סקרלט ג'והנסון, אחת הכוכבות הכי גדולות בהוליווד, אף פעם לא הסתירה את השורשים היהודיים שלה. כבר לפני 20 שנה היא שמחה לספר לי ש"אמא שלי יהודייה אשכנזייה ואבא שלי דני. אנחנו חוגים את החגים, כולל כיפור, חנוכה ופסח. סבתא שלי דיברה יידיש, אבל לצערי לא למדתי את השפה. אני יהודייה מניו-יורק שמרבה לדבר בידיים".
"אלינור הגדולה" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
שנים חלפו מאז אותו מפגש וג'והנסון ביססה את מעמדה בצמרת של הוליווד, כולל הופעה בלהיטים רומסי-קופות כמו סרטי מארוול שבהם השתתפה ("איירון מן 2" וסאגות "הנוקמים" ו"קפטן אמריקה"), לצד סרטים מוערכים כמו "אבודים בטוקיו", "האיש שלא היה שם" ושיתוף פעולה עם וודי אלן. כשג'והנסון החליטה להתנסות בבימוי ויצרה את הדרמה הקומית "אלינור הגדולה", היא בחרה לחזור לשורשים שלה ויצרה סרט שבמרכזו גיבורה יהודייה בת 94 - שגם עוסק במורשת השואה ובניצולים.
הבכורה של "אלינור הגדולה" התקיימה בפסטיבל קאן האחרון. הסרט השתתף ב"מבט מסוים", המסגרת השנייה בחשיבותה והתחרה על פרס סרט הביכורים המצטיין. הבכורה הייתה מרגשת והאולם הענק היה גדוש. קשה היה להשיג כרטיסים לאירוע המבוקש. כולם רצו והסתקרנו לראות את כישורי הבימוי של הסטארית, שהחלה את דרכה כילדה והופיעה למשל ב"שכחו אותי בבית 3" וב"הלוחש לסוסים" לצידו של רוברט רדפורד. בסיום ההקרנה, כשעלו הכותרות, הקהל עמד על רגליו והריע ממושכות. ג'והנסון התקשתה להסתיר את התרגשותה.
כשנפגשנו למחרת הבכורה בסוויטה של אחד המלונות ההדורים בטיילת של עיר הנופש הצרפתית, סיפרתי לג'והנסון איך כולם התייפחו (וגם צחקו) מסביבי. "לפני הבכורה לא יצא לי לראות את 'אלינור הגדולה' עם קהל שלא קשור אליי באופן כלשהו, אז להיות יחד עם כולם באולם, וגם באירוע קבלת הפנים, ולהיות שם עם השחקנים ולראות את הפנים של כולם - זו הייתה חוויה סוריאליסטית", העידה ג'והנסון. "אבל גם טובה. זה היה שחרור אדיר.
"התסריט של 'אלינור הגדולה' עצמו גרם לי לבכות, כך שכמובן שידעתי שהפוטנציאל להזיל דמעה יהיה קיים גם בתוצר הסופי. בהרבה רגעים על הסט, ראיתי את צוות השחקנים והשחקניות יושב ובוכה. את הסרט כבר ראיתי אלפי פעמים והוא עדיין גורם לי לבכות. הוא מרגש אותי ברגעים שונים בכל פעם".
סקרלט, הקרויה על שם הגיבורה האהובה של "חלף עם הרוח", גדול סוחטי-הדמעות, מתוודה שהיא "נהנית מלבכות בסרטים. כשהייתי צעירה יותר - כילדה מתבגרת - הייתי עוצרת את עצמי מלבכות, וזה כאב נורא. אני חושבת שלעצור בכי בפנים, זה כואב להחריד. ממש בצורה פיזית. ואז בנקודה מסוימת בחיים תהיתי מה אני עושה ואז התחלתי לבכות בקולנוע. זה היה מאוד משחרר. זו תחושה טובה לבכות באולם, שיש בו כל כך הרבה אנשים מסביב שגם מתרגשים כמוך. אני זוכרת שצפיתי בסרט האנימציה 'למעלה' והסתכלתי מסביב כי התייפחתי בקול, והיינו רק חמש דקות לתוך הסרט, והבנתי שכל מי שמסביבי גם מתייפח בקול. כמה מדהים שזו יכולה להיות חוויה קולקטיבית. זה קתרזיס של ממש".
"אלינור הגדולה" מחד מרגש מאוד ומאידך מאוד הומוריסטי. כמה מקום יש להומור בחייך והאם לדעתך הומור הוא הנשק שיש בידינו כנגד המציאות אותה אנחנו חיים כיום?
