בעשורים הראשונים של המדינה, המוזיקה המזרחית הייתה הנישה הדחויה ברדיו הישראלי האליטיסטי, שהרגיש מאוים מהקולות הבוקעים מהקסטות בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. כדי לא לעצבן יותר מדי את ההמונים, ובמקביל לגרד קצת סחוג טוב על המצפון, הקצו לשירים הים-תיכוניים במות צדדיות משלהם, שלא לומר גטאות. אחת הבמות האלה הייתה "אגן הים התיכון" של קול ישראל ורשת ג', תוכנית שעלתה לרדיו לפני 40 שנה כדי לתת מענה לעולם הרוחש והיפהפה של המוזיקה המזרחית.
"היכן החייל" בביצוע זהבה בן לרגל
(באדיבות כאן תאגיד השידור הישראלי)
על אף הניסיון להנמיך את הלהבות, אף אחד לא יכול לעצור לאורך זמן אמת שמבעבעת מהשטח. דקלון, צלילי העוד וצלילי הכרם, אביהו מדינה, אהובה עוזרי, שימי תבורי, מרגול, זוהר ארגוב, חיים משה וזהבה בן - בכולם בערה התשוקה למוזיקה למרות, ולפעמים בגלל, ההדרה המתמשכת. באמצע שנות ה-90 הקולות שלהם התחזקו. אתניקס גילו ודחפו את אייל גולן, כשבמקביל עלתה וצמחה המלכה האם, שרית חדד, האישה הראשונה שהראתה שהיא יכולה לרחף גם מעל הקולגות מחופי אשכנז.
עשר שנים אחרי, האגן כבר הפך למיינסטרים. בעצם, הוא בלע את המיינסטרים. דור חדש נולד. דודו אהרון ומשה פרץ היו התאומים החלוצים, ליאור נרקיס שפרח כבר לפניהם ייצג את ישראל באירוויזיון, והמוזיקה הים-תיכונית החלה לפרק את קיסריה, קודש הקודשים של התעשייה הישראלית. היכל התרבות של תל אביב הפך בחלקו לפלקה המיתולוגית של יוסי שטרוזמן ז"ל, שעיצב גם הוא את הדרך למהפך. מחיאות הכפיים המופנמות פינו את מקומן לחאפלות בליבה של תל אביב. היו שציקצקו, אבל השטח ניצח.
16 צפייה בגלריה
מי יהיה במקום הראשון? מצעד "אגן הים התיכון" של כאן גימל ו-ynet. אייל גולן, שרית חדד, אלי לוזון
(צילום: מוטי קמחי, יואב דודקביץ, ענת מוסברג)
40 שנה אחרי, זה הזמן להצדיע לתרומה הענקית של התוכנית, כש-ynet מארח את מצעד "אגן הים התיכון" של כאן גימל עם מצעד השירים של כל הזמנים. השופטים, המורכבים מאנשי כאן גימל ואנשי קבוצת "ידיעות אחרונות", בחרו 150 להיטים מתוך כל השירים שהושמעו לאורך ההיסטוריה של "אגן הים התיכון". גולשי ynet הצביעו, עד שנותרה רשימה מדורגת של 50 השירים הים-תיכוניים הגדולים של המדינה. בכתבה שלפניכם השירים אינם מסודרים על פי סדר במצעד, שייחשף רק מחר (ג') בשידור ביום העצמאות שיחל בשעה 10:00 בכאן גימל.
מה מספרות התוצאות? הקהל הולך על הקלאסיקות הישנות, אלה שפרצו את תקרות הזכוכית וכבר חקוקות היטב בתרבות הישראלית. זוהר ארגוב הוא כמובן המלך, אבל יש להזכיר שהמלך הזה ישב בכלא בעוון אונס. כלומר, עבור הקהל הישראלי, הכתם הפלילי והמוסרי שדבק בארגוב לא מעיב על השירים הנפלאים שלו, שהוגשו בקול שאין כמותו ולא יהיה. מיד אחריו עומד חיים משה, הנסיך של שנות ה-80, שברשותו מניפת להיטים מרשימה.
דווקא רבים מהשמות הגדולים של היום נעדרים, כי הם לא חיים מספיק זמן כדי להתקבע ברשימת שירים קנוניים, אבל סביר שבמצעד דומה בעתיד נמצא בשפע את עומר אדם, עדן חסון ועדן בן זקן - הדור הצעיר שעומד היום בפרונט.
כמו בכל רשימה ומצעד, גם הפעם תגלו הרבה פחות זמרות מזמרים, אבל זו כבר בעיה חוצת ז'אנרים מוזיקליים. למרות ההצלחות האדירות והכישרונות הגדולים, האפליה ההיסטורית נמשכת גם בימים אלו, והאמניות הישראליות מצומצמות ברדיו שנה אחרי שנה. שם המהפך עוד לא התרחש, אפילו לא קרוב לשוויון. בדד ילכו. בינתיים. (רז שכניק)
ים של דמעות | זוהר ארגוב (1985)
מילים: זמירה חן, לחן: רפי גבאי
"ים של דמעות" הוא מהשירים הבודדים שההיסטוריה שלהם מרתקת לא פחות מהדבר עצמו: הסיפור מאחורי הטקסט המצמרר שכתבה זמירה חן, הביצוע הראשון של הזמרת אווה פרנסיס (ששמה האמיתי הוא שריתה אלפסי) שלא הגיע לשומקום, החידוש של זוהר ארגוב שנכנס לפנתיאון וכמובן הקאבר של נינט טייב בגמר "כוכב נולד" שחולל מהפכה מסוג אחר. יותר מילים נשפכו על השיר הזה מאשר הדמעות של האישה העזובה שמככבת בו. ועדיין, כל כך הרבה שנים אחרי, נותרה שאלה אחת: על מי ארגוב שר אותו? מי נטש אותו ככה? וככל שהופכים בזה, אולי התשובה היא לא אבא ולא אלוהים, אלא הוא עצמו. (עינב שיף)
נכון להיום | זוהר ארגוב (1982)
מילים: שאול בן שאול, לחן: אבנר גדסי
מה נשאר מהזוהר מכל השירים? דמות מורכבת, אפלה, לא לגמרי מפוצחת, ועל חלקה בלתי נסלחת. וגם השירים כמו מי ששר אותם. לצד להיטים שמחים (ראו "הפרח בגני"), זוהר ארגוב הותיר אחריו שירים שגם הם אפלים, כבדים ונועצים אצבע בתוך העין של הקיום האנושי: סיזיפיות, בדידות, פער מר בין הרצוי למצוי. לא צריך לחיות חיי עבד נרצע בשביל להזדהות עם "נכון להיום", לשכב על הגב ולהתהפך אל הבטן כשהמוח רץ. נכון להיום, בכל יום ויום. המילים המדויקות של שאול בן שאול והלחן האדיר של אבנר גדסי משלימים קלאסיקה ישראלית. (אפרת זמר-ברונפמן)
16 צפייה בגלריה
הותיר אחריו שירים שנועצים אצבע בתוך העין של הקיום האנושי. זוהר ארגוב
(צילום: שאול גולן)
צל עץ תמר ואור ירח | זוהר ארגוב (1981)
מילים: אפרים וַיְנשטיין, לחן: ד"ר חיים קוברין
לכאורה אין הרבה מהמשותף בין משורר יוצא פולין, ומלחין שהוא גם רופא יליד רוסיה לבין מלך הזמר הים-תיכוני שהקליט את היצירה המופלאה הזו בראשית שנות ה-80, שנייה לפני הפריצה הגדולה שלו. אך הניגודים המשלימים האלו הם הלוז של תור הזהב של המוזיקה המזרחית. "צל עץ תמר ואור ירח" עבר לא מעט גלגולים עד שהגיע לזוהר ארגוב, שהפך אותו במהרה לאחת מהקלאסיקות שלו. ארגוב, שצלח הקלטות של שירים מורכבים בטייק אחד - בפחות מהזמן שלקח לו לסיים סיגריה - מציג כאן לאורך 5:46 דקות בית ספר לשירה. ודווקא ברגעים שבהם נדמה שהוא יותר שר, החופש שהוא מרשה לעצמו כמבצע רק מדגיש את יכולותיו הנדירות לטפל בכל טקסט מולחן שהגיע אליו. (אמיר שוורץ)
הפרח בגני | זוהר ארגוב (1982)
מילים: אביהו מדינה, לחן: אביהו מדינה, מוש בן מוש
המאוואל המפלצתי של זוהר בתחילת השיר הוא אנחת רווחה על היכולת לומר סוף-סוף הכול. לספר לנערה שהוא רוצה שהוא אוהב אותה, לנוע על הגבול של שיר אהבה-אכזבה מטעה, שלא מעיד על סופה של האהבה, אלא על חוסר היכולת לבטא אותה בזמן אמת. ומה יותר טוב מלפצות על כך מול מדינה שלמה? שישמעו כולם על האהבה הגדולה, על הפרח בגנו של זוהר, שאם לא ישקו אותו בזמן ייבול וימות, ממש כמו סיפור האהבה האמיתי שלו, ממש כמו הקריירה שלו, כמו חייו.
הזכייה ההיא באפריל 1982 בפסטיבל הזמר, לא הייתה רק אצבע בעין של הממסד, זה ששאף לצבר ישראלי בלונדיני תכול עיניים וקיבל במקומו שחום ותימני. היא שברה חומות עבור המוזיקה המזרחית, והכתירה את ארגוב למלך. הניחה מראה מול פניה של המדינה והוכיחה שאפשר לנוע יחד, מזרח ומערב, גם אם דוגמן הבית של האחדות הוא לא מה שהתכוונו אליו.
