לאלונה סער ולטליה ברטפלד יש טיפ מנצח לגברים שמשאירים אחריהם שובל של טוקבקים רעילים לפודקאסט שלהן. תרשמו: "ניגשים לברז, למיחם או לבאר קרובה", מנדבת סער, "ממלאים במים, מתיישבים, לוגמים, לוגמים, לוגמים, נרגעים".
אודטה!
"ההמלצה שלי היא אחרת", מחמירה ברטפלד. "הולכים למקלחת, מפרקים את הדוש. יש צינור. שמים אותו עמוק בתחת ודוחפים את כל הדעות שלכם לשם".
מה הדעות?
ברטפלד: "כותבים לנו 'שתי שרלילות', 'שתי לסביות', 'נשים פח'".
סער: "התיאוריה שלי היא שהם נורא מאוכזבים מזה שהפודקאסט לא בנושא פיזיקה כפי שהובטח".
נשים שמדברות על סקס זה עדיין עניין.
סער: "אני חושבת שזה פשוט קשור לאיזו הנאה שיש בשנים האחרונות לשנוא. יש דברים הרבה יותר הארד-קור באינטרנט, נראה לי שאני הדאגה האחרונה שלך. יש גל גדול של נשים שמדברות על סקס לאחרונה, גם אלי ועינת המלכות (סטין והולנד, בעלות הפודקאסט 'למי אכפת' - ר"א) וגם פודקאסטים לא בסדר הגודל שלהן של נשים שמדברות, כאלה שיש להן אונליפאנס או נשים שהן סתם פתוחות מינית, יוצא לי לראות הרבה דברים כאלה ובדרך כלל התגובות באמת של גברים, שזה מעניין, כי הם לא קהל היעד גם ככה. אני לא רואה את הגברים האלה יוצאים נגד צריכת זנות או מדברים על פורנוגרפיה ברשתות, אבל בנות שמכירות בקיומו של זרע? וואו".
זה פרובוקטיבי.
סער: "בעיניי זה לא פרובוקטיבי. נציגי ציבור שלנו אומרים בכל יום דברים הרבה יותר חריפים. חבר כנסת מגיע עם סיכה של חבל תלייה, סמוטריץ' אומר בגלוי שעונש המוות יהיה רלוונטי גם לאנשים מבית, לבוגדים מבפנים - וכשאנחנו מדברות, שתי בנות אמרו את המילה 'שפיך', זה חורבן? זה מה שמדרדר אותנו כאנושות לטמיון? בעיניי לא".
ברטפלד: "כותבים לנו גם 'מי ייקח אתכן?'"
סער: "כאילו חסר. אתה רוצה לראות את ה-DM שלי? הוא מפורק, הכל ממש בסדר".
ברטפלד: "נו, הם מפחדים שיידעו שהם גרועים בסקס. ברוך השם, הבנתי מגיל צעיר מאוד שגברים זה מגעיל אז התחתנתי עם שרון, שהיא לא גבר".
סער: "ואני מתחתנת עם יותו (יותם רבינו), שהוא כל מה שטוב באישה וכל מה שטוב בגבר. זה מתכון מנצח, ולפעמים באמת לא נעים לי שאני לא יכולה לחלוק אותו כי אני מונוגמית בליבי, אבל יודעת שזה אנוכי מצידי לא לחלוק, כי יש כל כך הרבה נשים מדהימות שמגיע להן".
איך נראתה ההצעה?
"יותו מצא תירוץ להביא אותי לספוט מיוחד שלנו בתל-אביב, לא אגיד איפה אבל יש שם גרפיטי שהוא עשה לכבודי כשהיינו שנה ביחד. הוא הציע, ומאז הכל מעורפל. אני זוכרת שהגיש לי את הטבעת כאילו הוא מעביר לי את הקטשופ בארוחת שישי. עצרתי אותו ואמרתי לו, 'להשחיל, להשחיל לנסיכה שאני'. אחר כך נכנסנו למונית כדי לנסוע לאמא שלי ולספר לה, וברגע שהנהג שאל 'מה קורה' הסתערתי עליו ואמרתי 'נהדר! התארסנו עכשיו!' בסוף יצאנו, הוא פתח את החלון, קרא לנו ואמר - 'דרגו אותי חמישה כוכבים, בסדר?'"
