מקופח נולד

איתי לוי יא אח, וולקאאםםםם טו דה ריאליטי "מקופח נולד".
נתחיל מהדברים הטובים: ווקאלית, כשאתה שר, זה פצצה. נוגע, עוצמתי. הבת שלי עדנה ואני שרים אותך, "שתישרף האהבה", בצעקות באוטו. כי באמת, לפעמים, כוס אמא שלה, האהבה הזאת. ואתה יודע לבטא את הכאב הזה כמו שמעטים יודעים.
ולצד זאת יש את הטקסט האחרון שהנפקת. אתה יודע, זאב רווח, נשבר לי, כיכרות, רחובות, בושה, למה מי אתם. נו, כל מה שפרסמת בפוסט ההוא, מיד אחרי מותו של רווח.

6 צפייה בגלריה
איתי לוי
איתי לוי
כשאתה שר זה פצצה. לוי
(צילום: עומרי סילבר)

6 צפייה בגלריה
זאב רווח
זאב רווח
על התרומה התרבותית שלו אף אחד לא מערער. רווח ז"ל
(צילום: צביקה טישלר)
אז זהו, פה יש בעיה. הטקסט לא חדר אותי. לא התחברנו. המילים, איך נגיד, לא ישבו עליך. לא נשמעת אמין. והכי גרוע, לא נעים להגיד, זייפת. זייפת קיפוח.
רגע, אל תתבאס. אולי, לך תדע, עוד תהיה לך סיבה לזעוק את זעקתו של רווח, או מישהו אחר, להרביץ קריאה נרגשת לעם, לטעון שלא קיבל את הכבוד הראוי לו לאחר מותו - אבל לצעוק את זה שנייה אחרי שנפטר, זה איך נגיד בשיא העדינות, מרגיש טיפונת לא בטיימינג.
מתי בדיוק ציפית שיספיקו לקרוא על שמו כיכרות, כמו שזעקת, בזמן שהתחלת את הפוסט ועד שלחצת סנד? ולהתלונן שאין יום לזכרו, כשאין בישראל יוצר שכן יש לו?
איתי לוי שותף, לא הכל ריאליטי. תן כבוד למציאות. לעם שמכיר ומוקיר את גיבורי התרבות שלו. ומה אומר, שעל הדרך נהיה טיפונת זהירים ואחראיים, כשדוהרים ב-250 קמ"ש אל תוך סוגיה כואבת, בעלת נפיצות, בעם הזה?
אגב, החבר איתי לוי, גם במהות, לא לגמרי היית בכיוון.
איתי, הטקסט לא חדר אותנו. לא התחברנו. המילים, איך נגיד, לא ישבו עליך. לא נשמעת אמין. והכי גרוע, לא נעים להגיד, זייפת. זייפת קיפוח
את פועלו של השחקן שגדלנו עליו אנחנו מכירים. שואל את עצמי כמה אתה. "זה האיש שלא עובר סלקציה", כתבת. ובהמשך הלנת, "למה כי הוא רווח? כי הוא לא מורם מעם".

6 צפייה בגלריה
איור איתי לוי
איור איתי לוי
(איור: ליאו אטלמן)
לא עוברים סלקציה זה משהו שאפשר להגיד על הדמויות של רווח. ששון מצ'רלי וחצי, חכם חנוכה, אדון לאון. דמויות שנולדו וחיו בתעלת הביוב של הישראליות, וחלמו לצאת משם, ולהתערבב. אלא שבמציאות של אז לא היה להם הרבה סיכוי. ושם, בסרטים של רווח, ששיקפו בדרכם מעוולות הבחוץ, תחת ההומור החמוץ-מתוק, שגבל לפעמים בהגחכה, הם הפכו פתאום למשהו. לגיבורים.
אם הם תרמו לסטריאוטיפ המזרחי או שמו את האמת בפרצוף, אפשר להתווכח עד מחרתיים. אבל מתי בדיוק ציפית שיספיקו לקרוא על שמו כיכרות
ושבר סלקציות, אדון איתי לוי. שבר. כי את הציטוטים שלו, מ"ימשיך כבודו", דרך "הצ'קים שלנו אף פעם לא חוזרים", ועד "איזה בדיחות, חמודי!", ועוד מיליון, כולם מכירים. כבר דורות הם דבק בחברה הרעועה שלנו. מגיעים לצבא, לא משנה מי אנחנו ומאיפה באנו, מוצאים חיבור דרך הפתגמים של רווח. ולא רק בגלל האינפנטיליות שבהם. הבורקס הזה טרי עד היום בזכות המילוי שלו. בזכות המטען החברתי שנדחס בבצק. אחרת לא היה מחזיק.
לא יודע איך תראה ההנצחה של רווח, יש גם תלונות של הטרדה לכאורה שברקע, אבל על התרומה התרבותית שלו אף אחד לא מערער. חוץ מפוסט אחד שמנסה לצעוק משהו שלא במחלוקת.

