על גג בית מלון מצועצע באי ליד ונציה, בוני טימרמן, המלהקת ההוליוודית היהודייה שנחשבת לאגדית ונערצת בתחומה, משקיפה על הנוף המרהיב של הלגונה ועיר התעלות האיטלקית. לפתע היא נזכרת איך באמצע שנות ה-90 היא בחנה לסרט "היט", נערה ילידת ישראל בשם נטלי פורטמן. "הו, נטלי! ראיתי אותה ב'לאון' של לוק בסון, הסרט הראשון שלה שזה עתה יצא, וחשבתי שהיא מושלמת. אז הזמנתי אותה לאודישן. על התפקיד התחרו עוד כמה שחקניות, למשל קייט ווינסלט, ובסוף נטלי נבחרה. הרשים אותי קור הרוח שהיה לה אז, וכמה שהמשחק שלה היה מדויק", אומרת טימרמן בת ה-76. "כשמסתכלים עכשיו על הקריירה של נטלי, רואים את כל הביצועים הנהדרים שהיא נתנה לאורך השנים. היא אישה מיוחדת. אני שמחה בהצלחתה ומעריכה אותה מאוד בכל אספקט אפשרי. אם יתמזל מזלי, אני מקווה שנעשה יחד סרט נוסף".
האודישן המדובר ל"היט" של פורטמן, אז נערה צעירה, מופיע גם ב"בוני" - הסרט התיעודי המרתק על אודות טימרמן (שזמין כעת לצפייה ב-yes דוקו וב-+STING). "אם עדיין אוהב לשחק כמבוגרת - אולי אהיה שחקנית", אמרה שם פורטמן, "ואם לא, אהיה וטרינרית, או עורכת דין או רופאה". אם תשאלו את טימרמן גם אז וגם היום - נראה שבחרה נכון.
זה לא האודישן המכונן היחידי ברזומה של טימרמן. "בוני" חושף פניני ארכיון נדירות סביב כמה מהשמות האיקוניים ביותר בהוליווד כיום: שון פן ("ראיתי אותו בהצגה. היו ארבעה אנשים בקהל, והתאהבתי בו לגמרי. כל כך אמיתי, גולמי ויפה"), אדם סנדלר, ג'ים קארי ("גם כשאני עובדת על סרט רציני אני תמיד מחפשת קומיקאים, כי הם גם עצובים וגם מצחיקים"), ג'ניפר גריי ("ראיתי אותה בתיאטרון וחשבתי שהיא מתאימה ל'ריקוד מושחת'. המפיקים לא רצו אותה בהתחלה, חשבו שהיא לא יפה מספיק"), בניסיו דל טורו ("חשבתי שגם הוא יתאים ל'ריקוד מושחת', אבל פטריק סוויזי היה רקדן נהדר"), קיאנו ריבס, סטיב בושמי, ריס וויתרספון, ג'וליאן מור, ג'ון גודמן, ויגו מורטנסן וגאל גרסיה ברנאל.
כולם היו בניה ובנותיה - ואלה מרעיפים עליה שבחים בחזרה. "בוני היא נכס אדיר, בלתי ניתנת לעצירה. כשהיא נכנסת לפעולה היא כמו טיל שמחפש מטרה. העיניים והאינסטינקטים שלה לא טועים", העידה עליה סיגורני וויבר; "בוני ראתה בי מה שאחרים לא ראו - ואולי אפילו אני לא ראיתי", סיפר סטיב בושמי; "היא קטנטונת, אבל חזקה כמו שור", הילל דל טורו; "היא עדינה ורגישה, אבל גם קשוחה", מגלה מארק רופאלו. טימרמן, שגילתה לא מעט כישרונות בשנותיה ודאגה להם, מאמינה בהם בעקשנות ובנחישות ולא מוותרת - "עד שהבמאים רוצים לתת לי מחבת בראש", היא מספרת. היא גם נחשבת למי שהתחילה את כל רעיון הגיוון הגזעי בסרטים.