כמה טוב להיות פרח קיר
סער, 28, שחקנית זוכת שני פרסי אקדמיה על תפקידה בסדרה "המפקדת" (ותפקיד חדש בתיאטרון, שאליו עוד נגיע) וברטפלד, 23, שחקנית ויוצרת תוכן שחזרה לא מזמן מסבב סטנד-אפ בארה"ב, הן לא בדיוק פרחי קיר.
לא מסוג הטאלנטיות שמעבירות את מחשבותיהן דרך מסננת צפופה של פוליטיקלי קורקט, ממלכתיות וקליעה לרוח המיינסטרים. גם אם זה מעצבן, גם אם זה לא מנומס, גם אם זה עלול להביך את אבא - שר החוץ גדעון סער - בעבודה. הן לא התכוונו להיות קולו של דור, אבל במידה רבה מייצגות את דור ה-Z, או לפחות את הפלח הזה מתוכו שמסרב להפוך לגרסת AI כדי שתסכימו לקנות ממנו תוחם שפתיים. עכשיו רק נשאלת השאלה אם ההורים האזינו ל"פאסיב אגרסיב", הפודקאסט של השתיים שעלה בשבוע שעבר בבית הפודקאסטים החדש והמדובר Be.po של ynet מקבוצת "ידיעות אחרונות", בשיתוף bizi.podclub, לצד נבחרת מרשימה ומסקרנת - וחולל סערה כבר אחרי הפרק הראשון, שבו חלקו השתיים עצות לדייטינג וסיפור על מורה שאמרה שזרע לא שורף בעין.
"אמא שלי האזינה ראשונה", אומרת ברטפלד, "ואמרה 'כזה אין'".
סער: "אני לא קיבלתי תגובה. זה לא שההורים מגיבים על כל דבר שאני עושה. לא יודעת נגיד אם אמא יודעת שביום רביעי היה 'מה שתגידו' (תוכנית טלוויזיה בהשתתפותה בכאן 11)".
תמליצי לאבא להאזין בדרך לירושלים? הבנתי שהוא כבר עוקב אחרי האינסטגרם לרילס על הזרע הוא כנראה נחשף.
ברטפלד: "מה, הוא לא מכיר אותה?"
סער: "כן, מה כבר יפתיע אותו, שאני מדברת גסויות?"
4 צפייה בגלריה
מעיפים מהיחידה בגלל המראה. מתוך "המטכליסטים". צילום: אייל אפרתי, באדיבות yes (המצולמת אינה חיילת)
ברטפלד: "זה קשה להורים שאת מנבלת את הפה?"
סער: "תראי, אני בטוחה שהם היו מעדיפים משלב לשוני אחר".
או שתהיי רואת חשבון, נגיד.
סער: "דווקא כששקלתי נתיב אחר, כשחשבתי להיות עובדת סוציאלית והתלבטתי אחרי הצבא מה ללכת ללמוד, דווקא אבא שלי היה זה שאמר, 'לא, את חייבת להיות שחקנית, זו המתנה שקיבלת מאלוהים וזה מה שאת צריכה לעשות'. הוא מכולם היה האדם שהכי-הכי תמך בזה שאהיה שחקנית".
יפה.
סער (צוחקת): "בגלל זה הוא עושה לי את כל הפרוטקציות".
ברטפלד: "הרי הוא יכול לעשות המון פרוטקציה בעולם ההפקות".
סער: "כן".
ברטפלד: "גם ידוע שכל אנשי האמנות מאוד, מאוד אוהבים את הימין".
וברצינות. את מוכשרת ומצליחה, ועדיין גם נושאת את הטייטל 'הבת של גדעון סער'.