6 צפייה בגלריה
"מה אכפת לי מה יכתבו על המצבה שלי". גבריאל
"מה אכפת לי מה יכתבו על המצבה שלי". גבריאל
"מה אכפת לי מה יכתבו על המצבה שלי". גבריאל
(צילום: רם שווייקי)
עד פה הדעה שלי, עכשיו תשמעו מישהו אחר: אורי גבריאל. שחקן, מיתולוגיה, מלך. גם הוא גילם לא מעט דמויות מאזור הדמדומים של הישראליות. סמי בן טובים. יוסף טאווילה. יגאל הנאצי. ובדרכו דאג שיגיעו ללב שלנו.
אז מה, יש דאגה אם ירימו כיכרות על שמך בבוא העת?
"אם אני מת, מה אכפת לי" (צוחק). גם מה אכפת לי מה יכתבו על המצבה שלי, שיכתבו מצדי על הקרח, אני מת".
היום, יש יחס שונה בין קרן פלס למירי מסיקה? בכלל רלוונטי לדבר על יוצרים מזרחים, אשכנזים, קיפוח?
"השיח לא רלוונטי באופן כללי. זה יכול לבוא לידי ביטוי בנקודות בחיים. אבל לצבוע את כל אווירת הקיום שלנו בקטע הזה - לא נכון ולא מועיל. בטח לא באווירה הלאומית החברתית הנוכחית. במלחמה הבנו שאנחנו בסירה אחת. יש מספיק אויבים להתרכז בהם".
גבריאל: "זה שהוא נולד במרוקו מקרי לחלוטין. אם היה פולני, הונגרי, אנגלי, הוא היה נשאר רווח, ומנצל את היכולות שלו לשעשע, לחבק, להשכיח. אם היה ניואנס של הגחכה בדמות המזרחית, הוא עשה את זה בהקצנה, בהפוך על הפוך"
רווח והדמויות שגילם.
"זה שהוא נולד במרוקו מקרי לחלוטין. אם היה פולני, או הונגרי, אנגלי, הוא היה נשאר רווח, ומנצל את היכולות שלו לשעשע, לחבק, להשכיח. אם היה ניואנס של הגחכה בדמות המזרחית, הוא עשה את זה בהקצנה, בהפוך על הפוך. בקטע של 'אם ככה אתם רוצים להראות אותנו, אז עד הסוף'. הוא צחק עלינו, החברה, ברשות. ואנחנו צחקנו על עצמנו איתו".
וכיכרות?
"מה שעשה כבר בדפי ההיסטוריה אבל הכיכרות עוד יבואו. ורחובות. קשה לי להאמין בצפון תל אביב. אולי בפריפריה, בפתח תקווה. אולי ברמת גן שבה גר".
בסוף, אם לחתור לסיכום, בפוסט של איתי לוי הייתה צעקה. אולי לא יצאה במקרה הנכון, או בעשור הנכון, אבל הייתה צעקה. "זה אתה אמרת", גבריאל אומר. "אני אוהב מאוד את איתי לוי ולא מבקר אותו. רק מביע את התחושות שלי. אבל לא נכון לקחת אדם שנפטר ולהלביש עליו תפיסת עולם צודקת ככל שתהיה. זה קצת לדבר בשמו".
ואז לפני שמנתקים, הוא מבקש, בצחוק שלא נגמר, "יום אחד תסדרו על שמי איזה סמטה. אולי על סמי בן טובים"