כל הכוכבים האלה היו צריכים לאשר לכם שימוש באודישנים שלהם בדוקו?
"כשהציעו לי לעשות את הסרט, אמרתי לסיימון (וואלון, במאי הסרט, א"ק): 'אם אתה רוצה לעשות את זה איתי ולהשתמש בקלטות שלי, אז תצטרך לבקש רשות מכל אחד מהשחקנים'. ואכן ביקשנו רשות, וגם נתקלנו בכמה בעיות - אבל בסוף פתרנו אותן".
"כששחקן נכנס אליי לחדר ויש בו משהו מסתורי - אני מיד נשאבת"
טימרמן שנולדה במנהטן ב-1947, מעידה שכבר בילדותה אהבה לצפות ולהתבונן באנשים - ברכבת התחתית, בבית, בשיעורי בלט. לא פלא שהיא עוסקת בליהוק. "חבר שלי הכיר לי בעלים של תיאטרון, והוא הציע לי להיות מלהקת. לא ידעתי בכלל מה זה אומר. אז ליהקתי הצגות במשך חמש שנים, ואז פרנסיס פורד קופולה בא אליי ואמר: 'רגע, כל השחקנים שגילית הפכו לכוכבים - מריל סטריפ, גלן קלוז, טום הולס [כוכב הסרט 'אמדאוס'] ופרנק לנג'לה. את צריכה לבוא לעבוד בשבילי!' וקופולה לא היה היחיד שרצה אותי".
הסרט התיעודי מספר את סיפורה של טימרמן. אחד המשפטים הבולטים ביותר שהיא אומרת בו הוא ש"שחקנים רבים שבורים מבפנים, וגם אני שבורה". "פשוט לא הייתה לי ילדות קלה במיוחד", היא מנסה להסביר את המשפט. "היא הייתה קשה מאוד, ולכן במובן מסוים אני קצת שבורה - אבא שלי היה יהודי מפולין שהגיע לארצות הברית ולא היה לו הרבה כסף, אז הוא עסק זמן מה באגרוף. ואז הוא פגש את אמא שלי, אישה חביבה ומתוקה במיוחד, שהייתה זמרת אופרה חצי-יהודייה. הם היו הפכים ושניהם יחד יצרו אותי. ככה אני הגעתי לעולם: יש בי חצי מאמא וחצי מאבא. אגב, אבא אהב את הוליווד ועסקי השעשועים ורצה להיות צייד כישרונות. הוא היה די קשוח".
8 צפייה בגלריה
"בגלל הילדות המשובשת, אם אני נתקלת באדם שהוא גם שבור - אני מבינה אותו". בוני טימרמן
(צילום: Getty Images)
במסגרת אותה תקופה מורכבת, טימרמן עזבה את הבית בגיל 16 ולא סיימה את לימודי התיכון. "בגלל הילדות המשובשת, אם אני נתקלת באדם אחר שהוא גם קצת שבור - אני מבינה אותו. זאת הסיבה שאני מצליחה להבין שחקנים ברמה הרגשית, ואני מרגישה את החיבור. כששחקן או שחקנית נכנסים אליי לחדר ויש בהם משהו מסתורי - אני מיד נשאבת ונמשכת. וכשאני מסתכלת מקרוב, אני רואה את הקסם בעיניים".
את חושבת ששחקן שמח ומאושר בחלקו לא יצליח בתפקיד?
"אני גם מקבלת לעבודה אנשים שהם שמחים, בריאים ונלהבים", היא מרגיעה.