סער: "השלמתי עם זה. היו שנים שאמרתי שיהיה יום שבו אצליח לא להיות יותר הדבר הזה, אבל כבר הבנתי שלא יהיה יום כזה. אני לא הדוגמה הראשונה לבת של מישהו מצליח, שיש לו גם קריירה משל עצמו, ואין. אף פעם לא נפטרים מזה, אף אחד לא נפטר מזה, למה שאני אפטר מזה"
אבל אצלכם אלה שני קטבים. את שמאלנית ובתחום שכפי שטליה רמזה לא בדיוק נוטה ימינה, ואבא שלך חבר בממשלת הימין הכי קיצונית שהייתה פה, בשנתיים הכי רעות שהיו פה. אני מניחה שקשה ליישב את זה.
"אני חושבת שאולי היה לנו יותר קשה ליישב את זה אם היינו גרים באותו בית והייתי בגיל אחר, אבל אני לא אוכלת לידו את הקורנפלקס בארוחת הבוקר. הדברים שקורים עם אבא שלי הם באיזה מסך אחורי למה שקורה לי ביום-יום. יש לי עניינים אחרים. מטריד אותי מן הסתם מה קורה עם המדינה, אבל זה לא משויך לאבא שלי. גם אם הוא לא היה בתפקידו היה מטריד אותי מה שקורה במדינה".
כשאת מעלה סטורי מהפגנה או סטורי נגד הממשלה, זה חתיכת דבר שדורש אומץ.
"אגיד לך מה. בגלל שבהתחלה הרגשתי שתמיד ימצאו אותי בפינה, לא משנה כמה אני אזהר, הבנתי שהזהירות מיותרת. בסוף, אם אני אגיד רבע מהמשפט או את המשפט במלואו, התגובה החברתית תהיה דומה, אז כבר עדיף להגיד. ולגבי האומץ, זה לא שזה בא בלי פחד לפעמים, אבל זה להפך, זה לעשות למרות שזה מפחיד, למרות שזה מאיים. כשאת מרגישה שבאמת אין ברירה והמציאות חייבת עוד קולות מסוגך, זה גדול ממך. אני מאמינה שאלה גם התחושות של אבא שלי, 'אני בשליחות גבוהה יותר, אני צריך לעשות למען'. כל אחד מאיתנו מאמין שטובת המדינה היא משהו אחר, אבל בסוף את שנינו זה מוביל גם במעשים, אנחנו פשוט לא מסכימים על הפרקטיקה".
את יודעת שכשאת מעלה סטורי כזה הוא יפתח אתרי רכילות וחדשות, שאנשים יגידו 'היא יוצאת נגד אבא שלה, אז הם עכשיו בטח לא מדברים'
סער: "נראה לי שזו הסתכלות נורא שטחית על יחסים בכלל, לא רק של הורים וילדים. לאף אחד לא יצא להיות במערכת יחסים קרובה ואוהבת עם מישהו שהדעות שלו מאוד אחרות? חבל, אני מציעה לכם דווקא כן, זה מאוד מפעיל את המוח, פותח אופקים וגם מרחיב את הלב".
אתם מדברים על זה בכנות? היה את הרגע שהוא אמר לך "למה את צריכה להעלות את זה, זה עושה לשנינו כאב ראש"?
"הוא בחיים לא אמר לי עשי ואל תעשי".
אז הוא הרבה יותר ליברלי מהמפלגה שבה הוא יושב.