טראמפ מבקש שתבחרו מגדר. אה, אבל יש רק שתי אופציות

טוב, יש לנו עדכון. שבו.
מעכשיו יש רק שני מינים. יש גברים, יש נשים, אין את הקשקושים האחרים שמעבר, סבבה?
זה לא אני אומר, זה הנשיא של העולם הנאור.
אז מעכשיו שכל אחד, בזמנו הפנוי, בלי לחץ, ייבחר מגדר. בן, בן, בת, בת – חופשי. אבל שייסגר על זה. וירוץ עם הבחירה.
זה לא אני אומר, זה הנשיא של העולם הנאור.
אז זה, בטח שמעתם, אחת הבשורות של נאום ההשבעה של דונאלד טרמאפ.
6 צפייה בגלריה
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חותם על צו נשיאותי
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חותם על צו נשיאותי
מעכשיו יש רק שני מינים. הנשיא טראמפ
(צילום: Jim WATSON / POOL / AFP)
אז מעכשיו שכל אחד, בזמנו הפנוי, בלי לחץ, ייבחר מגדר. בן, בן, בת, בת – חופשי. אבל שייסגר על זה. וירוץ עם הבחירה. זה לא אני אומר, זה הנשיא של העולם הנאור
שנת 2025. בעולם מסתובבות בינות מלאכותיות שהתמכרו לחישגד, והאיש בחצי אמירה, ככה על הדרך, בין ענייני שלום ומלחמה, מוחק אנשים, וזהויות, ותחושות. מוחק את זכותם של חלקים מאוכלוסיית ארצות הברית להגדרה עצמית. להיות הם. הוא יודע יותר טוב.
אז כן, הקטע של ציוויליזציה, כלכלה ירוקה וכל החרטא הזה, לא בא לו טוב. והאדם זה הכי בעיה. מלא פיצ'רים. וכפתורים. יותר מדי גוונים.
שטויות, לא משהו שאי אפשר לפשט בהחלטה נשיאותית.

עושים עלינו סיבוב

יש איזו תחושה טורדנית באוויר, כמו זבוב שחג מעלינו, כאילו עליות המחירים האחרונות הולכות על הראש שלנו. באות לפגוע בהנאות הקטנות. במותרות האחרונות שנשארו לנו.
למשל ביטול החינם של סלסלת הלחמים המפורסמת של בנדיקט. שמעתם על זה?; למשל העלאת מחיר הגלידה בגולדה, שלישית בשנתיים. 21 שקל לכדור, לא כולל כדור אקמול במעמד התשלום.
ועכשיו גם "וולט". חברת המשלוחים שינתה את דמי התפעול להזמנה. במקום שני שקלים למשלוח – נשלם חמישה אחוז ממחיר ההזמנה, עד לתקרה של 5.90 שקלים.

6 צפייה בגלריה
דניאל עמית בחוויה חדשה לגמרי: להיות שליחת וולט ליום אחד
דניאל עמית בחוויה חדשה לגמרי: להיות שליחת וולט ליום אחד
הלוואי שאפשר היה לסכם ולומר, אז מה קרה
(איתמר אהרוני)
יש תחושה טורדנית באוויר, כמו זבוב שחג מעלינו, כאילו עליות המחירים האחרונות הולכות על הראש שלנו. באות לפגוע בהנאות הקטנות. במותרות האחרונות שנשארו לנו
לא פלא שברשת נרשמה התקוממות, וכאלה שהודיעו שמחקו או ימחקו את האפליקציה. וולט היא מזמן כבר לא חברת תעבורה ל"ראמן" בשביל סטודנטים משינקין. במחיר שלא היה צריך להתלבט עליו היא הציעה חיסכון בזמן ובעיקר בנוחות. ואת הנוחות הזו תרגמנו לבייסיק. סטנדרט ישראלי. לא נוחות של פריווילגים.
אז כן, יהיו כאלה שיאמצו את התוכנית החדשה של וולט למנוי משלוחים, 49 שקל לחודש, אבל יהיו שבמחיר החדש יתלבטו, יתלבטו – ואז יוותרו. הלוואי שאפשר היה לסכם ולומר, אז מה קרה, תלכו ברגל לגולדה או לבנדיקט. אבל שם זה רק מתחיל.
פורסם לראשונה: 09:39, 24.01.25