לג'ואן יש בעיה. היא חיה במשך 65 שנים חיים מאוד אוהבים, ארוכים ומספקים עם בעלה לארי, ועם ילדיהם, הנכדים והנינים שלהם. ואז היא רואה את לארי נפטר, לפני שהיא עצמה נפרדת מהחיים - והכל באותו השבוע. עד עכשיו היה החלק הקל, נו, אנשים מתים ובטח שבזקנה טובה (מי פחות, מי יותר). החלק הבעייתי מתגלה כשג'ואן מגיעה לעולם ביניים שנקרא "הצומת", שהוא התחנה שלפני העולם שאחרי - ומוצאת את לארי מחכה לה. אבל לא רק הוא שם - גם לוק, בעלה הראשון שנפטר לפני 67 שנים במלחמת קוריאה, ממתין לה שם. עכשיו היא צריכה לבחור עם מי לבלות את חיי הנצח שלה. אם זה יהיה עם לארי, שאתו כבר בילתה חיים שלמים על כל המשתמע מכך, או לוק, האהבה המאוד-גדולה ולא ממומשת. ואולי היא דווקא תבחר בעצמה?
"לנצח נצחים" - טריילר
(קרדיט: באדיבות בתי קולנוע לב)
זו בגדול עלילת הקומדיה הרומנטית "לנצח נצחים" של הבמאי דיוויד פריין, שעלתה אצלנו ביום חמישי. דבר שחשוב לציין הוא שלעולם הבא אתה מגיע בצורה הפיזית שאותה לבשת ברגע המאושר בחייך - וכך מקבל הקהל משולש אהבה סופר-אטרקטיבי, כשאת ג'ואן מגלמת אליזבת' אולסן (וונדה מקסימוף בסרטי מארוול), מיילס טלר ("וויפלאש", "אהבה בשחקים: מאווריק") מגלם את בעלה משכבר השנים לארי, ואילו קאלום טרנר ("חיות הפלא והיכן למצוא אותן", "אדוני האוויר") הוא לוק. לצדם אפשר למצוא את דוויין ג'וי רנדולף ("נשארים לחג") וג'ון אירלי ("משלחת חיפוש") הנהדרים כמתאמים מתחרים העובדים ב"צומת" ועוזרים למנוחים הטריים להסתגל לסטטוס החדש שלהם (כמו גם עוזרים להם בבחירת עולם הנצח נצחים בו ירצו להעביר את, ובכן, הנצח). ויש אלפי אפשרויות כאלה: נצח בעולם ההרים, עולם החוף והים, עולם הסרטים, עולם המוזיאונים, עולם המערב הפרוע, עולם מרקסיסטי ועוד מלא עולמות שאותם קצרה היריעה מלהכיל.
"מיילס ואני כל הזמן מתבדחים שהיינו חוזרים לתקופה של גיל 11, 12 ככה", אומרת אולסן בריאיון בלעדי ל-ynet, כשהיא חושבת על תקופה מאושרת בחייה שאליה הייתה חוזרת. "אני חושבת שהגעתי לשיאי בגיל 12. זו הייתה תקופה נהדרת, הרגשתי מאוד בטוחה, חופשייה, רעה וחכמה מאוד, אז יש מצב שאם הסרט היה עליי, הייתי פשוט תופסת צורה של ילדה מתבגרת", היא צוחקת.
"לא יכולנו שלא להתבדח ולדבר על הנושא, גם כי הוא עולה הרבה פעמים וגם כי הוא באמת נמצא בלבו של הסרט", מוסיף טלר. "אבל אם אני עונה שנייה ברצינות, אז לדעתי, האושר בנוי מאוסף של כל מיני רגעים: הרגע שבו אשתי צועדת לכיווני ביום החתונה שלנו, היום שבו קבוצת הבייסבול האהובה עליי זכתה באליפות. ואז יש כמובן כל מיני זיכרונות משפחתיים כמו בחג המולד שנהגנו משהו כמו שעתיים לפנסילבניה כדי לבלות עם כל המשפחה וכל הדודות והדודים ובני דודים היו ביחד, וכולם פשוט נהנים. אז אני חושב שהאושר הוא פשוט קומבינציה של רגעים כאלה, כך שאין לי רגע ספציפי או גיל ספציפי עד עכשיו שבו ניתן להגיד שהייתי הכי מאושר".