על אף הילדות המורכבת, טימרמן טיפסה בגאון לפסגה. משנות ה-80 היא מלהקת את הלהיטים ההוליוודיים החמים ביותר - מ"ריקוד מושחת" ו"קרטה קיד" ועד "ארמגדון" ו"פרל הרבור". בין היתר היא גם ידועה בזכות שיתוף הפעולה שלה עם הבמאי מייקל מאן, שמתמקד בסרטיו בדמויות גבריות, חלקן אמיתיות. ההיכרות ביניהם נעשתה על ידי הבמאי המנוח ג'ונתן דמי, כשמאן רצה להשתמש בכישוריה עבור סרט שלא התרומם בסופו של דבר. אבל אז הוא הציע לה ללהק את סדרת הטלוויזיה "מיאמי מחלק מוסר" שהגיחה ב-1984.
טימרמן אמרה אז למאן שהיא לא מתאימה ללהק לפרויקטים בטלוויזיה, בגלל שהיא מחפשת אנשים שנראים שונים ברחוב וברכבת התחתית. "ובדיוק בגלל זה אני רוצה שתלהקי את הסדרה", השיב מאן, "אני רוצה ליהוק חוצה גזע ומגדר". והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה - כשבין השניים נולדה שותפות מוצלחת. "מייקל לקח עליי אחריות, כי הוא אפשר לי להיות יצירתית. הוא אמר, 'לכי תעשי מה שאת צריכה. הנה משרד, הנה מצלמה, הנה צוות', והוא תמך בי לאורך כל הדרך. ואז הסדרה נהייתה הצלחה אדירה".
השניים עבדו יחד גם על "הצייד" (1986) עם וויליאם פיטרסן ובריאן קוקס, "המוהיקני האחרון" (1992) בהנהגת דניאל דיי לואיס, "המקור" (1999) שבו כיכבו אל פצ'ינו וראסל קרואו, וכמובן "היט" (1995). "אני זוכרת את 'היט' וגאה בו מאוד. הבאתי לפרויקט הזה את פצ'ינו, דה נירו, ואל קילמר, אשלי ג'אד, נטלי פורטמן והרשימה ממשיכה. מייקל כל כך התרגש מהאנשים שהבאתי. אתה יכול לדמיין לעצמך את פצ'ינו ודה נירו ביחד? זה היה מדהים. יחד עם זאת, לעבוד על 'היט' הייתה עבודה קשה".
למה?
"כי כולם רצו להשתתף בסרט הזה. כל השחקנים באו לדפוק לי בדלת, לא יכולתי אפילו ללכת לשירותים. זה תמיד היה: 'סליחה, אני יכול להגיע לאודישן?'. 'היט' הוא יצירה יוצאת דופן שבאמת עומדת במבחן הזמן. אנשים מתים עליו. בכלל, העבודה עם מייקל מאן הייתה חוויה מורכבת אבל טובה. מייקל הוא במאי נהדר, אבל לא תמיד האדם שהכי קל לעבוד איתו, וזה בסדר. מייקל מדויק והוא רוצה את מה שהוא רוצה, אז צריך להגיד, 'אוקיי, אני אעבוד כמו שהוא רוצה ולא כמו שאני רוצה'".
8 צפייה בגלריה
"ברגע שאתה חושב שאתה יודע הכול - אז אתה לא יודע כלום". אליסון וויליאמס ובוני טימרמן
(צילום: Owen Hoffmann/Patrick McMullan via Getty Images)
היום את כבר יודעת לומר מה סוד ההצלחה שלך?
"ברגע שאתה חושב שאתה יודע הכול - אז אתה לא יודע כלום. אני רוצה להמשיך ללמוד ולעשות, יש לי עוד דרך ארוכה לפניי מבחינת העבודה. כך אני מרגישה לפחות. יש לי חזון ועיניים גדולות".
