"לוזר" (מפסידן) ניצב בפסגת אוצר כינויי הגנאי שדונלד טראמפ מצמיד ליריביו ולמתנגדיו. הנשיא ביידן הוא "לוזר" וכך גם ה"אישה בעלת המוצא הלא-ברור", לטענתו, שהעזה להתמודד מולו. כשביקר בבית הקברות לחללי מלחמת העולם הראשונה ליד פריז טראמפ לא היסס לכנות את החיילים האמריקאים הקבורים שם לוזרים; אולי משום שלא הצליחו, כמותו, להשתמט משירות בטענת שווא בריאותית. הוא מנצח תמיד.
מאז ניצחונו בבחירות האחרונות מתקשים פרשנים, פוליטיקאים, מעצבי דעת קהל ואפילו היסטוריונים מנוסים להסביר את תופעת טראמפ. הוא הרי לא מסתיר את דעותיו, אמר שגם אם יהרוג מישהו סתם כך בכיכר המרכזית של ניו-יורק יוסיפו לתמוך בו. הוא הרי אמר מפורשות למהגרים מדרום אמריקה מה יעשה להם עם היבחרו. הוא גם לא ניסה לטשטש את יחסו כלפי השחורים. והם אכן לא היססו ובחרו בו. הפרשנים פוסקים כי חולשתם של הדמוקרטים והמועמדת שלהם אינם הסברים מספקים לניצחונו. את הגורם המכריע לתופעה, מסבירים, יש לחפש בתמורות העומק שמשנות את אבני היסוד של הדמוקרטיה בשנים האחרונות. האמת, הם מקוננים, חדלה להיות אמת בחינה חשובה במניעים שלהם לבחור במנהיג הרצוי להם.
הילארי קלינטון תיארה בעימות הטלוויזיוני שלה מול טראמפ בשנת 2016 את יריבה כמי שנולד עם כפית של זהב, שההון שאביו הותיר לו הוא שפילס לו את הדרך לעולם העסקים. טראמפ נחרד וזעם: מאבי ירשתי פרוטות, הוא אמר, וכל מה שיש לי עשיתי במו ידיי. זה לא היה השקר הראשון של טראמפ. הוא שיקר כבר קודם, אך זה היה המניע של שני העיתונאים החוקרים של "הניו יורק טיימס", ראס בטנר וסוזן קרייג, לאמץ את הנוסחה שקיבלו שני עיתונאים של עיתון אחר לפניהם: הם החליטו "ללכת אחרי הכסף" בניסיון לחשוף את ערוותו של הקבלן המבקש להנציח את שמו במרומי כל מגדל בעיר. הם ועמיתיהם חקרו ופירסמו וזכו בפוליצר על תחקיריהם.
הם גילו וסיפרו לעולם שפרד טראמפ, אביו של דונלד, היה יזם נדל"ן מצליח ואמיד. את עיקר הונו עשה בשנות ה-30 כאשר הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט, במאמציו לחלץ את ארצו ממצוקות המשבר הגדול, הנהיג את מדיניות "הניו דיל", שבין שאר הסדריה מיתנה את דרישות הרגולציה בסוגיות רישוי של בנייה. בשנות מלחמת העולם הרחיב טראמפ האב את עסקיו ובנה מחנות צבא ומתקנים שנדרשו למדינה הלוחמת. פרד, בן דור שני למהגרים מגרמניה, היה אדם סולידי וניסה ככל האפשר להצניע את עסקיו. מדי פעם הערים על השלטונות ועל מתחריו, עשה כל מה שיכול היה כדי להימנע מתשלומי מס, אך בניגוד לבנו לא נחפז לספר זאת לכל העולם. כשקיבלו לידיהם את הרשות לעיין בדוחות המס השנתיים של החברה, גילו בטנר וקרייג כי פרד הוריש לבנו כספים לא מעטים, וכי עמד לצידו במימון ובעצה כשדונלד החל את דרכו בעולם הנדל"ן.