"אה, אתה מתכוון למשהו בנוסח 'אם לא תצחק תבכה'? אז כן. התסריט של 'אלינור הגדולה' היה גם מאוד מצחיק. זה היה בגדר מתנה. מבחינתי היה בלתי אפשרי ליצור סרט ללא הומור בכלל. בעלי (הקומיקאי, תסריטאי וסטנדאפיסט קולין ג'וסט, המוכר בעיקר מתוכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב". א"ק) גם הוא כותב קומדיות, אז קשה לי לדמיין איך היה לחיות בזוגיות למשל עם בן אדם לא מצחיק.
"גדלתי גם בקרב משפחה עם חוש הומור טוב: אבא שלי דני כך שחוש ההומור שלו יבש מאוד, ואמא שלי יהודייה ולכן ברמה התרבותית הומור הוא חלק משמעותי מאוד בזהות שלנו. זה הומור מסוג מאוד ספציפי. גדלתי בניו יורק וזה כמובן הוסיף נדבך נוסף. וכך יוצא שאני רואה את ההומור גם באירועים נוראיים ואת האירוניה המצחיקה במצבים קשים".
10 צפייה בגלריה
איך ניתן לחיות עם מישהו לא-מצחיק? סקרלט ג'והנסון וקולין ג'וסט
(צילום: Evan Agostini/Invision/AP)
"בעוד שנים לא-רבות לעשות סרט כזה יהיה הרבה פחות אפשרי"
עכשיו "אלינור הגדולה" מגיע לישראל, וגם אנחנו נוכל לבכות ולצחוק. גיבורת הסרט היא אלינור (ג'ון סקוויב), קשישה יהודייה מפלורידה שעוקרת לחיות אצל בתה (ג'סיקה הקט) בניו-יורק אחרי שבסי (השחקנית הישראלית ריטה זוהר), חברתה האהובה ושותפתה לדירה במשך תריסר שנים, מתה. אלינור מצטרפת לקבוצת תמיכה במרכז קהילתי יהודי בה משתתפים ניצולי שואה. כדי להרגיש שייכת, אלינור מאמצת את סיפורי השואה של שותפתה המנוחה, חולקת אותם עם חברי הקבוצה ומציגה אותם כאילו היה שלה. אלינור מתיידדת עם סטודנטית (אותה מגלמת ארין קלימן) שמחליטה להשתמש בסיפורי השואה של אלינור לעבודת עיתונות, וזה מסבך את העניינים.
"עבורי, הרגעים שאנחנו נחשפים לנבכי נפשה של אלינור חשובים מאוד: כשהקהל רואה אותה אבלה, אשמה, בודדה, מאוכזבת", אומרת ג'והנסון. "קריטי לא פחות הוא הרגע שבו היא חווה חמלה מצד אחרים, כשהיא מגיעה בפעם הראשונה לקבוצת התמיכה, מישהי אומרת לה: 'יש לך לב טוב'. אלו מילים שאלינור הייתה צריכה לשמוע, כי היא בן אדם בלתי אפשרי והיא כל כך קשה עם הבת שלה, ולכן חשוב היה שהקהל ייחשף גם לעולמה הפנימי".
הסרט מעביר את המסר שלפעמים מותר לשקר, במטרה לספר את האמת. לדעתך זהו גם תפקידו של הקולנוע?
"משחק דווקא מרגיש לי כמו אמת. אני חושבת ששחקנים חיים דווקא רגעים מאוד אמיתיים - כשסצנה עובדת, מה שאנו רואים על המסך איננו בהכרח שקר".
מה הבאת מהחוויה שלך כאישה יהודייה לסרט?
"'אלינור הגדולה' מדבר על חשיבות שימור סיפורי ניצולי השואה ובשאלה בידי מי נתונה הזכות לשמר אותם 'כשאנחנו כבר לא נהיה'. זו שאלה שאנחנו מתמודדים איתה ממש עכשיו, והיא חלק בלתי-נפרד מרוח התקופה. לב-ליבו של הסיפור של 'אלינור הגדולה' מבחינתי הוא הטעות שאלינור עושה. זוהי שגיאה בלתי-נתפסת, כזו שכמעט ואין עליה מחילה. ועדיין, אני מקווה שהקהל יצא עם ההבנה שהמעשים של אלינור נובעים בסופו של דבר ממקום של אבל ואובדן, של בדידות ואהבה.
"בסוף הסרט, אלינור אומרת 'אני חייבת לספר את הסיפור של בסי, כי היא כבר לא יכולה לעשות זאת' - זה צורך בהול מבחינתה. אני מקווה שהקהל יחוש אמפתיה כלפי אלינור בסוף הסרט. זה, מבחינתי, החלק החשוב ביותר".
