אם אתה מרגיש שהכול מוזר.
שהכול קורה באיזה יקום מקביל - קורונה בואכה סוף העולם.
אם אתה חי על נוטלה וסיגריות -
אתה לא לבד.
אם אתה לא מוצא את עצמך.
אם אתה פותח וסוגר את המקרר עשר פעמים בשעה.
ואז יורד לסיבוב ברדיוס הקרוב.
ואז מנסה לראות פרק בסדרה.
ואז מתחיל לעבוד על הלפטופ ופשוט לא מצליח להתרכז -
אתה לא לבד.
אם אתה כוסס ציפורניים עד שאין לך כבר אצבעות.
אם כדור שינה אחד כבר לא ממש מספיק לך.
אם אתה מנסה לחזור לישון אחרי אזעקה ולא מצליח מרוב אדרנלין וחרדה,
ובסוף מוצא את עצמך יושב וגולל באמצע הלילה במרפסת -
אתה לא לבד.
אם אתה מתקשר לחבר וזורק לו: "מה אומר?".
ואין לו ממש מה להגיד.
ואין לך ממש מה להגיד בחזרה.
אבל אתם נשארים שותקים על הקו כי זה מרגיש טיפה פחות בודד -
אתה לא לבד.
אם אתה מרגיש על סף שיגעון.
שאתה קצר וחסר סבלנות.
שאתה מנסה לשלוט בדברים הכי קטנים כי בגדולים כבר מזמן איבדת שליטה.
אם כל חומר נפש הוא חומר נפץ -
אתה לא לבד.
אם אתה מרגיש שיש לך שני מצבים:
בכי או על סף בכי -
אתה לא לבד.
אם מצאת את עצמך גורר את המזרן לממ"ד כי יאללה כוסואומו כבר עדיף לישון שם.
אם קנית ארגז יינות לשבוע והוא נגמר אחרי יומיים.
אם אתה לא עושה כלום כל היום ועדיין מרגיש עייפות בלתי מוסברת -
אתה לא לבד.
אם אתה מגדל ילד בתקופה הזאת, ולא תמיד מצליח להיות חזק בשבילו.
אם תוך כדי ריצה איתו לממ"ד עולים לך פלאשבקים ממלחמת המפרץ, כשאבא שלך מתח לך גומיות במסכה.
אם אתה חושב לעצמך בלב – אלוהים, עברו מעל שלושים שנה וכלום לא השתנה.
אם אתה סופר שכבות של טראומה -
אתה לא לבד.
אם אתה לא נרדם מרוב חרדות על כסף.
על איך בכל פעם שאתה שוב עולה על המסילה - משהו מחרבן לך את זה.
והאם זה לגיטימי שלקוחה שולחת לך מייל בלילה, ומצפה שתענה לה כאילו לא נופלים עלינו טילים.
אם אתה לא מאמין שחזרנו שוב לזומים -
אתה לא לבד.
אם נמאס לך מדומינו ההתרגלויות המסוכן הזה – להתרגל בכל פעם למשהו נורא והזוי יותר.
אם קשה לך להשלים עם זה שהחיים פה הפכו לרולטה רוסית.
אם כואב לך לחשוב לא רק על מי שמת מהמלחמה הזאת, אלא גם על מי שמת מההשלכות שלה -
אתה לא לבד.
אם אתה מנסה לחשב מתי הם יירו ועל פי זה לקבוע לו"ז, כי מה נשאר לנו חוץ מלחיות בחריצים.
אם אתה מרגיש שבכל פעם שהגענו לתחתית, יש עוד מדרגה.
אם אתה חושב על כל הגיבורים של התקופה הזאת ולרגע חוטף צמרמורת -
אתה לא לבד.
אם אתה שם לך קלונקס קבוע בכיס, שיהיה.
אם שתי האפליקציות הכי שימושיות שלך הן טלגרם ו-וולט, לאו דווקא בסדר הזה.
אם אתה פתאום נזכר לעשות דברים שלא עשית שנים, כמו לסדר את המחסן או לתלות את המדף -
אתה לא לבד.
אם אתה חושב עד כמה הדור הזה נדפק ונשרט, ואיך לעזאזל מתחילים בכלל לתקן?
אם אתה מרגיש אשם שלא התאמנת, אבל גם קצת שמח בלב שהמכון סגור ואין לך ברירה.
אם יש לך נוהל ווטסאפים בזמן אזעקה: "כולם בסדר?" ואימוג'י שיעני אמור להרגיע -
אתה לא לבד.
אם איבדת תחושת זמן ואין לך מושג אם יום או לילה.
אם שלישי או רביעי.
אם אתמול או מחר -
אתה לא לבד.
אם אתה מרגיש שהפחד הפך להיות קיומי מאי פעם, אחרי ששני רחובות ממך קרס בניין.
אם אתה כבר לא מבין מה זה אומר לנצח.
איך זה אמור להיגמר.
ואחרי שננצח, מה אז?
אתה לא לבד.
אם אתה חושב שבתוך כל זה חיילים עדיין נהרגים בעזה וחטופים עדיין נמקים במנהרות, ואיך לעזאזל אנחנו נותנים לזה להיבלע בתוך ים המבזקים והעדכונים -
אתה לא לבד.
אם אתה קרוע בין דאגה לילדים שלך לבין דאגה להורים שלך, ואתה לא תמיד מצליח להחזיק את שתיהן.
אם אתה מפלרטט עם הייאוש.
אם אתה מרגיש שקנית את זכותך להיות קצת אנטי-גיבור.
לשחרר את האחיזה.
לא להתגבר תמיד.
להרשות לעצמך להתפרק.
להתפלש בכאב הזה. בתסכול הזה. בחוסר האונים הזה.
בלי להילחם בו.
בלי להדוף אותו.
רק לעצור ולהבין שנייה - מה שאנחנו עוברים זה לא נורמלי.
ומותר להתחרפן ומותר להסתובב עם המחנק הזה בגרון.
אני מקווה שעוד מעט נחזור לנשום.
אבל עד אז, שתדע -
אתה לא לבד.
