לירז צ'רכי ממליצה: "קוטקה"
"קוטקה", ספר הביכורים של תמר מרקוביץ, עוסק באימהות בצל חלום להשתייכות לעושר המהפכני והמיני של שנות ה-70. זה ספר על סליחה, ועל יחסי אם ובת מורכבים שנלמדים תוך כדי חיים חדשים. קוטקה היא אביה, נשואה לאלון, אימא לשלושה ילדים, שחיה בפרבר מבוסס ונאחזת בציפורניים בשגרת החיים הבורגנית. הסדר מופר כשהיא מוצאת קלטת וידאו מילדותה, שמטלטלת את כל מה שחשבה על עצמה ומעמתת אותה עם עברה שהודחק. מרקוביץ מהפנטת בכתיבתה. אישית נכנסתי לתוך סרט בו הבנתי אם ובת משני צידי המתרס בזמן מהפכני וכל כך קסום.
"קוטקה", תמר מרקוביץ, הוצאת כנרת זמורה דביר, 208 עמ'
רוני סומק ממליץ: "שרלוק הולמס - כל הסיפורים"
"במה להמתיק ימים אם לא בשירים?" שאל נתן זך, ובימי מלחמה ההמלצה הזאת עובדת שעות נוספות. הממ"ד בביתי הוא גם ספרייה, ולכן הספרים הם במרחק נגיעה אפילו בשעת אזעקה. אני קורא הכול: שירה, פילוסופיה ופרוזה. במדף הפרוזה יש לי גם ספרי מתח, ואני ממליץ במיוחד על "שרלוק הולמס - כל הסיפורים" מאת ארתור קונן דויל. אולי זה מעט אבסורד בימי מתח לקרוא סיפורי מתח. ואולי לא, כיוון שלסיפורי שרלוק הולמס יש תמיד סוף טוב, ולמה אנו מייחלים אם לא לסוף טוב.
אהבתי לסיפורים האלה היא רבת שנים, ואפילו בספר שיריי "חותמת בדרכון הגוף", שיצא בימים אלה הקדשתי לשרלוק הולמס שיר:
כַּמָּה גַּפְרוּרִים
צְרִיכִים לְהַדְלִיק
בַּלָּשֵׁי הַסְּקוֹטְלַנְד יָארְד
בִּשְׁבִיל
לְחַפֵּשׂ
עַל
הַמִּדְרָכָה
שׁוּרָה
מְחוּקָה
מִשִּׁיר
שֶׁשֶּׁרְלוֹק הוֹלְמְס
מֵעוֹלָם
לֹא
כָּתַב?
"שרלוק הולמס - כל הסיפורים", ארתור קונן דויל. תרגום: רות שמעוני וחנה לבנת, הוצאת מחברות לספרות, 463 עמ'
19 צפייה בגלריה
כריכת הספר "שרלוק הולמס - כל הסיפורים", מאת ארתור קונן דויל
(צילום: באדיבות הוצאת מחברות לספרות)
מיה דגן, כוכבת הרשת, ממליצה: "פרויקט הייל מרי"
"פרויקט הייל מרי", שכתב אנדי וייר, הוא ספר מדע בדיוני יפהפה, מרגש, מצחיק וסוחף בטירוף על מורה למדעים בתיכון שמוצא את עצמו מתעורר מקומה בחללית במסע להציל את העולם. אני לא אגלה יותר כדי לא לעשות ספוילרים, אבל זה ספר מדהים שכל מה שאני רוצה זה למחוק את הזיכרון שלי כדי לקרוא אותו שוב, ואני אפילו לא אוהבת מדע בדיוני! ספר מרגש על חברות, על בדידות ועל היכולת להתגבר על אתגרים ובדיוק יצא הסרט בארה"ב - אז זאת הזדמנות מעולה לקרוא בו. פליז תקראו את זה.