10 צפייה בגלריה
המעשים שלה נובעים מאבל ואובדן, בדידות ואהבה. מתוך "אלינור הגדולה"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
חשוב לציין, שג'והנסון עבדה בשיתוף פעולה עם קרן השואה של אוניברסיטת USC כדי להבטיח את האותנטיות, ואף ליהקה ניצולי שואה לסצנות קבוצת התמיכה.
יש לך קרובי משפחה שנספו בשואה?
"הסרט חוגג את המורשת ומדגיש את החשיבות שבשימור סיפורי העם היהודי. זה משהו שאין ספק שיכולתי להזדהות איתו, כי עבורי החיבור מגיע ממקום מאוד אישי, היות וגם אני איבדתי המון קרובי משפחה בשואה. האמת היא שלא הייתי מאוד מודעת לכך בעבר, כי הסיפורים הללו נטמעו ונעלמו בינות עמודי ההיסטוריה המשפחתית, וגיליתי אותם רק לאחרונה. אם לא היה לי החיבור לזהות היהודית, אני לא יודעת אם הייתי יכולה לספר את הסיפור באותה אותנטיות.
"האמת היא שהיה לי המון מזל מבחינת התזמון ביצירת הסרט, כי לדעתי בעוד שנים לא-רבות לעשות סרט כזה יהיה הרבה פחות אפשרי. למשל ללהק את חברי 'קבוצת התמיכה לניצולי שואה' ולהבין מי לא רק מעוניין להשתתף, אלא מי יכול, הדגיש לנו את זה מאוד. היום יש 250 אלף ניצולים, אבל בעוד שנה יהיו הרבה פחות. במובן הזה הופתעתי מכמה שיצירת הסרט הרגישה לי כמו משימה בהולה".
בשנים האחרונות מתרגש עלינו גל של סרטים עלילתיים וסדרות שעוסקים בנושאים יהודים ולפעמים גם בשואה, מ"מסע שורשים" של לנה דנהאם, דרך "כאב אמיתי" שביים ג'סי אייזנברג ועד "הסדרה "רק לא זה" בנטפליקס. יש לך הסבר לתופעה?
"לא אוכל להסביר את התופעה. כשקראתי לראשונה על 'כאב אמיתי' של ג'סי אייזנברג קיוויתי שהוא לא דומה לשלי. אחר כך כשראיתי אותו הוקל לי לגלות שהוא לא דומה. הזהות היהודית היא ללא ספק חלק מהותי ב'אלינור הגדולה', או לכל הפחות אחד החלקים החשובים ביותר. זהו אלמנט שהרגשתי שאוכל להוציא לפועל בביטחון מלא היות וזה חלק מהדנ"א שלי.
"כשהייתי קטנה הזדהיתי כילדה יהודייה. גדלתי בניו יורק וסבתא שלי, שבמובנים מסוימים ממש לא דמתה לאלינור, הייתה במובנים אחרים אותה דמות בלתי אפשרית ומדהימה. הייתה לה אישיות חזקה מאוד. היא הייתה אישה יהודייה חזקה להפליא. אני מקווה שכשצופים בסרט האותנטיות הזו קורנת החוצה. אם החלק הזה לא היה מרגיש לי אותנטי, כנראה שלא הייתי נוגעת בסרט הזה מלכתחילה, בגלל כמה שהוא משמעותי".
"אלינור הגדולה" חב לא מעט לשחקנית שנושאת אותו על כתפיה: ג'ון סקוויב שחוגגת השבוע יום הולדת 96. סקוויב נולדה באילינוי להורים נוצרים, ובשנות ה-50 היא התגיירה לפני שנישאה לבעלה הראשון והיהודי. סקוויב סיפרה פעם שהיא התאהבה בדת היהודית, הוקסמה מחוקי הכשרות ויצרה חברות חזקה עם הרב הרפורמי שפיקח על גיורה. למרות שנישואיה הסתיימו בגירושין כמה שנים לאחר מכן, סקוויב ממשיכה להזדהות כיהודייה ולחגוג את החגים עם חברים יהודים.
בראשית דרכה סקוויב שיחקה בתיאטרון והגיחה בפרסומות. בשנות ה-90 הופיעה במספר סרטים חשובים – "אליס" של וודי אלן, "עידן התמימות" של מרטין סקורסזה ו"ניחוח אישה" לצד אל פאצ'ינו. ב-2013 סקוייב, שהייתה אז בת 84, זכתה להיות מועמדת לאוסקר ולגלובוס הזהב בקטגוריית שחקנית המשנה על "נברסקה" של אלכסנדר פן. במהלך השנים התארחה בשלל סדרות, מ"חוק וסדר" ועד "האנטומיה של גריי".
