בינואר 1990, חודש בערך אחרי שעמירם ניר בעלי נהרג בתאונת מטוס במקסיקו, פגשתי במקרה את ירדנה ארזי. הייתי מרוסקת, אלמנה עם ילד בן חמש ותינוק בן שנתיים, לא ממש קלטתי או הפנמתי את העובדה שילדיי הרכים איבדו את אביהם.
ירדנה ראתה את יגוני, הבחינה במצב הקשה שבו הייתי והציעה לי ללכת לאסטרולוגית ששמה מרים בנימיני. לא ידעתי מה זה בדיוק אסטרולוגיה, אבל ירדנה שיכנעה אותי שהפגישה עם מרים תעזור לי להתאושש. הבעיה, הוסיפה אחרי ששוכנעתי, שזה בירושלים.
התקשרתי למרים שהורתה לי להוציא את שעת הלידה שלי מאסותא, וקבענו.
את הדלת פתחה לי אישה בלונדינית יפהפייה ומוארת, לבושה בחצאית ירוקה זוהרת וחולצה לבנה, אם אינני טועה.
הדירה שלה הייתה כמו מעון של פייה טובה באגדות, צמחים ופרחים צבעוניים, ספות בצבע פסטל בהיר, דמויות מלאכיות על הקירות, איזו אנרגיה.
התיישבנו מול המחשב בחדר העבודה הקטן והעמוס שלה, ומרים עשתה לראשונה את הקסם שלה ודיברה על רגשותיי הנוכחיים ועל מה צופן לי העתיד. יצאתי ממנה מעודדת ומצפה לעתיד, כאילו הייתי בחנות לתיקון בני אדם. החיבור היה מיידי ועוצמתי כל כך.
היא ליוותה אותי לאורך כל השנים כשהיו לי נפילות, ושמחה איתי כשהיו שמחות, תמיד עודדה אותי עם הבטחות לאור בקצה המנהרה שבאופן גורף התבררו כמדויקות והתגשמו. היא נתנה לי הוראה באיזו שעה להיכנס לניתוח הקיסרי כשילדתי את אלון, בני הצעיר. אמרת לי לא לפני 12:15, ולא עזרו תחנוני הרופאים. מילה של הגורו זו פקודה.
בפעם הלפני אחרונה שהתכתבנו, אמרתי לה שהיא תהיה אורחת הכבוד בחתונה של אלון שתתקיים בעוד שבועיים בחוג המשפחה, כי היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה. שלנו. שאשלח לה מונית לירושלים.
בשבוע הראשון להיכרותי עם סטיב התקשרתי ושאלתי אותה מה דעתה עליו, כמו על כל בחור שפגשתי באותה תקופה.
לתדהמתי, היא אמרה שיש לה את המפה האסטרולוגית שלו כי חברה שלה עבדה איתו בלשכת מודעי, ושהיא אמרה לו שנתיים קודם שהוא יתחתן ב-1993. לי בישרה, אחרי שבוע היכרות, שהוא הבעל הבא שלי.
החיים הם עליות ומורדות ואני יכולה לכתוב כאן עשרות דוגמאות לתמיכה הרגשית שהגורו, כך קראתי לה, הייתה בשבילי בכל קושי שעברתי בחיי, בכל נושא. תמיד-תמיד הייתה שם בשבילי, בעדינות, ברכות, בהכלה, באופטימיות.
הפעם האחרונה שתיקשרנו הייתה מניו יורק לפני חודש.
היא איבדה את הקול בגלל המחלה. אחד הטקסים שלנו היה שכל יום הולדת שלי היא שולחת אותי להיות בשעות שנולדתי במדינה אחרת בעולם, שם הזוויות האסטרולוגיות ייטיבו עימי לאורך כל השנה. פעם ראשונה אחרי 30 שנה בערך, היא לא הציעה לי לבדוק על הגלובוס לאן כדאי לטוס ביום ההולדת. אני לא רציתי להטריח ולא הזכרתי את הנושא.
מרים אהובה, כמעט בכל שיחה ביקשתי שתבטיחי לי שתמותי אחריי, ותמיד ענית שאת יותר מבוגרת. עדיין לא מפנימה שאת איננה. עדיין לא מפנימה שהמלאכית השומרת שלי, הציפרלקס שלי, כבר לא איתנו.
תודה רבה שהיית לי עד כה. זכיתי.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.08.25
