21 שנה אחרי הסרט הראשון של "הארי פוטר", דניאל רדקליף מכריז על עצמו כאדם מאושר. לא עניין של מה בכך עבור ילד שגדל באור הזרקורים וגילם את אחת הדמויות הספרותיות המפורסמות בעולם בזיכיון שהפך לאחד המצליחים בהיסטוריה, סימן היכר שילווה אותו לכל החיים. מה סוד ההצלחה שלו? "להישאר מקורקע ולבחור אך ורק תפקידים שמעניינים אותי", הוא אומר בריאיון טלפוני ל-ynet ומוסיף: "אני אוהב את החיים שלי ואני עסוק ושמח".
"הבריחה מפרטוריה" -טריילר
בימים אלה הוא חי בלונדון, ומעביר את זמנו בין תפקידי קולנוע ותיאטרון. הריאיון בינינו מתקיים לרגל יציאת הסרט "הבריחה מפרטוריה", שהיה אמור כבר לצאת לאקרנים לפני כמעט שנתיים אך נדחה מספר פעמים עקב מגפת הקורונה. רדקליף, בתסריט שמבוסס על סיפור אמיתי, מגלם בסרט את טים ג'נקין, פעיל אנטי-אפרטהייד שנכלא בכלא דרום אפריקאי ל-12 שנה יחד עם חברו הטוב, אחרי שהדפיסו והפיצו עלונים המתנגדים למשטר. מתוך הכלא, הוא הצליח לתכנן בריחה מוקפדת ומורכבת, הודות לעובדה שהשכיל לשכפל את כל מפתחות הכלא על סמך הזיכרון שלו בלבד.
"קיבלתי את התסריט לפני כמה שנים ומיד אהבתי אותו. יצא לי לדבר עם הבמאי, שהיה צעיר ומלא תשוקה ורציתי לעבוד איתו", מספר רדקליף על התפקיד. "אני מגלם דמות אמיתית. בזכות הזיכרון טים הצליח לתכנן את הבריחה הנהדרת שלו מהכלא - הוא ראה את המפתחות של השומרים והבין שהוא יצליח לבנות אותם מחדש מחומרים שהוא מצא שם".
מה היה החלק הכי מאתגר בתפקיד?
"המתח. ברוב הסרטים יש רגעים מלחיצים ואחריהם יש רגיעה מסוימת, אבל פה היינו כל הזמן במתח. החבר'ה האלה בקושי ישנו כי הם עבדו בלילות, וכשהם קמו הם היו צריכים להתחיל יום רגיל בכלא עם כל הלחצים שאולי יתפסו אותם. אז רק להעביר את המתח והתשישות שלהם היה אתגר מרכזי".
פגשת את האנשים עליהם מבוסס הסרט?
"כן, את הדמות שלי פגשתי כמה פעמים, ואחד מהחברים גם הגיע לסט ונתן לנו ייעוץ וסיפר על החוויות שלו".
"אומרים שאני עושה תפקידים מוזרים, אני אוהב את זה"
אחרי ההצלחה יוצאת הדופן ב"הארי פוטר", הקריירה של רדקליף נעה בעיקר מן המוזר להזוי. ב-2014 הוא גילם ב"קרניים" גבר שמצמיח קרניים אחרי שהוא מואשם ברצח זוגתו, שנתיים מאוחר יותר הוא גילם גופה ב-Swiss Army Man ולאחר מכן שיחק בסרט העצמאי "ידיים על ההדק" גבר ששני אקדחים מחוברים לידיו. בין לבין הוא גם שיחק בדרמה "בחזרה מטואיצ'י", שגוללה את סיפורו האמיתי של יוסי גינסברג, ישראלי שאבד בג'ונגל בבוליביה בתחילת שנות ה-80 ומצא את דרכו חזרה.
"אנשים אומרים שאני עושה תפקידים קצת מוזרים", הוא מודה כשאני שואלת אותו על הבחירות המגוונות שלו. "אבל קיבלתי את התסריטים האלה וישר אהבתי את המקוריות שלהם ואת הקול הייחודי שלהם. אני אוהב לגלם תפקידים כאלה, אני לא רואה אותם כמוזרים אלא כסוריאליסטים".
אתה עושה עכשיו בעיקר סרטי אינדי, אתה רואה את עצמך חוזר לבלוקבאסטרים?
"כן, אולי. כל מה שאני צריך הוא פשוט לאהוב את התסריט. זה מצב נדיר עבור שחקן. אז אם אקרא תסריט לסרט ענק ואני אוהב אותו אני לגמרי אשמח".
השיחה בינינו התקיימה לפני האיחוד המרגש של כוכבי "הארי פוטר", שבמהלכו נפגשו רבים מהשחקנים והעלו זיכרונות מתקופת הצילומים. בשיחה בינינו רדקליף מודה כי הוא לא היה מעוניין לשוב לתפקיד שבזכותו התפרסם. "אני לא חושב שאני אחזור, אבל אף פעם אל תגיד 'לעולם לא' במקרים כאלו כי אז אתה מחפש לעצמך צרות. אבל אני באמת אוהב את החיים שלי עכשיו ואני מרגיש שלחזור אחורה לא יעשה לי טוב".
כשמגפת הקורונה רק התחילה, רדקליף היה אחד הקורבנות הראשונים של רב סרן שמועתי, כשבטוויטר רצה שמועה שהוא חולה בקורונה, בימים שעוד היה מדובר בעסק יוצא דופן. "כן, אני זוכר את זה", הוא צוחק. "בדיוק הייתי לפני מחזה ופתאום מאפרת נכנסה לחדר והראתה לי ציוץ שבו כתוב שנדבקתי בקורונה. זה מטופש ומגוחך שהם בחרו בי ואני תוהה - למה אני? אולי כי אני חיוור?".
אז עכשיו החיים שלך נעים בין התיאטרון לעולם הקולנוע?
"כן, זה די אידיאלי ורגוע. אני מרגיש בר מזל שאני יכול לעשות את שניהם".
עשר שנים אחרי הארי פוטר, איך הצלחת לעשות את הקפיצה מילד-שחקן לשחקן מקצועי?
"אני לא יודע! קיבלתי המון הזדמנויות וניצלתי אותן. גיליתי שאני יכול לעשות הרבה דברים ועבדתי המון. וגם המשפחה והחברים תמיד היו שם בשבילי".