"פרויקט הייל מרי", אנדינ וייר, תרגום: תומר בן אהרון, הוצאת הכורסא, 515 עמ'
נועם קליינשטיין ממליצה: "המתיקות שבשכחה"
לפני כמה חודשים קראתי ספר בשם המתיקות שבשכחה שכתבה אותו קריסטין הרמל. הוא מסוג הספרים שמתחילים כסיפור קטן ומתרחבים בהדרגה לדרמה היסטורית מרגשת. הרמל מצליחה לכתוב סיפור שנע בין עדינות לכאב, בין רומנטיקה למציאות היסטורית קשה, מבלי ליפול לקלישאות. היא בונה דמויות נשיות מורכבות ומציבה במרכז ארבעה דורות של נשים חזקות.
זה ספר שמדבר על הדברים שנשארים גם כשהזיכרון נעלם: אהבה, שורשים והצורך להבין מאיפה באנו כדי לדעת לאן אנחנו הולכים. רומן סוחף ונגיש, אבל גם כזה שמצליח לגעת בשאלות עמוקות על משפחה, יהדות וזהות.
"המתיקות שבשכחה", קריסטין הרמל, תרגום: ניצה פלד, הוצאת ידיעות ספרים, 416 עמ'
אפרת גוש ממליצה: "צודקת"
גילוי נאות: איה כורם ואני חברות. בתקופה שבה מושחתנו הנבחרים מסדרים ג׳ובים ושאר פינוקים לחברים שלהם בלי לדפוק חשבון, מישהו חייב לסגל מצפון ובכלל, מה זאת עוד התראה אחת, לצד שאר ההתרעות שכולנו מקבלים בימים אלה. אני אוהבת אותה והיא ממש לא צריכה שאעשה לה טובות. זה משתקף בכל עמוד ועמוד בספר החדש שלה ״צודקת״.
מתי בפעם האחרונה החזקתם ספר שגרם לכם לצחוק בקול רם? אני לא מדברת על גיחוך, אלא על ממש לתפוס את הבטן ולקבל מבטי תמיהה מהסובבים אתכם. כמי שחוותה את זה בעצמה, הדרך להתמודד עם זה היא לקרוא להם בקול רם ולראות אותם מתפוצצים מצחוק בעצמם.
"צודקת" בנוי מקטעים קצרים, כנים ורהוטים, בהם איה מפרקת ומרכיבה את החלקים מהם עשויים החיים שלה בצורה מושלמת בחוסר השלמות שלה, ובלי להתנצל. בין אם היא כותבת על המקצוע או על הילדות שלה, על הזוגיות או האימהות - איה נותנת לקוראים הצצה לדרך שבה היא רואה את העולם בכנות גדולה וזה מצחיק ושנון ומעורר הזדהות. גם כשהיא מתרגזת וגם כשהיא ממורמרת - התחושה הכי ברורה שעולה מקריאת הספר היא של החברה הטובה שהייתם רוצים שתהיה גם לכם.
אחת שהיא גם חכמה וגם מצחיקה ושאיכשהו ונגד כל הסיכויים כל הזמן צודקת. ספר נפלא לימות מלחמה ושלום.
"צודקת", איה כורם, הוצאת כתר, 279 עמ'
עירית קפלן ממליצה: "שיעורים בפיתוח קול"
הספר "שיעורים בפיתוח קול", שכתבה בכישרון רב דורית רביניאן, הוא רומן חשוף שמשלב זכרונות ילדות נוסטלגיים ויחסים משפחתיים עם סיפור עלילה של ספר שנגנז. סיפור בתוך סיפור. יחסים קרובים, ואולי מדי, בין אח לאחות, מכניסים אותנו לתכנים של טאבו, לתשוקות ולקשר עמוק של שתיקה.
