"הפעם, אין לי מילים", אומר משה דץ, "אני יודע מה זה לאבד. קברתי את שני הוריי ואת אמא של אורנה ולכל אחד כתבתי הספד. אבל לאבד ילד? זה לא הגיוני, זה מנוגד לחוקי הטבע, אני עוד לא קולט".
2 צפייה בגלריה
yk13852603
yk13852603
"עומר היה מאושר על הבמה", סיפר המנהל האמנותי של הבימה. עומר עם הוריו, אורנה ומשה
(צילום: איציק בירן)
משה דץ ואני שותפים ליצירה ארוכת שנים, וכבר כמה עשורים אנחנו מזדהים בתור "אחים בלי קשר דם". עומר שלו וכרמל שלי (חמסה, חמסה, טפו) גדלו יחד באתרי הצילום של קלטות "טיף וטף", שבהם התעורר הצורך בשמרטפייה. דץ ואורנה הביאו את עומריקו, הבכור שלהם, ולימים גם את יועד (שבניגוד לאחיו לא סבל את המצלמה, היום הוא עורך וידאו ומשפיען רשת) ואני הבאתי לסט את ארבע הנסיכות שלי, שלוש הגדולות וכרמל (ללי) הקטנטונת. בקלטת "בא לי מסיבה לי", שקדמה ל"טיף וטף", כרמל ועומר יושבים יחד בארגז החול, חמושים בדליים, הופכים את הדלי ושרים לעוגת החול את מה שלימים יהפוך להמנון, "איפה העוגה".
עומר גדל לי מול העיניים. ראיתי אותו הופך לנער יפה תואר שמתקשה להחליט אם הוא כן או לא רוצה להיות חלק מהשואוביז. שמתגייס ומשתחרר, מקליט סקיצות, ומאחורי הגב של הוריו הולך לריאליטי כדי להוכיח שהוא בזכות עצמו, לא בזכותם. לא היה לו קל, אבל הוא עשה את זה. הוא היה הכוכב של בית הספר למשחק יורם לוינשטיין וקטף סדרה ועוד סדרה. משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, אמר לי אמש: "אי-אפשר היה שלא לראות כמה עומר היה מאושר בכל רגע שלו על במת התיאטרון. הוא היה פרטנר נפלא לחבריו על הבמה ומחוצה לה. והוא היה רק בתחילת הדרך".
2 צפייה בגלריה
עומר דץ
עומר דץ
היה רק בתחילת הדרך. עומר דץ
(צילום: ענת מוסברג)
עומר היה גם זמר נשמה. ההופעה האחרונה שלו, עם אביו, במופע "אהבה היא שיר לשניים", נערכה בשבת, לפני שבועיים, ברמת גן. מאות עיניים דמעו מהתרגשות כשדץ ביצע את השיר של שנינו, "כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא", ואילו עומר התעקש לסרס את השיר שלי ושר: "כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אבא". הייתה ביניהם אהבה שהיא הרבה מעבר לקשר אב-בן, אהבה עצומה ומקסימה.
עומר, שהיה כמעט בן 31, נקבר בבית העלמין בנחלת יצחק. משפחת דץ ביקשה לסגור את ההלוויה לתקשורת. מאות בני משפחה וחברים (הנכס העיקרי של דץ הוא חברי נפש) יושבים כבר מאמש שבעה באוהל שהוקם בגינה שמאחורי תיאטרון גבעתיים. וכיוון שדץ כתב ומחק ולא הצליח לכתוב הספד, נפל התפקיד עליי. אז כתבתי לעומר שיר.
מתישהו דץ ילחין אותו. אני בטוחה. זו הדרך שלנו להתמודד.

ילד עולה לשמיים

כל כך צעיר כל כך יפה כל כך מוכשר.
ילד עולה לשמיים כל כך בודד כל כך נוגה ולמרות הכל - שר.
עלה לשמיים, עומר שלנו אולי שם תמצא אהבה טהורה אנחנו, כאן למטה, תמיד נאהב אותך עד השמיים ובחזרה.