"אני מסכימה. גם אני חושבת את זה. את דעותיי הוא יודע טוב מאוד, אבל מה שקורה בשיחות בינינו נשאר בינינו, אחרת היינו מקיימים את זה כראיון מצולם לכולם. אנשים מסיקים שאנחנו שונים נטו בגלל הדעות הפוליטיות שלנו, ושוכחים שיש סט שלם שמרכיב בן אדם והוא לא רק הדעות הפוליטיות שלו - זה ההומור שלו, האינטליגנציה הרגשית שלו, השפה שלו. אבא שלי קורע. הוא ממש מצחיק, אני קיבלתי את זה לא מאמא אלא מאבא. הוא היה עושה איתי את כל הפרצופים והקולות כשהייתי קטנה, לגמרי טיפח את ההומור שלי, הוא לגמרי זה שהראה לי שלהיות מוזרה לפעמים זה דווקא חוזקה וזה כיף. העבודה שלו מן הסתם דורשת משהו אחר. יש חבר כנסת שאת יודעת שהוא מצחיק? לא, זה פחות סקיל שאפשר להביא".
דווקא על טלי גוטליב רואים שהיא גם מצחיקה.
ברטפלד: "אבל לא כי היא מספרת את הבדיחה, אלא כי היא הבדיחה. הבן שלה, לעומת זאת, קורע מצחוק".
סער: "בקיצור, אני חושבת שאנחנו לא שונים כמו שחושבים, פשוט אף אחד לא מכיר לא אותו ולא אותי אישית, אלא דמות מסוימת שמשרתת דברים מסוימים".
ברטפלד: "אגב, גם פוליטית יש בכם דברים מאוד דומים. הדעות שלכם שונות, אבל גם את מאוד נלחמת על מה שחשוב לך".
סער: "זה מה שאני הרבה פעמים אומרת, שבעיניי זה דווקא עולה בקנה אחד עם הבית שבו גדלתי, שבו אתה רואה דוגמה למאבק על מה שחשוב ועל טובת המדינה, כלומר זו פטריוטיות בשני הכיוונים. מה ששונה זה מה כל אחד מאמין שהוא טובת המדינה".
אבל הפער ב"טובת המדינה" הוא גדול. זה לא יוצר קלאשים?
"לא, אני לא בישיבת קבינט איתו. אם היינו יחד בישיבת הקבינט היו לנו קלאשים. כשאני נפגשת עם אבא שלי אני שואלת אותו שאלות, מנסה להבין למה הוא חושב כמו שהוא חושב, אבל אני גם מדברת איתו על חיי ועל חייו. אני כן אשאל אותו איך הוא מרגיש עם הדברים שעוברים עליו לאחרונה, ולא 'מה בדיוק אמרתם'".
"אבא, למה אתם פועלים לסגור את התאגיד, שהוא גם מקום העבודה שלי"?
"אני לא מצפה מאבא שלי שיעשה מהלכים פוליטיים לפי איפה מקום העבודה שלי".
אבל את יכולה להראות לו זווית אחרת, להראות לו איזה דברים יפים משודרים בערוץ הזה, למשל.
"הבן אדם לא חי בוואקום, הוא לא חי בריק. זה לא שעד שאני לא אבוא ואגיד לו הוא לא יידע מה הקולות של הצד ההפוך. אני מניחה מתי יש טעם, מתי אין טעם, וזהו, הספציפיקציות האלה כבר שמורות לי ולו, אני לא מרגישה צורך לתת דין וחשבון לעם ישראל על מה שקורה בשיחות הפרטיות שלי ושל אבא שלי, על מה אנחנו כן מתדיינים ועל מה לא".
"תיפרדו, תנתקו קשר תבגדו"
ואחרי שהפיל הפוליטי הזה יצא מהחדר אפשר לדבר על החיים עצמם. גם הם פוליטיים. השתיים הכירו דרך חברה משותפת, והחברות העמיקה כשברטפלד סיבלטה את הדירה מתחת לזו של אלונה בתל-אביב. "שתינו היינו בתקופה מסריחה, אחרי פרידה", מודה סער, "והרמנו האחת לשנייה".
ברטפלד: "אני הייתי מאוהבת בבנות והן לא היו מאוהבות בי, שתינו היינו בחרא. כשהסוכנת התקשרה להציע שנעשה יחד פודקאסט אמרתי וואו, גאוני".