אני מאד אוהבת ומתחברת לכתיבה של רביניאן, כי יש בה שילוב נדיר של רגש עמוק עם כנות אותנטית. היא מצליחה לגעת באהבה, בזהות ובקונפליקטים הכי עדינים ואנושיים, חושפת רגשות כמוסים ודרך התיאורים שלה אפשר ממש להריח את הסירים של הבית. הדמויות שלה חיות מאוד, פגיעות, מלאות תשוקה וספקות, וזה תמיד מרגיש אמיתי. כמו להציץ ללב של מישהו אחר מבפנים.
"שיעורים בפיתוח קול", דורית רביניאן, הוצאת עם עובד, 180 עמ'
לימור גולדשטיין ממליצה: "שדות גולדברג"
בימים אלה אני מוצאת את עצמי מאוד חסרת ריכוז. חיפשתי ספר קליל, אסקפיסטי ולא תובעני מדי. בקיצור, אני קוראת עכשיו את "שדות גולדברג", של שני הדר. זה למעשה רומן אינטליגנטי וקליל, לילדות גדולות (שבשנות ה-90 קראו את "שירת הסירנה"). קראתי את הספר הקודם שלה, "חג המשק", וידעתי שהסגנון השנון והקליל שלה זה מה שאני צריכה עכשיו. רומן מאוד ישראלי ועכשווי, על מושבניקית שחייה עם בעלה מתערערים בעקבות משחק של אמת וחובה. זה קליל ומשעשע, והדמויות מרגישות כמו קרובי משפחה. הכי ביקור ב"צרות נורמליות", של אחרים, ממש לפני רגע, כשחיינו חיים נורמליים ולא ידענו.
"שדות גולדברג", שני הדר, הוצאת כנרת זמורה דביר, 352 עמ'
רבקה מיכאלי ממליצה: "שכול וכישלון וזומבים"
אני ממליצה על "שכול וכישלון וזומבים" מאת אמיר חרש - זוכה פרס ספיר לשנת 2025. מעין יומן שכתוב כ"מחברות" שכביכול נכתבו בידי ברנר, על השבועות האחרונים בחייו. המשפחות והיחידים שחיות עם ברנר בבית הגדול שמוקף פורעים ערבים שהם "זומבים", פגרים חיים, קורבנות מחלה עולמית. הסיפור מערב נתונים היסטוריים עם ציטוטים של ברנר, וכמובן מנה כבדה של דמיון מדהים. אי אפשר להימנע מההשוואה לחיינו כנצורים - השוואה שלא מבשרת טובות, אבל הנחמה היא שהספר מרתק ועמוס כישרון.
"שכול כישלון וזומבים", אמיר חרש ויוסף חיים ברנר, הוצאת עם עובד, 272 עמ'
19 צפייה בגלריה
עטיפת הספר "שכול וכשלון וזומבים", מאת אמיר חרש, יוסף חיים ברנר
(באדיבות עם עובד הוצאה לאור)
טל מוסרי ממליץ: "חנוך הרופא מכורזים"
כל ספר של ישי שריד זה חדשות טובות. "חנוך הרופא מכורזים" הוא ספר שמתרחק מהימים המשוגעים האלה ולוקח אותנו רחוק אל ארץ ישראל של לפני 2,000 שנה, אבל מצליח לדבר ממש על החיים שלנו כאן ועכשיו. שריד כותב סיפור סוחף על אמונה, רפואה, משפחה וחמלה, ועל הניסיון להישאר אדם בתוך עולם מלא קנאה, פחד וכאב. מה שתפס אותי במיוחד הוא הדמות של חנוך, רופא שמאמין באדם, במעשה, באחריות, ולא מוותר גם כשהמציאות סביבו מתערערת. זה ספר שיש בו דרמה היסטורית, לב גדול, והרבה מאוד שאלות שנשארות איתך אחרי שסוגרים את הספר. למי שאוהב ספרות ישראלית מצוינת עם עומק, רגש וסיפור מעולה - זו בחירה נהדרת לחג ולימים המתוחים שכולנו עוברים.
