העונה השלישית של הסדרה שנקראת על שמו כמעט נאלצה לחטט בקרביים של הנדיבות הבלתי-נגמרת של טד לאסו (ג'ייסון סודייקיס), שהתבררה כמנגנון הגנה והימנעות מחיכוך עם החיים האמיתיים - במקרה שלו התמודדות עם האבל על אבא שלו, על ההתפרקות של הנישואים שלו והחשש מהקשר עם הבן הצעיר שלו, הנרי. ה"פוזיטיביות הרעילה" שלו, מסתבר, הייתה מחיר נפשי ולא סתם אלטרואיזם אינסופי. במובן הזה היוצרים של "טד לאסו" הסתכנו בגול עצמי כשלא הצליחו להיפרד לחלוטין מהמתיקות שאפיינה את העלילה ולאזן בין הגישה של לאסו לחיים ובין התהומות הנפשיים שלו.
"טד לאסו", עונה 4 - טריילר
(באדיבות אפל TV פלוס)
ברובד אחר, החופש היצירתי שאותם יוצרים זכו לו בעקבות ההצלחה הפנומנלית של הסדרה והקיטלוג שלה כאחת מסדרות הדגל של אפל TV, לא בהכרח עשתה להם טוב - למשל בעריכה הלא-מרוסנת, קווי עלילה משניים שיצאו משליטה וזכו לזמן מסך יוקרתי ובלתי סביר, בלי הצדקה דרמטית. גלולת ההרגעה החמודה מהקורונה, שהתחילה כהרחבה של פרסומת אמריקנית, ניסתה להפוך לדרמה פנורמית סטייל HBO. התוצאה הייתה דרמה שרוצה להיות בוגרת - אבל קצת לוחצת על הדוושה של המסרים החינוכיים.
עכשיו, שלוש שנים מאוחר יותר, סודייקיס ושאר היוצרים עושים חדש-חדש-חדש ומנסים להחזיר את לאסו לנקודת הפתיחה התמימה והחמימה שלו, על ידי שינוי של התפאורה מקבוצת הכדורגל הגברית של ריצ'מונד לקבוצה הנשית. הטריק הוא אותו הטריק, הפוני הוא אותו פוני, העולם כבר לא אותו העולם - אבל טד שלנו עדיין אופטימי, אוהב אדם ובלתי ניתן להכעסה. האם הוא עדיין מודחק? סביר להניח, אבל כמו שזה נראה הוא יצטרך לגלות את הכל מחדש.
בראיונות מהשבוע האחרון היוצרים נשבעים שהרעיון לחזור לא נבע מהרצון להעמיס עוד עונה למותג מצליח אלא כי הם הרגישו שיש סיפור חדש שכדאי לספר. במהלך הצילומים של העונה השלישית הם שהו באנגליה בדיוק במהלך יורו הנשים של 2022, וראו מקרוב איך המדינה מתאהבת בנבחרת השחקניות. ברט גולדשטיין, שגם מגלם את רוי קנט (תיקח סוכריית מציצה, בן אדם, הצרידות הזאת לא בריאה) הדגיש שהם חשו שהם "צופים בזמן אמת בשינוי תרבותי", סיבה מספיק טובה כדי לגרור את טד לאסו שוב בין יבשות. הם אפילו שתלו בפרק הסיום של העונה השלישית את הרגע בו רבקה וקילי מדברות על הקמת קבוצת נשים, רק ליתר ביטחון.
אותו הדבר - רק עם בנות. מתוך "טד לאסו" - עונה 4
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
הפרק הראשון מתוך עשרה בעונה הנוכחית נועד ליישב את דעתם של הצופים בנוגע לשאלה הקריטית, או יותר נכון שתי שאלות. הראשונה היא איך הבחור הטוב שעזב קריירה מבטיחה והמון כסף בשביל להיות אבא טוב לבן הצעיר שלו, והחליף אימון קבוצת כדורגל בליגת העל באנגליה בעבודה בסופר בקנזס, חוזר שוב אל כרי הדשא האנגליים?
אפילו משעה-הספק המיומן ביותר יצטרך סיבה טובה כדי להאמין שלאסו הוא עדיין הבחור הטוב כשהוא יבחר, בפעם השנייה, בכדורגל על פני המשפחה שלו. גם כשרבקה (האנה וודינגהאם), היגינס (ג'רמי סוויפט) וקילי (ג'ונו טמפל) מופיעים על סף דלתו באמריקה עם הצעת העבודה, רבקה מדגישה שהפעם היא רוצה לגייס אותו מהסיבות הנכונות ("האם אנחנו אמורים לחבל בקבוצה הזאת?", תוהה לאסו למוד-הניסיון). אז מה הן הסיבות הנכונות? לא ברור. כרגע זה פשוט הגעגוע של לאסו למגרשים, ואולי הגעגוע של אפל לסדרת הפיל-גוד המצליחה שלה.
שוב בחרת בכדורגל, אה? מתוך "טד לאסו" - עונה 4
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
השאלה השנייה היא האם יש הצדקה להחזרתו של לאסו למסך? אין הרבה ארוחות טלוויזיה שאפשר להגיש פעמיים ולצפות לאותה התלהבות. "טד לאסו" מגיעה עם 11 פרסי אמי ותואר סדרת הסטרימינג המקורית הנצפית ביותר ב-2023, אבל אנחנו ב-2026. יותר זועמים, יותר מפוכחים, פחות נוטים להתמסר. "טד לאסו" מתחדשת באנשי צוות חדשים נוסף לאלה המוכרים מצטרפת לאנסמבל גם טניה ריינולדס המצוינת ("חינוך מיני"), שתגלם את אליס צ'ילטון, עוזרת המאמן הרוטנת מבחוץ אבל כמובן הרכה מבפנים, כמו גם טרייסי אולמן בתפקיד המנטורית של רבקה.
אם העונה הזאת תצליח זה לא יהיה בגלל שטד לאסו השתנה אלא בגלל שהסדרה תמצא דרך חדשה לבחון את הפילוסופיה שלו. על כדורגל-הנשים מוטלת משימה לא פשוטה: להטעין מחדש את צורת החיים שהיא טד לאסו במשמעות, בעזרתן האדיבה של סוגיות כמו אפליה מגדרית ותקציבים, היריון ואמהות. האתגר שלה יהיה להצליח במשימה מבלי להיסחף לאוברדוז של אג'נדה (בפרק השני רבקה הופכת עולמות כדי להוכיח שהיא פמיניסטית, אחרי שהיא תבין מה זה אומר, לכל הרוחות), ומבלי ליפול למלתעות התפיסה של גבר המושיע חבורת נשים.
לא לריב, בנות! טד יבוא עוד רגע ויפתור הכול. מתוך "טד לאסו" - עונה 4
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
האם "טד לאסו" אכן ממציאה את עצמה מחדש? לפי עשרת הפרקים ששוחררו לביקורת, כנראה שלא. אבל הסחורה שהסדרה הציעה לנו מעולם לא הייתה מקוריות עלילתית. היא מכרה לנו אנושיות. העונה החדשה לא מספרת סיפור חדש, אבל היא מזכירה לנו למה אהבנו מלכתחילה את האנשים שסיפרו לנו אותו. מה שייחד את "טד לאסו" היה הכימיה בין הדמויות, הדיאלוגים, הבדיחות, המעברים בין הומור לרגש והבחירה לא לדגור על ציניות כסימפטום של תחכום. כל אלה עדיין קיימים בה. הם אמנם לא מסעירים כמו שהיו בפגישה הראשונה, אבל הקסם המנחם שלה, בעיקר למי שחוגג, עדיין שם.