"הפרח בגני" הוא השיר שבנה את זוהר, אבל גם זה הביא איתו חשיפה רבה מדי לאור השמש, עד שכנפיו נשרפו. לאחריו, זוהר כבר התחיל לשיר על עצמו ועל החיים שלו, על הבקשה למצוא פינה לשבת לנוח. כינורו הדומם הפציע שוב ב"עד מתי אלוהי", שבו סירב לכלול את המילים "עוד יפרח הפרח בגני", בטענה שהשיר הזה הרס לו את החיים. (שחר אמאנו)
אלינור | זוהר ארגוב (1980)
מילים: ג'קי מקייטן, לחן: כריסטוס ניקולופולוס
ג'קי מקייטן בכלל התכוון לכתוב שיר אהבה לצביה שלו, אך היא ביקשה שיעשה טובה ולא יחשוף את רגשותיו בציבור, וכך היא הפכה לאלינור, שבלעדיה לא שווה כל העולם. באחד הראיונות שלו סיפר מקייטן שנתן את השיר לזוהר כמחווה בין שני תימנים, רק שהתימני החדש בשכונה הפך אותו לכל כך מזוהה איתו, עד ששכחו מי היה מאוכזב קודם. איש לא הצליח עד היום להשתוות לביצוע של ארגוב, ששר מהלב המדמם הפרטי שלו, אחרי סיפור האהבה הכואב שלו עם זוגתו, ברכה. מבחינתו מדובר בנושא לא סגור, בציפייה שהיא עוד תשוב. הטקסט די שאוב מסיפור הפרידה של האגדה היוונית, הזמר סטליוס קזנג'ידיס, מאהובתו מרינלה, שלה הבטיח "גם אם תצאי עם אחרים, אני אהיה קיים במחשבות שלך, בעיניים הבוכות, בשפתיים הבוערות, בשירים, בעשן הסיגריות שלך". על אף התחנונים, הסוף, בשני המקרים, לא היה טוב, ואף אחת מהן לא חזרה. (שחר אמאנו)
בדד | זוהר ארגוב (1982)
מילים: עמשי לוין, לחן: עוזי מלמד
תל-אביב, 1952. עמשי לוין ז"ל וחברו עוזי מלמד, תלמידי תיכון בסביבות גיל 17, כותבים טקסט ראשוני לשיר "בדד", בין מספר שירים שהם מנסים לכתוב. מלמד מצטרף עם השנים להרכב "הברנשים של פיאמנטה" ומקליט איתם את השיר. בתחילת שנות ה-70 שמע הזמר שמעון צ'אבי חתוכה את השיר והתחיל לבצע אותו בהופעותיו. הפעם היה תורו של זוהר ארגוב לקלוט את הצלילים באחד המועדונים באילת. ארגוב הקליט את השיר מכאן, ובקולו הסדוק והצרוב הפך "בדד" להמנון סוחף שמתיישן באופן מרהיב.
(זוהר ארגוב, "נכון להיום", האחים ראובני)
עמשי לוין הפך מאז לאחד המתרגמים הפוריים בספרות הישראלית. הוא נפטר בשנת 2002 ממחלה קשה. מלמד פנה להשכלה גבוה והפך דוקטור לחינוך. "היינו בחורים צעירים וחולמים בתיכון, עמשי ואני", אומר מלמד. "כתבנו כמה שירים ביחד ודווקא 'בדד' תפס. השיר אומנם די הצליח בביצוע המקורי, אבל אלבום הבכורה של 'הברנשים של פיאמנטה' לא הצליח בכלל. 'בדד' לא נכתב כשיר מזרחי או ים-תיכוני. זוהר ארגוב היה זה שהעניק לו את הצביון הזה בהקלטה שעשה".
מאילו בורות של אופל שאב לוין את שורות הדכדוך והייאוש שכתב?
"חברה של עמשי בדיוק נסעה והם נפרדו. הוא לקח את זה קצת קשה ומכאן באו המילים. לדעתי זוהר שמע בכלל זמר לא מוכר שר, אבל משהו בשיר כמובן דיבר אליו. בהתחלה הוא גם לא ידע מי כתב את המילים או את הלחן, אז נתנו שם את הקרדיט 'מחברים לא ידועים'. במהלך השנים הקרדיט תוקן, ואז הגיע לכותבים המנהל של גליקריה, כדי לבשר להם שהזמרת החליטה לבצע אותו. הוא הפך לאחד השירים המבוקשים בהופעותיה בעולם". (רז שכניק)
הקולות של פיראוס | חיים משה (1990)
מילים: אילן גולדהירש, לחן: עממי
הגאונות של השיר הנפלא הזה היא שלא צריך בכלל לבקר בפיראוס כדי לספוג את האווירה המשכרת של החופש, המרחק, השחרור, השמחה. הטקסט של אילן גולדהירש ז"ל, מכותבי הלהיטים הכי אנדרייטד בזמר הישראלי, לכד את הכמיהה לברוח כמו היה אחד מהדייגים שהוא בוודאי מדמיין שוב לראות, לצד "הכחול של הים". גם הבוזוקי מגלם את תפקיד הבקבוק של מתאוס, זה שגורם למציאות להיראות קצת פחות קודרת, ומצד שני מבין שזאת רק אשליה שתיגמר בהנג-אובר. אבל בסוף, "הקולות של פיראוס" הוא הקול של חיים משה: עמוק, צלול, חודר ובעיקר מתגעגע לרגע שנראה כל כך קרוב אבל נשמע כאילו לא יחזור לעולם. למעשה, נותר רק לחשוב כמה כסף נכנס לעיר הנמל היוונית רק בזכות תיירים ישראלים שרצו להסניף את השיר בנחיריים. (עינב שיף)
כל נדרי | חיים משה (1987)
מילים: לאה לופנפלד, לחן: יאיר קלינגר
"אם היו לי עוד ארבעה שירים כמו 'כל נדרי', הייתי מפסיק להקליט", סיפר פעם חיים משה. הוא ידע מה יש לו ביד. הטקסט המופלא של לאה לופנפלד, ששאבה השראה מתפילת יום הכיפורים, התחבר היטב ללחן העוצמתי של יאיר קלינגר ונתן למשה עוד צעד בדרך למרכז, למיינסטרים, לארץ-ישראליות שביקש לעצמו, אחרי שתחמו אותו לים-תיכוני מזרחי. עבור חיים משה, המכנה את כל נדרי "האח של 'נשבע'", היה זה עוד שיר שצימצם את ההדרה. יאיר קלינגר ידע לייצר עבורו את השיר הארץ-הישראלי, הרדיו שאהב "לביית" זמרים מזרחים שמעקרים מעצמם את החי"ת והעי"ן, אימץ בחום. מדרגי המצעדים פחות התלהבו מחיים משה החדש ושלחו אותו למקום ה-26 השנתי. אך באהבה, כמו באהבה, מבינים את עוצמתה רק ממרחק הזמן. (שחר אמאנו)
תודה | חיים משה (1986)
מילים: עוזי חיטמן, לחן: דאלארס
כשחיים משה ישב במדיסון סקוור גראדן בניו-יורק ושמע לראשונה את יורגוס דאלארס שר את Ola Kala (בתרגום חופשי מיוונית: הכול טוב), הוא מיד הבין שמדובר בהמנון מדינה. מכאן הדרך אל עוזי חיטמן, שהתמחה בהלבשה של טקסטים בעברית על לחנים יווניים, הייתה קצרה. ההבנה שעם לחן כזה לא משחקים יותר מדי כדי לא לפספס, הובילה ליצירת השיר, שבמרכזו מילה אחת פשוטה בת ארבע אותיות שאומרת את הכול. "תודה" הוא שיר שמכוון ליושב במרומים, מהסוג שעוזי חיטמן ניהל בו שיח עם בונה עולם, כמי שבא מבית של ניצולי שואה. רק שבניגוד ל"אלוהים נתן לך במתנה" של איתן מסורי, כאן זוכר האדם להודות למי שיצר הכול, ומפנים שהכול ביחד: מחיאות הכפיים, האישה האוהבת, החברים, פיסת האדמה וגם העצב. כל אלו מרכיבים את חייו, בזמן שיש מי שמנווט את הכול מלמעלה. (שחר אמאנו)
התמונות שבאלבום | חיים משה (1998)
מילים: זאב נחמה, לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי
השיר "התמונות שבאלבום" נולד כשאסף, בנו הבכור של חיים משה, התגייס לצבא. "זה היה ב-1998", מספר משה. "כאבא דואג, אוטומטית חלק ניכר מהמחשבות והשיח היומיומי עסקו בחייל החדש שלנו שהתגייס. באחד הלילות פגשתי את זאב נחמה ותמיר קליסקי, שכבר כתבו לי שיר באלבום. תוך כדי שיחה סיפרתי להם על החייל החדש שלי, וביקשתי מהם לכתוב לי משהו שקשור לחיילים שלנו. קבענו שאבוא אליהם לאולפן למחרת והם יכינו משהו מיוחד בשבילי. ואכן, למחרת נפגשנו באולפן וכבר משמיעה ראשונה של מילות השיר הבנתי שהיה שווה מאוד לקום מוקדם בבוקר".
על מה נכתב השיר?
"אחרי כמה שנים זאב נחמה סיפר לי את הסיפור האמיתי מאחורי היצירה של השיר הזה, סיפור שבאמת ממחיש את הכישרון הרב שלהם. הם ידעו שאני פחות איש של בוקר, ולא האמינו שבאמת אגיע אליהם כל כך מוקדם - ככה שבעצם לפני שהגעתי לאולפן היה להם רק את הרעיון לשיר. זאב סיפר שרק מהרגע שעידכנתי אותם שאני בדרך לאולפן, הם התחילו להקליט את הסקיצה לשיר, כשזאב כתב ושר את המילים תוך כדי נגינה בגיטרה והסתכלות באלבום התמונות שלו - תמונות מהילדות, תמונות עם מדים ועם רובה ביד. בדיוק כשנכנסתי לאולפן היה להם את השיר מושלם".
(חיים משה, "התמונות שבאלבום", הפיל)
כמה הוא השפיע על הקריירה שלך?
