"רואים שאני מתרגשת?" מישל פרוז'נסקי תוהה כשאנחנו מתחילות את השיחה, "הרבה פעמים כשאני יושבת עם עצמי, אני עושה כאילו מישהו מראיין אותי. אני אוהבת מאוד לצחוק על אנשים בעולם הזה, אז גם כשאת מראיינת אותי זה קצת מצחיק אותי. ברור שאני אומרת 'וואי מגניב' ושמגיע לי, אבל אני כולה 'מישל מהקריות'".
עדיין "מישל מהקריות"?
"ממש, ואני חושבת שיש בזה ייחודיות. ברגע שאפסיק להתייחס אל עצמי ככה, אני אסתובב כאילו 'מגיע לי', כמו לא מעט אנשים בתעשייה. היום שבו זה יפסיק לרגש אותי, כנראה יהיה היום שבו יהיה לי פחות דרייב ליצור".
השם מישל פרוז'נסקי (פרו בקיצור) כנראה עוד לא מתגלגל לכם בטבעיות על הלשון, אבל אם בין בני ביתכם יש מישהו עם טיקטוק – הוא כנראה יודע מי זאת "מישל המלכה", או לפחות מי זה "ליל קוקו", האלטר אגו שלה. יוצרת התוכן הצעירה (23) מקריית-ביאליק הפכה בשנה האחרונה לוויראלית במיוחד, עם יותר מ-300 אלף עוקבים ברשתות החברתיות ומיליוני צפיות בטיקטוק. התוכן שהיא מייצרת עוסק בעולם הדייטינג, החברות והאינפלואנסריות – וכמעט תמיד בהומור. סרטון שבו היא צוחקת על גברים עם אופנועים רועשים שחושבים שזה מושך נשים, למשל, זכה למעל מיליון צפיות, אבל בעיניה החיים מתחלקים לשניים: לפני ליל קוקו ואחרי.
אם לא יצא לכם לשמוע על ה"ראפר" הצעיר ששר 'היא עושה לי ליל ליל ליל קוקו!', אז מדובר בדמות שיצרה פרוז'נסקי שנועדה לצחוק על תרבות הראפ בארץ ועל התרבות בכלל. "אני נהנית מהיצירה הזאת, אבל היא גם קצת מפחידה אותי. זה לא כל מה שיש לי להציע, ופתאום אנשים קוראים לי 'ליל קוקו'. אני לא דודו פארוק, אני לא רוצה להיכנס למשבר הזהות שלו".
יש מי שלא הבין שזו דמות?
"כן, אחרי חודש פתאום שמתי לב שילדים אוהבים אותו וזו לא הייתה המטרה. פעם אחת ניגשה אליי אמא עם ילדה בכיתה א' ואמרה לי, 'היא מתה עלייך, היא כל הזמן אומרת לי 'ליל קוקו'. את יכולה להצטלם איתה?' אמרתי, 'בטח, אבל שמעת את השיר?' היא ענתה שלא".
פרוז'נסקי אומרת את הדברים האלו כי השירים הללו לא חינוכיים במיוחד, בלשון המעטה, כמו המשפט "אם אתה לא אוהב אותי אתה בוחש בשוקו". "זה מטורף ששיר סאטירי של ראפר, שהוא סקסיסט, הומופוב ומיזוגן בהגדרה, שמבוצע על ידי אישה, נכנס למיינסטרים. זה אומר המון על העולם שאנחנו חיים בו. כמובן שאני לא שמחה שילדים קטנים מבקשים ממני תמונות ושרים את זה, אבל אני לא אפסיק בגלל זה. זה רק מראה לי כמה הסאטירה הזאת במקום".
"נכנסתי למצב של אי-שפיות זמנית"
הפריצה הגדולה של פרוז'נסקי ברשתות קרתה בעקבות 7 באוקטובר. "גיליתי שאחת החברות הכי טובות שלי, דניאלה פטרנקו, הייתה בנובה ונחשבת נעדרת. נכנסתי למצב של אי-שפיות זמנית, לא ישנתי ימים ורק ניסיתי למצוא מה לעשות. כמו כולם ראיתי חדשות בלי הפסקה, ראיתי פוסטים של קוראות בקלפים, הייתי נואשת וחרדתית. מה שנתן לי מפלט היה להעלות פוסטים וסרטונים. העליתי דברים על דניאלה, בהמשך גם דברים מצחיקים על המצב, הייתי מטרילה ורבה עם פלסטינים ופרו-פלסטינים".
