נעמי פולני, היוצרת ואשת התיאטרון שהלכה לעולמה בגיל 96, הובאה למנוחות היום (ג') בבית העלמין כנרת. בני משפחה, חברים וקרובים הגיעו על מנת לחלוק לה כבוד אחרון.
כמאתיים איש הגיעו למקום על מנת להיפרד מפולני, בהם גם גידי גוב, אריאל זילבר, חנן יובל, שרה'לה שרון, שולה חן, מיקי קם והשר בני גנץ, שאף סייע בכיסוי הקבר. טרם ההספדים הושמע במקום השיר "זמר אהבה לים", למילותיו של רפאל אליעז ולחן של סשה ארגוב, בביצועה של להקת התרנגולים שאותה ייסדה פולני, כלת פרס ישראל.
בני גנץ סופד לנעמי פולני
(צילום: נחום סגל)
"אני רוצה להגיד לנעמי תודה רבה", ספד לה גנץ, "אחלוק איתכם רגע אישי קטן: יש איזו אגדה שמסתובבת במשפחה שלנו ש'כנרת' זו המילה הראשונה שאמרתי בעברית. והנה אנחנו כאן, בבית הקברות היפה של כנרת שכל כך הרבה פעמים ביקרתי בו. אבל זאת הפעם הראשונה שיש לי סיבה לבוא לחברה שלי.
"נעמי הייתה אישה קטנה-גדולה שהיא חלק בלתי נפרד מהארץ הזאת. היא לקחה את ההווי של הקמת המדינה, של הפלמ"ח וצה"ל, והפכה אותן לצ'יזבטרון וללהקות הצבאיות. אבל יותר מכך, נעמי לקחה קרבות, קושי, כאב ותקווה והפכה אותם לתרבות הישראלית. יחד עם קבוצה קטנה היא הייתה חלק מבניין הרוח של מדינת ישראל, הרוח הישראלית".
גנץ סיפר כי ההיכרות בין השניים החלה כשהיה רמטכ"ל: "חיזרתי אחריה, נתתי לה פרח בערב שירי הנח"ל, במופע שהעלינו ברוח התרנגולים. נעמי לקחה את העניין ברצינות, היא לא יכלה להסתיר כמה היא נהנית לתת פקודות לרמטכ"ל. תמיד שרנו יחד. היא סיפרה שראתה בשירה ביטוי של נפש האדם. וזו אמת פשוטה. דווקא למפקדים ומנהיגים הנפש הזו חשובה כי אחרת אין עבור מה להילחם".
גנץ המשיך וסיפר שלפני כמה חודשים, שוחח עם פולני בפעם האחרונה: "היא רצתה לדעת מה קורה. אחרי השיחה הרגשתי פתאום קצת יותר גאווה במדינה. זאת התרומה של נעמי, שתחיה פה שנים אחרי - רוח חזקה, תרבות וחיבור למדינה ולחברה. אבל מעבר להיותה ענקית תרבות, זוכת פרס ישראל ויוצרת שהייתה חלק מרכזי בבניין הרוח הישראלית, נעמי הייתה פשוט חברה טובה. אישה חדה כתער, חכמה וגם מצחיקה... תודה על רגעי החסד של שירה, שמחה ועצב. תודה ממני שהיית חברה שלי והענקת לי רגעי אור משמעותיים כל כך. אני מבטיח שבכל פעם שאעבור פה על גדות הכנרת, אעצור ואשיר איתך. כבר מתגעגע".
"נעמי פולני הייתה דמות מפתח בעיצוב דמותה של התרבות הישראלית", ספד לה הסופר אסף ענברי, "היא התחילה במלחמת העצמאות וסיימה את חייה כשמדינת ישראל שוב נלחמת על חייה. חזרנו לתש"ח יחד עם נעמי, ועד אתמול היא החזיקה לנו את היד. זה לא משנה בת כמה היא הייתה, כל עוד היא הייתה - היא החזיקה לנו את היד. היא הייתה הישראליות שעליה גדלנו.
"אומנם יש דור חדש של צעירים לובשי חול וחגור, מעזה ועד גבול הצפון, ויש התגייסות אזרחית. אבל מלחמת האחים עלולה להתחדש עוד לפני שתסתיים המערכה הצבאית. ומלחמת אחים היא אף פעם לא פוליטית. אם יש לנו זהות ישראלית ששווה להילחם עליה, זה הרבה בזכות נעמי. נוחי בשלום יקרה, נתת לנו המון את תחסרי לנו מאוד".
גם המוזיקאי חנן יובל ספד לפולני: "למרות שהיה בינינו פער גילים גדול, הרגשתי שאני חבר שלה ושהיא חברה שלי. היא הייתה מרימה טלפונים חופשי על כל מיני דברים שמציקים לה, כאילו שאני ראש הממשלה. ואני, לעומת זאת, כשהייתי מתקשר להגיד לה חג שמח, שנה טובה, היא הייתה אומרת, 'אוי, זה נורא מרגש אותי. תשמע, אתה לא יכול להתנסח ככה בשירי אהבה'. אבוי שכל חייה נאלצה להתמודד עם כלכלה, ואבוי לנו שנאלצנו להתגייס ולעזור".