"השיר הזה היה ועודנו מאוד קרוב לליבי, ובאופן מיידי הפך לחלק בלתי נפרד מהרפרטואר שלי. לשמחתי הוא גם התקבל בצורה חמה מאוד אצל הקהל בארץ ובחו"ל. השיר אף זכה בפרס אקו"ם, ועד היום מבקשים ממני בכל מופע לשיר אותו". (יואב בירנברג)
נשבע | חיים משה (1988)
מילים: שמוליק קלוסקי, לחן: יאיר קלינגר
אחרי הפרישה מצלילי הכרם, חיים משה ידע היטב לבחור את השירים שיבנו לו את הקריירה, לסחוף אחריו עוד קהל אחרי החאפלות הגדולות של "אהבת חיי" ו"לינדה", לשיר להם על ארץ יפה ועל "כל נדרי", ולא לפחד להתחבר ליוצרים "אשכנזים", שידעו להוציא ממנו את המיטב. את "נשבע" היפה כמו כאב, הוא חטף אחרי ששמע שלוש שורות בלבד מהפסנתר של יאיר קלינגר. הבין מיד מה עומד בפניו והקליט את השיר שמרחף מעל הזמן, מככב בטקסי חתונה, בהשבעות של חיילים, ריגש בטקס המשואות בשנת ה-70 למדינה וקיבל (או נתן, תלוי את מי שואלים) פוש לסרט "אבא גנוב 2". בעיקר, השיר האלמותי הציב את חיים משה במקום הראוי לו: זמר כל-ישראלי משובח, ששום טקס משפחתי או לאומי אינו שלם בלעדיו. (שחר אמאנו)
היכן החייל | אהובה עוזרי (1975)
מילים ולחן: אהובה עוזרי
אפשר להתפוצץ רק מהמחשבה על "היכן החייל", בשנה שבה הוא חזר להיות המציאות האיומה והנוראית של כל כך הרבה אמהות, אבות ובנות ובני זוג. החיילים כבר לא שולחים מכתבים מהחזית וגם את הד"שים היקרים יש להם דרכים אחרות למסור. אבל הכאב, חוסר האונים והחורבן שמתחילים עם דפיקה בדלת ורודפים משפחות עד הקבר, עדיין שורפים את הנשמה ברגע שאהובה עוזרי ז"ל פוערת את פיה. בעוד שאחרים הצניעו, רמזו והעדיפו לא לדבר על זה, היא רשפה החוצה יגון של מדינה הלומת קרבות, חללים וחיים שיכלו להיות ולא יהיו, והאש הזאת לא מרפה ולא תרפה. בישראל נוהגים להתגאות ב"את המנגינה הזאת אי-אפשר להפסיק". בזכות שירים כל כך איקוניים כמו "היכן החייל" אפשר להגיד את אותו הדבר גם על זעקה. (עינב שיף)
צלצולי פעמונים | אהובה עוזרי (1999)
מילים: יאיר מדינה, אהובה עוזרי, לחן: אהובה עוזרי
הקינה הזו עומדת בלב אחד מהקאמבקים המוצדקים שידעה המוזיקה העברית. בשלהי שנות ה-90 אהובה עוזרי, מי שבסבנטיז נחשבה למלכת הכרם ולימדה את זוהר ארגוב הצעיר איך להחזיק שיר, נעלמה מהתודעה. היא חזרה בענק, ודווקא בזכות אנשי האינדי. כשניצן זעירא, מפיק פרויקט הקאברים "עבודה עברית" שיצא לרגל חגיגות היובל למדינה, הגיע לביתה לטובת שיר אחר, היא השמיעה לו על הדרך את "צלצולי פעמונים". זעירא הנפעם הודיע לה ששיר אהבה עצובה שכזה חובה להקליט, ולמשימה גויס המפיק המוזיקלי משה דעבול. "צלצולי פעמונים" – השיר והאלבום שיצאו ב-1999 - זכו לשבחי המבקרים וחשפו את עוזרי בפני קהל שלא הכיר אותה קודם, ועכשיו התאהב בה. אפשר להבין למה. קשה לעמוד בפני הכאב העולה משורות כ"דמותך הולכת ומתרחקת/ כאן אני אל מול ביתך". עוזרי, שתמיד נתנה את כל מה שהיה לה, אליבא ד'ברי סחרוף ב"כמה יוסי", מביאה פה את המאזין לידי דמעות. (אמיר שוורץ)
אם ננעלו | עפרה חזה (1984)
מילים: רבי שלום שבזי, לחן: עממי תימני
הפעם הראשונה שבה עפרה חזה הגיעה לאירופה הייתה עם "חי" שלהט באירוויזיון של 1983. שנה וקצת אחרי היא החלה במסעה לכיבוש היבשת, ודי במקרה. ספק אם המעורבים בהפקת "אם ננעלו" - חזה הזמרת, בצלאל אלוני המנהל שלה, יאיר ניצני מחברת התקליטים ויזהר אשדות, שבהמשך הפיק רמיקס מבריק לשיר, שיערו מה יעלה בגורלו ובגורל הזמרת. בטוח שרבי שלום שבזי, שחיבר את הפיוט הדו-לשוני הזה במאה ה-17, לא דמיין שיום אחד הוא יתנגן במועדונים באנגליה ובגרמניה תחת השם Im Nin'alu, בדרך להפיכתו לשיר הישראלי המצליח בהיסטוריה עם מכירות של שלושה מיליון עותקים ב-1988. השיר, שבתחילת דרכו זכה להתעלמות מצד תחנות הרדיו המקומיות משום שנתפס כמזרחי מדי וכמעט נשכח, בישר בהמשך על לידת כוכבת המוזיקה הגדולה ביותר שיצאה מכאן. (אמיר שוורץ)
רקדי | ישי לוי (1989)
מילים: אברהם לוי, לחן: יואב ארבלי
כבר למעלה משלושה עשורים נחשב "רקדי" לשיר חובה באירועים ולכזה שגורם לכולנו להרגיש לרגע מגי אזרזר בחתונה של עצמה. אלא שהמנגינה המידבקת והמילים הקלילות עומדות בניגוד למה שעבר על ישי לוי. בשנים שלפני יציאת השיר, לוי היה זמר צעיר ומצליח, חבר של זוהר ארגוב ומכור לסמים. מצבו הידרדר אחרי שב-1987 ארגוב נעצר בעקבות תלונה לניסיון לאונס של איריס גבאי, בת זוגו של לוי (שלימים הפכה לאשתו), ולאחר שארגוב סיים את חייו. אחרי אותה טראומה, לוי עבר גמילה וב-1989 הוציא את אלבומו השלישי, "להתחיל מבראשית", שהכריז על המסע שעשה. הלהיט "רקדי" עזר לאלבום להגיע לפלטינה, אבל, כידוע, מאז לוי נפל שוב, הסתבך בפלילים, ישב בכלא, עבר גמילות והתחיל מבראשית שוב. ושוב. ואולי זה מה שהופך את "רקדי" ללהיט שאהוב גם היום ולהמנון שאוהדי מכבי תל-אביב שרים לערן זהבי – הידיעה שגם אחרי נפילות אפשר לקום, לנער את האבק ולרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל. (תיגל נשיא)
המורי | דקלון (1987)
מילים ולחן: שלמה מחדון
מבין כל שירי אלבום הסולו הראשון של דקלון, שיצא רק בשנת 1987 אחרי עשייה מפוארת כסולן צלילי הכרם, הוא בחר דווקא ב"המורי" להיות שיר הנושא ושם האלבום. עבור דקלון, "המורי", המלמד והסמכות הרוחנית שילדי העדה התימנית התחנכו על ברכיו, הוא הסיפור האישי של הקהל שלו, וגם שלו - הילד יוסי לוי מכרם התימנים. כבר בתחילת שנות ה-70 זכה דקלון להצלחה מסחרית מסחררת, אך זו הגיעה לצד התעלמות משפילה מהרדיו. מהר מאוד הוא הבין שחבל על הכעס, והחליט לשמור על החיוך המפורסם מתוך ההבנה שהעיקר זה השטח ואהבת הקהל. בשנה שעברה, אחרי יותר מדי זמן, דקלון זכה סוף-סוף בפרס ישראל בזכות מפעל החיים המוזיקלי האדיר שבנה. "המורי" הוא גולת הכותרת של אינספור שירים שדקלון הקדיש לתרבות ולסיפור של העדה התימנית, והוא חלק מרפרטואר מפואר של זמר ששר בגאון ומתוך תחושת שליחות אישית את המסורת היהודית, בקול הכי ישראלי שיש. (אבי שושן)
רונה | סמיר שוקרי (1989)
מילים: יפית אביטן, לחן: אחמד עדוויה
אם לא מקשיבים היטב, קל לפספס את המילה היחידה ב"רונה" שמסבירה במה הוא באמת עוסק: געגוע אינסופי של אב לבתו. ואכן, "רונה" (שאת גרסתו העברית כתבה יפית אביטן) לא התקבע בז'אנר שירי הורים-ילדים כמו "ילדה של אב" של נתנאל נגר ז"ל, משום שמלבד האזכור של "אבא" הוא עובד היטב כשיר געגועים חסר מנוחה, עם אחד הפזמונים הקטלניים שנכתבו בעברית (ומי שלא מזמזם לעצמו ממש עכשיו "הולך מכאן - רו-נה! חוזר לשם - רו-נה!" הוא או צעיר מדי או שקרן) ושורה לפנתיאון ("שעון מראה שלוש, מתי-מתי כבר שמונה?") וכמובן הכינור החשמלי, שכמו אבקת מרק נושא עימו זיכרון וריח של ימים אחרים ורחוקים; ימים שבהם "רונה" היה המנון וערבי מוסלמי שעונה לשם סמיר שוקרי יכול להיות כוכב במדינת ישראל. (עינב שיף)
הייתי בגן עדן | שרית חדד (1999)
מילים: אהוד מנור, לחן: שמעון בוסקילה
"אהוד מנור היה בשבילי אגדה", מספרת שרית חדד. "גדלתי על השירים שלו, ופתאום, כשהייתי רק בת 20 וקצת הוא הגיע אליי הביתה. איש צנוע, נעים. היה לי כל כך כיף לדבר איתו. והיה חיבור מיידי. גם השיר הזה התחיל קודם כל כלחן של שמעון בוסקילה המוכשר, ומשם נשלח לאהוד מנור שכתב את המילים. אני חייבת לשיר הזה הרבה. הוא העניק לי חותמת של כבוד בלב המוזיקה הישראלית. הרגשתי את זה בכל הופעה מהקהל ובכל אירוח בתוכנית טלוויזיה. בהופעה שעשו לכבודו של אהוד הוא דיבר עליי במונחים של השראה וסיפר שהקול שלי גרם לו לכתוב לי את השירים. לא היה מרגש מזה עבורי".