סער: "בכל פרק יש נושא, העוקבים שולחים דילמות שיש להם ואנחנו מייעצות באופן די חסר אחריות לדעתי".
ברטפלד: "אומרות 'תיפרדו', 'תנתקו קשר', 'תבגדו'".
סיפרת בפרק הראשון שבקהילת הלהט"ב יש תופעת 'גרומינג', קשר מניפולטיבי של אדם מבוגר עם קטין.
ברטפלד: "סיפרתי את החוויה שלי, שאני חושבת שהיא כן חוויה שאני מכירה מחברות שלי, מאשתי, מאנשים בקהילה. אני ידעתי שאני לסבית מגיל 13, אבל לא יצאתי מהארון. נורא רציתי להיות עם בנות, אבל לא היו בנות מחוץ לארון, אני מחולון וזה לא היה בשיח. גם הכל צריך להיות בסוד, אז אני לא יכולה להתייעץ עם אנשים מבוגרים שיגידו לי 'זה בסדר' או 'זה לא בסדר', אני צריכה להסתיר. ואז את מוצאת זוגיות במחשכים. ומי עוד נמצא במחשכים? פדופילים".
יש לך יכולת להגיד דברים נורא קשים בצורה חמודה ומצחיקה. זו יכולת מדהימה של סטנדאפיסטים, אבל את מבינה כמה יש בזה רבדים של פגיעה וניצול?
סער: "אני רוצה להגיד משהו בהקשר הזה. אנשים מתבלבלים לפעמים עם אנשים שהם קומיקאים, מצחיקנים. מתייחסים לזה לפעמים כתכונת אופי ולא מבינים שזו הישרדות. הרבה פעמים אנשים בתחומים האלה, שההומור בהם הוא העיקר, בגלל שזה היה מפלט. זה מנגנון שעוזר לך להכיר במציאות, אבל כן למצוא בה איזה אור מסוים, או לראות איך זה יכול להפוך לבדיחה. זה לא מתוך זילות הדבר, להפך - זה מתוך היכולת לשרוד ולדבר אותו. אני יכולה להזדהות עם זה בעצמ".
ברטפלד: "שתביני כמה זה לא היה מותאם. הייתי בכיתה ט' ונורא רציתי חברה, הייתי ילדה מאוד תמימה, לא התנשקתי, אני חושבת שלא רציתי לשכב עד שהייתי אולי בת 18. מצאתי בפייסבוק מישהי שהפכה לבת הזוג שלי. היא הייתה מבוגרת ממני מאוד. היו מלא דגלים אדומים, כי היא הייתה מאורסת לגבר והיה לה עוד חבר חוץ ממני והיא הייתה במלא קינקים, ולא הייתי מוכנה לכלום מזה, אבל גם נורא רציתי זוגיות וגם לא יכולתי לומר בבית הספר בעיר שלי, רק באינטרנט ובסודיות. ואלה אנשים שהם ציידים, הם מחפשים קורבנות. זה ממש משהו שקורה. להרבה חברים הומואים שלי ההתנסות המינית הראשונה הייתה עם גבר מאוד מבוגר, כי הם רצו להתנסות מינית אבל היו בארון, והאנשים האלה מחפשים את זה. לא רק בקהילת הלהט"ב פדופילים מחפשים אנשים מוחלשים, ילדים שהם מוחלשים".
ומתי הבנת שזה לא משהו שאת רוצה?
"היינו ביחד כמה חודשים והיינו נפגשות בכל פעם בתל-אביב. אחותי אספה אותי וראתה הודעה שלי איתה ואיזו תמונה שלנו יחד, וראתה שמדובר במישהי מבוגרת. היא סיפרה לאמא שלי, ואז נכפתה עליי היציאה מהארון וזה היה נורא קשה. אמא שלי אמרה 'סבבה שאת לסבית', אבל ממש הכריחה אותי להיפרד מאותה בחורה".
מה את אומרת היום למישהי שעוברת דבר כזה?
סער: "היום יש יותר מודעות, למזלנו".