את דניאלה פטרנקו, שנרצחה באותה שבת, הכירה פרוז'נסקי כשעבדו יחד כברמניות. במשך כמה ימים לא ידעו מה מצבה, ויחד עם המשפחה והחברים שלה הקימו חמ"ל לאיתורה. "הייתי אצלה ערב לפני ולא ידעתי שהיא הולכת למסיבה. מסתבר שהיא הלכה בספונטניות עם בן זוגה. הגופה שלו זוהתה אחרי שלושה-ארבעה ימים, אז הבנו שהסיכויים לא כל כך גבוהים. אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה שם, בהתחלה שמעתי שהיא קיבלה פיק ברכיים, לא הצליחה לזוז מהחרדה והבן זוג שלה נשאר איתה. כמה חודשים אחרי זה, ראינו סרטון של שוטר שהולך באזור הברים ופשוט רואים את כל הגופות - וראינו את שניהם. זה נורא מורכב להתמודד עם הסיפור הזה, אני חושבת שאפילו הדחקתי אותו. גם הרגשתי שאין לי מקום לאבל, כי יש אנשים שקרובים אליי שקרס עליהם עולמם. זה אירוע שלא עיכלתי עד היום".
די מהר פרוז'נסקי צברה קהילה של עוקבים. "כמה חודשים התעסקתי רק במצב, ובאיזשהו שלב הבנתי שזה גומר אותי ואת מי שעוקב אחריי. כבר מאוד קשה להכיל צער. אני רואה את זה גם בפוליטיקה, אני אדם שהיה מאוד מעורב פוליטית והפגנתי המון נגד ההפיכה המשפטית, אבל הרגשתי שגרמתי לפילוג מסוים".
את לא מעלה תכנים כאלו היום כי את חוששת מתגובות?
"אני לא מרגישה שיש לי משהו נכון להגיד. אני בעצמי לא מצליחה להבין האם מה שאנחנו עושים נכון, האם באמת ביבי מנסה להחיל פה דיקטטורה, האם יש פואנטה למהלכים הצבאיים שאנחנו עושים? אני לא מרגישה שאני מספיק מבינה, ואני חושבת שהרבה שותפים לתחושה הזאת. אני רוצה להיות מקום שבו אנשים צוחקים קצת, בניגוד לעולם הדי-טרגי שלנו".
יחד עם צבירת העוקבים, פרוז'נסקי חוותה לאורך השנה האחרונה גם עליות ומורדות. אחד האירועים הבולטים לטובה התרחש כשהבליחה אל הפריים-טיים בקליפ ללהיט "גחלת נעורים" מ"ארץ נהדרת". "זו הגשמת חלום. השחקנים היו מקסימים. זו הייתה חוויה קורעת עם צוות מושלם", היא מספרת. אבל כשעדיין הייתה באופוריה מהתפקיד, התעוררה סערה ברשתות סביב פרסומת שלה ל'קוטקס'. הפרסומת הציגה תחבושות שמונעות ריח מחזור והביקורות טענו שהיא גורמת לנשים ולנערות להרגיש אי-נוחות כלפי תהליך טבעי.
"זו פעם ראשונה שדבר כזה קורה לי, וזו טבילת אש חשובה. אני עובדת עם 'קוטקס' תקופה וכשהסתכלתי על המוצר, לא ראיתי את הבעייתיות. רציתי להעביר את המסר בצורה קלילה ומתאימה לתוכן שלי, אבל בסוף נעשתה טעות בדרך שבה זה עבר. הכוונה שלי הייתה חיובית, וגם 'קוטקס' עושה המון דברים למען העצמה נשית, אבל אני שמחה על הביקורת הזאת. זה ידייק אותי בעתיד. הרבה משפיענים בורחים מאחריות, אבל דווקא בגלל שאני אדם שעושה סאטירות על התחום, אני לא יכולה לעשות טעות שמזכירה את הפרודיות שלי. אני רואה הרבה משפיענים שמפרסמים דברים, טועים ולא לוקחים אחריות. אני עומדת מאחורי כל מסר שאני מעבירה ואם טעיתי, אני גם אגיד שטעיתי".
"לא הבנתי למה יורדים עליי"
את דרכה התחילה פרוז'נסקי כבר בגיל 11, בעונה הראשונה של "הבנים והבנות" בערוץ הילדים, ממש כמו קים אור אזולאי, אנה זק, נועה כהן, טיילור מלכוב ואפילו אבישג סמברג. "שם התחילה לי באמת התשוקה למשחק, להתבטא, לעשות כיף ולהעלות חיוך. אחרי זה הצטלמתי לתפקיד ראשי בסרט 'מדינת הגמדים' ושיחקתי בתיאטרון בקריות. לפני זה הייתי ילדה מוזרה והיו מציקים לי בבית ספר", היא נזכרת, "שובצתי לבית ספר ממלכתי-דתי וגדלתי בבית מאוד חילוני, ומה מישקה אוהבת לאכול בבית?" היא אומרת ומחקה את המבטא הרוסי של אמא שלה. "טוסט עם נקניק וגבינה. הייתי ילדה עם עיניים כחולות, בלונדינית, קצת שמנמנה, מול ילדים שלא נראים כמוני ולא מדברים כמוני. מהר מאוד זה הפך להקנטות כמו 'מישל השמנה', 'מישל אוכלת נקניק עם גבינה'. פעם אחת ההורים שלי ניסו לשפר את המצב והרימו לי יום הולדת בגן החיות בקריית-מוצקין – דבר שאף אחד לא עשה. הקוסם באירוע אמר, 'לקסם הזה אנחנו צריכים להרים את מישל על כיסא', וילד מהכיתה שלי אמר, 'מי ירים את מישל השמנה הזאת?' עכשיו זה מצחיק אותי, אז בכיתי. אני זוכרת גם ט"ו בשבט אחד, חילקו לנו סלסילה של ירקות ופירות והילדים התחילו לזרוק אותם עליי. לא הבנתי למה יורדים עליי. אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי (היא חוזרת לחיקוי עם הטעויות במקור), 'מישקה, את בחורה הכי יפה בעולם, את תגדלי וגברים ינשקו לך כפות רגליים'. הרגשתי הכי נסיכה בעולם".