גם מלחין השיר והזמר שמעון בוסקילה מתייחס לשיר כנקודת מפנה בחייו. "גרתי אז בדירת שני חדרים בנתיבות, לא שילמתי שכירות, הייתי עני", הוא נזכר. "הרווחתי גרוש וחצי והופעתי בסופי שבוע בברים תמורת 200 שקל לערב. יום אחד אני קמתי בבוקר, שמתי קומקום ולא עבד. התברר שסגרו לי את החשמל כי לא שילמתי. באותו רגע עלתה לי בראש המנגינה של 'הייתי בגן עדן'. הדלקתי נרות והתחלתי להלחין על גיטרה ולג'מג'ם, כשאני שר 'גן עדן, נשמה, אדמה'. למחרת התקשרתי לאבי גואטה, הייתי על הקצה של הכרטיס בטלפון אריקסון שלי וביקשתי שיחזור אליי, שלא ייגמר המינוי. נזכרתי שחיפש שירים לשרית ואמרתי לו, 'אבי, יש לי מנגינה חזקה, אבל אני רוצה שמישהו גדול יכתוב טקסט. רק אהוד מנור'. וכך היה". (רז שכניק)
בחום של תל אביב | שרית חדד (2004)
מילים: עברי לידר, לחן: הנרי
ב-2004 שרית חדד הצליחה לעשות את הכמעט בלתי אפשרי ולהשלים מהפך מזמרת שמשויכת לזמר המזרחי - לכזו ששולטת בפלייליסטים השמרניים ביותר. באלבום "חגיגה" היא הוכיחה סופית שכישרון אמיתי נוצץ בכל ז'אנר. המנהל של חדד, אבי גואטה, והמפיק שהלך איתה מתחילת הדרך, שי ראובני, השכילו לחבור להנרי ליצירת אלבום דאנס, ובהמשך גם פנו לעברי לידר בבקשה לְשיר עבור חדד. לידר שלף עבורה מילים שחיכו אצלו בבוידם, ובהן גם אחת השורות המדויקות והרלוונטיות-תמידית שנכתבו בשפה העברית (או בשפה שנשמעת כמו עברית): "רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה". החיבור בין המילים של היוצר התל-אביבי ללחן של נסיך הפופ ולשירה החד-פעמית של פרח השכונות, יצר את הריקליימינג המושלם: חדד עברה סופית מהשכונה אל לב המיינסטרים תוך שהיא לועגת לדעות הקדומות על נשים מזרחיות, ושרה בגאווה על פרחה במרצדס שמשנה את המקום שלה. (תיגל נשיא)
(שרית חדד, "חגיגה", אבי גואטה הפקות בע"מ)
כשהלב בוכה | שרית חדד (2001)
מילים: יוסי גיספן, לחן: שמואל אלבז
"המילים של גיספן", מספרת חדד, "נכתבו רגע אחרי הלינץ' המזעזע שהתרחש ברמאללה באוקטובר 2000 (חיילי המילואים יוסי אברהמי וואדים נורז'יץ ז"ל נרצחו באכזריות בידי המון פורע ברמאללה, אחרי שטעו בדרך). יוסי ראה בטלוויזיה את התמונות והמילים יצאו. שמואל אלבז הביא את הלחן המרגש. כשנכנסתי לאולפן, יכולתי להרגיש בקצות האצבעות שלי שזה לא עוד שיר. מאז 7 באוקטובר הוא קיבל פנים נוספות, חדר חדש, לצערי, שלא היה קיים בלב של אף אחד מאיתנו. העם שלנו עבר כל כך הרבה. כולם קוראים לשיר הזה 'שמע ישראל', וכנראה לא סתם, הוא מעין תפילה. המנון אמיתי לנשמה שזכיתי לבצע בעצמי".
מניח שהגיעו אלייך סיפורים אישיים שכרוכים בשיר.
"השיר הזה היה הפסקול של הרבה רגעים מכוננים בחיים של אנשים, אם זה במסע לפולין או בהלוויה של קרוב שהלך לעולמו. יכול להיות שזה השיר הכי ישראלי שלי, ואני מבינה שהשיר הזה הולך עוד להיות הרבה שנים, גם אחרי שאני לא אהיה פה. לשיר הזה יש מיליון גרסאות בכל כך הרבה שפות, אפילו בסינית, ותמיד כשאני שרה אותו בהופעות בארץ או בעולם זה מרגיש לי הכי טבעי ונכון פשוט להתעטף ברגע הזה בדגל היפהפה שלנו. כמה שקשה כאן ולא פשוט, באמת שאין לנו ארץ אחרת. ותודה על הארץ הזו". (רז שכניק)
נערי שובה אליי | מרגלית צנעני (1986)
מילים ולחן: דני שושן
מרגלית צנעני בכלל רצתה להיות במקום אחר - לשיר לצד צביקה פיק במחזמר "שיער" ולהיות טינה טרנר הישראלית. רק שהמציאות של אז הכתיבה כיוון ידוע מראש למי שנושאת את שם המשפחה צנעני. בעוד השטח בער, בטלוויזיה המדירה של אז פחות התלהבו. גם לריאיון הראשון המיתי ההוא ב"סיבה למסיבה" של רבקה מיכאלי ב-1986, מרגול הגיעה כגימיק, כי בכל זאת, מה לזמרת חתונות ולערוץ המוביל והמנותק של אז? להיט הענק שכתב והלחין דני שושן בתחילת הדרך הוא עד היום הכי גדול של צנעני, כזה שמזהים אותו מיד עם צליל ראשון. יופיו הוא בשפתו הגבוהה ("זר שושנים קלעתי מפרחי גני, עטרת ותפארת לראש חתני"), במעברים בין הפנייה הישירה לאהוב שמבושש להגיע לבין הפנייה לאלוהים, שישמור עליו בכל מקום שבו הוא נמצא. 38 שנה חלפו מאז, ויש עדיין מי שמחכות בתחנה. (שחר אמאנו)
חומות חימר | מרגלית צנעני (1990)
מילים: רחל שפירא, לחן: מרגלית צנעני
הקול והנשמה האדירים של מרגלית צנעני פגשו את מכשפת המילים רחל שפירא, וכך נולד "חומות חימר". שיר נשמה פמיניסטי שלא מבקש רק לשבור תקרות זכוכית אלא קודם כל להתמודד עם רצפת הבטון, המקום המר ששואב ומגביל נשים בתחתית שרשרת המזון. שפירא כתבה מתוך חוויותיה בקיבוץ, מרגול שרה מתוך המרד שלה במוסכמות כילדה לא מנומסת עם דרך משלה, ויחד נולד שיר שהוא חצי המנון - לשורדות, למעיזות, לחולמות ולמגשימות. (חן ארצי סרור)
בלעדייך | אייל גולן (1997)
מילים: זאב נחמה, לחן: תמיר קליסקי וזאב נחמה
המוזיקה הישראלית השתנתה לעד ב-1997, אז התחיל שיתוף הפעולה בין זאב נחמה ותמיר קלינסקי מ"אתניקס" לבין התגלית שעליה הימרו - זמר מועדונים אלמוני בשם אייל גולן. בזכות "בלעדייך" הצליח גולן לשבור את חומות הפלייליסט הישראלי ולהכניס את המוזיקה המזרחית למיינסטרים. 380 אלף עותקים נמכרו מהאלבום הזה, שעדיין נחשב לנמכר ביותר בישראל, אבל הוא בעיקר האלבום שהכיר למדינה את מי שיהפוך, לטוב ולרע, לאחת הדמויות הבולטות בתרבות המקומית. השיר, כמו גם האלבום כולו, הוא הראשון שהצליח לגרום לציבור שלם להפסיק להתבייש במוזיקה המזרחית, ואפילו להעז לשמוע אותה ברכב עם חלונות פתוחים גם במרכז הארץ. ככה, למעשה, התחילה המהפכה של המוזיקה המזרחית, שמאז נהייתה פשוט מוזיקה ישראלית. (אבי שושן)
יפה שלי | אייל גולן (1998)
מילים: זאב נחמה, לחן: תמיר קליסקי וזאב נחמה
אחרי שאייל גולן עשה היסטוריה עם האלבום "בלעדייך" והפך לזמר המזרחי הראשון שזכה בתואר "זמר השנה", הוא חזר לשתף פעולה עם זאב נחמה ותמיר קלינסקי. כך נולד די מהר אלבום נוסף, "חייל של אהבה". השלושה הוכיחו שהחיבור ביניהם הוא לא הצלחה חד-פעמית, וגולן שוב הפך את המדינה עם שרשרת להיטים, ובהם "דמעות", "לקנות לך יהלום" ו"יפה שלי". ללהיט הרומנטי יש את הנוסחה המושלמת לשיר חתונות קלאסי, ולכן אין פלא שהוא הפך למעין אבטיפוס לשיר מנצח לאירועים, שמצד אחד מרים את הרחבה ומצד שני ממלא אותה ברגש. "יפה שלי" ביקש והצליח למתג את גולן כזמר של אהבה, חוליו איגלסיאס המקומי. אחר כך הגיעו הסטייק, השוקולד ופרשת "משחקי חברה" שגרמו לרבים להפסיק לשמוע אותו, ובטח שלא לראות בו סמל לאהבה. ועדיין, גם היום, הרבה גברים ממשיכים להביע את אהבתם באמצעות שתי מילים שאומרות הכול: יפה שלי. (אבי שושן)
צליל מיתר | אייל גולן (2001)
מילים ולחן: ירון כהן
"זו בלדה שהתאימה לאותה שנה", מספר גולן, "זו הייתה שנה מאוד קשה למדינה, היו הרבה פיגועים. אפשר לבכות מהשיר הזה בכל רגע נתון. 'צליל מיתר' נבחר במצעדים שמסכמים את השירים שלי לא פעם כמקום הראשון, ואני די מסכים שהוא אחד הטובים שלי והוא גם אחד האהובים עליי".
איך הוא הגיע אליך?
