נראה לי שהדבר הכי מורגש בעונת "האח הגדול" שהתחילה אתמול ברשת הוא שרשמית נורמלנו. זהו. אף אחד כבר לא שואל או תוהה או נוזף על זה שסדרת אסקפיזם מציצנית כמו "האח" עולה כשברקע מתרחשים אירועים גרנדיוזים וטראומטים או אפילו סתם מפירי שלווה. גיא ולירון כבר לא צריכים להתנצל או להצטדק. הם רק צריכים להתפלל שהאיראנים גם צופים ושטילים מפוצלי אונות לא ינחתו בנווה אילן בזמן השידור (או, כפי שמתברר, לדאוג לצלם מראש את כניסות הדיירים ולשדר אותן כשידור חי. אין לי טענות, אגב, זה מהלך הגיוני, אבל מן ההגינות היה לומר את זה בתחילת השידור).
מתוך "האח הגדול"
( באדיבות רשת)
אנחנו מנרמלים לגמרי את קיומם של עולמות מקבילים, של החיים התובעניים העצובים שלנו לצד אפידורל תודעתי, רעש לבן של ריבים על תקציב במקום הקקפוניה של המציאות הישראלית. מחיקת מחשבות היא השירות הטוב ביותר שהמסך יכול להציע לנו כרגע והגענו לשלב בו אנחנו מתמסרים אליו בלי רגשות אשם. רשת אפילו הביאה את הרב של המפורסמים כדי שיקבע את המזוזה בבית בנווה אילן, עוד אמצעי ביטחון מקובל ואמין, אם בוחנים את התקציב הנוכחי של הממשלה, ואני לגמרי מזדהה. רחוק ככל האפשר מהמהדורה של שמונה, זה המקום שבו אני בוחרת לאבד את ההכרה שלי עד מאי.
בניגוד לעונה הקודמת, אליה רשת הגיעה עם הלשון בחוץ, לעונה הנוכחית היא מגיעה עם בלון חמצן קטן. עונת הניצחון של יובל לוי הביאה את רשת אל פסגות הרייטינג והבאזז, ורשת לא מתעצלת וממשיכה את המומנטום עם עונת אביב שבשאיפה תשחזר את ההישג. עם תקופה מטלטלת משל עצמו, הדרג הניהולי והמערכת העיתונאית נאבקים על מי ידיח את מי ו"האח הגדול" הוא הנכס היחיד שמושך מפרסמים גדולים. אז להוציא דחיה קטנה בגלל כמה טילים, אף אחד במשרדי הזכיינית לא מתכוון לוותר על תרנגולת מטילת ביצי זהב, גם אם זה אומר שהיא תטיל אותם בממ"ד.
ומי נכנס אמש בשערי הלובי של מלון הכל כלול בגיהנום? קשת רחבה של דמויות, החל מפאינה, כנראה ליהוק של הרגע האחרון, הסדרנית במופע ילדים שהפכה להפתעה ויראלית וכנראה תאתגר את כל כללי ה-PC כשזה מגיע לשמירת מרחב אישי, ועד נדב, שיושב על נישת איש המשפחה הקלאסי הפשוט וטוב הלב, שינסה להביא אוכל הביתה דרך ההצבעות שלכם. על הספקטרום הזה משובצים שלל צעירים עם ניחוח נרקיסיסטי (או סמי-נרקיסיסטי, היום כבר קשה להבדיל). לא במקרה בחר האח בסיפור מסגרת של קרקס לטובת תעודות הזהות, והתעודות האלו הן, באופן מסורתי, מפגן מרוכז כל כך של ביטחון עצמי מופרז עד כדי מבוכה, ולפעמים נדמה שזה אחד מתנאי הקבלה. אבל אנחנו למודי קרבות ואנחנו כבר יודעים לא להתפתות. כשנגיע לשלב הטרנינג והמשקפיים הפוזה תתפורר ואז נגלה עם איזה חומר אנושי עסקינן הפעם.
לזכות הליהוק העונה אפשר לומר שגם אם הצעירים שוחרי העוקבים הם בעלי מודעות עצמית מזויפת (וואו, עומר ציפורי, כל הכבוד על ההשקעה בנרטיב), עדיין יש בכל אחד מהם איזה בזיק של ייחוד, משהו שמרמז לפחות על סיפור מעניין שתחת המכבש של שהייה בבית האח עשוי להניב משהו קצת פחות שטחי מ"אני הנסיך הקטן" הסטנדרטי. לכולם יש איזה פצע מאחורי הקלעים. בין אם זה משהו אינטימי כמו נטישה הורית או פצע לאומי כמו 7 באוקטובר. זוהר, הסוליסט שרוכב על סוסים, מירה, הטרנסית הבדואית שמדברת בפתיחות על הניתוח שלה (קונטרה לאלאיה מהעונה הקודמת), טל, התל אביבית שמגדירה את עצמה כמי ביוב, באמת שלא חסרים קצוות חוטים מסקרנים שיסיחו את דעתנו מהדבר שקרה לשיער של גיא זוארץ. כלומר סליחה, מהמלחמה!
14 דיירים הופקדו בבית בכניסה הראשונה לבית האח, אני מניחה שבשתי הכניסות הבאות ייכנסו עשרה נוספים לפחות, מה שאומר שרשת נערכת הפעם גם לפרישות שאפיינו את העונה הקודמת. לירון וייצמן עתידה להנחות חלק מהעונה לבדה, כשזוארץ יטוס לצילומי העונה הבאה של "הישרדות". הייתי שמחה אם היו מצוותים לה מישהו קצת פחות דציבלי וקצת יותר מצחיק, אבל אי אפשר לקבל הכל. נסתפק בדיירים שיודעים שהם עומדים סוף סוף להגשים את חלומם ולהיות דמות – גם אם לא ראשית – בדרמה של מישהו אחר. עוד כמה פרסומות לבנקים ונוכל לראות אותם מתקלפים ומתבייתים, היכרות חד צדדית מענגת, שיפוטיות על נתיב חד סטרי, זה לא נהיה יותר טוב מזה. ואם הם חלילה ישעממו? תמיד נוכל לבהות בדלת של הממ"ד.