עם הרבה הומור וערבוב של אבסורדיות וריאליזם אמוציונלי, הסרט הופך שגרה דומסטית להרהורים קוסמיים. וכך יוצא שקומדיה קלילה וחמודה שואלת שאלות ענקיות על סיפוק, חרטה והמשמעות של מסירות. כמו כן, היא משתעשעת עם המשמעות החמקמקה של המושג לנצח ועם שאלות של חיים אחרי המוות.
"יש דמות בסרט שהתפקיד שלה הוא לספק את הצד של המחשבה שאתה יכול להגיע לחיי הנצח ולעשות בהם בדיוק מה שאתה רוצה לעשות, בגלל שחיית את חייך על כדור הארץ בעיקר בשביל אנשים אחרים. הדמות של ג'ואן היא לא ממש כזו", אומרת אולסן. "אני לא באמת מצליחה לחשוב על העולם שמעבר. תמיד חשבתי שיכול היה להיות נהדר אם הייתי חלק מתרבות שיש לה מערכת יחסים יותר דינמית עם העולם הבא. אצלי זה נתקע בכנסיות של ימי ראשון והרגשתי שהרעיונות של האמונה שהוצגו והוגשו לי מגיל צעיר, לא ממש כללו את הקונספט הזה. וגם אם אני מתעמקת בתרבויות אחרות, אני עדיין לא יודעת. אני לא ממש מאמינה בחיים שאחרי, אבל אני מעריכה תרבויות ואנשים שכן, והייתי רוצה שיהיה לי יותר אמונה וקשר לזה בחיים שלי. ואם להיות אמיתית, זו נשמעת כדרך יותר יפה לחיות", מסבירה השחקנית המגדירה עצמה, עוד מגיל 13, כאתאיסטית.
6 צפייה בגלריה
היא רוצה אמונה, הוא זורם עם שלו. אליזבת' אולסן ומיילס טלר
(צילום: Richard Shotwell/Invision/AP)
בניגוד אליה טלר, היהודי, דווקא חי בשלום עם האמונה בעולם הבא. "אני חושב שזה טיפשי כשאנשים מנסים לכפות משהו, או אפילו סתם מתווכחים על אמונות לגבי מה שקורה כשזה נאמר או נעשה. אני חושב שהאמונות האלה יפות", הוא אומר. "עבור רבים מבני המשפחה שלי, כמו גם סבתא שלי, שאיבדה את בעלה מזה 60 ומשהו שנים לפני ממש מספר חודשים. היא מאמינה גדולה שהם יתאחדו מחדש בעולם הבא, וזה יפה מאוד לדעתי. אני חושב שזה נותן להרבה אנשים את הכוח, ואמונה יכול להיות דבר נפלא. אני תמיד הייתי בחור של אנרגיה, אחד שמתעניין בדברים שאי אפשר לראות או להגדיר - אז בטח, מה שעובד לאנשים ועושה להם יותר טוב, אני בעד".
פריין, הבמאי, שעבד עם מעצבת-ההפקה זאזו מאיירס, רצה ליצור שפה הגיונית, פנימית ברורה וגם מוכרת ל"לנצח נצחים" - משהו שיהיה מצד אחד יפה ומהצד השני, מלאכותי לגמרי. לשם כך הם יצרו שילוב של עיצוב אדריכלי ברוטליסטי עם צוקים מצוירים מקסימים וסדינים שנופלים על החלונות ומשנים את שעת היום. אותו משהו מוכר אך גם לא ממש טבעי בא לידי ביטוי במלואו "במנהרת הארכיון", שם יכולות הדמויות לשוטט בזיכרונות חייהן. מעבר לאלמנט ההפקה, רגעים אלו גם מעבירים לצופה מין הרגשה שהוא לעיתים צופה במחזה אינטימי.
