בעמוד הראשי של אתר האינטרנט של "אגודת לואיס קרול" מתנוססת תמונתו של אדוארד וייקלינג המנוח, מתמטיקאי וקרוליאני מושבע שירד אל ארץ הפלאות הנצחית ב-2023. וייקלינג כיהן לאורך השנים כמזכיר האגודה, כיו"ר וכאוצר, ואף תרם רבות למגזין האגודה - "הפטעוני". הוא פירסם מספר ספרים שעסקו בדמותו רבת-הפנים והכישרונות של לואיס קרול/צ'רלס דודג'סון, ובעיקר התמקד בקריירת הצילום של דודג'סון, שאלמלא הנס של "אליס בארץ הפלאות", היה כנראה נודע בעיקר בה: בראשית ימי הצילום, כשעוד הייתה זאת פעולה סבוכה למדי, צילם קרול כ-2,500 תמונות, רובן של ידועני התקופה, ומקצתן של ילדים, או ליתר דיוק, ילדות. משימת חייו של וייקלינג הייתה עריכת עשרת כרכי היומן של לואיס קרול, שנכתבו בין 1 בינואר 1855 ועד ערב חג המולד של 1897. בתמונה שבאתר האגודה ישוב וייקלינג, מחויך, אצל שולחן אביבי, מעוטר במפת אליס ובצלחת ארנב לבן, שעליה סדורים מאפינז אנגליים עם ביצה מקושקשת ועירית קצוצה.
איש יקר זה אמנם לא מופיע ב"רציחות נוסח אליס" (אולי כבר די עם השמות בתבנית "פםפםפם נוסח פםפםפם"? השנה אינה 1983 ואיננו מנהלים ערב של משחקים שובבים בקולנוע מוגרבי), אבל הספר ללא ספק מבוסס על דמותו ועל דמותם של חברים נוספים באגודה היושבת באוקספורד, שרובם, כמושא הערצתם, הם מתמטיקאים ולוגיקנים, חובבי פרדוקסים, חידות היגיון וחרוזי איגיון. הוצאתם לאור של יומניו המדוברים של קרול - והיעלמותו המסתורית של עמוד אחד מהם, שהמילים הכתובות בו, הנוגעות לאירועי אחר צוהריים אחד ב-1863, עשויות לשפוך אור על מערכת היחסים של קרול עם המוזה הקטנה שלו, אליס, ועל מה שהביא להרחקתו ממשפחת לידל - מניעה שרשרת של מקרי רצח בהשראת קרול.
דמותו של המספר הצעיר נשענת במידה רבה על קורותיו של הסופר, גיירמו מרטינס, שהיה אף הוא דוקטורנט ספרדי למתמטיקה שקיבל מלגת לימודים לאוניברסיטת אוקספורד. המספר ופרופסור ארתור סלדום - שניהם כיכבו ב"רציחות נוסח אוקספורד" - חוזרים כאן על תקן ווטסון ושרלוק הולמס, שמנסים לפענח את סדרת הרציחות הכוללת מעטפות מסתוריות, הרעלות ועריפות. יחד עם החיזורים המעודנים של המספר אחר עלמה כזאת ואחרת, מתקבלת תחושה של המאה ה-19 שמבקרת במאה ה-21 - זו שפדופיליה היא אחד הנושאים האהובים עליה (המאורעות בספר נעוצים אמנם ב-1994, אך הוא נכתב ב-2019).
במרכז העלילה נמצאים יחסיו המיוחדים, הקרובים והלא-מפוענחים של קרול עם ילדות והתצלומים שצילם כמה מהן, שבעין מודרנית נראים, בלשון המעטה, "לא מהוגנים". מרטינס מביא - וחוזר ומביא - קולות שונים של חוקרי קרול, חלקם מעידים כי "הצילומים התקיימו כמעט תמיד בנוכחות ההורים, והוא גם מסר לידיהם את כל ההעתקים. איש מההורים האלה מעולם לא הביע אי-נוחות כלשהי. מעניין שהרתיעה והחשש שלנו מעירום ילדי לא היו קיימים בתקופה הוויקטוריאנית, על אף קשיחותה הנודעת בענייני מוסר. נראה אז טבעי שילדים יתרוצצו עירומים בנוכחות מבוגרים אחרים...", חלקם טוענים שהיומנים מלאי ההתחבטות ועינויי הנפש מעידים על כך שהיו לקרול מחשבות לא טהורות והוא נזקק לצילום האמנותי כדי לכסות עליהן, אפילו בפני עצמו.
"העבר הוא ארץ זרה", מובא כאן בהקשר זה הציטוט המפורסם של הסופר והמבקר ל.פ. הארטלי, "די אם נזכיר, כחלק מהפרדוקס, שנשים יכלו להינשא לפי חוק בגיל 12, ועם זאת, היו במובנים רבים ילדותיות הרבה יותר מהילדות של ימינו". אכן, היום, לצד ההתנערות המוחלטת מכל מה שעולה ממנו ניחוח ולו מדומה של פדופיליה, משגשגת זו בשדות החפצון האפורים של אינסטגרם, בחשבונות של ילדות-משפיעניות שלעיתים מנוהלים-נסחרים על ידי הוריהן.
"רציחות נוסח אוקספורד" יצא ב-2003. באותה שנה הוציא מרטינס גם ספר שנקרא "בורחס ומתמטיקה". כלומר, השילוב של מתמטיקה וספרות הוא שקנה לו אוהדים רבים. אבל הרעיונות המתמטיים ששולבו בהצלחה יחסית ב"רציחות נוסח אוקספורד" לא תורמים לעלילה של "רציחות נוסח אליס" דבר, והיא נותרת בסיסית, דלילה, איטית, מיושנת, ושמרנית עד עיפוש - משמימה כמו מסיבה של כובען רגיל, לא מטורף בכלל. היתרון היחיד ב"רציחות נוסח אליס" הוא בהרחבת הידע על לואיס קרול ובחשק שהוא מעורר לחזור ליצירותיו ולהשוות תרגומים להנאתנו.
"רציחות נוסח אליס", גיירמו מרטינס, תרגום: מיכל שליו, הוצאה לאור: עם עובד, 256 עמודים
פורסם לראשונה: 00:00, 29.03.24
