בעוד כולנו דרוכים לקראת התחממות במזרח התיכון, תקרית דיפלומטית אחרת פקדה את אזורנו: הקמפיין של טונה לקפה טורקי, שפילג את המעריצים והמעריצות של הראפר הפופולרי.
בפינה אחת נמצאים "המאוכזבים", שמתייחסים לפרסומת המדוברת כלא פחות מבגידה ומתחמשים בציטוטים מתוך שירים מ-2015. לטענתם, לפני עשור טונה זילזל בגיבורי ילדות שמכרו את נשמתם והיום הוא אחד מהם. מי יודע, אולי הצעד הבא יהיה לגלח את התלתלים בשביל פרסומת לחברת סלולר. בפינה הנגדית נמצאים "המפרגנים": פרסומות יש ממילא בכל חור, אז עדיף שאמן אהוב יככב בהן ולא עוד משפיענית שנובחת עלינו בפאסיב-אגרסיב. חוץ מזה, ישראל היא מדינה שבה מוזיקה זה תחביב נחמד, אבל נטול פרנסה.
בזמן ששתי הקבוצות ממשיכות להתכתש אונליין, נדמה שמי שגם באמת צפה ב"סדרת הרשת" שמלווה את הקמפיין (פחות אנשים שהיו בהופעה אחת של טונה ורביד פלוטניק בלייב-פארק), עשוי להבין יותר את המבואסים. בפרק הראשון טונה מכריז ש"אין דבר שמבריח שירים יותר ממצלמות", ובכל זאת הוא ושותפיו משתפים את המעריצים בתהליך העדין של יצירת מוזיקה, החל משלב בחירת הביט, דרך כתיבת המילים ועד לשיגורו לעולם. בין סיסמאות שנבחרו בקפידה ושאמורות לעשות חשק גם למוזיקה וגם לקפה ("תנו לזה לשקוע") ומונטאז'ים של החבר'ה מרתיחים, מערבבים ולוגמים, נדמה שהמעריצים והמעריצות נשארים בעיקר עם גרגירים בשיניים.
טונה הוא כמובן לא האמן הראשון שבא מהשוליים, התפוצץ ואז קיבל זמן מסך נדיב בחסות מותג, וגם בעבר שירים שלו כיכבו בפרסומת לבנק. "ההתמסחרות" היא לא הבעיה. תשאלו את רועי כפרי שהפך את חותמת הנונסנס שלו לאקס-פקטור או את מאור כהן, שיודע לשווק בחן הכול. חוויית הצפייה יוצרת מבוכה כי נדמה שלטונה בעצמו לא נוח, שזה לא מפתיע בהיותו סרבן ראיונות ושיתופי פעולה וגם אוהב לכתוב על זה.
לכן, במקום לערבב עם הבטחות לחשיפה יוצאת דופן או שיר חדש ותוכן שנפרס לאורך כמעט חצי שעה ולא ומשאיר תחושת פספוס, אפשר לוותר על הפסאדה ולקרוא לילד בשמו בלי להתבייש: זאת פרסומת, לא דוקו אינטימי א-לה אביתר בנאי. ברגע שנסכים על זה, אולי לא ניקח אותה כל כך ברצינות (וגם לא נטשטש משקאות אחרים ברקע) ויהיה אפשר ליהנות גם מהטונה וגם מהקפה - ואפילו באותה הארוחה.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.02.26