לאחר שגילו את מה שגילו החליטו שני העיתונאים להרחיב את היריעה. ספרם "מפסידן בר-מזל" הוא מעין ביוגרפיה עסקית של מי שיישב בבית הלבן בארבע השנים הקרובות. ספרם יצא לאור שבועות אחדים לפני הבחירות, אך אינו מעיד על תקווה לשנות את תוצאותיהן. הספר הוא בחזקת התרעה לקוראיו בארה"ב ומחוצה לה: ראו מי עתיד לנהל את ענייניכם בשנים הקרובות.
כיוון שונה לגמרי
בתחילת שנות ה-20 לחייו, כאשר טראמפ הצעיר נשלח על ידי אביו להתוודע לעולם הנדל"ן, העיר ניו-יורק הציעה ליזמים בעלי חושים וידע מגוון גדול של אפיקי עשייה. במלונות ובבניינים הגדולים של העיר שנבנו בתחילת המאה ואיבדו את תפארתם, ניכרו סימני בלאי. צורכי השיפוץ וחידוש פני העיר זימנו לכל ענפי הבנייה הזדמנויות שנראו מבטיחות מאוד. ארכיטקטים, מעצבים, קבלני הריסות ויצרני בטון התחרו אלה באלה, ובתי ההשקעה והבנקים הציעו הלוואות עתק לכל יזם שהיה מוכן לעמוד בתנאים. טראמפ הצטרף לחגיגה. כמו קבלנים רבים אחרים הוא נסמך על הלוואות עתק ולא טרח לבדוק כיצד ישלם את חובותיו. בניגוד לאחרים לא היסס להתחיל ביוזמות אחדות בעת ובעונה אחת, ולפני שהרס ולו קיר אחד בבניין שנועד להריסה כבר הכריז שהמבנה החדש שיקום על חורבותיו יהיה הבניין היפה והמזהיר בעיר. בשלב זה של פעילותו התבהר גם יחסו המיוחד של טראמפ לפרסומת. במודעות שיזם בעיתונים ובראיונות שקיים באמצעי התקשורת לא היה ברור כלל אם הוא מבקש לשכנע את הקליינטים או להרבות את תפארתו. ואכן, כשעורכי כתב העת Advertising Age קיימו חקר שווקים בסוגיה התברר להם כי מכלל 2,000 הנשאלים שהתבקשו לסווג את השפעתם של מפרסמים בעלי שם, טענו רק שני אחוזים כי יקנו מוצר הקשור בשמו של טראמפ, ו-13 אחוזים אמרו כי ידבקו באופרה ווינפרי.
תכונה נוספת שהתבהרה כבר עתה הייתה האימפולסיביות בתהליך קבלת ההחלטות שלו. הוא נחפז לקנות לפני שבדק את הפרטים. לימים כשיקנה את היהלום שבכתר שלו - אחוזת מאר-א-לאגו - לא יטרח לברר ולחקור את סביבת המקום. רק לאחר שיושלמו הבנייה וההכשרה, כשיתעורר בלילות מרעשם של מטוסים נוחתים וממריאים, יתברר לו כי במרחק לא גדול מן הארמון המוזהב פועל נמל תעופה.
