רתם שפרן בן ה-21 הפך את החרדה שלו מזה שבת הזוג שלו פתאום תקום ותלך בלי אזהרה לאחד השירים הממכרים והמתוקים של התקופה - "כותב שירי פרידה", שיצא באמצע חודש ינואר ומאז הפך ללהיט בטיקטוק ונוגן בתחנות הרדיו המובילות, אבל מאחורי החיוך והמלודיה הבהירה מסתתר לקח כואב שהיוצר נושא עמו.
"האם באמת מישהי ישנה לידי שכתבתי את השיר? לא, אבל האם פחדתי שהיא תיפרד ממני - וחשבתי את הפחד הזה? לגמרי", הוא אומר בריאיון ל-ynet, "לצערי ולשמחתי - לא יודע איזה מהם לבחור - היו לי כבר כמה מערכות יחסים שנגמרו בלי שהייתי מוכן. אז כן, זה קרה לי בעבר, אבל בפעם הבאה אני אהיה מוכן. השיר הוא מעין קלף שיש לי בשרוול, וגם אם הפרידה עוד לא קרתה - יש לי קלף אם זה יקרה. משם זה נבע".
זה גם הפך להיות שיר מאוד מרים, באופן הפוך משירי פרידה "רגילים".
"בגלל שהקונספט של לכתוב את שיר הפרידה שלנו עוד בזמן שאנחנו ביחד הוא נורא ציני, הרגיש לי מתבקש שגם ההפקה וגם כל המעטפת תהיה צינית ועם הומור עצמי. זה היה ניסיון לצחוק קצת על עצמי ועל הסיטואציות שנקלעתי אליהן".
והיום אתה בזוגיות?
"כרגע רווק ובסדר עם זה. בשנה האחרונה מאוד ממוקד במוזיקה. מקווה שזו תשובה מספיק טובה", הוא אומר וצוחק.
כמו כל עולם התרבות שנסגר באחת עם פרוץ מבצע שאגת הארי, גם רתם שפרן לא תכנן שככה יראה החודש האחרון עבורו. במקום לחגוג את צאת אלבומו החדש "יותר מדי בבת אחת", הוא, כמו כולנו, חי מהתרעה להתרעה. "אני בבית במושב חרוצים, זה תפס אותי פה ממש יומיים אחרי שהאלבום יצא. וכמו שאנחנו בכאוס הזה, [אז] גם אני", הוא מספר. "היו לנו כל מיני תכנונים שנדחו בהתאם למצב. זה שאנשים עוד בכלל שומעים את האלבום הזה בזמן שכל הטירוף הזה קורה בחוץ, זה דבר מדהים. גם אפילו עכשיו, כשאני עושה ריצה במושב ומגיע לסופר לקנות לי איזה משקה חלבון, ושומע במקרה ברדיו את השיר שלי, זה מדהים. לבינתיים אני מנסה להתמקד בדברים הקטנים האלה".
האלבום עצמו שונה מאוד מהאווירה המוזיקלית הקלילה והמשעשעת של "כותב שירי פרידה". השירים שבו, שנכתבו ברובם במהלך שירותו הצבאי של שפרן בלהקה צבאית, הם מלנכוליים, נוגים ועמוסים בהפקות כלי מיתר מרגשות.
"יש בי את הציניות וההומור העצמי הזה, אבל כן, 'כותב שירי פרידה' הוא הצד ההומוריסטי היחיד באלבום. שאר השירים הם באמת יותר אמיתיים וכנים, ובמקרה גם מלנכוליים, כי בסוף זה אלבום פרידה".
יכול להיות שהשיר הזה, שבאמת נורא הצליח, נותן איזושהי תמונה קצת מוטעית? חושבים שבאים לפאן וכיף, ומקבלים לב שבור?
"בדיוק היום מישהו כתב לי הודעה באינסטגרם, 'תקשיב, הגעתי ל'כותב שירי פרידה', ואז שמעתי את האלבום, וציפיתי שזה הז'אנר. הופתעתי, אבל זה ממש גדל עליי ואני מת על האלבום, אז תודה'. אני לא חושב שזה רושם מוטעה, כי תוך כדי התהליך של היצירה של האלבום והכתיבה ידעתי שאני בונה פה תמונה רחבה ורבת-ממדים. פשוט מי שהגיע דרך השיר הזה יגלה שזה לא רק זה, ומי שהגיע משירים אחרים יגלה שיש גם את זה. לא הייתי רוצה ש'כותב שירי פרידה' יגדיר אותי, גם אם אנשים אוהבים אותו וגם אני מאוד אוהב אותו. יש בי עוד הרבה מזה".
ב-30 באפריל, בכפוף למצב הבטחוני, שפרן ישיק את האלבום בהופעה במרץ 2 בתל אביב. זו אמורה להיות נקודת שיא בתהליך העבודה שהתחיל עבורו בשנה שעברה, יחד עם חבריו הטובים שהיו שותפים להפקת האלבום אורי יקותיאלי ויהלי שטרן. באחת השורות שפותחות את האלבום מתוך השיר "אינטרו", שפרן מסתכל בכנות על המציאות שבה הוא יוצר - "השנה הזאת הייתה מכת פרופורציה לפנים/ אני בקושי בן 20, פריבילג שמאוהב מעל הראש ובך הכל קצת מתקשה לכתוב שירים".
