שום דבר בביוגרפיה של גרשון פאר לא רמז שהוא עומד לשגע את המדינה – אבל זה בהחלט קרה, השבוע לפני 74 שנה, בינואר 1952. פאר, אז בן 33, נשוי ואב לשלושה, עבד כפקיד בבנק בתל אביב. עמיתיו תיארו אותו כאדם מוכשר, טוב לב ומאופק, שאינו מרבה בדיבור. לכאורה, הדמות המשעממת בתבל. בוקר אחד זה משתנה: הוא גונב פגיון ואקדח צעצוע של ילדים, ואיתם נוסע לדירות של שלושה ממנהלי הבנק, שמהם הוא מוציא באיומים את מפתחות הבנק והכספת. משם הוא ממשיך לבנק, מאיים על השומר באקדח (הצעצוע) ומרוקן מהקופה שטרות וניירות ערך בסכום של כ-150 אלף לירות (שישה מיליון שקל במונחים של היום).
עיתונות חופרת
פרק 06: 11-18 בינואר: הדצים ניצלים בנס
42:57
פאר מחליט להיות רובין הוד: הוא לוקח את הכסף, נוסע למעברות באזור השרון ומחלק כסף לתושבים. למחרת הוא נתפס אחרי שאיים על בעלת חנות בפגיון, ומספר שהוא חלק ממחתרת נגד השילומים מגרמניה. הבעיה היא ששק הכסף לא היה עליו.
זמן קצר לאחר מעצרו מתחיל בארץ גל שמועות על סכום כסף אגדי החבוי באזור נתניה. "בהלת הזהב" שהתעוררה בקרב תושבי הסביבה מגבירה את הלחץ על המשטרה למצוא את השק. מי שמציל את המצב הוא חוקר המשטרה גרשון מאירי, שמבין שפאר חושב שהוא במחתרת, ומחליט לשחק את המשחק. הוא נכנס בלבוש אזרחי לתאו של פאר, מציג את עצמו כמפקד במחתרת הדמיונית שהמציא העציר, מתאר באוזניו תוכנית שהגה להפיכה כללית במדינה – ומסביר שכל מה שנדרש הוא כסף.
פאר קונה את הסיפור, ומאירי "מבריח" אותו מהכלא כדי שיוביל אותו אל הכסף. הם מוצאים רק חלק ממנו, אז למחרת שוב "משחרר" מאירי את פאר, והפעם הם מוצאים את שארית הכסף בחוף כפר ויתקין. פאר נעצר ונשלח לבית חולים. אחרי מספר שנים הוא מתאושש, משתחרר מבית החולים ושב לחייו. לבנק הוא לא חזר, ובמקום זה הופך לבעלים של קיוסק ברחוב בן-יהודה בתל אביב. אחת הלקוחות הקבועות שלו – פולה בן-גוריון.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.01.26