בשנה שעברה סקוויב כיכבה בכל מקום בזכות התפקיד הראשי ב"תלמה" – קומדיית אקשן שבה גילמה קשישה יהודייה היוצאת למסע נקמה בנוכל שהונה אותה, תפקיד שזיכה אותה בביקורות נלהבות, בחשיפה ובמועמדויות לפרסים.
כשג'והנסון בחרה ללהק את סקוויב ("יש לה תזמון קומי מטורף") לסרט שלה, היא הבינה שעליה להזדרז לאור גילה המופלג של הכוכבת שלה. "הסרט נפל כל כך הרבה פעמים. אנשים שפנינו אליהם לקבלת מימון, היו אומרים לי: 'אולי תרצי לעשות את הסרט באביב הבא?', ואני הייתי עונה: 'לא, אני לא בטוחה ששמעת אותי - השחקנית הראשית שלי בת 94. היא מוכנה לעשות את הסרט הזה עכשיו'".
סקוויב התלהבה מ"אלינור הגדלה" ושמחה לגלם מישהי שטורפת את החיים. "כשקראתי את התסריט חשבתי לעצמי שהפרויקט הזה יהיה דרך נהדרת לצאת בקול גדול ולומר שאני בת 90 ושחייתי חיים שלמים ונהדרים", מצטרפת סקוויב לשיחה. "זו הצהרה חשובה בעיניי. היום הקהל גם מתעניין בהזדקנות כקונספט. הנה, עשיתי שני סרטים בהיותי בשנות ה-90 לחיי - והקהל מצא בהם עניין. אני חושבת שזה שינוי נפלא. לשים אותי בתפקיד הראשי היה לדעתי מהלך נהדר".
הסרט מציג חברות אמיצה בין נשים. כמה חשוב לדעתך לדבר על הנושא?
"גם ברמה האישית היה לנו אכפת זו מזו. עוד לפני הצילומים נפגשתי עם ארין שמגלמת את הסטודנטית הצעירה, היות וגרנו באותו בניין, כך שהרגשתי שאני מכירה את ארין עוד לפני שהתחלנו בכלל. הכול כמובן העמיק בעבודה על הסרט. פשוט נהניתי לשוטט עם ארין בגינה ולברבר. זה היה תענוג אמיתי, ולא כל סרט הוא תענוג כזה".
ואיך סקרלט בתור במאית?
"נדהמתי לראות כמה היא הייתה פתוחה. היא לא באה לשחק משחקים. בלי שום יומרנות. היא מי שהיא וזו מי שאתה מקבל כל הזמן. סקרלט מחבבת את מי שהיא. לדעתי סקרלט נהנית להיות סקרלט. זה דבר חיובי בעיניי כי זה מאפשר לה לומר: 'זו מי שאני, תתמודדו'. זה הפרינציפ לפיו היא חיה".
10 צפייה בגלריה
לשים אותה בתפקיד הראשי זה רעיון נהדר. סקרלט ג'והנסון וג'ון סקוויב
(צילום: Evan Agostini/Invision/AP)
"אני רגילה לכך ששופטים ומבקרים אותך"
בגיל 40, ג'והנסון מגשימה חלום נושן לעבור לצד השני של המצלמה ולביים. "כשהייתי ממש צעירה חשבתי שאני אעסוק במשחק עד שאהיה גדולה, ואחר כך שאביים. בימוי היה נראה כמו התפקיד הכי מעניין אז. אבל ככל שהתבגרתי, תיעדפתי להשתפר כשחקנית ולהבין את המלאכה על בוריה. אני מרגישה ש'אלינור הגדולה' קרה בדיוק ברגע הנכון בחיים שלי, בתקופה שבה יכולתי לקרוא תסריט מהסוג הזה ולדעת שאני באמת אצליח להרים את הפרויקט. אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות אותו לפני עשור - לא היה לי את הביטחון הנדרש לכך".
ג'והנסון מעידה שהיא נהנתה מחוויית הבימוי. "כשחזרתי בערב מהצילומים, אמרתי לבעלי קולין: 'אתה יודע, באמת מרגש להיות בת 40 וללמוד משהו חדש'. עכשיו אני יודעת איך עושים ומסיימים בהצלחה סרט כזה. פעם לא ידעתי על תהליכים של מיקס סאונד, צבע ועריכה, ועכשיו אני יודעת".