״אלה ממש מהשורות כמעט הכי כנות באלבום", הוא אומר, "כתבתי אותן כבר לפני די הרבה זמן, ושיניתי אותן תוך כדי העבודה על האלבום, כי הרגשתי שזה לא מבטא את מה שאני באמת רוצה להגיד. זה קשור למצב שבו הייתי כחייל, וכמישהו שרואה מה קורה סביבו ומרגיש שהוא יצא בזול מכל המציאות שכולנו חווים. שאין לו זכות להתלונן. היה לי דחף לבטא את הקונפליקט הזה, של מצד אחד אהבה והצרות שלי, ומצד שני תחושת אשמה".
אז למה בכל זאת לכתוב?
"זה לא שאין לי מה להגיד. אני כותב את עצמי ואת הרגשות שלי, ואת איך אני רואה את המציאות, זוגיות, חיים. נכון, לפעמים זה מרגיש קטן מול מה שקורה בעולם, אבל הכתיבה מאפשרת לי לעבד את זה. ואני גם חושב שזה אוניברסלי. אנשים יכולים לקחת את זה למקומות שלהם. זה מה שמניע אותי".
כותב בפוקס
"יותר מדי בבת אחת" הוא אלבומו השני של שפרן, שכבר הספיק להוציא אלבום ראשון וגם מיני-אלבום לייב. את הדרך המוזיקלית שלו התחיל כילד בשיעורי פסנתר קלאסי שהוריו הכריחו אותו לקחת. "לא ממש אהבתי להתאמן ולא התלהבתי ממוזיקה קלאסית, זה לא עבד טוב".
אז איך שרדת שמונה שנים של שיעורי פסנתר?
"ההורים שלי ממש התעקשו. המורה אמר להם 'זה לא עובד ככה, הילד לא עובד. אין לי איך להתקדם איתו'. והם התעקשו איתו 'עזוב, נגן איתו בכיף, שלא ינגן מוצרט רק שיהיו שיעורים'. והאמת שזה נראה לי מה שהציל אותי בסוף, ומשם עברתי ללמוד ג'אז וסגנונות שיותר מדברים אליי, מתישהו גם למדתי לנגן בגיטרה. העניין של הכתיבה הגיע טיפה יותר מאוחר".
הכתיבה פגשה את שפרן כנער מיוסר אחרי פרידה מאהבת נעורים כשהיה תלמיד תיכון בתיכון האזורי של חוף השרון. "פתאום כזה היה לי פרץ של כמה דברים שיצאו בבת אחת, ובמשך כמה חודשים כתבתי שבעה שירים. לא היו לי עוד, ולא ידעתי אם אי פעם יהיו לי עוד שירים, וזה סיפר את הסיפור של הפרידה, אז קראתי להם 'אלבום' וזה היה האלבום הראשון שלי".
פחדת להראות את השירים האלה לאנשים?
"היה לי חשוב לדעת אם זה טוב. זה היה מלחיץ, לא כתבתי אף פעם ואז פתאום כתבתי הכל בבום. לא ידעתי אם זה משהו שאני יכול להסתמך עליו או שסתם היה לי 'פוקס' שיצא במקרה. הרגשתי שכתבתי דברים שאני אוהב, ושהם יפים בעיניי אבל פחדתי שזה רק בראש שלי, או שזה לא יחזור על עצמו".
במהלך נסיעה משפחתית, שפרן האב ציין בפני בנו שהוא מכיר את המוזיקאי אלון לוטרינגר (שעבד בין היתר עם יוני רכטר, שי צברי, יהודית רביץ ועוד). שפרן הצעיר והנבוך שלח ללוטרינגר מייל עם הקלטות ראשוניות של השירים, ולהפתעתו לוטרינגר הציע להפיק את האלבום. "הרגשתי שזה חלום שמתגשם. הייתי ילד בתיכון שאף פעם לא כתב שירים ופתאום הקליט אלבום. רק כשהשירים יצאו החוצה וראיתי שזה נוגע באנשים הרגשתי שזה לא היה פוקס - שזה מה שאני אמור לעשות".
במהלך שירותו הצבאי הוא כתב והלחין את השיר "שוב הגיע סתיו", שנבחר לפני כחצי שנה להיות השיר הרשמי של צה"ל לציון שנתיים לטבח 7 באוקטובר. בשיר, שפרן כתב מנקודת מבט של אלמן שמתגעגע לאהובתו שנפלה בקרב, ולביצוע הרשמי הוזמנה להצטרף גם נועה קירל.
"זכיתי שהשיר הזה יעבור כל מיני ועדות בצבא וייבחר לשיר הרשמי של צה"ל לאירועי הזיכרון", הוא מספר, "בגלל שזה שיר שמביא נקודת מבט שאנחנו לא שומעים הרבה, שמתמקד בנופלת ולא בנופל, רצינו להביא זמרת שתשיר יחד איתי. ירינו רחוק, העברנו את השיר לנועה, והיא הייתה הכי מדהימה וישר נרתמה לפנות את הלו"ז שלה כדי שזה יקרה. כחלק מהעבודה נפגשנו עם משפחות של נופלות וזו הייתה חוויה מאוד משמעותית. זכיתי לסיים ככה את השירות שלי ולהרגיש שתרמתי במובן הזה".
תזמין את נועה להופעה?
"למה לא? לא יודע אם לעלות לבמה, אבל אני מאוד מעריך אותה".
