כשמהדורת חדשות 12 נפתחת עם בלוק באורך 15 דקות המוקדשות למסמך אחד, המשמעות ברורה: אירוע מכונן. זה מה שקרה שלשום, לאחר שיונית לוי הכריזה בכותרת על החשיפה של אדוה דדון: "חוות הדעת הסודית שהכינו מקורבי הרצוג מטעמו". חוות הדעת, שעוסקת בסמכות הנשיא להעניק חנינה גם בטרם מוצה ההליך המשפטי, ניתנה ב-2019, כשיצחק (בוז'י) הרצוג נערך להתמודדות על התפקיד. קיומה של חוות הדעת פורסם בעבר, אך לא עיקרי התוכן שלה. מכאן גם נולד הדיון: היה "דיל" עם ראש הממשלה או לא היה.
אלא שבכל הזמן שהוקדש למסמך, המעניין לכשעצמו ובוודאי ראוי לפרסום, לא הוצגה ולו ראיה מוצקה אחת המעידה שהרצוג יזם אותו, ידע על קיומו בזמן אמת וכל שכן התבסס עליו כדי לסגור "דיל". הטענה שהוא מעורב עד צוואר נובעת מעדות אחת וגם היא אנונימית. דדון הזכירה השערות של אחרים, למשל טורים שכתבו לאחרונה רביב דרוקר ובן כספית, ש"העלו את האפשרות שישנו מסמך כזה שנעשה לבקשתו ובידיעתו של הרצוג". היא לא הזכירה שכספית גם כתב במפורש שחוות הדעת "לא נכתבה לבקשת הרצוג", "אין דיל בין הרצוג לנתניהו" וכי ישנו מקורב ש"נשבע שזה היה בסמכות וברשות, אבל אי-אפשר להישען על זה".
ובכן, דווקא אפשר. ולא סתם אפשר: באייטם שליווה את הדיווח הצהיר יו"ר התנועה לאיכות השלטון, שהמסמך הינו "הוכחה קונקלוסיבית שיש לנו כאן נשיא שמעורב בדיל מושחת". אפילו לא צריך לחקור: ניתן ישר לדלג לגזר הדין. אגב, אתמול שמחה עמליה דואק לפנות לדדון כדי שתעדכן על "פניות ממש לפתוח בחקירה". ה"פניות" התבררו כ"פנייה". של מי? התנועה לאיכות השלטון. חד-גדיא (קונקלוסיבית!).
לא פלא שכבר במעמד החשיפה שלשום, עמית סגל נראה כמעט נבוך לצנן את ריח הקונספירציה שהתפשט באולפן עם מים קרים של היגיון. למחרת עשה זאת גם עו"ד עופר ברטל, והפעם לא כפאנליסט לענייני הכול אלא כפרקליט מנוסה. והנה, לפתע גם ירון אברהם הסביר שזוהי "חשיפה סופר-חשובה של אדוה, וטוב שהיא באה על המסך אפילו כדי להציף את סימן השאלה. אבל אין פה אקדח מעשן בסוף... אנחנו לא יודעים להגיד שהרצוג ביקש את חוות הדעת, אנחנו לא יודעים גם להגיד שהרצוג ראה את חוות הדעת".
סליחה? ראשית, הכותרת המקורית קבעה ש"מקורבי הרצוג" פעלו "מטעמו", ניסוח נחרץ בכל הנוגע למודעות של הרצוג. שנית, מה זה "אפילו כדי להציף את סימן השאלה"? רבע שעה בפתיחת מהדורה, כולל דיבור על "הוכחה קונקלוסיבית", זה לא "להציף את סימן השאלה" אלא ניסיון לחולל צונאמי. למה, בעצם? אולי גם זה סימן שאלה שכדאי "להציף".
בקטנה
ב"חפצים וסודות", שעלתה אתמול בכאן 11 ועסקה ביגאל בשן ז"ל, היו בעיקר חפצים והרבה פחות סודות, אבל זה לא באמת דרמטי כשהדמות מעניינת (וטרגית), השיחה נעימה, הארכיון עשיר וכמובן שהשירים כה יפים. היה גם נחמד לגלות שהמגיש, בן יוסיפוביץ', שחיטט יחד עם מיקה בשן בחפציו של בעלה המנוח, הוא לא רק שחקן מצוין אלא גם מראיין טוב: סקרן, בקיא, אמפתי, שם לב לפרטים. מי היה מאמין שאפשר ללהק לתפקיד הנחיה אדם שלא נקרא "רותם סלע" או "גיא זו-ארץ" ועדיין להישאר עם אחלה פורמט.
פורסם לראשונה: 00:36, 11.12.25