"חנוך הרופא מכורזים", ישי שריד, הוצאת עם עובד, 242 עמ'
ניצה שאול ממליצה: "המידות הקטנות"
הספר שאותו אני קוראת בימים טרופים אלה שבהם כל כך קשה להתרכז, כאשר אני מנסה לצלוח כמה עמודים ברצף, הוא "המידות הקטנות" של נטליה גינצבורג הנפלאה. הספר שונה משאר ספריה, ועוסק ברגעים מורכבים שבהם היא מחפשת בתוך חיי היום יום הקשים את הקשר האנושי. "צריך להשקיע את כל הטוב שיש בנו", היא אומרת. פסקה אחת מתכתבת בכאב גדול עם המצב שלנו כאן ועכשיו: "מי שידע רוע מוחלט לא ישכח זאת לעולם. מי שראה בתים מתמוטטים יודע עד כמה ארעיים הם האגרטלים, התמונות והקירות הלבנים. הוא יודע טוב מדי ממה עשוי בית. בית נבנה מלבנים וסיד, והוא יכול להתמוטט. בתים אינם יציבים במיוחד. הם עלולים לקרוס בן רגע. מבעד לאגרטלים השלווים, לקומקומים, לשטיחים או לפרקט תחת רגלינו, מבצבצות פניו האחרות של הבית, האמיתיות: מראהו האכזרי של בית שהיה לעיי חורבות.
"לא נחלים לעולם מהמלחמה הזאת. אין טעם לנסות. לעולם לא נהיה עוד בני אדם שלווים, שלומדים וחושבים וחייהם שטים על מי מנוחות. תראו מה עושים מהבתים שלנו. תראו מה עושים מאיתנו. לעולם לא נהיה בני אדם שלווים".
"המידות הקטנות", נטליה גינצבורג, תרגום: יונתן פיין, הוצאת ליברוס, תשע נשמות, 176 עמ'
אודיה קורן ממליצה: "תחנה אחת-עשרה"
באופן מוזר, בתקופה הזאת מרגיע אותי לקרוא דווקא ספרים דיסטופיים ואפוקליפטיים, אולי כדי להכין את עצמי, ואולי כדי לראות שהחיים ממשיכים גם אחרי סוף העולם. כיוון שכך חזרתי לספר שקראתי לפני מספר שנים ושוב נהניתי לקרא בו – "תחנה אחת-עשרה" מאת אמילי סנט ג'ון מנדל. הספר מתאר עולם שחרב בעקבות מגיפה, ועוקב אחר להקת שחקנים ואמנים אשר נודדת בעגלה ברחבי העולם החרב ומנסה להביא תרבות, ובעיקר שייקספיר, לשורדים המעטים שנותרו, מתוך אמונה שגם כשכל יום הוא מלחמה - עדיין אפשר להיאחז בתרבות כנחמה וכהבטחה לעתיד טוב יותר.
"תחנה אחת-עשרה" מאת אמילי סנט ג'ון מנדל (הוצאת בבל), תרגום: שרון פרמינגר, הוצאת ידיעות ספרים, בבל, 358 עמ'
19 צפייה בגלריה
כריכת הספר "תחנה אחת-עשרה", מאת אמילי סנט ג׳ון מנדל
(צילום: באדיבות הוצאת בבל (ידיעות ספרים))
מיכאל מושונוב ממליץ: "רומן משפחתי" ו"צלמניה"
בחרתי ב"רומן משפחתי", ספרה של עדנה מזי"א ז"ל מתוך געגוע גדול לאישיות של מזי"א ולמחזאות המקורית שלה. "רומן משפחתי" מתרחש בשני צירי זמן, והוא מלא בסודות ובתשוקה ובמתח. הספר נכתב בעקבות המחזה האדיר "סיפור משפחתי", שעלה בתיאטרון הקאמרי ב-1996 ואימי היקרה שיחקה בו. בתור ילד הייתי מלווה את אימא בהצגה הזאת ומבלה עם השחקנים מאחורי הקלעים. למדתי והכרתי את העלילה שעוקבת אחרי משפחה אירופאית שעולה ארצה בשנות ה-30, ונשאבתי לעולם היהודי הגלותי והחלוצי.