"זה בדיוק הטון שדייויד פריין קיווה להשיג", מסבירה אולסן את בחירת הבימוי האומנותית. "מעין חזרה לקומדיות הקלאסיות של פעם. יש סצנות שלא מביאות את הסיפור בצורה עדינה, לא מסופרות עדין ולא משוחקות עדין. אני חושבת שהפכנו להיות די מילוליים באופן שבו אנחנו מציגים הרבה גוונים וז'אנרים שונים, ואני חושבת שפה הייתה הזדמנות מדהימה לספר סיפור על משהו שהוא פנטסטי, כמו הגרסה הזו של העולם הבא והצומת ממנה מורכב העולם הזה, באמצעות רקעים מצוירים שהם בעצמם קריצה וחזרה לסרטי עבר. זה מאפשר להופעה שלנו להיות משהו מרוחק מהמציאות ויש פה הזדמנות למדיום יותר מעניין, מאשר פשוט לשחק אותו בצורה על-טבעית ועדינה.
"ארכיון הזיכרונות היה הדבר הראשון שאני וליזי צילמנו", מוסיף טלר. "אז עבורי זו הייתה דרך נהדרת להיכנס לראש ולהוויה של הסרט. הצלחנו לשחזר מעין פגישה ראשונה שלנו, וחתונה ואז גידול ילד ביחד - וזה באמת הרגיש כאילו אנחנו עושים משהו שדומה להצגת תיאטרון, אבל אחת שהיא רק בשבילנו".
"לנצח נצחים" מצטרף לשורה של סרטים וסדרות טלוויזיה מהזמן האחרון בהם שנסובים סביב משולש אהבה - דוגמת הסרטים "מתחרים" ו"מאץ' מושלם", והסדרות "הקיץ שבו הפכתי ליפה" ו"חיי עם משפחת וולטר". נראה ששום דבר לא לוכד את ליבם של ההמונים כמו משולש אהבה טוב, במיוחד כזה בין שני גברים לאישה.
"באמת נראה שזה המצב. אולי ככה זה צריך להיות? אולי זה יותר פוליטקלי קורקט?", מנסה אולסן להסביר את הסיבה לתופעה. "אני לא חושבת אבל שמדובר בדבר חדש. הרעיון לדעתי הוא לא בהכרח משולשי אהבה אלא הרעיון שמישהו נקרע בין שני נתיבים שונים שהוא יכול ללכת בהם, וזה דבר שקיים באמנות מאז ומתמיד כי אני חושבת שכולנו, בשלבים מסוימים בחיים שלנו, הופכים מוצפים באפשרויות כי אנחנו לא יודעים מה תהיה התוצאה. ואני חושבת שכקהל זה מספק לראות מישהו נתקל בדילמה הזו, כי כולנו עושים זאת לעיתים קרובות בדרכים שונות, בין אם זה מעבר לעיר אחרת, בחירת עבודה אחרת, פרידה ממישהו שהיה לך כל כך חשוב. ואלה מחשבות ובחירות שמשרתות את החיים שאדם רוצה לעצמו, שכולנו יכולים להזדהות איתם, וזו אחת הסיבות שאנחנו כל כך נמשכים לסיפורים של משולשי אהבה.
"עם זאת", היא ממשיכה, "אני חושבת שהסיפור בסרט שלנו הוא שונה כי מדובר בחיים שכבר חיו אותם. ונכון שמדובר פה על נצח נצחים, אבל זו בעצם על המחשבות וההשתקפויות של האהבות הרבות שהפכו את החיים שלך, שלנו, למלאים. וזה דבר שנהניתי ממנו, כקוראת, בגלל שאני בהחלט חושבת שהחיים שלנו הם הסך של כל מערכות היחסים שלנו, וכולן רלוונטיות וכולן חשובות בתקופות שונות בחיים".
