"התבגרות", הסדרה עטורת-השבחים שאותה כתב ובה גם שיחק, השאירה חותם עמוק על הורים רבים ברחבי העולם. רגע לפני שפגשתי את השחקן לריאיון עצרה אותי אישה בלובי של המלון המרכזי והמפואר בלונדון, שאלה אם אני קשורה באיזו שהיא דרך לראיונות המתקיימים בקומה למעלה - וביקשה להעביר מסר לסטיבן גרהאם במקרה ויוצא לי לפגוש אותו: "תגידי לו בבקשה שהוא שינה להרבה הורים בבריטניה את החיים". כשאני מעבירה את דבריה לגרהאם, הוא משתתק, שם יד על הלב ואומר לצוות שנמצא בחדר בקול נרגש: "היא מדברת על 'התבגרות'".
ג'אנקט ספרינגסטין: הדרך משום מקום
(קרדיט: באדיבות פורום פילם)
מיני-הסדרה בת ארבעת הפרקים, למעטים שלא צפו בה עדיין, מתמקדת בנער בן 13 (בגילומו של אוון קופר) שנעצר בחשד שרצח ילדה בבית ספרו. הסדרה עוסקת בהשפעותיה של גבריות רעילה כמו גם ההשפעה והרדיקליזציה של האינטרנט והרשת החברתית על הנוער בגיל ההתבגרות, כולל תרבות האינסלים והמנוספרה. הסדרה הייתה מועמדת ל 13 פרסי אמי וזכתה בארבעה - כולל פרס השחקן הראשי הטוב ביותר שהלך לגרהאם.
בנאום קבלת הפרס אמר השחקן: "אני ממש נרגש, דברים כאלה בדרך כלל לא קורים לילד כמוני. אני רק ילד מעורב מבלוק דירות ממקום שקוראים לו קירקבי, אז עבורי להיות כאן הערב ולקבל הכרה מחבריי לתעשייה זו חוויה בלתי-נתפסת שרק מראה שכל חלום הוא אפשרי".
הקריירה של גרהאם הוזנקה עוד בשנות ה-90 עם תפקיד ב"סנאץ'", סרטו המצליח של גיא ריצ'י. אחר כך הגיעו תפקידים בסדרה "אחים לנשק", ב"כנופיות ניו יורק" של סקורסזה, "אויבי הציבור", הסדרה "אימפריית הפשע" (שם גילם את המאפיונר אל קאפון) ועוד. אולם התפקיד המזוהה איתו ביותר הוא של הגזען הבריטי גלוח-הראש, קומבו גאסקוין, בדרמה "זו היא אנגליה" מ-2006. גרהאם ידוע כשחקן אופי יוצא-דופן אולם נדמה שרק השנה, עם ההצלחה של "התבגרות", הגיעה גם ההכרה העולמית לה הוא ראוי.
אלא שהסיבה לריאיון עם השחקן הוא דווקא הביופיק החדש בבימויו של סקוט קופר ("לב לא שפוי"), "ספרינגסטין: הדרך משום מקום" שבו מגלם גרהאם את דאגלס ספרינגסטין, אביו של ברוס, לצדו של ג'רמי אלן ווייט ("הדוב") שנכנס לנעליו של הרוקר האגדי. העלילה מתמקדת בתקופה מאוד ספציפית בחייו של ספרינגסטין, בתחילת שנות ה-80, שבה עבד על האלבום "נברסקה". לצדם של ווייט וגרהאם ניתן למצוא גם את ג'רמי סטרונג ("יורשים") בתפקיד ג'ון לנדאו, מנהלו האישי של ברוס, ואת אודסה יאנג בתפקיד פיי, המוזה שלו.
בראיון ל"וראייטי" שהתפרסם לאחרונה, החמיא ספריגסטין לאופן שבו גרהאם מגלם את אביו. "הוא באמת נכנס לעורו של אבי בצורה מושלמת. הוא הצליח לתפוס ולהביא את כל המורכבות הנפשית שלו".
"אני לא יודע אפילו איך להגיב על המחמאה הזו", גרהאם נראה מובך. "זה מעבר למה שאני יכול לתפוס. כשמישהו אומר משהו כזה, במיוחד האיש שזה האבא שלו, אין לי מילים.
