אחרי המפלה הצורבת של ש"ס בבחירות, אריה דרעי היה צריך את הסדרה של עמרי אסנהיים עליו בכאן 11 כמו התקף מיגרנה באמצע הופעה של נועה קירל: לא רק שהוא החזיר את המפלגה שנים אחורה מבחינת כוחה והשפעתה, עכשיו גם הצופים והצופות יצטרכו להיזכר איזו קופת שרצים הוא סוחב איתו כבר 35 שנה - וכמה אנרגיה הושקעה בקמפיין המיתוג שנועד להעלים אותה. כמי שמקפיד לציין את חלקו של בורא עולם בכל פעולה ופעולה שמתרחשת על פני האדמה, ייתכן שהגיעה השעה לבדוק איזו מזוזה או שתיים.
מתוך "דרעי"
(באדיבות כאן 11)
כיאה לדמות מרכזית בחיים הציבוריים מזה שנות דור, הסיפור של דרעי גדוש עד להתפקע ולכן טבעי לגולל אותו באופן כרונולוגי. אלא שאסנהיים והבמאי גלעד טוקטלי (שכבר הוציא תחת ידיו מוצרים מרשימים יותר) יוצאים לדרך כשדרעי הוא כבר חלק בלתי-נפרד מהמהלך ההיסטורי של הקמת ש"ס, כאלטרנטיבה ספרדית גאה למפלגות החרדיות האשכנזיות, ומשם הזינוק המטאורי לקדמת הבמה כמנכ"ל משרד הפנים - ובהמשך, השר הצעיר בתולדות המדינה. דווקא בגלל רוחב היריעה של הפרויקט (שלושה פרקים) וגם משום שאין מחלוקת שמדובר בדמות מרתקת וסוערת, בפרק הבכורה היה מקום לפחות לעסוק - ולו בתמצית - בתחנות מרכזיות בעיצוב זהותו של דרעי, כגון התקופה שבילה בישיבת חברון האשכנזית, המפגש הראשון עם הרב עובדיה יוסף ז"ל, וכדומה.
אולם בערך מהפעם החמישית שבה הובהר עד כמה דרעי היה חריג בזמנו - חרדי עם כריזמה של רוקסטאר ואמביציה שמסוגלת להרים אצטדיונים באוויר - הפרק עולה על מסלול המראה לקראת המנה העיקרית: ההסתבכות בפלילים של דרעי, בעקבות שורת תחקירים של מוטי גילת וצוותו ב"ידיעות אחרונות". ושם, באמצעות הקלטות שתיעדו את השיחות עם המקורות ותיאורים של האתגרים והחששות שליוו את העבודה, ניכר שתהליך קריעת המסכה מעל פניו של דרעי תופס תפקיד לא פחות חשוב מהאיש שלובש אותה.
נרטיב אחר שהסדרה מבשלת הוא היותו של דרעי האבטיפוס של הפוליטיקאי שעולה להתקפה במקום לשחק בונקר, ובכך להכין את הקרקע לקראת הוריקן נתניהו כעבור יותר מ-20 שנה. אמנם לראש הממשלה היוצא היו עוד כמה מודלים לחיקוי - ריצ'רד ניקסון, למשל - אבל יש לא מעט דמיון בין המקרים, מה שאמור להעלות הרהורים על השינויים הדרמטיים שהתחולל מאז: למרות שדרעי היה (וכנראה עודנו) מחובר ומקושר למיינסטרים של התקשורת, חקירתו התקיימה בעידן שבו לאמת הייתה משמעות, תחקיר רציני הרעיש עולמות ומכונות רעל למיניהן היו גם היו אך השפעתן הייתה פחותה בהרבה. לכן בש"ס אמנם שרו "הוא זכאי" כל הדרך עד ל-17 מנדטים בבחירות 1999, אבל דרעי עצמו הורשע עם קלון ונשלח למאסר ואחריו לעשור אבוד. הוא יחזור לא מעט בזכות הפוליטיקה של הזהויות, שהייתה בחיתוליה בניינטיז. תגובתו של דרעי לטענות שהועלו בפרק אמש ממחישים שהוא עדיין תלוי בה כמו טובע הנאחז בקש.
מן הסתם, ההתפתחויות הללו יטופלו בפרקים הבאים של "דרעי", שישודרו במקביל למאמצי הרכבת הממשלה. בשני המקרים דרעי יוסיף להיות איש מפתח, ואם אפשר ללמוד משהו מהדוקו על המציאות הוא שאף פעם לא כדאי לזלזל באריה פצוע.







