אסתר שמיר, מהיוצרות המשפיעות במוזיקה הישראלית, הובאה היום (שישי) למנוחות לאחר שהלכה לעולמה בגיל 71 בתום מאבק במחלת הסרטן.
כמאתיים נוכחים הגיעו לבית העלמין החדש בהרצליה ללוות את המוזיקאית בדרכה האחרונה. בהם נמנים בן זוגה עופר ויינטראוב, בעלה לשעבר אפרים שמיר, גלי עטרי, רבקה מיכאלי, דני בסן, מיקי גבריאלוב, מיקי קם, לאה שבת, יהודה עדר, יעקב גלעד, קובי אשרת, דורון מדלי, רונית שחר, השחקנית עידית טפרסון, המוזיקאי ראובן גבירץ, הפזמונאית חמוטל בן זאב וכן אנשים מטעם מחאת קפלן - שבה הייתה פעילה.
את הטקס הנחה איש הרדיו יואב גינאי, שאמר בפתיחתו: "התכנסו כאן בדיוק כמו שאסתר ביקשה - שיבואו אנשים שהיא אוהבת ואוהבים אותה. הנה אנחנו כאן כדי ללוות את אסתר שלנו ש'עברה כאן רק כדי לראות', שהייתה ועודנה 'חזקה מהרוח'. אסתר הייתה פורצת דרך בתחומה ועיצבה את פני הרוק שלנו. כהוקרה על תרומתה יוצאת הדופן ועל היותה חלוצה ומובילת דרך, הוענק לה ב-2023 פרס אקו"ם.
"שירתה הייתה נוקבת, לעיתים הומוריסטית, אבל אף פעם לא מתייפייפת. האמת שלה תמיד יצאה מבפנים החוצה. בריאיון האחרון של אסתר, כשנשאלה אם היא מפחדת מהמוות, היא השיבה, 'המוטו של החיים שלי הוא 'עברתי רק כדי לראות', כמו מילות השיר שכתבתי - להתבונן בקיום הבלתי נראה בלתי קיים, להיות נוכחת בלי להתערב. הרי 'עברתי רק כדי לראות'".
"אסתרצ'וק, אני אשתדל לא ליילל, כי בכל פעם שאני או הבנות היינו מייללים, היית אומרת, 'די ליילל, צא מהחדר'", אמר בן זוגה, עופר ויינטראוב. "אחד הדברים שאפיינו אותך גם בימים האחרונים, זה שכל מי שנכנס לחדר קיבלת אותו בחיוך שקרן מבפנים, ואמרת, 'מספיק עם הדרמה והבכי - חיוך!'. כך גם הלכת אל מותך - בשלווה, חיוך, בידיעה ורגיעה, בצורה מעוררת התפעמות.
"אני רוצה לספר לאנשים פה במה זכיתי 30 שנה. אסתר קודם כל הייתה אור פנימי ענק, אור מדבק, מחבק וכל מי שנלכד באור הזה לא רצה לעזוב. זה אור שאנשים מאמינים בו עם יושרה מאוד עמוקה, ואומרים, 'אני מוכן ללכת אחריה לכל מקום באש ובמים', כי באמת זה סוג של מגדלור… כוח ממגנט שיכול להכיל אנשים ולהשפיע. אני מקבל תגובות ממאות אם לא אלפי אנשים שאומרים היא שינתה להם את החיים והשפיעה עליהם עמוקות. האור הזה שהוא אור באמת אינסופי, כבה עכשיו. אנחנו נצטרך ללמוד לנווט בחושך.
עופר וינטרוב בלוויתה של אסתר שמיר
(צילום: ליאת לרנר)
"אסתרי, גם הייתה לה יכולת מופלאה לראות דברים ולהבין מעבר למה שרואים, אבל לפעמים הייתי אומר לה, 'נפל לי איזה אסימון, הבנתי משהו היום', והיא אומרת, 'אמרתי לך את זה לפני שנתיים'. זה מעבר לאיי.קיו, זה סוג של התגלות שמימית שהיא ידעה וראתה הכול. וכמובן כישרון אינסופי, הלחנה, מוזיקה, בהמשך ציור טיפול באנשים, אבל אני חושב שמעל הכול אסתר זה מילים, ובכל פעם שהיא כתבה משהו, מאות ולפעמים אלפים תגובות, 'וואו מדויק, איך הצלחת לשים את המילים'.