"מערכת היחסים שהשניים האלה חלקו הייתה מאוד קשה", הוא ממשיך. "בעיקר בעקבות הדרך שבה דאג, אבא של ברוס, גדל. לדאג לא היתה תוכנית-מתאר של איך להיות אבא, כי לא היה לו אבא בעצמו. הוא לא היה אדם חם. ברוס עצמו אמר לי: 'ידעתי שהוא אוהב אותי אבל אף פעם לא הרגשתי שהוא אוהב אותי. הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, עד הסוף'".
בתקופה שבה ברוס גדל, מחלות נפש ודיכאון, במיוחד אצל גברים, לא היו נושאים מדוברים בכלל, איך לדעתך הדבר השפיע?
"לגמרי לא היו מדוברים וחייבים להכיר בזה שמדובר בתקופה שונה לגמרי מעכשיו. בזמנו רוב הגברים היו הולכים לעבודה מאוד מוקדם בבוקר, במיוחד מאיפה שהמשפחה של ברוס הייתה, שזה ממקום מאוד דומה למשפחה שלי - מנטליות של מעמד פועלים, בארצות הברית קוראים לזה 'מעמד הצווארון הכחול'. אז הם היו הולכים לעבודה, עוזבים את הבית מאוד מוקדם בבוקר, עושים יום עבודה מלא שבסופו הולכים לפאב, או אצלם, לבר, שותים כמה משקאות ואז הולכים הביתה. ארוחת ערב, למיטה וחוזר חלילה. זה היה המעגל. והמנטליות הייתה של פשוט להמשיך ולסחוב, פשוט להמשיך. והקטע של תקשורת בין אב לבנו, או בין גברים בכלל, מה שאנחנו מכירים יותר היום, לא היה שם. זה היה לגמרי חסר".
גרהאם מספר שהוא מבין גם את הלקחים שהפנים ספרינגסטין מהחיים בצל אב שכזה. "המסע של ברוס עבורי, ואני יכול לדבר על כך בצורה כל כך רהוטה רק בגלל היופי שבהופעה המדהימה של ג'רמי כברוס, הוא כזה של הבנה ואמפתיה שהוא מפתח ככל שהוא מתבגר ומבין את מה שהוא בעצמו עובר", מחדד גרהאם, "וכך הוא מבין שגם אבא שלו היה מישהו שהתמודד עם דיכאון קשה, בנוסף לזה שאבא שלו היה גם אלכוהוליסט. בסצנה האחרונה בסרט שאני וג'רמי חולקים, יש לברוס את האפשרות להשלים בעצם עם העבר. יש לו את ההזדמנות לשבור את המעגל ההרסני, להתקדם הלאה ולהניח ללב ולנפש שלו להשלים עם אביו, ובכך להפוך בעצמו לאבא נוכח".
6 צפייה בגלריה
ההופעה המדהימה שלו עזרה, לפי גרהאם. ג'רמי אלן ווייט, מתוך "ספרינגסטין: הדרך משום מקום"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
בימים האחרונים התפרסם שגרהאם, יחד עם הפסיכולוגית אורלי קליין, מתעתד לפרסם ספר שיאגד מכתבים של אבות לבניהם ויחקור גבריות ואת ההתמודדות והאתגרים בגידול בנים כיום. "כן, תודה שזיהית את זה", אומר השחקן כשתשומת ליבו מופנית לכך שנראה שהנושא של אבות ובנים - שאותו הוא חקר ב"התבגרות", בסרט החדש אודות ספרינגסטין ועכשיו עם הספר - הוא נושא שמאוד קרוב לליבו.
"יש לכך כמה סיבות. אני בן 52, ובחלק האחרון של מסלול הגולף של חיי", הוא מרחיב. "אני מצפה דווקא לחלק הזה כי הוא שטוף-שמש. היו לי את הטרגדיות האישיות שלי בגשם, בשלג ובשניהם, ועכשיו אני רוצה ליהנות, לעצור שנייה וליהנות מכל חבטת גולף, להיות ברגע. מבחינתי, לכל רגע שאני עומד לבלות על המסלול, למשך תשעת החורים שנותרו לי, אקדיש את הזמן הראוי.
"אתה לא חייב שיהיו לך שיחות גדולות, עמוקות ומשמעותיות, מספיק שאתה יושב עם הבן שלך ורואה איתו טלוויזיה, או הולך איתו לפארק, מלמד אותו לרכב על האופניים", הוא ממשיך להסביר, "זו האינטראקציה אחד עם השני. ועבורי, אין דבר יותר טוב או מטהר מלשבת ולכתוב מכתב, אם ביד או על מחשב, זה לא משנה. עצם כתיבת המכתב והבעת הרגשות ולתת לבן שלך לקרוא אותן, הוא נהדר והזדמנות מדהימה ליצור את הספר, שמבחינתי, ייתכן ויהיה גם המורשת שלי".