תחום הנדל"ן היה צר ומוגבל למצליחן שהבטיח לשנות את פניה של ניו-יורק, והוא החל לגוון את מרחב השאיפות שלו. ההימורים ובתי הקזינו הצטיירו בעיניו כמכרה זהב שאין בלתו. כדי להרוויח, פסק בחישובים המהירים שלו, צריך הכנסה של מיליון דולר ליום. בתי הקזינו שיקים בשיקגו ובאטלנטה יכניסו הרבה יותר. הבהירו לו כי אטלנטה אינה יכולה להכיל קהל גדול יותר של מהמרים מכפי שהיא כבר מארחת, אך טראמפ לא שעה לאזהרות והשקיע. וכמו תמיד לווה וכילה את ימיו כיצד לעמוד בחובת תשלום ריבית אחת מכספי הלוואה חדשה. בדוחות שהגיש לרשויות המס כל שנה הצהיר על הפסדים. דונלד טראמפ לא אוהב לשלם מסים. רק לוזרים משלמים מס הכנסה. לאחר ההימורים התפנה לתחומי הספורט והבידור. תחילה ניסה לתקוע רגל בעולם הפוטבול האמריקאי, המניב רווחים אדירים לבעלי הקבוצות בליגה. משנכשל במאמציו לרכוש קבוצה המטילה ביצי זהב החליט להילחם בליגה הממוסדת, ה-NFL. ליגת הפוטבול המסורתית היא קצרה ונערכת בחודשי הסתיו. כשכשל במאמציו להשתלב בליגה של הגדולים החליט טראמפ להילחם בהם. הוא ומאוכזבים כמותו יקימו ליגה אחרת שמשחקיה יתקיימו באביב. הליגה של טראמפ נעלה את התחרות לאחר שנתיים. ולאחר שנזרק מן הפוטבול פנה אל הגולף, הספורט של העשירים. הוא יבנה מסלולי גולף שאיש לא ראה כמותם: בארה"ב ומחוצה לה.
את ההצלחה גרף טראמפ מכיוון שונה לגמרי. מרק ברנט שירת שנים ארוכות ביחידות המיוחדות של הצבא הבריטי, ומשפרש החליט לבסס לעצמו חיים רגועים ומתגמלים יותר. הוא עבר לארה"ב והתנסה בעיסוקים מגוונים, החל מייצור חולצות וי צבעוניות וכלה בתפקידי בייביסיטר למיניהם. היכרות מקרית עם עובד בתעשיית הטלוויזיה שינתה את חייו. הוא שמע על סדרה חדשה המשודרת בטלוויזיה השוודית והעריך כי עיבוד שלה לטעמי קהל הצופים האמריקאי יהיה הצלחה מסחררת. "הישרדות" הייתה לצומת חשוב בתולדות הריאליטי. מרק ברנט לא אוהב שמגדירים את הסוגה החדשה כך, אך זה לא הפריע לו להעמיד נדבך נוסף, מצליח יותר, לרעיון מלחמת הכול בכל. הוא העתיק את מאבקי ההישרדות מן הג'ונגלים אל חדרי הישיבות של העסקים הגדולים בניו-יורק. כך הגיע לדונלד טראמפ והציע לו תפקיד מפתח בסדרה המיועדת. "המתמחה" הוליכה את טראמפ אל הבית הלבן.
המנחה המפתיע לא נדרש למאמץ רב בתפקידו החדש. כדרכו בעסקיו לא ייחד מאמצים רבים בהכנה להקלטות. הוא מיעט להתעניין באישיותם של משתתפי התוכנית, שהציעה למתמודד שיזכה בתחרות את הפרס הגדול - עבודה כמתמחה לצידו של טראמפ בעסקיו. הוא היה ספונטני ואימפולסיבי, וכשברנט העלה את הסיסמה המנצחת, you are fired (אתה מפוטר), המוטחת בפניו של הנכשל בתחרות, טראמפ קנה את הרעיון בהתלהבות, ומאז הוא מפטר את כל העולם. התוכנית גם הציעה למנחה מקור של רווח. עתה, משמכר למיני חברות חסויות ואזכורים בתוכנית למוצריהם, הצליח, אולי בפעם הראשונה בחייו העסקיים, להכניס כספים לטורי הזכות בחשבונות הבנק שלו.
אחת המסקנות המתבקשות מן הקריאה בספרם של בטנר וקרייג היא שדונלד טראמפ כל כך לא צפוי וקצר רוח, שאפילו התחזית המבטיחה לארה"ב ולעולם ארבע שנים פרועות ומסוכנות אינה בהכרח מדויקת.
Russ Buettner and Susanne Craig, Lucky Loser: How Donald Trump Squandered His Father’s Fortune and Created the Illusion of Success, הוצאה לאור: The Bodley Head, עמודים: 519.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.01.25