"אני באמת אומר תודה שזכיתי. תודה שזכיתי ל-30 שנים הכי טובות שהיו לי בחיים, אני מקווה שעבורך זה היה לפחות גם בסדר", הוא מתבדח בעצב, "ואם יש לך שם מהלכים - ולמי אם לא לך יש מהלכים - אני מבקש שאגואיסטית תארגני לנו גלגול משותף נוסף שנוכל להמשיך מאיפה שהפסקנו. אהבת חיי אני אוהב אותך כל כך, לכי לשקט היקר לך כל כך".
בתה, אורי, ספדה בשמה ובשם אחותה הילי: "אמא שלנו, אנחנו לא יודעות איך מדברים עליך בלשון עבר, פשוט לא מתיישב לנו. איך אפשר לדבר על מה שהיית בשבילנו כל החיים? מה שהיה בך יותר מהכול זאת נוכחות. היית שם כל הזמן, לא משנה מה קרה, או איפה היינו - הייתה בנו ידועה עמוקה שיש לנו אותך, שיש מי שדואג לנו באמת עד הסוף. לא הסכמת שייחסר לנו משהו. תמיד היה חשוב שלך שיהיה לנו הכול ובשפע. אבל לא רק לדאוג שיהיה לנו אלא להיות שם איתנו, תמיד להיות מעורבת. לא רק לבוא לטקסים, אלא לבוא ולהופיע ולהיות חלק, להיות בתוך החיים שלנו ולא להסתכל מהצד, וזה משהו שאני מבינה רק עכשיו כמה הוא גדול ולא מובן מאליו.
"האהבה שלך הייתה כל כך גדולה שלפעמים היא יצאה בדרכים שרק את יכולה להמציא, גוררת את עופר בלילה עם פיג'מה, יושבת עם משקפת צבאית במקס ברנר רק כדי לראות שהבת שלך בסדר במסעדה שממול. או קונה כרטיס לסרט שאליו הלכה בדייט אחר, וקונה כרטיס ויושבת כמה שורות מאחור רק כדי להציץ בלי להפריע. מצד אחד רצית לתת לנו חופש, ומצד שני רצית להיות איתנו, אבל לא הצלחת להיות רחוקה, היית חייבת לראות בעיניים שהכול בסדר. ועכשיו מצאת דרך לשחרר ולהיות קרובה.
"ולצד כך זה היית יוצרת, משוררת, זמרת - גדלנו בתוך בבית שבו שירים נולדים. זה לא רגיל לראות אמא שמחפשת מילה או צליל ומתוך שקט נולד שיר - וברגעים האלה אסור להפריע. וזה לא קסם, זה אומץ להיכנס למקומות הכי עמוקים שלך ולקוות שיקבלו ויחבקו. העולם מכיר אותך דרך שירים ושנים של יצירה, דרך מילים שנכנסו ללב של אנשים. שירים שמלווים את כולנו ביומיום גם עשרות שנים לאחר שנכתבו. דרך כל השירים למדנו להכיר אותך, הרגשנו הכי קרובות אליך... 'במקום הכי נמוך בתל אביב, הלב חשוף מונח על השולחן' - זאת לא רק שורה, זאת את. היכולת להיות במקום הכי נמוך, ולא לברוח, רק לצמוח - זה מה שהיה הכי מיוחד בך. הצלחת להיות 'חזקה מהרוח'. הייתה לך היכולת להמשיך קדימה, להאמין שיהיה טוב, להוסיף אור גם כשכואב. כמה כוח היה בך, כמה יכולת 'לצמוח גם מתוך שברים'. והיה לך כוח לא רק בשירים - אלא גם בחיים. היה לך אכפת מהמדינה, מהעתיד של הילדים, זעקת, שרת, לא שתקת, כי האמנת שיכול להיות פה טוב יותר.