ברטפלד: "היום יוצאים מהארון בגיל יותר מוקדם. אחרי שיצאתי מהארון בגיל 16 הייתי עושה בבית הספר שלי שיעורים על זה לכיתות ז׳. עשיתי את זה עד שהייתי בצבא, הולכת לבית הספר שלי ועושה שיעור על יציאה מהארון. בשנה הרביעית ברצף שעשיתי את זה קלטתי שהילדים כבר הרבה יותר מודעים, ויש כאלה שמחוץ לארון. יש גם יותר ייצוג ממה שהיה לי. אני נורא חיפשתי לסביות מחוץ לארון כשהייתי קטנה ולא מצאתי, בטח לא בגילי".
סער: "אפילו בסרטים ובסדרות, שהם איזה שיקוף של המציאות של יחסים בין האנשים, את מסתכלת ומבינה ש'זה טוב, זה לא טוב, ככה כדאי, ככה לא כדאי'. ואין את זה כמעט ללסביות. בשנים האחרונות יש קצת יותר, 'ילדות סכסכניות', 'המפקדת'".
ברטפלד: "יש הרבה יותר ייצוג ממה שהיה, אבל אני לא יודעת, אני לא נערה היום. אולי הן עדיין יוצאות עם פדופיליות".
זה סיפור אפל שפתאום את מכניסה לשיחה על דברים קלילים.
"כן, יש לי אותו גם בסטנד-אפ שלי. יש לי רבע שעה על הבחורה ההיא, שיצאתי איתה".
איך היה הסיבוב בארצות הברית?
"מושלם, מטורף. מלא אומרים לי 'איזו אמיצה שעשית בחו"ל' אבל זה הרבה פחות מפחיד, אף אחד לא מכיר אותך, אף אחד לא יודע מי את. כן קיבלתי שם עור מפלדה. עשיתי משהו כמו 30 הופעות. התחלתי לעשות שם במות פתוחות, לפעמים בלי קהל, לפעמים שני אנשים בקהל. מה שהיה לי הכי קשה זו ההופעה האחרונה שעשיתי בניו-יורק, בליין שאנשים משלמים כסף. נכנסתי וראיתי שיש בקהל שלושה אנשים, אמריקאים מבוגרים שעוד שנייה נרדמים. עליתי אחרונה, מקום 15 מתוך 15, והזקנים האלה שומעים בדיחות כבר שעתיים ורוצים הביתה. עליתי והחלטתי לעשות קטע שהוא סיפור ממש ארוך ולא מצחיק, שבסופו יש פאנץ' ממש מצחיק. סיפרתי את הסיפור ואין צחקוק, אין חיוך, אין כלום, ככה 12 דקות. ואז אני מגיעה לפאנץ' שתמיד עובד לי - ולא צחקו. יצא ש-12 דקות פשוט סיפרתי סיפור על תקיפה מינית שלי וירדתי מהבמה, בלי שום גיחוך".
יש משהו בקרינג' הזה שהוא גם קצת ממכר?
ברטפלד: "תלוי מה. אם אני עושה את זה במכוון אז זה כזה סבבה, רציתי שלא יצחקו, ולפעמים אני נורא רוצה שיצחקו ולא צוחקים".
סער: "שנים החלום שלי לעשות סטנד-אפ ופשוט אין לי אומץ, אני אומרת לטליה שאני לא מבינה איך היא מצליחה לעשות את זה".
עברת את מבחן האומץ הגדול, מה שרד מהאגו?
ברטפלד: "כלום, אני לא עולה להופיע יותר בחיים. פרשתי".
אני חושבת ששתיכן קצת אוהבות את הקרינג׳ של להגיד משהו ואז צרצרים.