"יום אחד בחור אלמוני בשם ירון כהן שלח לי את השיר. גם אני לא הכרתי אותו, אבל באותו רגע, בסקיצה שהוא שר, וירון שר בעצמו טוב מאוד, קרה לי משהו. הבנתי שזה יהיה שיר שלי, אבל לא דמיינתי מה הוא יהפוך להיות. מעטים השירים שמצליחים לעמוד במבחן הזמן, ואני רואה את הקהל הצעיר מגיע ושר איתי את השיר כאילו הוא יצא אתמול, ומבחינתי זה הדבר הכי מרגש שיש".
מה הפך אותו לקלאסיקה?
"חייב לומר שאני לא יודע מה עשה את השיר כל כך אהוב, אבל תמיד כשאני שר אותו יש לי צמרמורת. להבדיל, זה כמו הרגש שמתעורר בי כשאני מגיע לקיסריה לעומת הופעה על במות אחרות. אני יכול לשיר אלפי שירים, אבל כשאני נוגע ב'צליל מיתר' משהו אחר קורה. יש קסם לשיר הזה שפשוט אי-אפשר להסביר במילים, זכיתי שהוא שלי". (רז שכניק)
(אייל גולן, "צליל מיתר", NMC)
דרך השלום | פאר טסי (2014)
מילים ולחן: אבי אוחיון
מוזר לכתוב את זה על שיר שהפך את המדינה רק לפני עשור, אבל "דרך השלום" נשמע כמו ד"ש מתקופה אחרת בתולדות ישראל: רגע יחסית נעים שבו עוד נותר מרחב לנהנתנות בריאה ונטולת אשמה, ללילות שבהם מה שחונק הוא רק החום ולא המצב, לדרך השלום כמקום שבו גבר ואישה נפגשים כדי לעשות כיף ולא כדי להילחם על הדמוקרטיה. עבור טסי, מיוצרי הפופ המוכשרים שקמו לנו, הדיוק הפנומנלי של "דרך השלום" כמעט הרס לו קריירה שרק התחילה להמריא. אבל הוא התמיד והתעקש ועשר שנים אחרי מצבו הרבה יותר טוב, גם מהדרך ובוודאי מהשלום. (עינב שיף)
תל אביב | עומר אדם ואריסה (2013)
מילים ולחן: דורון מדלי
החיבור בין המוזיקה המזרחית לבין הקהילה הגאה נראה כיום טבעי לגמרי בעיקר בזכות השיר הזה, שבו לראשונה זמר מזרחי עמד בפרונט של המצעד וקידם אותו. הבחירה בעומר אדם סימנה את הדור החדש של המוזיקה, כוכב עולה שנזרק מתוכנית ריאליטי וחיפש לעשות משהו אחר מול כל הדודו אהרון והמשה והקובי פרצים. ברית המדוכאים של המזרחי עם הלהט"ב יצרה המנון שחצה מגזרים וסגנונות, וגרם גם לתחנות הרדיו הסגורות ביותר לפתוח את הדלת לכל הלירדים מסביב. דורון מדלי, שכתב והלחין, סיפר בעבר שבכל פעם שהוציא לעומר אדם שיר, הוא הסתכל סביב ובדק מה אחרים עושים כדי לא להיות דומה מדי. ב"תל-אביב" הוא אמנם ביצע מהלך יח"צ גאוני, אבל התוצאות היו מושלמות: הקריירה של אדם זינקה, הלהט"ב הפכו לחלק מהמוזיקה השמרנית שבעבר ברחה מעיסוק בנטיות מיניות, ותושבי העיר הלבנה (שוב) התמלאו בגאווה. (שחר אמאנו)
פרי גנך | אביבה אבידן ואלי לוזון (1989)
מילים ולחן: יוני רועה
אמהות יולדות ילדים ומבטיחות להם הבטחות שווא בהכרה מלאה. "כשתגדל, לא תהיה עוד מלחמה". ילדים גדלים ויודעים שייצאו לקרב. אמהות גדלות ויודעות – את פרי גנך את תבקשי. לא כולן זוכות. הבטחות לא תמיד מתגשמות. "פרי גנך" הוא משירי הזיכרון הכי טעונים ומרים במוזיקה הישראלית, ומאז 7 באוקטובר הפך לפסקול צורב במיוחד. הוא נולד ב-1989, כשהיוצר יוני רועה ראה בנתניה את עליזה ברוד, אמא של חברו חן שנפל בגבול הצפוני. במבט אחד הוא ראה: הכול השתנה. האישה אינה אותה אישה. ואז המילים בקעו ממנו כצעקה מרה. רועה היטיב לשלב בשיר רמזים לפסוקים מקראיים, שילב צלילים ממזרח וממערב, והשיר הפך לקינה. והיום? אמהות עדיין אוחזות את החוט הדק, כי הנה קרבה אותה השעה, שבה אולי ישוב בחזרה. (חן ארצי סרור)
איזו מדינה | אלי לוזון (1986)
מילים ולחן: אלי לוזון ויוני רועה
לפני 38 שנה פרץ לתודעה אלי לוזון, בחור בן 19 מנתניה, עם שיר מחאה שבעט כמעט בכל דבר אפשרי - בתפקוד השרים וחברי הכנסת, ביוקר המחיה, באבטלה הבלתי אפשרית ובאליטה האשכנזית. "יום אחד בא אליי יונה רועה ואמר, 'יש לי רעיון ענק'", משחזר לוזון. "הוא אמר, 'איזו מדינה' בסטייל ראפ ואני השלמתי אותו עם 'מיוחדת במינה'. כתבנו את המילים על מפית בכיכר אתרים. כשהשמענו את השיר למשה בן מוש, שהפיק את האלבום, הוא אמר לי, 'המילים נועזות מדי, יכולים לקטול אותך'. 'מאיפה אני יכול ליפול?' שאלתי אותו. אני עדיין אלמוני, כך שאין לי לאיפה לרדת, יש לי רק אופציה לטפס. אם זה לא יצליח - לא קרה כלום. לא פחדתי כי לא היה לי ממה לפחד".
(אלי לוזון, "הנשמה", בן מוש הפקות)
איך היו התגובות?
"השיר תפס כמו אש בשדה קוצים. בתקופה ההיא במוזיקה הים-תיכונית־מזרחית בלטו צלילי הכרם, צלילי העוד ואהובה עוזרי. אנחנו הבאנו משהו אחר, מערבי יותר, לכן לשדרני הרדיו היה יותר קל לעכל אותנו. עד אז המוזיקה הים-תיכונית הייתה בגטו. היו משדרים אותה בעיקר בתוכנית 'אגן הים התיכון'. אותי היו משמיעים באותן תוכניות יחד עם גלי עטרי, סטיבי וונדר ומייקל ג'קסון. זה היה שיר המחאה הראשון בארץ, ויריתי בו לכל הכיוונים. הופעתי בבריכת הסולטן, כשכל חברי הכנסת ישבו בשורה הראשונה ומחאו כפיים בהתלהבות".
היום יותר קל לכתוב ולדבר על מחאה.
"אז פחדו, היום אנשים פותחים את הפה חופשי, מפגינים ומוחים. השיר מצליח גם בתקופה הזאת, כי המציאות לא השתנתה, היא רק הולכת ונהיית יותר רעה. אנחנו מדינה בלתי אפשרית במינה". (יואב בירנברג)
אל תשליכני לעת זקנה | שימי תבורי (1984)
מילים: מתוך תהילים, לחן: אביהו מדינה
כל מי שנחשף לפסוק, "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני", מבין שהתפילה של דוד המלך אומנם מופנית לאלוהים אבל היא ציווי לכל בני ובנות האדם, בעיקר אלו שחושבים שהעולם שייך להם ומאמינים שכך זה יישאר לנצח. ואכן, הלחן של אביהו מדינה בונה את סערת הנפש, זאת שמגיעה עם ההבנה שהמוות לא רק מגיע אל כולם, אלא שהוא מסוגל להיות מכוער ומאוד בודד, ואילו שימי תבורי, בגיל שבו זקנה לא אמורה לעניין אותו בכלל, מכניס זעקה מרה ומהדהדת. היו עוד ביצועים חזקים לשיר, אבל זה של תבורי נותר מעל כולם, ומעמדו רק התחזק כש"אל תשליכני" הפך לקריאה המוצדקת לחבק אמנים ותיקים כמוהו. (עינב שיף)
עוד סיפור אחד של אהבה | שימי תבורי (1982)
מילים ולחן: עוזי חיטמן
החיבור בין שימי תבורי לעוזי חיטמן הוליד עשרות להיטים, כשאחד הבולטים בהם הוא "עוד סיפור אחד של אהבה", שהגיע לראש מצעד הפזמונים של רשת ג' וצעד בו בסך הכול 16 שבועות. במצעד השנתי דורג השיר - המצליח בשיריו של תבורי במצעדים - במקום התשיעי.
הפזמונאי דוד חלפון, ששמע את תבורי שר בחתונה, שידך ביניהם. "הוא אמר לי, 'תשמע, יש לי חבר שהשתחרר עכשיו מהצבא, הוא כותב נהדר ואתה שר כל כך יפה. רק טוב יכול לצאת מזה'", מספר תבורי. "עוזי היה הפיס, הטוטו והלוטו שלי. באתי לבית של ההורים שלו, והוא רצה לשמוע איך נשמע הקול שלי כדי לדעת מה מתאים לי. רק פתחתי את הפה ושרתי את 'הלנה', והוא אמר, 'עם קול כמו שלך, אני הולך לעבוד איתך כל החיים'. לא פגשתי עד היום עוד אדם עם עיניים טובות ולב ענק כמו שלו".
(שימי תבורי, "עוד סיפור אחד של אהבה", האחים ראובני)
על מי נכתב השיר?
"שמעתי, ולא ממנו, שהוא נכתב על מישהי שעוזי יצא איתה בזמנו. עוזי כתב מוזיקה שכולם יכלו ליהנות ממנה. לצערי, לא משמיעים כמעט את השירים שלו. חבל, כי מה שעושים היום אלו לא שירים שנוגעים ללב כמו השירים שעוזי כתב. אני מקווה שכשאני אמות אני אשכב לידו, ואולי גם שם הוא יכתוב לי שירים".
איך השיר התקבל אז?