טלר מהנהן בהסכמה ומוסיף: "זו באמת שאלה מעניינת ואני לא באמת יודע מה התשובה. אבל אני חושב שדווקא כצופה, זה נחמד לא לקחת חלק בהתלבטות, כאב הראש ולקיחת ההחלטות, פשוט לא להיות חלק מהבחירה. בסרט הזה, אני חושב שהיה חשוב באמת להבין ולהראות שכל אפשרות שבה ג'ואן תבחר היא מוצדקת וראויה, ולהרגיש שאין בחירה שגויה עבורה. לדעתי זו נקודת זכות לתסריט פה".
"לא היית לי אי פעם דמות שבגללה כל סצנה הייתה מאוד חשובה עבורי"
טלר ואולסן הם שניים מהשמות החמים בקולנוע בעשור האחרון. אותה ניתן היה למצוא בעולם גיבורי העל של מארוול כוונדה מקסימוף/מכשפת השני בשישה סרטים ובשתי סדרות טלוויזיה. פרט לכך היא כיכבה, בין היתר, בסרט "גודזילה" לצדו של אהרון טיילור ג'ונסון ובסדרה "אהבה ומוות" בתפקיד קנדי מונטגומרי - תפקיד שהעניק לה מועמדות לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה. נכון לעכשיו יש שישה פרויקטים עתידיים בהם שמה נקשר ואמורים לצאת בשנים הקרובות.
6 צפייה בגלריה
המפץ הגדול שלה. אליזבת' אולסן כוונדה מקסימוף, מתוך "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף"
(צילום: יחסי ציבור)
טלר פרץ לתודעה בשנת 2013 בדרמת ההתבגרות "לחיות את הרגע" לצידה של שיילין וודלי, תפקיד שזיכה אותו בפרס המשחק הטוב ביותר בפסטיבל סאנדאנס. שנה לאחר מכן הוא זכה לשבחים מקיר לקיר בין משחקו בסרט "וויפלאש" בתפקיד המתופף הצעיר אנדרו נימן. אחר כך כבר הגיעו תפקידים בסדרת הסרטים "מפוצלים", "ארבעת המופלאים" (שנכשל חרוצות) ו"אהבה בשחקים: מאווריק" (שהצליח בענק) לצידו של טום קרוז. אולם נראה שאצל טלר עם ההצלחה מגיע התיאבון - נכון לכתיבת שורות אלו הוא קשור ללא פחות מ-12 הפקות קולנוע עתידיות.
המשמעות של שנים של ניסיון לאו דווקא אומרת שאין אתגרים בפרויקטים חדשים, וכך גם במקרה של "לנצח נצחים". עבור אולסן הטון של הסרט טמן בחובו אתגר, ובמהלך הצילומים היא ניסתה למצוא את הטון הנכון לדמותה - בעיקר בשל הרפרור לשלל קונבצניות קולנועיות וסרטי עבר. "הרבה מהיחסים בין הדמויות כן הרגישו לי מאוד עכשוויות, אז אני חושבת שהטון היה הדבר הכי מאתגר עבורי", היא מסבירה.
"מבחינתי", אומר טלר, "היה הכי קשה להבין שעבור לארי ההימור הוא גבוה בצורה מדהימה. וגם בגלל שהסרט מתרחש בעולם הבא לא רציתי ששום דבר ירגיש רגוע מדי ולא דרמטי. כלומר, יש ללארי כל כך הרבה אנרגיה, אז לנסות לשמור את רמת האנרגיה הזו ולהגיע לתוצאה שהכי טובה עבורו, לזכות בג'ואן ולהבין שזה הדבר הכי גדול בעולם שיכול לקרות לו - הבמה לזה עצומה. אני לא חושב שהייתה לי אי פעם דמות שהרגישה כאילו עבורה הזמן כל כך חשוב, ולכן כל סצנה הייתה מאוד חשובה עבורי. כל סצנה הרגישה כאילו כל הקופה עליה, מה שהיה לא פשוט בכלל".