"רצית לקחת מאיתנו את הכאב, אבל הלוואי שיכולנו לקחת ממך את כל הכאב שחווית את בשנים האחרונות מהמחלה הנוראית הזאת. הלוואי שלא היית צריכה לעבור את זה... לפני כמה שבועות הקשבתי לשיר החדש שלך עם יהל דורון והבכי פשוט לא פסק. לקחת את היד ושמת על החזה שלי ואמרת, 'אני לא הולכת לשום מקום, אני תמיד איתך בדיוק פה'. ואמרת לי שאת שמחה שתשאירי אחרייך את כל היצירות שעשית - בין אם זה שירים או ציורים כדי שתמיד תהיי איתנו, ואני מנסה להיאחז בזה עכשיו וזה לא מספיק. אלה הדברים הקטנים האלה, היומיומיים שהיו ברורים מאליהם ואין אותך בהם.
אפרים שמיר בלוויתה של אסתר שמיר
(צילום: ליאת לרנר)
"אנחנו שמחות שזכית להיות בחתונה של הילי, לשמוע שיהיה לך עוד נכד. עוד לא הספקת להכיר אותו, אבל נדאג שהוא וכל הנכדים יגדלו על השירים שלך, וידעו שהם יכולים לפגוש אותך בכל כך הרבה מקומות אם רק ירצו. אנחנו לא יודעים איך מסיימים עכשיו אבל אנחנו לא באמת נפרדות ממך, את נמצאת בכל כך הרבה דברים ומילים ומנגינות ובדרך שבה לימדת אותנו להרגיש. רצינו שתדעי שהיית אמא מדהימה, ואת יכולה לעצום את העיניים וסוף סוף לנוח. לא רצית ללכת ביום הולדת של הילי, אבל לא הצלחת. אז פתחנו את היוטיוב והשמענו את 'הכי טוב שאפשר', ותוך כדי מצמצת פעם אחת, עצמת עיניים, נשמת פעם אחרונה וסיימת להילחם. אמא עשית הכי טוב שאפשר, אני מקווה שאת יודעת את זה - בשבילנו ובשביל עצמך, נלחמת עד הרגע האחרון".
במהלך הטקס ביצע אפרים שמיר את "עברתי רק כדי לראות", השיר הראשון שכתבה אסתר שמיר, שאותו גם הלחין ועיבד. כמו כן גלי עטרי שרה בלוויית יהל דורון את "חזקה מהרוח", שכתבה עבורה שמיר. בין המספידים היו גם ראש עיריית הרצליה יריב פישר וחברותיה הקרובות רונית, יעל ופזית.
גלי עטרי ויהל דורון בלוויתה של אסתר שמיר
(צילום: ליאת לרנר)
על אף ההתמודדות עם המחלה בשנים האחרונות, שמיר המשיכה ליצור ולהקליט. רק לפני מספר שבועות סיפרה בריאיון האחרון שלה ל"ידיעות אחרונות" כי המחלה חזרה באופן אלים ומפושט, אך גם אז לא ויתרה על היצירה. "אני לא רוצה להגיד שזה השיר האחרון שלי מפני שאמשיך לכתוב", אמרה אז, והוסיפה כי אינה רואה את עצמה מקליטה או מופיעה שוב "אלא אם פתאום יתרחש פה נס גדול".
שמיר נחשבת לאחת מהיוצרות העמוקות, האמיצות ופורצות הדרך במוזיקה הישראלית. לאורך השנים היא פעלה ככותבת, מלחינה וזמרת הידועה בזכות שירי אהבה, כמו גם שירי מלחמה ומחאה. בין שיריה הבולטים נמנים "עברתי רק כדי לראות" ו"במקום הכי נמוך בתל אביב".
היא התחילה את דרכה בלהקת הנח"ל, וב-1982 הוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה, "במקום הכי נמוך בתל אביב" - שנחשב לאבן דרך ברוק הנשי הישראלי והציב אותה כאחת היוצרות הבולטות של התקופה. לאורך השנים כתבה והלחינה גם לאמנים אחרים, בהם גלי עטרי, ריטה, יהודה פוליקר, הראל סקעת ושלמה ארצי, ואף שרה לצד ארצי את "ברית לא מותרת".