"רומן משפחתי", עדנה מזי"א, הוצאת קשת, 427 עמ'
בנוסף אני בוחר בספר הוויזואלי "צלמניה" - שנותן לי נחת ושלווה בימים מורכבים אלה. הצלמניה של רודי היא מוסד תל אביבי היסטורי שמנציח היסטוריה שלמה של מדינת ישראל בצילומים מושלמים שהוא צילם ושמר. מומלץ לבקר שם וגם לתמוך במקום שנפגע בסבב הראשון עם איראן.
"צלמניה - רטרוספקטיבה", רודי ויסנשטין, הוצאת עם עובד, 239 עמ'
ליליאן ברטו ממליצה: "השמיים שבתוכי"
את "השמיים שבתוכי", היומנים של אתי הילסום, התחלתי לקרוא בעקבות הסדרה "אתי" של חגי לוי, שטלטלה אותי. אני קוראת אותם בימים האלה של חוסר שקט, כשקשה לי להתרכז, כשאני מוצאת את עצמי קופצת מדבר לדבר אולי כדי להתרחק מעט מההתמודדות עם המציאות המפחידה שבה אנחנו חיים, שסוגרת עלינו מיום ליום. אני קוראת לאט. לפעמים כמה שורות, לפעמים כמה עמודים, ואם אני מוסחת, אני חוזרת לאותו קטע שוב ושוב ומגלה עוד שכבה ועוד תנועה וזה לא מפריע לי, להיפך.
"השמיים שבתוכי" הוא מסמך אינטימי, מרתק ויקר ערך של אתי הילסום, אישה צעירה, יהודייה הולנדית, בעלת קול ספרותי יוצא דופן, שכתבה יומנים בין השנים 1941–1943, בזמן הכיבוש הנאצי, על רקע המציאות שהלכה והצטמצמה סביבה עד שנשלחה לאושוויץ, שם נרצחה בגיל 29. היומנים חושפים מסע פסיכולוגי רוחני, והתבוננות פנימית אמיצה וחשופה מאוד של אישה מבריקה בעלת עושר פנימי עצום שחיה חיים קצרים, אבל לא מפסיקה לחפש בהם משמעות עד הרגע האחרון, עם תשוקה עזה ואהבה ושמחת חיים ואמונה בטוב, באדם ובאלוהים, גם כשהעולם "אינו מסביר פנים", כפי שהיא ניסחה זאת.
"הקריאה ביומן מרגיעה אותי, והיא עבורי לא רק מפגש ספרותי אלא כמעט תרגול. כל פסקה פותחת לי מרחב של מחשבה, של גילוי, מעין בועה מדיטטיבית שמאפשרת לי נשימה ואינטימיות עם עצמי, ואני לא רק קוראת, אלא לומדת לאט לאט, את המדריך היקר הזה לחיים שהשאירה אחריה אתי הילסום, שמעורר בי התרגשות עמוקה ולרגעים מעניק לי תחושה של ריפוי. "עולם שלם הולך ונהרס, ועם זאת העולם ממשיך לנהוג כמנהגו ובינתיים אני ממשיכה איתו מלאת אמון ורצון טוב".