סער: "אני חושבת שיש משהו בריא בלא לקחת את עצמך מדי ברצינות. מקצועות הבמה למיניהם זה דבר נורא חשוף, ותמיד גם ככה חלק יירדו עליך וישנאו אותך. גם בחיים, ובטח כשאתה שם את עצמך על במה, שם על עצמך זרקור ואומר 'תסתכלו עלי'. קודם כל, כבר בזה יש משהו פתטי, זה כבר מתאמץ. מאוד משחרר להבין שלא כולם יאהבו אותך, וככל שאת יותר עצמך ויותר ספציפית הגרעין שנשאר איתך כן ממש אוהב אותך, וזה יותר כיף. אני גם לא חושבת שהייתי יכולה להתחרות באף אחת אחרת שהיא משהו אחר, כלומר, אם עכשיו הייתי מנסה להיות המהממת הזאת של האינסטגרם, שהיא פלולס, זה לא ילך, כי יש כאלה שהן באמת הדבר והן באמת מתעוררות מהממות, והסטים של הבגד של האימון שהן באות לפילאטיס, זה פשוט יוצא טוב והן מצליחות את כל הסט בלי לעצור באמצע, אבל את יודעת מה הרבה יותר נחמד? לעצור באמצע הסט. זה קשה מדי. די, אני יכולה להיות רק אני, ומי שאוהב את זה הוא אולי קהל קטן יותר, אבל נורא נאמן".
"פעם הדמויות של הבנות היו כוסיות וזהו"
בימים אלה סער עולה בתיאטרון הבימה עם ההצגה "מלאכים בלבן", שמספרת על שחיתות במסדרונות בית חולים. ברטפלד עובדת על מחזמר שכתבה עם חברות לאותו תיאטרון, ובמקביל משחקת בסדרה "המטכליסטים" של ערן זרחוביץ' שעלתה אמש ב-yes. "באחת הסצנות הראשונות כבר מעיפים אותי מהיחידה בגלל שאני מכוערת, ישבתי בפרמיירה באולם כשאומרים על המראה שלי דברים לא יפים וזה לא היה נעים", מודה ברטפלד, "אחרי זה הייתי באוטו עם אמא שלי ושרון והן אמרו, 'אבל תראי, את מביאה דמויות שלא היו בעבר. פעם הדמויות של הבנות היו כוסיות וזהו'".
את מצליחה להפריד בין הדמות למציאות?
ברטפלד: "לא, זה הפרצוף שלי. אני נעלבת. היו כמה סדרות שבהן דיברו על זה שאני מכוערת".
סער: "מה זה שונה מהטוקבקים? ההודעה הראשונה שאני קיבלתי אחרי הפרק הראשון של 'המפקדת' הייתה מישהו שכתב לי שאני חייבת לעשות ניתוח אף. הבן אדם שהכי היה דחוף לו להגיע אליי לפרופיל, כדי להגיד לי משהו על המראה שלי".
ברטפלד: "מאוד מסעיר אנשים לראות על המסך בנות שהן לא דוגמניות, אנשים מופעלים מזה, כל דמות שעשיתי אי פעם קיבלתי עליה טוקבקים של ׳היא מכוערת, איך היא מדברת בכלל?'"
סער: "ואת יפה, חשוב לומר את זה. סתמו את הג'ורה. מן הסתם לא אהיה טעמו של כל אחד, לפעמים צריך שהדמות תהיה יפה בצורה יוצאת דופן אבל לפעמים גם לא. בסוף, גם בתעשייה הזאת שולטים בעיקר גברים. מאיפה תבוא הישועה כשזה המצב?"
ברטפלד: "בסדרה שאני כותבת לא מדברים על זה שאני מכוערת. זה לא מפעיל את הדמות שלי, זה לא קשור".
אני חושבת ששתיכן טקסט פוליטי.
ברטפלד: "כל דבר שאנחנו עושות הוא פוליטי".
סער: "אין דבר כזה 'לא פוליטי'".
כולל התגובות שבהן דורשים מכן לסתום.
סער: "אבל יש גם המון תגובות שדורשות מאיתנו לדבר. אנחנו לא עושות תרומה לקהילה, יש לזה ביקוש".