בניגוד לגרהאם, שהגיע לסרט ולתפקיד של דאג ספרינגסטין אחרי שסקוט קופר, במאי הסרט שאיתו הוא ממש רצה לעבוד, הסביר לו שהוא היחיד מבחינתו שיכול לגלם את הדמות - אודסה יאנג בת ה-27, שמעידה על עצמה שהיא אחת המעריצות הגדולות של ספרינגסטין, ממש רדפה אחר התפקיד. או יותר נכון, אחרי כל תפקיד בסרט.
6 צפייה בגלריה
אחת המעריצות, אם לא ה-מעריצה. אודסה יאנג וג'רמי אלן ווייט, מתוך "ספרינגסטין: הדרך משום מקום"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
"שמעתי שהסרט קורה ממש מזמן, עוד לפני שסקוט הגיע לכתוב ולביים אותו, והתקשרתי לסוכן שלי ואמרתי לה שלא משנה מה, אני חייבת להיות בסרט, ולא משנה באיזה תפקיד. היא התקשרה למפיקים והם אמרו לה: 'את משוגעת, שום דבר עדיין לא קורה, תירגעי'. ואחרי זמן מה סקוט כתב את התסריט וקיבלתי את הבקשה לאודישן באופן מסורתי. שלחתי סרטון שלי וממש חשבתי שדפקתי את האודישן, אבל מסתבר שלא - והנה אנחנו כאן", היא צוחקת.
בראיונות לכלי התקשורת השונים סיפרה יאנג האוסטרלית שהאהבה לבוס התחילה עוד בילדותה, בבית שבו שני ההורים מעריצים גדולים של הזמר והנחילו לבתם את האהבה הגדולה אליו וליצירתו. כשהשיר Thunder road עולה בריאיון היא מחייכת. "אבא שלי ואני מופיעים עם השיר הזה מדי פעם במסיבות כריסטמס שאבא שלי מארח. זה אחד השירים הגדולים. אין ספק שברוס האמן הכי טוב שאפשר להאזין לו על הכביש הפתוח בדרכי קאנטרי, עם הגג מורד, במהירות גבוהה".
יאנג מגלמת את פיי, מושא האהבה והמוזה של ספרינגסטין. בניגוד לדמויות אחרות, זוהי דמות פיקטיבית המאגדת מספר נשים שעברו בחייו של הזמר באותה התקופה. יחד עם זאת, נוכחותה עוזרת לקהל להבין טוב יותר את מה שעובר עליו ואת נפשו המיוסרת.
נהוג לומר "אל תפגוש את הגיבורים שלך", אבל אני מניחה שפגשת את ברוס. איך התרשמת?
"ברוס הוא היוצא מן הכלל", היא עונה בחיוך ענק. "הוא לחלוטין יוצא מן הכלל. הוא אחד האנשים היותר אלגנטיים וג'נטלמניים שאי פעם יצא לי לפגוש. הוא פשוט נהדר".
6 צפייה בגלריה
רדפה אחרי התפקיד. אודסה יאנג
(צילום: Tim P. Whitby/Getty Images for The Walt Disney Company Limited)
יאנג, שהופיעה בסרטים "מיליון רסיסים קטנים" ו"אומה של רוצחים" כמו גם בסדרת הדרמה החדשה "הדרך הצרה לצפון העמוק" לצידו של ג'ייקוב אלורדי ("אופוריה"), סיימה רק לפני מספר שבועות את צילומי הסרט "הרמוניה" של הבמאי הישראלי זוכה-האוסקר, גיא נתיב ("גולדה", "טאטאמי") שגם כתב את התסריט עם נועה ברמן הרצברג. מדובר בדרמת מסתורין בהשראת סיפורה של סבתו של נתיב והסתבכותה עם כת חמקמקה. לצידה של יאנג יככבו גם קארי קון ("הלוטוס הלבן"), בלה רמזי ("האחרונים מבינינו") ולילי ג'יימס ("סינדרלה"). יאנג מחייכת כשהסרט ונתיב מוזכרים. "אני ממש מחכה לראות את הסרט", היא אומרת. "גיא עשה איתו עבודה נהדרת. תמסרו לו בבקשה את אהבתי".
