הענקת זכות השאלה הראשונה לערוץ 14 במסיבות העיתונאים של ראש הממשלה – עניין של קבע זה זמן – היא דרכו של בנימין נתניהו להשפיל את התקשורת הביקורתית, ודרכה גם את הצופים והצופות שצורכים אותה ומייחסים לה אמינות גבוהה יותר מלתקשורת הפרו-שלטונית. נתניהו לא רוצה לשכנע, לפייס או להרגיע את האולקוס של הצד השני: הוא מנצל את תחושת החובה הציבורית המשותפת הן לגופים מסחריים (חדשות 12 ו-13) והן לשידור הציבורי (כאן 11) כדי לגרום להם להתחרט על מה שהם עושים לו ועל זה שבכלל נולדו. אם כבר נגזר עליו לדבר כך עם הקהל הישראלי ולא עם פוקס ניוז, החדשות בהודו או פודקאסט לייף-סטייל בניקרגואה, הוא לא סתם יגבה תג מחיר: ברצונו לשחרר יריקה לחה ועסיסית בפרצוף. אולי ככה הם ילמדו.
ומתוך ארסנל המוחטות שעומד לרשות נתניהו, נדמה שהכתב מוטי קסטל הוא המעליב מכולם. הטקסטים שלו, שכדי לקרוא להם "שאלות" נדרש חוש הומור מעוות במיוחד, לא רק מנוסחים כך שירימו לנתניהו: מטרתם היא קודם כל להציג את עצם הביקורת עליו כמעשה זדוני, מרושע, אפל, חסר אחריות וכמובן מנוגד לרצון ה"עם". אחר כך, כי בכל זאת נתניהו דובר קצת יותר משוכלל ומעניין ומתישהו צריך להחזיר לו את רשות הדיבור, קסטל יבקש רק לוודא שהוד מעלתו לא סוטה מהדרך.
שלשום, לדוגמה, הוא קבע ש"יריביך עשו שימוש מדויק בתורת הלחץ של ז'בוטינסקי, שאתה בספרך הזהרת מההשלכות של לחץ כזה". הרלוונטיות של "תורת הלחץ" אולי מוטלת בספק (וכך גם השאלה אם קסטל חשב לבדו על הרפרנס), אבל לפחות בתורת הלשון יש פה עילוי בסדר הגודל של הרמב"ם. כמו כן, בפריים של קסטל ניתן היה להבחין במזכיר הממשלה, צחי ברוורמן. ייתכן שאפילו הוא יכול ללמוד ממנו משהו.
ניתן היה להישאר משועשע מההתרחשות הזאת, שמביכה בעיקר את המעורבים בה, כולם אנשים בגירים שנראים כאילו התנדבו לשחק בקומדיה צרפתית דלוחה. אולם די מהר התברר שנתניהו איבד לגמרי את היכולת להתמודד עם העובדה שלא כולם מוטי קסטל. אפילו אלמוג בוקר, טאלנט מאוד שימושי עבורו בחדשות 12, הפך בעיניו לאמנון אברמוביץ'. אגב, ספק אם היחס המשתלח יעודד לגמילה.
האופן המופרע שבו נתניהו חירטט את בוקר בעניין עידוד ההשתמטות של ח"כ אריה דרעי, הוא תמונת המראה של הדיאלוג עם קסטל. מי שמגיב כך לסרטון כה מפורש ונפוץ יוצא מנקודת הנחה שכל המדינה עשויה מאותם חומרים של הגרופי מערוץ 14. דמיינו שזה ההון האנושי שמקיף את ראש הממשלה בזמן מלחמה. נכון מרגיע?
בקטנה
יש כאלה שבורחים מהמציאות לעוד ריאליטי זוגיות חסר נשמה, ויש את אלה שמעדיפים את האסקפיזם שלהם בטעם השפה המליצית, מאבקי המעמדות והתלבושות הגרנדיוזיות של האריסטוקרטיה הניו-יורקרית בסוף המאה ה-19. את האופציה הראשונה אפשר למצוא תמיד, בכל מקום, מנטפליקס ועד קשת. בשביל האופציה השנייה – והמובחרת יותר, מה לעשות – יש את "העידן המוזהב", הסדרה הנהדרת של יוצר "אחוזת דאונטון", שסיימה אמש את העונה השלישית והטובה ביותר שלה (זמינה ב-yes, HOT וסלקום tv) וכבר הגיע המברק שמודיע על עונה נוספת. אנחנו עוד נזדקק לה.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.08.25