זה באמת מצחיק אותך היום? זה לא כל כך מצחיק.
"האמת שכן, אני מסתכלת על כמעט כל אירוע שקורה לי מזווית קומית. זו דרך התמודדות. ברור שזה טראומטי וברור שזה עיצב אותי – אבל זה עיצב אותי לטובה. בסופו של דבר אני בחורה יפה, אני יודעת שאני מוכשרת, יש לי המון מוטיבציה, יש לי כוח עבודה ויש גם המון דברים קשים שעברתי".
הדברים השתנו מבחינת פרוז'נסקי כשלפני כיתה ו' ההורים שלה העבירו אותה לבית ספר פרטי בחיפה – שם זכתה להיות פופולרית. "ההורים שלי עלו לפה בשנות ה-90, שניהם רופאים, למרות שלאמא שלי לא הייתה עברית מספיק טובה כדי לעבור את המבחנים בארץ. הם בנו את עצמם מאפס והשקיעו כל מה שיש להם בחינוך שלי. בחטיבה נהייתי מוכרת מהטלוויזיה והיה לי קשה להסתובב ברחוב. לא ידעתי איך להתמודד עם זה. אני זוכרת גם שהיה לי אודישן שנורא רציתי ל'אלישע', כשהייתי בת 12 או 13. התכוננתי אליו המון, והמלהק שעמד מולי אמר, 'אני חייב להגיד לך מכל הלב, זה היה פשוט מזעזע'. המשפט הזה לא יצא לי מהראש במשך שנים. היו גם אנשים מהתעשייה ומנהלים שניסו לנצל, אבל אמא שלי מהר מאוד חתכה את זה. אמרו לי כל מיני דברים בעייתיים: 'את צריכה לרזות', 'את צריכה להיות סקסית', או ניסו לנצל כספית. לא רציתי את תשומת הלב הזאת ולקחתי צעד אחורה".
מאז מים רבים זרמו בנהר, ופרוז'נסקי החליטה לאמץ מחדש את כל המוזרויות שלה ולנקז אותן אל העשייה שלה, אבל היא ממש לא רוצה שתגדירו אותה כטיקטוקרית. "אני מתפרנסת מלעשות את הדברים שמצחיקים אותי. היום יש לי את הזכות לקחת רעיון ובעזרת עבודה ואנשים מוכשרים להפוך את זה למשהו מגניב. זה כוח שלא היה לי כילדה-שחקנית שמחכה לאודישן".
זו בעצם דרך עוקפת לאודישנים?
"יש המון אנשים מוכשרים שקיבלו קול דרך הרשתות, ואני מהאנשים האלה. אני לא מחפשת דרך מעקף, אבל כן – אולי מישהו ישים לב אליי יותר".
אפשר להתפרנס מזה?
"בטח, אבל זה דורש סיכון גדול. היום אני מתפרנסת מזה, ולא רע ברוך השם. צריך להיות בן אדם שמסתכל על זה כעל מקצוע, ומבחינתי המקצוע שלי הוא לא להיות כוכבת טיקטוק, אלא להיות אשת תקשורת ודיגיטל ולהשפיע. אחד הדברים שהייתי רוצה לשנות זה המקום של נשים בבידור הישראלי. אני לא רואה הרבה נשים צעירות בתחום. מצד אחד, זה נחמד כי אני בולטת, מצד שני, זה מבאס כי אני רוצה להרים נשים, הייתי רוצה שיתופי פעולה עם נשים. אני חושבת שזה קשור לזה שנשים מפחדות להיות עצמן".
בתור מי שמעידה על עצמה שהיא בחורה יפה, יכול להיות שהאותנטיות שלך היא 'פריבילגיה' שנשים שמרגישות אחרת לא יכולות להרשות לעצמן?
"יש משהו משחרר בלהיות אותנטית. הייתי רוצה לעודד נשים להרגיש יותר בנוח עם עצמן. אני חושבת שכל אישה שהיא יותר היא – היא הרבה יותר יפה. ובכלל, התרגלנו בעולם שקומיקאיות הן נשים כמו 'פאט איימי' (דמותה של רבל וילסון ב'פיץ' פרפקט' – א"ח) או איימי שומר, שלא תמיד עומדות בסטנדרט היופי שהעולם מציב. העולם, שהוא מאוד גברי, מקטלג נשים שנראות קצת שונה כיותר מצחיקות, אז אני חושבת שהמסר שלי הוא לקרוא תיגר על העולם".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.01.25
