במוסף "100 האלבומים העבריים הגדולים בכל הזמנים" שפורסם ב"ידיעות אחרונות" ביום העצמאות האחרון, אלבום הבכורה של אביתר בנאי הגיע למקום הרביעי והסופר-מכובד. האלבומים שהיו מעליו ומתחתיו בעשירייה הפותחת, היו ותיקים בהרבה ממנו. בנאי לא זכה לכבוד ההוא אז, וגם לא לזה שהוא מקבל כעת לאורך ארבעת פרקי "סיכוי להינצל", הסדרה התיעודית שיצר דורון צברי עליו ומשודרת ב-yes, במקרה. זו לא רק המוזיקה המיוחדת שלו שממשיכה לרגש ולעניין קהל הולך וגדל כבר כמעט 30 שנה, אלא גם האישיות הכובשת-מורכבת-מיוחדת שלו שדי קשה לעמוד בפניה.
"סיכוי להינצל" - טריילר
(צילום: באדיבות yes דוקו)
אל המסקנה הזו הגעתי כבר לפני כמה שנים טובות, בתום שיחה עם בנאי שנמשכה בסך הכול כמה דקות, כשהוא אפילו לא היה נושא הכתבה שבגללה התקשרתי אליו. בניגוד אליי, לצברי היו מאות שעות עם בנאי שנפרסו על פני למעלה מעשור, ומהן נבראו ארבעת פרקי הסדרה, שערכה בכישרון רב טלי הלטר-שנקר, ובמהלכן מבקש הבמאי לפרק ולהרכיב את דמותו של המוזיקאי במבט כמעט אינטימי. והדמות הזו – כמו הסדרה שעוסקת בה – ממגנטת. לא בשל המסע שבנאי עבר, אלא הודות לכנות שבה הוא נפתח אל הצופה. כנות שהייתה תמיד בשירים ובהופעות שלו, אבל עכשיו מתקבלת על מסך רחב וללא פילטרים, ומציגה מוזיקאי שחזר בתשובה והפך לחרדי, שאומנותו היא תורתו, ולהיפך.
הפרק הראשון בסדרה, ששודר אתמול (חמישי), נפתח בסצנה המתעדת את בנאי מתכונן להופעה בהיכל התרבות בתל אביב. רגע לפני שהוא עולה לבמה, הוא נשען על קיר מאחורי הקלעים ולוקח נשימה. לאחר מכן הוא יוצא אל ההיכל, לוקח את הגיטרה ומתחיל לשיר את השיר היפהפה מאלבום הבכורה שלו, שהעניק לסדרה את שמה. בהמשך הפרק בנאי מספר שהוא כתב את השיר הזה תוך שלוש דקות בשבועות הראשונים שלו בתל אביב, בתקופה של בלבול עמוק, חרדות והורדת באנגים סדרתית. לפעמים לא צריך יותר מזה כדי לצקת יסודות שעליהם ניתן לבנות קריירה מפוארת. ולפעמים זהו גם פרק הדרוש לפי בנאי כדאי לדעת שלמרות שהוא היה אז באחד מהפרקים הרעים בחייו, הסיכוי האחד שלו להינצל, לא רק קיים, אלא שהוא גם יגיע.
השיר ממשיך להתנגן וכשהמצלמה שמאחורי גבו של בנאי, משייטת על פני הקהל, רואים שהפיות והאפים של הישובים בהיכל מכוסים במסכות של ימי הקורונה. השירה החרישית העולה מהכיסאות דווקא נשמעת היטב, ואפשר להניח שגם החיוכים הנרגשים שמתחת למעטה הכחול של המסכה החד-פעמית. השיר מתקדם והסצנות מתחלפות יחד איתו: פעם בנאי עם חולצה לבנה ליד הפסנתר ופעם בכחולה וגיטרה אקוסטית ביד, פעם עם שיער שחור וללא כיפה, ובהמשך עם זקן כסוף וציציות ארוכות. כי בנאי של פעם וזה של היום חד המה.
כשהשיר מסתיים, רואים את בנאי מגבו בחדר האמנים לאחר הופעה. בזמן שכל אחד אחר שסיים כרגע שואו של שעתיים, היה מבקש רגע לעצמו, לוקח לגימה טובה או מדליק סיגריה כדי להירגע, הוא מקבל את פני העולים לרגל – בעיקר צעירים וצעירות שמספרים לו כיצד המוזיקה שלו הצילה וריפאה אותם. הוא מחבק את חלקם, מצטלם עם אחרים, ועונה לכל אחד מהם באדיבות, ככל שהזמן והתורי מאפשרים לו. למרות שהוא מתמסר ונמס מהחום שהם מרעיפים עליו, לא בטוח שהמעמד הזה נוח לו, או שהוא רודף אחריו. אבל דווקא בשל כך, בנאי מצליח לפזר מהאור שלו עליהם.