"אני תמיד אומרת 'לא' לתפקידים בסרטים. לא אקח עבודה משחקנית אחרת"
במשך שנים רבות, טימרמן נאבקה למען קידום מעמד המלהקים והמלהקות, ודרשה שיקבלו הכרה בעבודתם ואף יזכו לקבל קטגוריה משלהם באוסקר. "כל כך הרבה מאמץ מעורב בליהוק, זו עבודה חשובה. אני מתרגשת מאוד שהאקדמיה לקולנוע סוף סוף מכירה בעבודה שאנחנו עושים ושב-2026 יחלו לחלק לנו אוסקר. זה נפלא בעיניי".
מפרסום, אגב, היא נרתעת. עד לאחרונה לא היה לה ערך בוויקיפדיה, והיא נמנעת מהרשתות החברתיות. טימרמן גם מעדיפה ללבוש בגדים שחורים, שהפכו לסמלה המסחרי. "אני תמיד לובשת שחור, אני מרגישה בו בנוח. כשרק נולדתי עטפו אותי בשמיכה שחורה. סתם, אני צוחקת. אני מניחה שהתחלתי ללבוש שחורים כשהייתי בת 16, יש אפילו תמונה שלי מיום ההולדת של אותה שנה בשמלה שחורה. במובן מסוים אני רוצה להיות בשקט, לא להגזים. אני לא אוהבת את אור הזרקורים. במאים ביקשו ממני בעבר שאשתתף בסרטים שלהם ותמיד אמרתי 'לא'. אתה יודע למה? כי אני לא אקח עבודה ותפקיד משחקנית אחרת".
היו שחקנים ושחקניות שהפכו לחברים קרובים שלך?
"ליאם ניסן, הוא ממש כמו אחי הקטן. הוא מיוחד מאוד עבורי. הוא לא רק פרפורמר מבחינתי, הוא אדם שאני מעריכה ושמחה לסייע לו בכל דרך שאוכל".
יש מישהו שחשבת שייהפך לכוכב וזה לא כל כך קרה?
"הממ, תן לי לחשוב על זה. אני אענה על השאלה הזו ואומר שבסופו של דבר כל מי שאני חושבת שיהיה כוכב - יהיה בסוף כוכב. ללא תאריך ספציפי, אוקיי? לג'יאנקרלו אספוזיטו, שגיליתי בצעירותו, לקח זמן לפרוץ ובהמשך הוא עשה את 'שובר שורות' ו'סמוך על סול'. אני ידעתי שההצלחה שלו עוד תגיע, כי הוא שחקן מצוין. ביליתי לפני כמה שנים במסיבה לכבוד סרט חדש של אדי מרפי, ופתאום הבחנתי בג'יאנקרלו. טפחתי לו על הכתף ואמרתי, 'היי, זו אני, זו בוני!' והוא התרגש כל כך לראות אותי וחיבק אותי. גם אני התרגשתי. אני מתה על זה שאנשים שגיליתי מצליחים בסופו של דבר. אגב, כשעברתי על אודישנים ישנים לטובת 'בוני' - האודישן של ג'יאנקרלו גרם לי לבכות".
טימרמן לא מסתפקת רק בליהוק, ומתמקדת בימים אלה גם בהפקה. "אני נהנית למתוח את תחומי העיסוק שלי, למצוא תקציב, צוות, לעבוד על הסיפור", היא אומרת. כרגע היא עובדת על מספר פרויקטים במקביל, ואין לה שום כוונות לפרוש ("אני עסוקה יותר משהייתי אי פעם", העידה). כך היא הפיקה את הסרט החדש של ניסן, "ארץ החטאים", שצולם באירלנד ושנחשף בפסטיבל ונציה האחרון. השבוע (ה') הוא גם יצא בישראל. בין המפיקים שלו ניתן למצוא גם את אהוד בלייברג הישראלי-הוליוודי. "ארץ החטאים" עוסק במתנקש שפרש מחיי החיסולים ומשתקע בעיירה קטנה שעל חופי אירלנד, אך כשחבורת טרוריסטים מוצאת מחסה בעיירה, המחסל נאלץ לאחוז שוב בנשק ולהגן על חברי הקהילה.