"השמיים שבתוכי", אתי הילסום, תרגום: אירית באומן, שולמית במברגר, הוצאת כתר, 310 עמ'
ג'וי ריגר ממליצה: "להחליף את המים של הפרחים"
"להחליף את המים של הפרחים" של ואלרי פרין, הוא ספר מקסים שחברה שלי טולי ראדו המליצה לי עליו. שובה לב, מרגש, רומנטי עצוב וסוחף. אני מאוד אוהבת ספרים עלילתיים וגם הספר הקודם שלה שלושה הוא ספר מקסים. הוא מדבר על היופי שבדברים הקטנים שבחיים, על טבע, על שמש, על יופי, על מוות על אנשים טובים באמצע הדרך על פשטות ועל הודיה. אני מאוד ממליצה עליו הוא נותן לי אוויר לנשימה וקצת תקווה בימים המורכבים והלא פשוטים האלה.
"להחליף את המים של הפרחים", ואלרי פרין, תרגום: אביגיל בורשטיין, הוצאת תכלת, 458 עמ'
מלי לוי ממליצה: "דרך האמן"
"דרך האמן" זה ספר שלא באמת עוסק ביצירה, אלא בחופש פנימי. אחד הדברים הכי עמוקים שהוא מלמד זה לזהות את "הצנזור הפנימי" - אותו קול שמקטין, שמפחד ושמיישר אותנו לפי מה שמקובל. היופי הוא שהוא לא מנסה להשתיק אותו בכוח, אלא נותן כלים שעוזרים להיות מודעים אליו - וברגע שאת מודעת - את כבר לא מנוהלת על ידו.
לדוגמה, אחד התרגילים המרכזיים שם זה "דפי בוקר": לכתוב שלושה עמודים כל יום, בלי סינון. זה נשמע פשוט, אבל זה תרגול מאוד עמוק, כי בהתחלה יוצא כל הרעש, הפחדים, הביקורת והבלגן. אבל אחרי כמה זמן משהו מתנקה ופתאום מגיע קול אחר, שקט, מדויק ואמיתי יותר. וזה רגע שאת מבינה כמה מהבחירות שלך בחיים לא באמת היו שלך, אלא של הפחדים שלך. הספר מעניק דרך עדינה להתחיל לבחור מחדש.
"דרך האמן", ג'וליה קמרון, תרגום: רוני שר, הוצאת פראג, 250 עמ'
גילה אלמגור ממליצה: צמד מספריה של אוטה האגן
בימים טרופים אלה אני מתקשה לקרוא ספרות טובה, בורחת ללימוד שפה חדשה -איטלקית, לשמירה על המוח ואל ספרים שקשורים למקצוע שלי, כמו שני ספריה הנפלאים של מורתי הדגולה אוטה האגן - Respect for Acting ו-A Challenge for the Actor, אליה עלו לרגל תלמידים מכל העולם כדי ללמוד את רזי המקצוע המשוגע. מדי תקופה אני חוזרת אליה, לבדוק האם אני עושה נכון, כמו שלימדה אותי. זו עצה טובה לשחקנים לחזור אחורה ולבדוק ולרענן את מה שנראה כמובן מאליו.
19 צפייה בגלריה
כריכת הספר A Challenge for the Actor, מאת אוטה האגן
(צילום: באדיבות הוצאת Charles Scribner's Sons)
ליהי טולדנו ממליצה: "אומץ!"
בכל זמן שאני צריכה להתקרב לעצמי ולאמת - אני חוזרת לקרוא בספר "אומץ!", של רבי נחמן. יש בו כוח מטורף שפותח ומזכיר לי מה חשוב בחיים. תיהנו מהמסע הזה אל תוך עצמכם והחוצה, ותכתבו לי אחר כך.
"אומץ! אין שום ייאוש בעולם כלל", מאת רבי נחמן מברסלב וישראל יצחק בזאנסון, תרגום: ג'יוליאט לוי-גולדברג, הוצאת שיר חדש, 144 עמ'
19 צפייה בגלריה
כריכת הספר "אומץ! אין שום ייאוש בעולם כלל", מאת רבי נחמן מברסלב, ישראל יצחק בזאנסון
(צילום: באדיבות הוצאת שיר חדש)