10 צפייה בגלריה
ללמוד משהו חדש בגיל 40. ג'והנסון בעבודה, מתוך הצילומים ל"אלינור הגדולה"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
ישנם במאים או סרטים שמהם הושפעת בעבודה על "אלינור הגדולה"?
"התסריט הזכיר לי מאוד את האווירה הספציפית של סרטים עצמאיים משנות ה-80 וה-90 ותחילת שנות האלפיים, שהתמקדו מאוד בחיים בניו יורק, ואותם אני אוהבת - כמו 'אהבה ממבט שלישי' עם איימי אירווינג ו'לטרוף את החיים' עם הולי האנטר ודני דה ויטו, וגם חלק מהסרטים של וודי אלן".
לפעמים כששחקנים עוברים לבימוי, שופטים אותם בצורה קצת אחרת ולא תמיד הוגנת. חששת?
"כן, זה נכון, אבל אני מניחה שאני רגילה לכך ששופטים ומבקרים אותך. כמה שאפשר להיות רגיל לדבר כזה. כשחקנית, הסטנדרט לגביך אחר וזה בסדר, זה משהו שאני יכולה לעמוד בו. הניסיון שלי כשחקנית זה מה שיש לי להציע גם כבמאית. זה מצחיק כי היות ולא ביימתי בעבר, במהלך ההכנות לקראת הצילומים אחד משותפיי המפיקים - בג'סטה מתוקה להפליא - הביא לי ספר שנקרא: 'לביים שחקנים'. ואני הייתי כזה: 'אוי, זה חמוד!'. הרבה פעמים שוכחים שבמאים שלא היו שחקנים בעברם מקדישים הרבה מזמנם לנסות להבין איך עליהם לדבר עם שחקנים, ואילו אני מדברת עם שחקנים כבר 30 שנה. לא ידעתי שזה הולך להיות בונוס רציני, אבל זה המצב.
"כשחקנית, נהניתי מאוד לעבוד עם במאים שגם הם היו שחקנים בעברם. אלה תמיד היו חוויות חיוביות. הסיבה לכך היא שאנחנו חולקים את אותו הלקסיקון. אתה כל כך רגיל להתבונן ולהקשיב שזה מרגיש כאילו זו כבר תכונה שמפותחת אצלך. זה לא דורש ממך מאמץ נוסף וזה תורם מאוד כשאתה ניגש לבימוי".
את רואה בבימוי "אלינור הגדולה" התחלה חדשה?
"אני לא בטוחה. אני מניחה שנראה. אני עוד מנסה להבין בעצמי. עבדתי הרבה בשנתיים האחרונות וזו הייתה תקופה מאוד פרודוקטיבית. בפעם הראשונה מזה תקופה יש לי את הפנאי לחשוב איך אני רוצה לנצל את הזמן שלי. יש לי שני ילדים קטנים ועל כן לאיך שאני מעבירה את הזמן שלי יש פתאום משמעות חדשה, ביחס למה שחשבתי קודם. כרגע אני לוקחת את הזמן להבין לא רק מה יספק אותי כיוצרת, אלא גם כדי להבין מה הקהל רוצה לראות. חשוב לי באותה המידה לעבוד על פרויקטים שמספקים אותי ברמה הקריאטיבית. עכשיו אני מאפשרת לעצמי לקחת רגע לעצור ולקחת צעד אחורה, כדי להעניק לעצמי נקודת מבט חדשה".
ג'והנסון מעידה שהמטרה שלה היא לעבוד על פרויקטים, "שאני הייתי הולכת לצפות בהם בעצמי - בין אם מדובר ב'עולם היורה: חיים חדשים' או ב'אלינור הגדולה'. עבורי האלמנט המסחרי של פרויקטים הוא גם דבר חשוב. המטרה שלי היא ליצור משהו שיהיה מעניין באופן רחב. בכל סרטי האקשן הגדולים שאני אוהבת יש את האלמנט האנושי. וגם כשהייתי חלק מצוות ההפקה של 'האלמנה השחורה' נטלתי חלק בפיתוח הסיפור.
10 צפייה בגלריה
מנסה לעבוד רק על סרטים שבהם הייתה צופה בעצמה. מתוך "עולם היורה: חיים חדשים"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
"אני ללא ספק עדיין עובדת כשחקנית שמוכנה לככב גם בסרטים של אחרים. אני רוצה שתכתוב ותפרסם את זה בגדול! כלומר, אני מוכנה לצאת מכאן עם עוד תפקיד", היא אומרת ופורצת בצחוק מתגלגל ורועם, שמלווה את דרכי החוצה.
