דיוני הוועדה המיוחדת שהקימה הכנסת כמעקף לוועדת הכלכלה, לצורך העברת חוק רפורמת השידורים של שר התקשורת שלמה קרעי בקריאה שנייה ושלישית, יחלו היום (שני) בכנסת. בראש הוועדה, שהוקמה בניגוד לדעת היועצת המשפטית של הכנסת כדי לעקוף את התנגדות יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, להעברת החוק, עומדת ח"כ גלית דיסטל אטבריאן (ליכוד).
בינתיים, רשות האסדרה מצאה "פגמים משמעותיים" בהליך החקיקה, והיועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, קבעה, כי מדובר בהצעה לא בשלה, "המאפשרת התערבות פוליטית בעבודת גופי השידורים ומסכנת את התקשורת החופשית בישראל".
בשבוע שעבר הוגשה עתירה בנושא לבג"ץ על ידי ארגון העיתונאים ועמותת הצלחה, בבקשה לקבוע דיון דחוף ולעצור את קידום החוק.
מהו בעצם "חוק השידורים התשפ"ו 2025"?
מדובר ברפורמה ממשלתית רחבה, שעיקריה גובשו במשרד התקשורת לאורך שנים, המבקשת להסדיר מחדש את שוק השידורים בישראל. אין מחלוקת על המטרה - לפתוח את השוק לתחרות, להסיר חסמים רגולטוריים, ולהתאים את המסגרת החוקית לטכנולוגיה המתפתחת. רבים מהסעיפים - כמו אלו העוסקים בעצם הצורך בהפחתת הרגולציה, במגבלות על תוכן שיווקי בחדשות ובתכני ילדים, ובהרחבת חובת ההשקעה בהפקות מקור – נוסחו על ידי ועדות שהוקמו בעבר ומוסכמים על רוב אנשי המקצוע בתחום. אבל החלקים מעוררי המחלוקת, ה"מוקשים" שהטמינו קרעי ואנשיו, מתחבאים בפרטים שמאחורי ההכרזות הכוללניות, ונוגעים בליבת הדמוקרטיה - בחופש הביטוי, בעצמאות התקשורת, וביכולת של הציבור לצרוך מידע אמין ומגוון ללא התערבות פוליטית.
ההצעה גדושה בפרטי פרטים שרבים מהם שנויים במחלוקת - חלקם בכלל בטענה שפשוט לא נעשתה לגביהם עבודת מטה מספקת - ומתפרסת על פני יותר מ-150 עמודים. לטענת המתנגדים, ביניהם המכון הישראלי לדמוקרטיה, בסעיפים רבים אין שום קשר בין הבעיה שהם אמורים לפתור לבין "הפתרון" המוצע, שעלול להוביל לתוצאה גרועה עוד יותר.
מה הם עיקרי החוק המוצע?
איחוד של רשויות הרגולציה הקיימות על שידורים בישראל לרשות פיקוח אחת, מועצה שתפעל כתאגיד סטטוטורי עצמאי. שר התקשורת ממנה 4 מחבריה על פי המלצת ועדת איתור שהיו"ר שלה הוא מנכ"ל משרד התקשורת (בד"כ משרת אמון, מינוי של השר), והשלושה האחרים הם עובדי מדינה, הממונים על ידי רשויות הכפופות לממשלה.
הבעיה: חשש לפוליטיזציה - השר ממנה בפועל (באמצעות המנכ"ל שלו) את רוב חברי המועצה, ויכול גם להעביר חברים מתפקידם. בנוסף, סמכויות האכיפה של המועצה מאפשרות הטלת קנסות גבוהים ללא פרופורציה, שעלולות למוטט גופי שידור. רק האיום בכך עלול להפוך למכשיר שליטה בהם.
שינוי מודל הרישוי של כלי תקשורת: במקום חלוקת רישיונות כיום, ספקי תוכן וחדשות יחויבו להירשם, אך למועצה יינתנו סמכויות נרחבות להגביל את פעילותם בשל "פגיעה נמשכת בציבור".
הבעיה: הקריטריון אמורפי, ומקנה למועצה סמכות חריגה שעלולה לשמש צורך פוליטי.
ביטול החובה להפריד בין חברות החדשות (למשל, חברת החדשות של ערוץ 12) לבין גופי השידור (למשל "קשת"). לא תהיה עוד חובה להקים חברה נפרדת לחדשות.
הבעיה: ביטול ההפרדה לא כולל שום מנגנון אחר, שיגן על עצמאותם של אנשי החדשות מלחצים כלכליים, מסחריים או פוליטיים בעבודתם, שיופעלו דרך בעלי החברות.
שוק תחרותי
פתיחת השוק לתחרות: הסרת חסמים רגולטוריים והשוואת תנאים בין ספקי טלוויזיה חדשים לוותיקים. בין השאר, כולם יוכלו לשדר פרסומות, יבוטלו "חבילות הבסיס", והחובות שחלים היום רק על הוט ו-יס יוחלו גם על ספקים דרך האינטרנט.
הבעיה: בעולם שבו ענקיות הדיגיטל שואבות אליהן את רוב תקציבי הפרסום, התוצאה עלולה להיות הפוכה - במקום תחרות, דווקא ריכוזיות והקטנה של מספר המתחרים. בנוסף, אין מניעה מהשפעות חיצוניות של בעלי הון ופוליטיקאים, או התמודדות עם איכות ואמינות השידורים.
הפקות מקור
חובת השקעה בהפקות מקור: כל ספק תוכן, כולל חברות סטרימינג בינלאומיות כמו נטפליקס, יחויב להשקיע בהפקות מקור ישראליות בתחום הדרמה והתעודה.
הבעיה: ההצעה מחריגה יצרני תוכן שאינם רשומים בישראל - יוטיוב למשל - מה שעלול לעודד תכנון להתחמקות מרגולציה. לא ברור גם מדוע אין חובת השקעה בתוכניות ילדים ונוער.
כללי האתיקה
כל כלי תקשורת יהיה רשאי מעתה לקבוע את כללי האתיקה שלו לפי ראות עיניו בלי כללי בסיס מוסכמים.
הבעיה: זהו פתח לכאילו-עיתונות, שאינה מחויבת לכללי האתיקה, ההגינות וחוסר התלות המקובלים במדינות דמוקרטיות, ופגיעה במעמד תקנון האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות.
נתוני הרייטינג
למועצה החדשה תהיה סמכות לקבוע כללים לפרסום מידע על נתוני צפייה (רייטינג).
הבעיה: הסמכות כללית מדי ולא כוללת אמות מידה לסוג הנתונים. למשל, פרסום נתוני אמת בשידור ישיר עלול להטעות, כי הוא לא לוקח בחשבון צפייה נדחית או דרך רשתות חברתיות. פרסום של נתונים שנאספו עצמאית על ידי החברות תוך שימוש בשיטות מדידה שונות עלול ליצור כאוס ובלבול ואין לו מקבילה בעולם. חברי הוועדה שאמורה להכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית יהיו 13 (7 מהקואליציה ו-6 מהאופוזיציה): גלית דיסטל אטבריאן (יו"ר), טלי גוטליב, אושר שקלים וצגה מלקו מהליכוד, מישל בוסקילה מהימין הממלכתי, אוהד טל מהציונות הדתית, צביקה פוגל מעוצמה יהודית, מירב בן ארי ושלי טל מירון מיש עתיד, איתן גינזבורג מהמחנה הממלכתי, יבגני סובה מישראל ביתנו, אפרת רייטן מהעבודה וואליד אלהואשלה מרע"מ.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.12.25
