בוקר טוב, קפסולות רפלקטיביות שכמוכם. אמש נפרדנו מהילי, הדיירת הראשונה שמודחת מבית האח ואני קצת אמביוולנטית. מצד אחד, ככל שמתקדמים הפרקים אין מנוס מהמסקנה שהילי היתה הבחורה הכי שפויה בבית, אולי אפילו היחידה. מצד שני ההדחה פתרה לי אוטונומית חוסר וודאות שהטריד אותי מאז תחילת העונה, כלומר הבנתי סופית שבבית יש שתי בנות בלונדיניות עם שיער ארוך וקוראים לאחת הילי ולשנייה הילה ושהן שתי ישויות נפרדות לגמרי ואולי יש להן אפילו דעות שונות על דברים או מספר עוקבים שונה באינסטה, שום דבר כבר לא מפתיע אותי בחיים האלה. אז סליחה הילי, וסליחה מעומר שלא יהיה לו יותר על מה לריב עם שלי, ותזכרי, אף אחד לא זוכר מי הודח שני.
מתוך "האח הגדול"
(קרדיט: באדיבות רשת)
שבועיים ומשהו אל תוך העונה אפשר כבר לאבחן כמה סעיפים לגבי אופי הבית הנוכחי, או לפחות זה שמוצג לנו בפרקים עצמם. אני לא יודעת אם מדובר בתחלואה אופיינית לתחילת עונה ושהדיירים עוד לא התרגלו לעובדה שהם בבית ולכן הם חיים סוג של דרמה בפול ווליום, אבל התוצאה היא שבכל פעם שמישהו יורה באקדח מים מישהו אחר משגר לעברו מיירט, והבית מתמלא בדציבלים משוגעים ובריבים מטופשים על כלום ושום דבר. הריבים הפעוטוניים האלה מעידים בעיקר על בעיה אחת חמורה מאוד בבית הזה: אנשים לוקחים את עצמם מאוד מאוד ברצינות, ואין בהם טיפת הומור כדי ללחלח את החיכוך הזה. למרות שהבית עדיין במוד תיכון, לא ראיתי בשני הפרקים האחרונים אפילו סצנה אחת של השתטות או דאחקות או סתם שיחה שנונה.
במקום זה כולם מנהלים שיחות שאין לי מושג מה הן ו-90 אחוז מהן איני מבינה, על דברים שלדעתי אירעו בעיקר בתוך המוח של הדיירים ומבחינתי מדובר בהפרה בוטה של החוזה ביננו לבין ההפקה, כי אין שם מצלמה. זוהר והודיה הספיקו ברבע שעה לשרוף חומרים שהיו מחזיקים מערכת יחסים של ששה שבועות בתוך הבית, הם הספיקו להיות יחד, להחליט לתפוס מרחק, להתעצבן, לקנא, להחליט שהם רק חברים, למצוא ריבאונד ולהודיע שהם מורידים את השאלטר על הכל. עומר ושלי עשו זוגיות ופירקו אותה יותר מהר מהזמן שלוקח לקלוד קוד לבנות אפליקציה שתלמד קלוד קודים קטנים אחרים איך להחמיא לאנשים שמשתמשים בהם. טל הספיקה להעמיס את תמיר, לפרוק אותו, להתעצבן על זה שמדברים עליה ואז על זה שלא מדברים עליה, ואני בכלל לא מתחילה לדבר על מירה כי היא ממילא כבר לא בבניין ובאמת שקצרה היריעה.
דעה פופולרית או לא, אני לא יודעת, אבל בשורת הרווח / הפסד, טוב שמירה יצאה. בלי קשר לאמירה האומללה שלה, שפנתה למכנה המשותף הרחב ביותר ולחצה על היבלת הכי כואבת לעם ישראל, מירה פשוט העלתה את מפלס המתח בבית והביאה קלוריות ריקות של דרמה וסוג של שקיפות שלא עבדה לטובתה. מבחינת הצופה, זמן המסך שתופסת חזרה כפייתית על קלישאות ריב מול העובדה שדיירים אחרים פשוט לא קיימים בבית – שוב, מי זה קורן? מי זה בן? איפה נועם? – גורמים לי להרגיש כמו אוגר על גלגל. ולא, "זה האופי שלי", "זאת האישיות שלי", "זאת הדעה שלי" אינן הצדקות לגיטימיות להתנהגות מסוימת. למעשה הן ניסוח מדויק של הבעיה, ולא הפיתרון.
תוסיפו את זה שכמה מהדיירים פשוט לקחו על עצמם את התפקיד כפוי הטובה של הבוחשנים האנושיים, אני מדברת אליכם, אלירן, טל, אור, הנטייה שלכם לקחת זלזל שנפל בבית ולהפוך אותו לפודקאסט "שיחות ליד האח" תוך כדי ליבוי והבערה של השטח רק מבזבז לנו עוד זמן יקר שבו יכולנו לראות את טל צועקת על אנשים שישחררו אותה. אתם לא תורמים בשום דבר להתפתחות הדינמיקות הטבעיות בבית, בבקשה תחדלו את זה. וטל. אם את לא יכולה לסבול את החום, אל תיכנסי לממ"ד. את תמיד מוזמנת להיכנס לממ"ד הטבעי של הודיה, היחיד שיודע לעצור טילים, לא משנה לכמה הם מתפצלים, לעלוב בהם ולגרום להם להצטער על הרגע שהם בכלל יצאו מהמשגר. אני מקווה שהבית יתעשת על עצמו או שהכניסה השניה תבוא מהר ותביא איתה כמה מבוגרים עם קצת ניסיון חיים, ועד הפעם הבאה – אילליקה.
