לפני בדיוק עשר שנים נפטר במקסיקו הסופר, יליד קולומביה, חתן פרס נובל לספרות, גבריאל גרסיה מארקס. הוא היה בן 87. חמש שנים לפני כן הודיעה הסוכנת שלו שלא יכתוב עוד ספרים. שנתיים לפני מותו דובר בפתיחות לראשונה על אודות מצבו הדמנטי, אך צוין בפי בני משפחתו שהאיש לא איבד את אופיו. מיד לאחר שנפטר פורסם שישנו כתב יד מן העיזבון שעדיין לא פורסם, אך בניו עדיין לא החליטו אם לפרסמו, היות שמארקס הודה בפני בניו שכתב היד הזה "לא עובד" וש"צריך להשמיד אותו". הם זכרו שאביהם לא נהג לשמור טיוטות לכתבי היד שלו, וכילדים הם נהגו לשבת על רצפת חדר הכתיבה של האב ועזרו לו לקרוע גרסאות מוקדמות של יצירותיו ולהשליכן לפח. בריאיון מתחילת שנות ה-80 אמר מארקס, שהוא כותב מעט דווקא היות שהיצירות שלו זוכות לתהילה: "אני כותב עבור קהל גדול יותר מאשר אי פעם דמיינתי, וזה יצר אצלי אחריות ספרותית ופוליטית. גאווה כרוכה בזה, ואני לא רוצה ליפול ממה שיצרתי בעבר".
במקרה של כתב היד הזה, "נתראה באוגוסט", הבנים הסיקו שבשל הדמנציה אביהם איבד את היכולת לשפוט את ערכה של יצירתו שלו, ולאחר שחשבו על כך, החליטו שהיצירה הקצרה והצנועה ראויה לדפוס, ושיש בידיהם להעניק אותה במתנה לאוהביו הרבים של מארקס. בזה הם לא טעו. "כששבנו וקראנו את הסיפור", הודיעו, "גילינו את המעלות הרבות של הטקסט, שהיה מאמץ אחרון של אבינו ליצור כנגד הגאות".
הבנים מצאו בו "יכולת המצאה, עלילה כובשת, שפה שירית ועדות להבנה שלו בנפש האדם ובתשוקתו להרפתקאות שקשורות לאהבה", שהיא, בעיניהם, "הנושא המרכזי של כל יצירותיו". בזה הם טעו. לספר יש מעלות, אבל הן לא אלה.
זה סיפור על אודות הגבול הדק שבין כבלים ובין חירות. כמה מתאים שנסיבות הולדתו של הספר הזה, קולו של נובליסט גדול אשר שב אלינו, חלש אך ברור, מן המתים, הוא סיפור של התמודדות עם רוחות רפאים שרודפות מן העבר, בהתאם לסגנונו המוכר של מארקס, שהעיד ביצירתו על מקומה המרכזי של הפנטזיה בתרבות הלטינית וכונה בידי חוקרים "ריאליזם מאגי". את הסגנון הזה לא נמצא כאן, אבל בהחלט את יכולתו של סופר גדול לייצר מבנה שמשרת משמעות, ולהרכיב עלילה תוך ארגון מחושב של פרטים.
כבר בסוף שנות ה-90 פרסם מארקס סיפור קצר, שהיה גרסה של יצירה זו. הוא קרא על הבמה במדריד חלקים ממנו יחד עם ז'וז'ה סאראמאגו. נטען שמארקס חשב להמשיך ולעבד את הסיפור לכדי רומן עב כרס, אך לאחר כחמש שנים וחמש גרסאות של טיוטת כתב היד, הוא כתב "בסדר" על גבי הגרסה החמישית והפסיק לעבוד עליו. לעוזרת שלו אמר ש"לפעמים צריך לתת לכתב יד לנוח". מארקס לא הרבה לכתוב גיבורות נשים, אך גיבורת הספר הזה היא אנה מגדלנה באץ', אם לשניים, שנוהגת בכל שנה ב-16 באוגוסט לנסוע הרחק ולבקר את קברה של אמהּ באי טרופי. באחת הופכת באץ' את הביקור השנתי הזה להזדמנות חד-שנתית להזדיין בכל פעם עם גבר זר אחר ולקיים מסורת סודית של התבוננות מחודשת בעצמה ובחייה. כך במשך ארבע שנים, עד שהיא מובלת להסיק תובנה נושאת משמעות עבורה, ואולי גם עבורנו, בכל הנוגע לשרשרת המסירה הנשית בינה ובין אמה המתה.
באץ' נשואה למעלה ממחצית חייה. היא התחתנה עם מוזיקאי ולכן לא סיימה ללמוד אמנות וספרות. היא הייתה בתולה כשנישאה. החוליות הגבריות היציבות בחייה דומות זו לזו. כמו בעלה, גם אביה עסק במוזיקה, וגם בנה. המוזיקה מתפקדת כסימן שאינו מילולי, כזה שמייצר הדים ולא דיאלוג.
השם באץ' הוא באך בספרדית, כמו יוהן סבסטיאן באך, אמן הקונטרפונקטים. כך מגלה לנו בהערה משה רון, שהבנתו לעומק הטקסט המקורי הפכה גם את התרגום לפרי מלאכה מעודנת של שמירה על רכיבי עולם חשובים שמתוזמרים, בהם תיאור של פער מעמדי, או מילים שמקבלות משקל מטפורי כמו תיאורי השמש והלהט באי. לעומת הגברים, החוליות הנשיות מקיימות רצף של מרידות. הדמיון בין הגיבורה ובין אמהּ הולך ומתחוור לה לאורך השנים שלאחר מות האם, ומתוך כך, אולי, גם מתבהר רצונה של בתה של אנה בת ה-18 להפוך לנזירה, על אף תשוקתה לגבר, מוזיקאי אף הוא. אנה איננה אמה בובארי. היא מפוכחת ונחושה ממנה. יופיו של הסיפור עולה על פגמיו, ואלה רק עדות לשיופיו ולליטושיו, שלא תמו.
"נתראה באוגוסט", גבריאל גרסיה מארקס, תרגום: משה רון, הוצאה לאור: עם עובד, 107 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.04.24