"את השיר הראשון ששלחנו לרדיו בכלל לא השמיעו. שנינו כעסנו והתאכזבנו, ואז עוזי כתב לי את 'לילה בלי כוכב', שהצליח מאוד. בעיניי זה לא שיר מזרחי, אלא שיר שנוגע לכולם. העובדה שאני תימני לא אומרת שצריך לשים את השיר הזה במחלקה של מזרחים. עוזי סיפר פעם, 'כששימי בא אליי הביתה, לא שאלתי אותו מה המוצא שלו, רק הקשבתי לאיך שהוא שר". (יואב בירנברג)
רעיה | ישי לוי (1986)
מילים: אביהו מדינה, לחן: אפוסטולוס קלדארס
משיכת מיתר הגיטרה החשמלית של משה בן משה (להלן: בן מוש), שמחליפה את הבוזוקי בגרסת המקור של סטמטיס קוקוטאס היווני, מכניסה את המאזין לדריכות. לאחריה, מגיע הטקסט של אביהו מדינה, המשלב בין אהבה לאכזבה, בין הרצון לקבל באותה אישה אם אוהבת ומאהבת. ישי לוי מקבל את השיר הזה ב-1986, ילד בן 23 שמנסה להתמודד עם מילים שגדולות עליו בכמה מידות נוכח ניסיון החיים שלו לעומת זה של הכותב, ומייצר קלאסיקה. הרדיו אולי התעלם, אך "רעיה" כבש את רחבות הסלואו בחתונות וסלל את דרכו אט-אט אל ליבו של כל שומע, אל כל מי שמצא עצמו בתוך סיטואציה של התפרקות והתרפקות, וניסיון לפייס במקום שבו כנראה כבר אי-אפשר. לימים יקליט מדינה גרסה משלו ושם גם יתקן את הטעות ששר לוי, שמבקש "מחיינו הסתיו הרחיקי", בעוד מדינה מבקש להיות אופטימי יותר ושר "לחיינו הסתיו אל תביאי". לשניהם, אגב, רעיה לא עונה. (שחר אמאנו)
נפרדנו כך | אבנר גדסי (1972)
מילים: סמדר שיר, לחן: אבנר גדסי
יש משהו קורע לב בקול החצוצרה החותך את הטקסט של סמדר שיר. קצב הנשיפה נע בין הפרידה לבין התקווה שזה עוד לא נגמר, מוגש באיטיות בתחילת השיר ודוהר לקראת סופו, שבו הצדדים מתרחקים האחד מהשני והעצב נמתח לאורך כל הרחוב שבו הייתה דממה. איימי ויינהאוס מתארת ב-Back To Black פרידה בלב שבור, ומדגישה ש-We only said goodbye with words כי הלב לא נותן מנוח, על אף מה שהפה אומר או הראש דורש. וכך גם אצל גדסי, בעוד האישה אומרת שלום, הגבר בכלל אומר להתראות, מותיר תקווה שהזמן יפתור את התסבוכת. טקסט מאוד מאתגר לילד בן 21 שכתבה ילדה בת 14 על בחור בן 25, אבל הביצוע האלמותי של גדסי, אחד הזמרים הטובים בישראל, מרחף מעל 50 שנה ומצמית כל פעם מחדש. נוחת בין חלקי הלב השבור של המאזין, ונשאר שם כדי להפר את הדממה המעיקה של הפרידה. (שחר אמאנו)
הגברים בוכים בלילה | אבנר גדסי (1991)
מילים: אלון אבידר, לחן: מלי קוממי ומני קוממי
קשה שלא להתרגש מהמילים החזקות של אלון אבידר, לוחם לשעבר בשייטת 13, שכתב על חבריו שנפלו במלחמת לבנון הראשונה. "'הגברים' הם גופות החיילים המתים ששוכבים בתוך האדמה, מתחת למצבות, מתים מבוזבזים", אומר גדסי. "לשיר היו מילים אחרות, אבל החלטתי לשנות אותן. חשבתי שעם מילים אחרות יהיה אפשר להרים את השיר בכמה רמות. השמעתי את השיר לאלדד שרים, המעבד המוזיקלי שהוא בשבילי המאסטרו, והוא אמר לי, 'יש לי מישהו שיכתוב. בחור מבריק'. כשאלון בא עם השיר הזה, מיד התאהבתי במילים. הרגשתי בהתחלה כאילו חטפתי שטוזה בלב".
מה ריגש אותך?
"המילים מעיפות אותך. התכוונתי לכל שורה ששרתי, וזה מורגש. כשהשיר יצא, אבא שלי נפטר, והייתי בוכה לא מעט עליו. הוא היה משורר שהעביר לנו את המורשת החשובה שלו. אלון בחר לכתוב שיר על מלחמת לבנון ועל הפצועים הדוממים, מוכי הלם הקרב, ואני הוספתי לזה את הטאץ' שלי".
לאילו תגובות השיר זכה כשיצא?
"השיר לא זכה בהתחלה להצלחה ענקית. אנשים לא ידעו איך לאכול אותו, מאיפה באו לנו גברים שבוכים בלילה. לא כל אחד אהב לשמוע את זה. אבל היום הקהל שר אותו איתי, וזאת ההוכחה הגדולה ביותר להצלחה של השיר. 'הגברים בוכים בלילה' הוא אחד הטקסטים הכי חזקים שקראתי בחיי. גם היום המדינה בוכה בכי גדול על המתים. הרבה אנשים שילמו בשנה האחרונה ביוקר, לכן לא מפתיע שאפשר להתחבר אל השיר בכל זמן". (יואב בירנברג)
(אבנר גדסי, "גברים בוכים בלילה", האחים ראובני)
מאוהב בגשם | עופר לוי (1993)
מילים: דוד זיגמן, לחן: חוליו איגלסיאס, מנואל דה לה קלבה, רמון ארקוסה וג'אני בלפיורה
בדבר אחד אין ספק: המרחק בין מה שעופר לוי מרגיש לבין איך שהוא מבטא את זה אינו קטן - הוא פשוט לא קיים. אם הלב שלו התנפץ לאלף רסיסים, אז כל אחד מהם ישמיע קול נפילה של מטוס. אבל "מאוהב בגשם" מראה שהדיכאון לא חייב להיות בלתי שמח: כמו מארש מלחמה של ארבע אוגדות הוא שועט יחד עם לוי השבור במסע האובססיבי (והמעט סטוקרי) עד לרגע הנורא מכל: "אין מילים בפי כדי לתאר/ לפתע עברת עם אחר". נגמר? איפה! סקסופון, קלידים, זעקות שבר. לא בטוח שזה עזר לחיי האהבה של לוי, אבל לרבים מאיתנו שעמדו מאוהבים בגשם זה היה כמו אוויר לנשימה. (עינב שיף)
אשליות | ניסים סרוסי (1973)
מילים: דוד חלפון, לחן: ניסים סרוסי
שלושה להיטים גדולים – "איני יכול", "אשליות", "אמא" - וריאיון טלוויזיוני אחד טעון עם ירון לונדון הפכו את הקריירה של ניסים סרוסי לסיפור שמיטלטל בין הצלחה גדולה לאכזבה צורבת, ומשל לקיפוח של הזמר הים-תיכוני. ב-1973, לאחר שנים שבהן הופיע במועדונים עם להקות קצב, הסתער סרוסי על קריירת הסולו שלו. "'אשליות' נכתב על בן אדם שרוצה את כל העולם ואין לו בעצם מה לאכול", מספר סרוסי, בן ה-76, שחי עשרות שנים בפריז. "הפזמונאי דוד חלפון נתן לי את הטקסט ואמר, 'אני יודע שאתה נלחם כל השנים, והטקסט מדבר על המלחמה והחלומות שלך'".
ידעת שהשיר יהפוך ללהיט?
"לא ידעתי שזה יהיה השיר הכי גדול שלי, אבל ידעתי שמדובר בשיר מיוחד. השיר שרד את כל השנים, אבל באותו זמן היו אנשים שהעזו להגיד שהוא זבל. למרות הכול, זכיתי אז להצלחה מטורפת. פוסטרים שלי נתלו בכל מקום, ההופעות היו מפוצצות והמועדונים מלאים עד אפס מקום. הופענו בכל הארץ".
ב-1975 הגיע הריאיון הטלוויזיוני עם ירון לונדון ב"טנדו", שהגרסאות עליו רבות. "זאת הייתה הפעם הראשונה שהזמינו אותי לטלוויזיה", אומר סרוסי. "אמרו לי, 'אתה מעניין אותנו, אתה מצליח, אתה גימיק'. הבנתי שאני זוכה סוף-סוף להכרה, אבל ירון לונדון אמר שמה שאני שר הוא תת-רמה. מאז כבר הספקנו להסדיר את העניינים. באותן שנים היה קשה לאמנים מזרחים להיכנס לרדיו. הם הושמעו רק בתוכניות מיוחדות. את ההצלחה שלנו אנחנו חייבים למועדונים שבהם הופענו. הלהיטים האלה נולדו מהסירוב להשמיע אותם. כשאומרים לך 'אל תשמע את השיר הזה' אתה שואל למה, מקשיב ומסתקרן. ואין מי שלא התאהב ומי שלא נשבר לו הלב ומי שאין לו חלומות גדולים, אז לא פלא שאהבו את השירים. מתברר שהמוזיקה שלנו היא לא תת-רמה". (יואב בירנברג)
חסידה צחורה | צלילי העוד (1975)
מילים: אלכסנדר פן, לחן: עממי רוסי
בדומה לחזון של דוד בן-גוריון, גם צלילי העוד ביקשה להציג מעין כור היתוך, אבל מוזיקלי. מחד שירים רוסיים, ומאידך השפעות רוקנרול מערביות שנעטפו בהווי השמח שהתהווה בחפלות שנערכו בשכונת כרם התימנים. למרות שעוּד דווקא לא היה פה, רמי דנוך הסולן, יהודה קיסר הגיטריסט, דוד גזלה נגן הקנוּן ויתר חבריהם, הציעו תמהיל שיכול היה להתקיים רק פה, ורק אז. "חסידה צחורה", שביצעה באותם ימים גם המתחרה הישירה שלהם, להקת צלילי הכרם - ויזכה בהמשך לחיים חדשים כשיסומפל בידי רביד פלוטניק - הוא אולי רגע השיא באלבום הבכורה המכונן של ההרכב. הגיטרה הבוכייה של קיסר עם אפקט הוואה-וואה זורקת קצת לג'ימי הנדריקס, אבל זהו בעיקר הקול הנהדר של דנוך שהפך אותו לבלדה קורעת לב. (אמיר שוורץ)
(זהבה בן, המיטב)
טיפת מזל | זהבה בן (1988)
מילים: דני שושן, לחן: אורהאן גנג'ביי
"הכול התחיל בנסיעה לטורקיה, איפשהו בשנות ה-80", נזכרת זהבה בן. "חזרתי לישראל עם 40 קלטות של מוזיקה. באחת מהן היה את השיר Dil Yarası של אורהאן גנג'ביי. משום מה הלחן נתפס לי בראש והתאהבתי בשיר, הייתי מזמזמת אותו לעצמי. כשהתחלתי את הקריירה במועדונים, היה לי רעיון. הגעתי למנהל שלי אז, השמעתי לו את השיר ואמרתי שאני חייבת להקליט את זה בעברית, שיש פה לחן גדול, קלאסיקה, פוטנציאל לשיר חזק עבורי. פחות התחברתי למילים במקור, אז לא רציתי שיתרגמו. פנינו לדני שושן שכתב לי את המילים לפי הלחן, סיפור אחר לגמרי, על הבחורה שמבקשת טיפת מזל. זה היה אחד השירים הראשונים שהקלטתי בחיים שלי, לא חשבתי שזה קשור לסיפור האישי שלי וממילא גם אם כן, לא ידעו בכלל מי זו זהבה בן בתקופה ההיא. ואם לומר את האמת, בכלל לא חשבתי שייצא מזה משהו. אז אוקיי, יהיה לי שיר טוב להופעות, וזהו. נחמד".
