובה העיניים אל בני 16-14. זה נחשב לחדשני".
8 צפייה בגלריה
עפר שכטר ניצל את החבל ששחררו לו העורכים עד הקצה. עפר שכטר ושירי מימון מתוך "אקזיט"
(צילום מסך)
"קיבלנו המון תלונות", מאשרת רודנר, "אבל לזכותם של אנשי ערוץ 10 יאמר שהם מאוד אהבו וגם שמרו עלינו. הרבה פעמים בתקשורת אנחנו מקבלים מנדט לשחזר את הנוסחה, אבל פה קיבלנו מנדט ליצור את הנוסחה, וזאת חוויה באמת משמעותית בשבילנו".
"זה באמת אבסורד שחמישה בני 20 ומשהו הופכים פתאום למנהיגי חופש הביטוי", סיכם שכטר באותו הריאיון ל"ידיעות אחרונות", "קצת הגזימו איתנו בכל העניין הזה. זה לא שאנחנו עילגים כל כך. אנחנו לא מדברים בשפה יותר נמוכה מכל טלנובלה מקומית. אנחנו גם לא מראים שערוריות, אבל משום מה מייחסים לנו הכול. אין לי בעיה עם ביקורת מצד אחד, אבל מצד שני יש ילדים בני שבע שרואים בטלוויזיה בגידות, סמים, שקרים, אונס. אני לא מבין למה נטפלים דווקא אלינו."
בית ספר לטלוויזיה
בן הרוש הגיע מערוץ הילדים, שם נהגו לעשות אחת לחצי שנה אודישנים ולצרף עוד מנחה לחבורה. "זה לקח המון זמן שם עד שנבנתה מערכת יחסים", הוא מספר, "ותמיד הרגשתי שלתוכנית נוער זה לא יהיה בנוי נכון. צריך היה לבנות את הדינמיקה. הייתי בן 30 אז אבל עדיין זכרתי בראש את המקום הזה של חבורה שאני רוצה להיות חלק ממנה כשאני רואה טלוויזיה. יצרנו את הדינמיקה הזאת לפני שהם עלו לאוויר, חמישה חודשים לפני, וכשהם התחילו לשדר הם כבר היו מגובשים".
כדי לחבר את ארבעת הפרשים לתוכן שהם נותנים ולהבטיח שההגשה תהיה אותנטית, בן הרוש יצר עבורם בית ספר לטלוויזיה. "שלושה חודשים לפני שעלינו לאוויר הם הגיעו כל יום למשרד", הוא אומר, "והם למדו לעשות טלוויזיה. הם עשו תחקירים לבד, כתבו את השאלות, כתבו מערכונים. הם באמת ישבו וחשבו איך לראיין ומה מעניין אותם וזה לקח זמן, זה לא קרה ביום אחד. כל הבוקר הם עבדו ובצוהריים היינו נפגשים לסימולציות. בשלב הבא נכנסנו לאולפן לחודש וחצי של תרגול. לאף אחד לא היה ניסיון עם שידור חי, עם טלפרומפטר, עם הגשה כשיש לך אוזנייה, ארבעה מדברים ביחד שזה גיהינום, וזאת תוכנית של שלוש שעות, אבל מצד שני המון דגש על להיות אתם. אל תעשו משהו שהוא לא אתם".
ואם להיות כנים אז עד הסוף. מה מעסיק בני נוער? מה שבמגזינים מקוטלג תחת "עניינים שבינו לבינה", או במילים אחרות - מיניות לא מתנצלת. "הגישה של ארז הייתה שצריך לדבר על הכול וגם אפשר", מסבירה רודנר, "ומהבחינה הזאת נגענו בנושאים מאוד מורכבים כמו דימוי גוף, אנורקסיה ועניינים שבינו לבינה של נערים ונערות בני 14 עד 20. הייתה החלטה שאז הגדירו אותה 'נועזת', לדבר אמת ולדבר בישירות".
אומנם המקרים שהגיעו לכותרות היו בעיקר התבטאויות בוטות מצד המנחים, אבל בן הרוש מתעקש שהשינוי היה טמון דווקא בהנחיה הנשית האמיתית והלא-מתיילדת מצד הנשים בחבורה - מלי לוי, יעל גולדמן ושירי מימון. "בערוץ הילדים למשל, לא נתנו למנחות להיות נשים אלא השטיחו את זה", הוא אומר, "כשהגיעה 'אקזיט' התחושה הייתה שלמיניות הנשית יש חלק שווה במערכת. אני זוכר הרבה שיחות נשיות על יחסים, אפילו דיברו על אחרי כמה דייטים זה לגיטימי לעשות סקס. לא אומרים 'זיונים' אבל מדברים על זה, היה הרבה סקס באוויר, הרבה ליבידו, וזה העסיק אותם. הכול היה על השולחן".
בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2004 אמר אסי עזר: "אנחנו עושים פינת מין, שמגישה בחורה צעירה שמדברת על איך להזדיין, איך למצוא את נקודת הג'י, מלמדת מה זה לאונן. ראיתי תוכנית נוער מתחרה בערוץ אחר, 'סברס.' זה יותר משעמם משיעורי הספרות שלי. מישהו שם חושב שהוא מדבר לנוער"?
מי יעשה מקלחת עגבניות מרוסקות בסוף השידור – עפר שכטר או מלי לוי?
כן, זאת הייתה תקופה חשוכה. האינטרנט עוד לא היה בכל בית, הסלולרים החכמים הופיעו לראשונה רק ארבע שנים לאחר מכן. מי שהיה בר מזל הצליח לשחק בסנייק ולשלוח מסרון. "אקזיט" השתוקקה להוכיח את הקשר שלה עם הצופים וגם לקבע את עצמה כתוכנית אינטראקטיבית שתתן לצופים האלה תחושה שהם חלק מהחוויה.
"קצת אחרי שאקזיט עלתה לאוויר", נזכרת דבש, מפיקת התוכנית, "התחילו להשתמש בכל הערוצים בתוכנה חדשה בשם VIZRT שהחליפה את התוכנה הפשוטה של העלאת כתוביות על המסך. היא הייתה הרבה יותר משוכללת ואפשר היה לעשות בה דברים מאוד מגניבים בשידור חי, להעלות גרפיקות על המסך שמוזנות כל הזמן תוך כדי שידור. למשל העלינו אימג' של מסך של טלפון נייד עם מסרים מהצופים שצופים בנו בשידור חי , ד"שים, שאלות, אבחנות, כל מה שהצופים שלחו והמנחים התייחסו לזה.
8 צפייה בגלריה
"הצופים הרגישו שיש להם חלק פעיל בשידור וגם נהנו לראות את השם שלהם ואת מה שיש להם לומר על המסך".
(מתוך "אקזיט"- באדיבות ארכיון רשת13)
"ניצלנו את הדבר הזה לאינטראקטיביות עם הקהל. זה שהיינו בשידור חי אפשר לנו את הדיאלוג התמידי הזה עם הצופים, זה הרגיש כמו משהו חדש שלא עשו קודם. יותר מזה, עשינו תוכניות שבהן הצופים השפיעו על הבחירות והמעשים של המנחים, למשל מי יעשה מקלחת עגבניות מרוסקות בסוף השידור – עפר שכטר או מלי לוי? (כמובן שעפר זכה בתענוג, ס"ש). הייתה תקופה שכל שידור הסתיים בפיק כזה, שבו הצופים מחליטים מי מהמנחים מקבל איזושהי השפלה או משימה מצחיקה. הצופים הרגישו שיש להם חלק פעיל בשידור וגם נהנו לראות את השם שלהם ואת מה שיש להם לומר על המסך".
"זה היה עידן כמעט לא דיגיטלי", משחזרת רודנר, "ובעצם נתנו לצופים אפשרות להיות ממש חלק מהשידור. קיבלנו הודעות והיינו מקלידים אותם בעצמנו. המפורסמת שבהן היא כמובן 'עפר תעשה לי ילד', שהפכה לחלק מהז'רגון של התוכנית. אחת התוכניות הכי מכוננות הייתה זו ששיחקנו בה 'סטריפ פוקר', ומעל מספר הצבעות מסוים כל אחד מהמנחים היה צריך להוריד פריט לבוש. זאת הייתה תוכנית משמעותית כי רצינו להוכיח שאנחנו מגיעים לסף רייטינג מסוים, כדי שלא יורידו אותנו מהאוויר. הנחנו שאם ניצור משהו שיגייס אליו את ההמונים אז זה יגיע גם אל הבתים של הפיפל מיטר. כיתות שלמות התגייסו לזה, הגענו בשתיים בצהריים לחמישה אחוז רייטינג".
