ארתור כהן, המפיק היהודי-שוויצרי האייקוני, עטור שישה אוסקרים, מת היום (שישי) בירושלים, בגיל 98 - כך בישרה משפחתו. כהן, יהודי-דתי, חי במשך שנים על קו בזל-לוס-אנג'לס-ירושלים. לווייתו תיערך בירושלים, מחר (שבת) בשעה 21:00.
בשנות ה-70 היה שם כל כך חזק בהוליווד, עד שנטען שעדיף לא להתמודד מול אחת ההפקות שלו בטקס האוסקר, כי קרוב לוודאי שתפסיד. כהן היה המפיק הלא-אמריקאי הראשון שזכה להיות מונצח על ידי כוכב בשדרות הכוכבים בהוליווד, בשנת 1992. ב-2021 העניקה לו אוניברסיטת בר-אילן תואר דוקטור לשם כבוד כהוקרה "על עשורים של הישגים בהפקות קולנוע, הזדהותו עם העם היהודי ותשוקתו לקידום חברה צודקת השואבת השראה מערכים נעלים".
"אנו מוקירים תודה לארתור על האמון שנתן בנו לביים את הפקתו הבינלאומית 'החיוך האטרוסקי' בכיכובו של בריאן קוקס - וזאת למרות שמדובר היה בפיצ'ר ראשון עבורנו", אמרו הערב הבמאים הישראלים מיכל ברזיס ועודד בן נון ל-ynet, אחרי שהתבשרו על מותו של כהן. "התעוזה הזו היא אחת מסימני ההיכר שאפיינו את ארתור, שתמיד הלך עם הלב והאינטואיציות בעשייתו הקולנועית. הסרט 'החיוך האטרוסקי' עוסק בפרידה טובה מהחיים, והיה ברור לנו שהופקד בידינו סיפור בעל משמעות אישית עמוקה עבורו, ושדרך הקולנוע הוא מאחל זאת גם לעצמו".
כהן נולד בבזל ב-1927. סבו, שעל שמו הוא נקרא, היה הרב הראשי של בזל. אביו היה עורך הדין והנוטריון מרדכי מרכוס כהן, מומחה במשפט בינלאומי ועברי שהציל יהודים רבים בשואה על ידי נתינת מסמכים ודרכונים זרים. בצעירותו, כהן הלך בדרכו של אביו, ולמד משפט בינלאומי. בהמשך עסק בעיתונות, בכתיבת תסריטים ובהמשך בחר להתמקד בהפקה.
כבר ב-1961, כהן גרף את האוסקר הראשון שלו - עבור הפקת "נהר ללא שם" התיעודי. ב-1972 סרטו החזק והמרגש "הגן של פינצי קונטיני" שביים ויטוריו דה סיקה, הוכתר כסרט הזר הטוב ביותר. הסרט הסתמך על הרומן האוטוביוגרפי של ג'ורג'ו באסאני על משפחה יהודית אמידה בפרארה איטליה, החל מעליית הפשיזם ועד מלחמת העולם השנייה. הבכורה העולמית של הסרט נערכה בירושלים, בנוכחותה של ראש הממשלה דאז גולדה מאיר והנשיא זלמן שז"ר. כהן ידע לספר שמאיר הזילה דמעות בזמן שצפתה בסרט. הוא גם הפיק את ששת הסרטים האחרונים של הגאון האיטלקי דה סיקה.
בדרך לאוסקר, "הגן של פינצי קונטיני" גבר על "השוטר אזולאי" של אפרים קישון, ואילו סרטו "מהלכים מסוכנים" עם ליב אולמן ומישל פיקולי ניצח ב-1985 את "מאחורי הסורגים" של אורי ברבש, וזכה בסרט הזר הטוב ביותר. "זה היה מוזר בשבילי להתחרות נגד סרטים ישראלים, לא כל שכן נגד סרט של אפרים קישון, יוצר שכל כך הערכתי", סיפר כהן בריאיון שהעניק ל"כלכליסט" ב-2019. "אני זוכר שב-1972 בשבת היה מפגש שארגנה האקדמיה לקולנוע לקראת האוסקר. אני שומר שבת ולכן הלכתי לשם ברגל שלוש שעות מהמלון שלי בבוורלי הילס. בדרך אפרים קישון חלף על פניי במונית והציע לי טרמפ, ואני סירבתי בנימוס. כשזכיתי הוא אמר: היהודי הגלותי ניצח את הישראלי. כמה שנים לאחר מכן אפרים עבר לגור באפנצל שבמזרח שוויץ והפכנו חברים קרובים".
בהמשך ליקט עוד שלושה אוסקרים: ב-1976, סרטו "שחור-לבן בצבעים" הוכתר כסרט הזר הטוב ביותר, ב-1991 הוכתר "חלום אמריקאי" כסרט התיעודי המצטיין, וב-2000 "יום אחד בספטמבר" על רצח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972 קטף אף הוא את פרס הסרט התיעודי המצטיין.
כהן, שגם פרסם ספרים אחדים, נחשב כמי שמעורב מאוד בהפקות הסרטים שלו. "אני מפתח את התסריט זמן רב, לפעמים שנים, עד שהוא מקובל עליי, ואז אני מארגן את המימון, בוחר את צוות היוצרים והשחקנים. במהלך הצילומים אני נוכח על הסט בכל יום", סיפר ל"כלכליסט". "והכי חשוב: יש לי זכות הקאט הסופי בחדר העריכה. וזה לא תמיד קל עבור הבמאים שעבדתי איתם. באופן כללי אני מעדיף לעבוד עם יוצרים צעירים, שעדיין יסכימו לעצות שלי, מה שבמאים כמו סקורסזה או טרנטינו עשויים לסרב לו".
כהן שעוטר בפרסים רבים נוספים מלבד האוסקר, הפיק קרוב ל-30 סרטים ובהם שני סרטים של הבמאי הברזילאי וולטר סאלס: "תחנה מרכזית ברזיל" ו"מאחורי השמש". כהן גם חתום על הפקת הסרט הבינלאומי "החיוך האטרוסקי" (2018) שאותו הפקיד כאמור בידי הבמאים הישראלים הזוג מיכל ברזיס ועודד בן נון. אחרי שראה את סרטם הקצר "איה" שהיה מועמד לאוסקר, כהן החליט שהם המתאימים לעבד את הרומן של חוסה לואיס סמפדרו לקולנוע. חוץ מבריאן קוקס ("יורשים"), בסרט השתתפו שחקנים ידועים נוספים כמו רוזנה ארקט ("סוזן, סוזן", "שיגעון של לילה"), טריט וויליאמס ("שיער") ופיטר קיוטי ("אי.טי"). זה היה הסרט האחרון שכהן הפיק.
הוא הותיר אחריו אישה - נעמי, בתו של משה שפירא, מי שנמנה על חותמי מגילת העצמאות וכיהן כשר אוצר בממשלות אחדות, חמישה ילדים ושמונה נכדים. ילדיו עמנואל ונורית למדו קולנוע בבית ספר מעלה בירושלים. שניים מבניו אף שירתו בצה"ל.
