רצה המקרה, והספר "פתוחה" נחת על שולחני יחד עם קובץ וידויים מיניים מנשים שליקטה השחקנית ג'יליאן אנדרסון. אנדרסון שיחקה מטפלת מינית בסדרה הכיפית "חינוך מיני". וכן, זה הגיוני כמו לקט סיפורים של נהגי מוניות שיוציא רוברט דה נירו. לספר של אנדרסון קוראים WANT, לספר הזה קוראים OPEN. ייתכן שככל שנשים נפתחות יותר בחוויותיהן האינטימיות, כך נסגר בהן משהו שקשור לתחביר, אך סביר להניח שהשמות האלו — קצרים, בוטים, פרימיטיביים — נועדו להעביר את התחושה הזו בדיוק: משהו ישיר, ראשוני, לא חושב פעמיים, משהו אמיצה וגיבורה. מה שבטוח, העטיפות של שני הספרים ורודות ומעוטרות באיור דמוי וגינה. ככה זה בז'אנר וזהו. סגור.
רייצ'ל קרנץ, עיתונאית בת 27 מברוקלין, מתארת את ארבע השנים שבהן ניהלה מערכת יחסים פתוחה עם אדם, בן 38, גבר אלפא עם ספרייה מרשימה, "לסת זוויתית ומצח נחוש כמו לג'ייק ג'ילנהול". הם מתנסים בשלל הרפתקאות מיניות, יחד ולחוד, בכל מספר ומגדר, תנוחה או לוקיישן, כשרייצ'ל מנסה ללא הצלחה לעמוד ברף הפתיחות הגבוה שמציב בן זוגה: "כשמירנדה הלכה... היא השאירה את שנינו עם טעם הפות שלה בפינו. למרבה גאוותי והקלתי, זה הדליק אותי. יכולתי לראות שהוא גאה בי". בעודה נבעלת על ידי אדם ("הזין שלו הוא כמו פומפה חסרת רחמים") ועל ידי בחור נוסף בשם ליאם ("הזין שלו היה... קריפטונייט טהור בצורתו הגולמית"), מהרהרת רייצ'ל: "רציתי שתהיה לי היכולת לחיות את כל המגוון הפוטנציאלי של נתיבי חיים". הא-מונוגמיה היא, אם כך, פחד המוות הישן והטוב בלבוש קונדום.
מלבד תיאורי מין ורגש, הספר משופע באינספור הערות, אבחנות והמלצות, והתוצאה כיפית וזורמת כמו שערת ערווה מתחת ללשון. נדמה שקרנץ אינה פועלת או מרגישה בלי אשרור מבעל מקצוע: פסיכולוג, נזיר או חוקר. לכל מעשה — אינטימי או עצמאי ככל שיהיה — יש רפרנס אקדמי וגם סיבה שנעוצה, איך לא, ביחסי הכוח. למשל, כשהיא בוחרת לצאת לסיור עיתונאי ממומן בריזורט לסווינגרים, קרנץ מציינת בפנינו שכלכלת התוכן השיווקי תמיד מערבת "פרילנסרים שמשתכרים מעט מדי". מבחינתה יש כאן מעין "גילוי נאות", אך למעשה היא מעבירה את האחריות לבחירותיה, כעיתונאית וכאדם, לכוחות השוק. כל רגש אנושי, יפה או מכוער, מבותר בפסאודו-אקדמיזם: התאהבות, למשל, מתוארת — על ידי פסיכיאטרית מורשית כמובן — כ"מקבילה של נטילת 'ספידבול' — שילוב של קוקאין והרואין". בילוי בכפר נודיסטים מתואר כ"חזרה לעדן, דחייה מוחלטת של תרבות האונס". באמצע תיאור לוהט של אורגיה — כוכבית עם הפניה לפודקאסט על מיניות של קופי בונובו. יותר משהיא "פתוחה", קרנץ נחדרת, ולא רק על ידי פרטנרים רבים אלא על ידי הכול, כל הזמן, בפרפורמנס שאין לו סוף, מול עצמה ומול העולם.
מלבד קנאת פין אקדמית, קרנץ סובלת כנראה מביטחון עצמי נמוך, שכן עובדת היותה "עיתונאית זוכת פרסים" מוזכרת פעמים רבות. גם לגבי הספר הזה עצמו, היא מתקרבנת מבעוד מועד: "למה גבר שמטפס על האוורסט נחשב 'עיתונות משתתפת' שראויה לפרסים, ואילו עיתונאית שצוללת למעמקים הפסיכו-סקסואליים הקיצוניים ביותר שלה היא 'ארוטיקה בגוף ראשון'? שיזדיינו".
בהתחשב בכך שמערכות היחסים המתמשכות של קרנץ הן עם גברים, "פתוחה" גובל ב"קווירבייטינג", עם משפטים כמו: "לסביות ונשים קוויריות נמנו זה זמן רב עם חברותיי הטובות ביותר. לא ידעתי מה זה אומר עליי, פרט לכך שיש לי טעם טוב". את "בתוליה הקוויריים" היא עומדת לאבד בעזרת מירנדה, "חצי יהודייה, חצי גויה", "פוליאמורית וקווירית" ומלכת סאדו במקצועה. "למירנדה היו רגשות מעורבים בנוגע לקבלת תשלום כדי לחרבן בתוך הפה של מישהו... יכולתי להבין את הפיתוי, ובאותה מידה את ההסתייגות. לדפוק חרבון ולקבל 300 דולר במזומן? אני מכרתי בסביבות 20 שעות מחיי, שבהן הייתי כלואה בין קירות המשרד והרכבת התחתית, תמורת סכום כזה". מאבקה של רייצ'ל בשדות הכוח הדכאניים מביא אותה לברכיו של שוגר דאדי: "התברר שעצם הרעיון של להיות מוחזקת הדליק אותי... איך לא העליתי על דעתי אף פעם ששירותי השיחה-מעניינת-באריזה-מהודקת שסיפקתי יכולים להניב תגמול, מעבר לתיקוני אופניים והרכבת רהיטים?"
מזל שאנחנו בעסקי הפוליאמוריה, כי פוקו לא יוצא מהמיטה של הזוג. עבור רייצ'ל, אדם "היה סירת הצלה של התרבות השלטת/ההטרונומית/הפטריארכלית, שיכולתי להיאחז בה אם אחשוש לטבוע במעמקי הקוויריות וחדוות ההשתרללות שלי... לרצות אותו פירושו למלא את מה שהתרבות שלי מצפה ממני, כאישה סיסג'נדר לבנה הנתפסת כסטרייטית — וליהנות משלל הפריווילגיות שנלוות להליכה בתלם הזה. מצד שני, לרצות את אדם פירושו גם להפר בסתר את מה שמצופה ממני. והמרידה הזו איששה את הדימוי העצמי שלי כ"אדם ייחודי" שמתמרד נגד מערכות דכאניות של פטריארכיה וקניין". זה לא ספר על אהבה ושחרור, ואפילו לא ספר על פוליאמוריה. זה ספר על יחסי שליטה אמיתיים ומדומיינים ועל לבבות מדממים שמנותחים באיזמל הדיפ-ווק המילניאלי.
"פתוחה", רייצ'ל קרנץ, תרגום: אסף כהן, הוצאה לאור: מטר, 374 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.11.25