"עבדתי עם ליאם בראשית דרכו - ליהקתי אותו לתפקיד אורח ב'מיאמי מחלק המוסר', ומאז המשכתי להציע לו תסריטים וספרים שונים והוא כל פעם סירב. לפני כמה שנים אמרתי לו: 'אתה כל פעם אומר לי לא, אז הפעם אני רוצה לשאול אותך אם יש משהו שאתה רוצה לעשות שתוכל לחלוק איתי?' ואז ליאם נתן לי את התסריט של 'ארץ החטאים', ומאוד אהבתי אותו, ועשינו יחד את הסרט. זאת הייתה מתנה עבורי. כשאתה עובד כמלהק ואתה מתחבר עם שחקנים, זה חוזר אליך לטובה. הצילומים באירלנד היו מדהימים. ליאם הוא ג'נטלמן מדופלם ולעבוד איתו היה תענוג. אני נרגשת שבישראל יציגו את 'בוני' ו'ארץ החטאים' ומקווה שהם ישמחו אנשים".
8 צפייה בגלריה
"הוא כמו אח קטן". ליאם ניסן ובוני טימרמן
(צילום: JIMI CELESTE/Patrick McMullan via Getty Images)
טימרמן הפיקה לאחרונה גם את "סוף טוב", עיבוד של הבמאים שרון מימון וטל גרניט למחזה של ענת גוב, על שחקנית שמתבשרת שהיא חולה סופנית, בכיכובה של אנדי מקדואל. הסרט צולם בוויילס ושותפיה להפקה של טימרמן היו ישראליות -טליה קלינהנדלר ואסנת הנדלסמן-קרן מפאי סרטים, שעושות עכשיו קריירה בינלאומית מרשימה, כמו גם טמירה ירדני. "'סוף טוב' הייתה הפקה נפלאה", מכריזה טימרמן. "הייתי גאה מאוד לעבוד עם אסנת וטליה, אני מקווה שנוכל לעבוד יחד גם בעתיד. הן מפיקות מצוינות".
אחרי הטבח ב-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה בעזה, טימרמן כמובן דאגה לחברותיה הישראליות בפרט ולתושבי האזור בכלל. "זו באמת תקופה עצובה, לכולם. המצב נורא, זה שובר לי את הלב. ההורים שלי כאמור היו יהודים, והלב שלי יוצא לכל האנשים", היא אומרת בשיחת טלפון שערכתי איתה השבוע. במהלך השיחה הזאת היא הפגינה זהירות דיפלומטית בכל הנוגע להתנהלות הכוכבים בהוליווד, והשתיקה של רובם ביחס לחטופים ולחטופות - כולל בטקס האוסקר. "אתה לא צריך להרגיש כאילו אנשים מחוץ לישראל לא חושבים או לא כואבים בגלל האירוע - כי זה לא נכון. אנשים חשים עצבות אדירה בדיוק כמו אחרי אסון התאומים, ואני לא יודעת אם אני יכולה לומר משהו נוסף מעבר. אני מייחלת לשלום בכל העולם".
נתקלת לאחרונה בגילויי אנטישמיות?
"לא נתקלתי אישית, אבל אני גרה כעת בקוויבק שבקנדה ולפעמים נוסעת לדירתנו הניו יורקית. בעלי קנדי, ובזמן הקורונה השתקענו בעיירה קטנה וקסומה וכך יכולנו לשמור על הבריאות שלנו, ולטייל ולהתבודד - להיות עם עצמנו. אנחנו מאושרים כאן. בכנות, אומר לך שבעיירה שלנו אני די מבודדת מכל מה שמתרחש כעת בישראל, ולא נתקלתי באנטישמיות. הלוואי שיכולתי לנופף בשרביט קסמים ולהביא את כולם במזרח התיכון להסכמה. אני מתפללת ומקווה שיהיה פתרון".