הרבה יותר מנחמד. זהבה בן נסקה על טיפת המזל בכל תחנת רדיו אפשרית בישראל. "ברגע שהשיר יצא, זה נהיה מטורף. לא הייתה מכונית שלא השמיעה אותו, אין אחד שלא הכיר את 'טיפת מזל'. זוכרת שאני הולכת ברחובות ושומעת את הקול שלי מכל בית, חנויות, מספרות, איפה לא. אני אומרת לעצמי, וואו, לזה חיכיתי. ממש. שמע, מי האמין בכלל שנדבר על השיר הזה 36 שנה אחרי? איזה כיף לדעת שהמוזיקה שלי נוגעת בכל העם". (רז שכניק)
ברצלונה | ג'ו עמר (1961)
מילים ולחן: ג'ו עמר
ג'ו עמר היה יכול בקלות להפוך למזרחי המחמד. הוא עלה לארץ ממרוקו ב-1956 כבר כזמר, ואת שיריו הראשונים בארץ הקליט בלב הקונצנזוס של קול ישראל. הוא היה יכול להמשיך להתפנק בחיקו של הממסד, אבל אולי כמו משה רבנו, הוא ראה בסבלם של אנשיו, כלומר העולים ממרוקו ומארצות המזרח, ובחר להביע את תסכולם מהפערים העדתיים בשירי מחאה כמו "שיר השיכור" ו"לשכת עבודה" (עם המילים: "הלכתי לשכת עבודה, אמר לי מאיפה אתה, אמרתי לו ממרוקו, אמר לי תצא מפה"). למרות אהבת הקהל, עמר לא הצליח להשתלב בארץ כזמר, והחל משנות ה-60 ועד למותו, ב-2009, הוא העביר את מרבית זמנו בחו"ל. למרות השירים הנשכניים, בסוף השיר שהכי מזוהה איתו הוא דווקא "ברצלונה". לכאורה מדובר בשיר מתנחמד ונטול אג'נדות, אבל אם מסתכלים טוב, אפשר למצוא גם בו מחאה - כמיהה לחיים בעיר קוסמופוליטית, שבה אין דאגות, אין גזענות ואין מלחמות. או שאולי אלה רק אנחנו, בישראל של 2024, שקוראים אותו ככה. (תיגל נשיא)
ניצחת איתי הכול | עמיר בניון (2003)
מילים ולחן: עמיר בניון
"זה שיר אהבה למוזיקה", מספר בניון. "ידעתי שכל הפרשנויות ילכו למקום אחר, בגלל המילים ומשמעותן הישירה, אז כשהוצאנו את הסינגל נכתבה בסוגריים המילה 'מוזיקה'. הרי מוזיקה מלווה אותך לכל מקום. אצלי זה מרגיש בדיוק כמו שנשמע בשיר.
"השיר יצא ממש אחרי שהוא נכתב, וכמו שהוא נכתב. המילים והלחן יצאו בזרימה, בבת אחת, ללא מאמץ, ממש בתוך חמש דקות, כאורך השיר. הרגשתי שקיבלתי מתנה בשיר הזה, זרם תודעה שלא נעצר. יש כמה שירים כאלה בקריירה שלי, והוא אחד מהם. 'ניצחת איתי הכול' גדל וצמח בזכות נדב ביטון ושמוליק דניאל, שהפיקו את האלבום, והשיר היה חשוב להם בדיוק כמו שהיה חשוב לי. הם באו לעבוד מתוך הנשמה, וגם אני יצאתי הכי טוב שיכולתי".
השירה הנפלאה נלקחה בטייק אחד?
"בדרך כלל הטייקים שלי הופכים גם לשיר, כי מתברר שהגרסה הראשונית הכי טובה".
עם השנים נפוצו הרבה פרשנויות לטקסט.
"כן. שמעתי פרשנויות של דתיים שאומרים שזה בעצם שיר על התורה, שמעתי את הפרשנות הכי פופולרית אולי - שזה בכלל שיר על אישה. אני כמובן לא כועס על ההסברים האלה, הכול בסדר, השיר יצא בסוף כי היה צריך לצאת מדחף פנימי שלי. מאז שהרבה זוגות מבקשים להיכנס איתו לחופה, התחלתי להבין יותר את הערך שלו. בשנים הראשונות לא נעניתי בדרך כלל לחופות. בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופה האחרונה, על רקע כל מה שקרה מאז 7 באוקטובר, אני רואה בזה משהו אחר. זוג שרוצה היום את השיר בחופה שלו - זה מדהים. ברגע החשוב שלהם הם בחרו בצלילים האלה, זה באמת יוצא דופן עבורי, ואני תמיד מתרגש לשיר מחדש ברגעים האלה". (רז שכניק)
מחפש את הדרך | איציק קלה (2002)
מילים: ארלט ספדיה, לחן: איברהים טאטליסיס
ב-2011, כשעומר אדם עוד לא היה "עומר אדם", הוא ביצע את "מחפש את הדרך" הסוחף יחד עם המקור, איציק קלה, האיש שבמשך 200 שנה בערך לא היה חלק מהפסקול של הממסד אבל כבש את המדינה גם בלעדיו. מספיק לראות איך קלה מרעיף חיבה על הזמר הצעיר, מנסה לקלף ממנו את הביישנות ונותן לו את כל המרחב כדי שיוכל לעוף, כדי לדעת עד כמה קלה הוא לא רק עמוד תווך בזכות קול נהדר, נוכחות כובשת ושירים יפים ונוגעים כמו "מחפש את הדרך", אלא גם אישיות נדיבה: כזאת שרואה זמר שעדיין מחפש את הדרך ועושה את הכול כדי לעזור לו למצוא אותה. (עינב שיף)
חנהל'ה התבלבלה | צלילי העוד (1975)
מילים: נתן אלתרמן, לחן: עממי
באופן פרדוקסלי, השיר שנחשב ללהיט המזרחי הראשון (וכנגד כל הסיכויים אפילו זכה להגיע לרדיו), נכתב מתוך זיכרונות הילדות של נתן אלתרמן למנגינות חסידיות. העלילה הראשונית היא אודות זוג שמגיע מעפולה לחזות בעדלאידע בתל-אביב. האגדה מספרת שלאחר שהשיר נכתב, אלתרמן שמע על צעירה בשם חנה שנכנסה להיריון מבלי שידעה, והחליט להפוך את המבולבלת לכוכבת. את הגרסה המוקדמת לשיר הקליט בשנת 1955 השחקן אברהם ניניו, והיא התגלגלה בין המסבאות והקברטים, עד שהגיעה לסצנה הגועשת של כרם התימנים. ב-1975 שתי להקות יריבות הקליטו אותו: צלילי העוד וצלילי הכרם. זו של צלילי העוד, עם רמי דנוך ויהודה קיסר, הפכה למוכרת יותר, והיא מסתיימת בניגון הלקוח משיר השירים, שהוא כמו סוג של סגירת מעגל לאותו מזמור חסידי שהתנגן לאלתרמן בראש. אז אל תתבלבלו - "חנהל'ה" אולי נשמע כמו אוסף משפטים שלקוחים מ"בדיחמין לשבת", אבל בפועל מדובר בצ'ולנט מנחם, שרק קיבוץ גלויות כמו ישראל מסוגל לבשל. (תיגל נשיא)
לכל אחד יש | שלומי שבת וליאור נרקיס (2000)
מילים: עוזי חיטמן, לחן: שלומי שבת
תחילת המילניום החדש תפסה את שלומי שבת אחרי אלבומים כושלים וצורך עז להמציא את עצמו מחדש. באותה נקודת זמן, ליאור נרקיס היה זמר דיכאון די אלמוני שחלם על הפריצה הגדולה. הגל המזרחי החל בדיוק לשטוף את המדינה והחיבור בין השניים היה מפגש של אינטרסים. נרקיס הביא את השכונה, שבת את המיינסטרים ויחד עם מילים שכתב עוזי חיטמן המנוח, נולדה אחת מקלסיקות האהבה הגדולות במוזיקה הישראלית. המדינה כולה נסחפה אחר המלודיה היפהפייה שהלחין שבת ואחר משפטי האהבה והתקווה שניסח חיטמן, ו"לכל אחד יש" זכה בתואר שיר השנה של רשת ג' והזניק את הקריירות של שבת ונרקיס מחדש. אבל יותר מזה, השיר מהווה זיכרון יפה ומתוק לחיטמן, אחד היוצרים הנפלאים שהיו פה, שנפטר ארבע שנים אחרי שהשיר יצא, בגיל 52 בלבד. (אבי שושן)
בגלל הרוח | שלומי שבת (1989)
מילים: מיכה שטרית, לחן: לאה שבת
שלוש שנים אחרי הניסיון הראשון, שלא הותיר רושם רב, שבת שיחרר את שיר הנושא מאלבומו השני, וטרף את המדינה. על המילים: מיכה שטרית, שבדיוק הוציא אלבום בכורה מטלטל עם החברים של נטאשה. על הלחן: אחותו הקטנה, לאה שבת, שתהפוך בקרוב לאחת הדמויות המבטיחות ברוק הנשי. על ההפקה: ארקדי דוכין, השותף של שטרית לנטאשות. אך מי שתופסת את האוזן היא התקווה של הכותב הצעיר, שמאמין ש"יהיה מה שיהיה/ אני עוד אשנה/ אני אגשים את חלומי". זהו טקסט שרק זמר שכבר חווה כישלון וחייב עכשיו צ'אנס נוסף מסוגל להתחבר אליו. שלושת השי"נים הצעירים האלו ייקחו מכאן את הקריירות שלהם לנתיבים שכבר פחות ייפגשו, אך מדי פעם הרוח הגבית שנשבה בלהיט הגדול הראשון של שבת, תשוב לדחוף גם אותם. (אמיר שוורץ)
