מיה יסעור כתבה רומן חניכה פיוטי ויפהפה שנקרא בנשימה עצורה ובלב הולם ואי-אפשר להניחו מהיד. זה טקסט מהודק וסוחף כמו שיר מתגלגל ומסחרר, מלא בחריזה פנימית, יצר מתגלץ' וריתמוס מדוד מחד ועולה על גדותיו מאידך, המתחלף לסירוגין כהיה מדובר בהכלאה מקומית אפית בין טיוּן סיקסטיזי נוטף ארוס של הרולינג סטונז, לאגדת עם מקאברית–ספק סיפור מוסר אירופי מבעית דוגמת "העלמה חסרת הידיים" של האחים גרים (מעשייה שמתפקעת מכל התנאתוס).
בקצרה, מדובר בסיפור על נערה טהורה ויפה, שגרה עם הוריה העניים. השטן מציע לאביה עושר תמורת בתו. כשהוא מגיע לקחת אותה הוא מגלה שהיא כל כך טהורה עד שאינו יכול לגעת בה. השטן מצווה על האב לכרות את ידיה כדי שתחדל להיות "זכה מדי". האב שבור הלב מציית. הפרשנות הפמיניסטית היא כמובן שהאישה נאלצת לוותר על חלק מגופה כדי לשמור על נשמתה, עסקה פאוסטיאנית דומה למדי לזו של בת הים הקטנה המוותרת על רגליה כדי לזכות שוב בקולה.
אצל יסעור הקורבנית הטרגית היא ענבר, בת זוגו הראשונה, המכוננת והמיתולוגית של אבשה, הבחור מהכיתה שהגיבורה דלוקה עליו עד קצות השערות ומעבר להן. אבשה, זה שה"אצבעות שלו שופכות לה כוס שוקו שוויצרי מתוק מדי וחם מדי של מכונות שתייה בתוך הבטן". כל מערך הדימויים של יסעור גם הוא מדויק להפליא ומשגר אותך ישר, בול בפוני ובום טראח, לימי התיכון. משהו שועט ומתלהט באופן כמו בלתי נשלט בין הפרוטגטניסטית לאבשה, חרף העובדה שזה עתה תמה בפתאומיות הזוגיות הנצחית שלו עם ענבר, וחוני חברתה הטובה אומרת לה "לא עושים ככה", ומנסה להזהיר אותה. אבל כמו שהגיבורה מעידה על עצמה, "אבשה הוא האור ואני פרפר שחי רק יממה אחת, אני חייבת להספיק הכל".
ואכן, היא משחררת עכבות ומרשה לעצמה להסתחרר לזרועותיו בלי לראות בעיניים. "שתיתי וודקה רדבול, שיחד עם מספיק שאכטות מייצרת צניחה של המודעות ועוררות מוזרה שמאפשרת לך לרקוד את הלילה עם קומביניזון כמעט שקוף במרכז ברחבה". וככה היא מניחה לעצמה לכבוש את הלב של אבשה ולרחף סביבו ולהניח לו להתעופף סביבה עד לא ידע.
אבשה משנה לה הכול ומכניס אותה בשערי הנשיות ומגלה לה את עצמה. היא הייתה בחורה נבוכה ומגושמת חברתית ששום אינטראקציה לא באה לה בקלות. היא לא ידעה מה לספר, כמה לחשוף ואיך להיות פשוט חברה של בן אדם מסוג בחור. והנה, הקשר עם אבשה מבהיר ומחדד לה שהיא מצליחה להיות עם בנים רק כשהיא הבחורה שלהם; שהיא יודעת להצחיק ולהדליק אותם מתוך האינטימיות והביחד של הקשר הרומנטי המתהווה.
התאהבתי ביסעור עד אמצע הלב ובכל ההתלהבות של גיל ההתבגרות כשקראתי את הספר, ורציתי שתהיה החברה הכי טובה שלי. עד כדי כך הלהט המידבק והמכשף של הנעורים נסוך על גבי הדפים. אי-אפשר לקרוא את הרומן הזה אחרת אלא רק בתשוקה יוקדת, משתרללת ומתמסרת שיש לנערות מאוהבות, שמתחילות לגלות את עצמן בכל העוצמה של התשוקה והבהלה שהיא מולידה איתה. יש לי חבר אהוב ושוחר ספרות מושבע שהסתבך עם הספר הזה רגשית, כך שבאתי לחוויית הקריאה עם קמצוץ חשדנות, אך בפועל נפלתי שדודה באהבה.
מדובר בממואר מסוגת הצ'יק ליט במובן העמוק והטוב ביותר. רומן אוטוביוגרפי מהודק שמנסח נשיות של דור. גם, ואולי בייחוד, אם אתם גברים שווה לכם לפלרטט עם הספר הזה. אולי ככה תקלטו סופית עד כמה אנחנו אוהבות אתכם.
"החוקים של הבנות", מיה יסעור, הוצאה לאור: כנרת זמורה דביר, 128 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.11.25