כותרת המשנה של הסדרה שיצר צברי, מבטיחה שהצופה עומד לצאת למסע אל תוך האור והחושך של אביתר בנאי. ולפחות בפרק הראשון שלה, היא גם מקיימת אותה, ובגדול. בנאי מסביר שבדומה לבריאת העולם, גם הוא נמצא בתוהו, ואז מספר שבימים שבהם עבד על אלבום הבכורה שלו שיצא ב-1997, אריק איינשטיין המנוח פגש אותו ואמר לו שלמרות שהוא נראה לו מאוד רגוע, בפנים הוא בטח אוכל את עצמו כל הזמן. ייתכן שאותה סערה פנימית הייתה זו ששלחה את בנאי למסע ארוך שבסופו בחר לחזור בתשובה. אבל היא גם הדלק שמניע את היצירה שלו אז, וגם הכביש שעליה היא נוסעת מאז.
3 צפייה בגלריה
לא בטוח שנוח לו במעמדו. מתוך הסדרה "סיכוי להינצל"
(צילום: אשר בן יאיר, באדיבות yes דוקו)
הוא החל לכתוב שירים כבר בגיל שמונה-תשע, אך כשבחר להשמיע את אחד מהם למשפחה כעבור שנים, דווקא אחיו הבכור, הזמר מאיר בנאי ז"ל, אמר לו שעדיף שהוא יעשה קולנוע וישאיר לו את ענייני המוזיקה. לפחות בתחילת דרכו השם "בנאי" לא פתח עבורו דלתות. הוא שימש כמין שק אבנים שאביתר הצעיר נאלץ לשאת על גבו. למרות שניסה לברוח ממשלח היד השבטי המתבקש, ואפילו הרחיק עד לרמת הגולן כדי לקטוף אבוקדו בגשם ובקור, "הבנאי" – עוד לפני האביתר – ניצח, והוא הבין שאין לו ייעוד פרט למוזיקה.
הצל שאחיו מאיר הטיל עליו היה שם גם כשזכה להצלחה עם אלבום הבכורה שלו. באחד מהרגעים החזקים בפרק הפותח את הסדרה, בנאי מספר שאחרי שקיבל את אלבום הזהב על אלבומו הראשון (בהמשך הוא נמכר ב-80 אלף עותקים), הוא שבר את המסגרת של התמונה כדי לבדוק האם הדיסק אמיתי. מאיר לא הרים לאחיו הצעיר טלפון כדי לברך אותו, וגם אביתר לא עשה את הפעולה הזו, ולו רק כדי לשאול כיצד מתמודדים עם הצלחה פתאומית או להתייעץ איך כדאי להמשיך מכאן.
3 צפייה בגלריה
הצל המשפחתי הולך אחריו. מתוך הסדרה "סיכוי להינצל"
(צילום: דורון צברי, באדיבות yes דוקו)
מי שלבסוף הרגיע את הנפש הסוערת של בנאי היא אשתו רות, שאותה פגש לראשונה בניו יורק בשלהי הניינטיז, לאחר כישלון אלבומו השני, "שיר טיול". לאחר המשבר שהגיע בעקבותיו הגיע עם הידיעה שהאלבום הבא שלו – לא יהיה דומה לאף אחד מהם. למעשה, כל האלבומים שבנאי הוציא מאז, לא הזכירו את שני האלבומים ההופכיים האלו. באותם ימי חיפוש בתחילת המילניום, בנאי נפגש עם יהודה עדר כדי להשמיע לו את החומרים שעליהם הוא עבד עם עמיר לב. אחרי כמה סצנות מאז המצלמה מראה את בנאי המבוגר עומד באותה החדר בדירה השכורה הישנה שלו ברחוב דובנוב בתל אביב, ברגע שמזכיר את ייסוריו כאמן צעיר, ביחס לשקט ולשלווה שמהם הוא נהנה היום.
אגף סדרות הדוקו המוזיקליות העבריות, הולך ומתמלא בשנים האחרונות. כל אלו שזכו לעיסוק פילמאי בהיקף דומה, היו ותיקים מבנאי ועמוק בשלהי הקריירה שלהם. או מתים. בנאי התמסר למצלמה של צברי באמצע חייו, ופרק הזמן הארוך שבו צברי וצוותו ביקרו את בנאי, העמידו מסמך שמזכיר בהיקפו את "חי בעולם חומרני", הדוקו שמרטין סקרוסזה עשה על ג'ורג' האריסון. השילוב בין קטעי הארכיון הרבים (חבל שלא ציינו בכל פעם ממתי הם), לבין השיחות הפתוחות של הבמאי ומושא יצירתו, מספקים את הפרספקטיבה הנחוצה. ולמרות שלרוב מומלץ למי שעוסק בביוגרפיה לא להתאהב בדמות שעליה הוא כותב. בזו של בנאי, לא רק צברי התאהב, אלא כל מי שישב לצפות בסדרה הנהדרת שלו.