אבא | שלומי שבת (2007)
מילים ולחן: דורון מדלי
יש המון שירים על אמהות, כי כידוע אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא. אבל רק כששלומי שבת הוציא את "אבא", כולם פתאום הבינו שאין מספיק שירים שמוקדשים לדמות המשמעותית השנייה בחייו של כל אדם. דורון מדלי, שכתב והלחין את השיר, סיפר שהוא נולד בעקבות ההצלחה של "אם יש גן עדן" של איל גולן, אחרי שעילי בוטנר שאל אותו "אבל מה עם האבא?" בזכות השאלה הזו, ובזכות הקול המרגש של שלומי שבת, נוצרה קלאסיקה יפה ומדויקת לאבא של כל אחד מאיתנו. ה"אבא" של שלומי שבת הוא כבר לא זה שדמותו נפקדת כשהוא הולך לעבודה, אלא מה שהוא עבור רובנו - דמות אהובה, שעיצבה את מי שאנחנו. לכן, כבר מהפעם הראשונה ששבת מוציא את המילה "אבא" בשיר, הוא מצליח לגרום לנו לעצור, להיזכר, להתגעגע ולומר תודה. (אבי שושן)
שבחי ירושלים | אביהו מדינה (2004)
מילים: מתוך תהילים, לחן: אביהו מדינה
בראיונות שהעניק ובמאמרים שכתב לאורך השנים הקפיד אביהו מדינה על מסר חד וברור: הביטוי "מוזיקה מזרחית" הוא בראש שלכם ושל מי שייסד גטאות מוזיקליים בפלייליסט. מה שמכונה כך הוא מוזיקה ישראלית, אמיתית, בוודאי לא פחות ואף יותר ממוזיקת רוק ופופ שתמיד קיבלה בקלילות את התואר הנחשק "ישראלית". השירים של אביהו מדינה, חתן פרס ישראל ולוחם במלחמות ישראל, מבטאים את הגישה הזאת בכל צליל. כשאתה לא מתנצל ולא מתבייש בבית הגידול שלך, אתה גורם למילים מן המקורות כמו "שבחי ירושלים" להינטע בתרבות של כולנו, משנה את משא ההיסטוריה מנטל לנכס והופך משפט אחד אמוני ופשוט לשיר אהבה יפהפה. (אפרת זמר־ברונפמן)
ילדים זה שמחה | הברירה הטבעית (1976)
מילים: יהושע סובול, לחן: שלמה בר
הברירה הטבעית היא כנראה השם הכי מורכב לתיוג מבין משתתפי המצעד הזה. מחד, חלק משירי ההרכב החשוב שייסד שלמה בר ב-1977 עסק בפערים שבין שתי הישראלות. מאידך, הוא וחבריו ביקשו להעביר את המסרים האלו בעזרת מוזיקה ששילבה אלמנטים ערביים וצפון-אפריקאיים מסורתיים, עם השפעות רוק מתקדם וג'אז. ייתכן שעקב המורכבות הזו, "ילדים זה שמחה", השיר שהכי מזוהה עם ההרכב, לא תמיד הובן כהלכתו. למרות הלחן הסוחף, זה לא שיר שמח, אלא כתב אישום שניסח יהושע סובול במחזה "קריזה". המחבר זועם על המדינה, המעודדת ילודה מרובה בתמורה להבטחות ריקות ("תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח"), הדנות את המשפחות הברוכות האלו לעוני. הדבר היחיד שעולה פה הוא הפריון, מ"תביאו שניים תביאו שלושה" בפתיחה ועד ל"תביאו תריסר ולמה לא חי? / תביאו עשרים ילדים" לקראת סופו. ולמרות שהמסורת תומכת, קשה להאכיל את כל הפיות האלו, כי "לאחד הוא דוחף כסף, כח וכיף / ולכם הוא נותן ילדים". (אמיר שוורץ)
בום פם | אריס סאן (1968)
מילים: פאנוס גאבאלאס, לחן: סטליוס זאפריו
אם יש מישהו שאחראי יותר מכל אחד אחר לגל היווני ששטף את הארץ בשנות ה-60, הרבה לפני שפוליקר המריא איתו לגבהים, זהו אריס סאן, האיש שסיפור חייו מרתק ופתלתל לא פחות מהשירים שלו. סאן נולד בשם אריסטידיס סאיסאנאס בקלמטה שביוון. כשהגיע לישראל, הוא הצליח לשלב באופן ייחודי בין אלמנטים של מוזיקה יוונית מסורתית לעיבודים של מוזיקה פופולרית, ובתוספת גיטרה חשמלית שעליה פרט בטכניקה הדומה לנגינה בבוזוקי. בשנת 1968 הקליט את השיר היווני "בום פם", שגם תורגם לעברית. הוא עוסק, איך לא, באיש שמרגיש משותק מרוב ייסורי אהבה. בגרסה שלו, שילב סאן קטעים מ"אינתה עומרי" של אום כולתום, צעד שנחשב נועז באותם ימים. ועוד הישג: בזכות "בום פם" הפך אריס סאן לזמר הישראלי הראשון שמכר יותר ממאה אלף עותקים. כמה עשורים אחרי זה, ברי סחרוף ולהקת בום פם העניקו לשיר גרסה יפה לא פחות. (יואב בירנברג)
אלוהים נתן לך במתנה | איתן מסורי (1979)
מילים: דוד חלפון, לחן: איתן מסורי
איתן מסורי חייב חלק לא מבוטל מההצלחה שלו להסכם השלום עם מצרים ולביקורו של אנואר סאדאת בארץ. "דוד חלפון נתן לי את המילים של השיר 'אלוהים נתן לך במתנה' לפני 50 שנה", הוא מספר. "ב-1976 השיר כבר היה מולחן. כשהסכם השלום נחתם, שאלו אותי אם אני יכול לעשות שיר באירוע גדול בכיכר מלכי ישראל שהמילה שלום תוזכר בו, אז בפזמון האחרון הוספתי, 'אלוהים, תן לי רק עוד מתנה/ את השלום על פני האדמה'. חלפון לא כל כך התלהב מהשינוי, אבל אמרתי לו, 'חביבי, אחרת לא אקליט את השיר'".
כמה זמן לקח לך להלחין את השיר?
"שלוש דקות מקסימום. כשזה לוקח שלושה ימים זה לא משהו. פול מקרטני אמר את זה, ופול מקרטני היה היחיד שמתקרב למוצרט ובטהובן".
(איתן מנסורי, אלוהים נתן לך, רמת גן: התקליט)
איך הוא התקבל?
"במצעד הפזמונים הוא לא כל כך הצליח. הוא הגיע רק למקום שביעי, שזה לא משהו. 'חפלה' שכתבתי רץ במצעדים 16 שבועות, אבל עובדה שעד היום השיר הזה שורד. אנשים גם לא ידעו איך לאכול אותי. אמרו לי, 'זה לא שיר רגיל. למה אתה אומר אלוהים ולא אלוקים?' אמרתי, 'אני לא אגיד אלוקים'. מתי כספי, שהוציא אז את 'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה', לא שינה לאלוקים.
"השיר שלי זכה לעשרות קאברים אם לא מאות, וכמובן הפך לאבן דרך בקריירה שלי. עד היום הוא מושמע בכל מקום - בתחנות רדיו, בבריתות, בחתונות ובבר-מצוות. את 'הללויה' ו'ירושלים של זהב' משמיעים בעיקר ביום ירושלים וכשיש אירוויזיון ואותי משמיעים כל הזמן. בהופעות שלי אני שר אותו פעמיים - פעם במהלך ההופעה ופעם בסיום כי זה מה שהקהל רוצה". (יואב בירנברג)
פני מלאך | יואב יצחק (1995)
מילים: אילן גולדהירש, לחן: סטליוס פוטיאדיס
מאחורי הלחן המקפיץ עומדות המילים הנוגות של אילן גולדהירש, פקיד בכיר במשרד האוצר ביום ופזמונאי מצליח בלילה. גולדהירש, שבין השאר כתב את "הקולות של פיראוס" ו"שלום לך ארץ נהדרת", הביא את הגרסה שלו לשירי האהובה שמחכה על החוף, בהמשך לדן אלמגור ולשירו "מגדלור" ולראש האופוזיציה יאיר לפיד, שכתב לריטה את "שיר אהובת הספן". המילים של "פני מלאך" היו יכולות להיכנס לפלייליסט של ימי הזיכרון, אלמלא הוצמד להן הלחן של המוזיקאי היווני סטליוס פוטיאדיס, ממייסדי להקת הרוק נוסטרדמוס והמפיק של הזמרת גליקריה, שהיא גם אשתו. בין העלילה המלודרמטית למקצב המהיר, עומדת השירה של יואב יצחק, שמצליחה לנוע בין מנעד הרגשות שבשיר, ולהפוך אותו לכזה שמחכים לו גם בחתונות שמחות וגם במעגלי ריקודי עם. (תיגל נשיא)
פורסם לראשונה: 00:00, 10.05.24
