חברות ההייטק הסתכלו על בובת חייזר ממורמרת, שמסבירה לעובדים שלהן שהחיים הם שקר, ואמרו לעצמן: אותו אנחנו צריכות לסרטון הגיוס שלנו בלינקדאין. קשה למכור את ברקוני כסיפור על תופעת רשת שצמחה מלמטה. כבר בתחילת הדרך ההייטק אימץ אותו באהבה, ובהמשך הוא גם נהיה פרזנטור של חברת רכב. ברקוני, שיצרו רועי מישר (שגם מעניק לו את קולו) ולירון אטיה, הוא אנטי-ממסדי במידה שגם הממסד יכול לחיות איתה. הוא יגיד לכם בדיוק מה הוא חושב על החברה שלכם, ייקח את הצ'ק ושני הצדדים יצאו מבסוטים מהפגישה.
מתוך "המדריך לאנושות"
(קרדיט: כאן 11 וגרין פרודקשנס)
ב"המדריך לאנושות", שעלתה אמש בכאן, ושיצרו השניים עם יפתח חוצב ואורן שקדי, ברקוני מסביר לחייזרים אחרים מושגים אנושיים כמו כסף ומוזיקה. יש לו פאנצ'ים מעולים. תקראו רגע את המשפט "את האנשים הישרים שאינם מרמים מכנים בני האנוש – פראיירים". עכשיו תקראו אותו בקול של שאולי. יותר מזה, תנסו לקרוא אותו בלי לשמוע את שאולי. בהצלחה.
מתוך  "המדריך לאנושות"
מתוך  "המדריך לאנושות"
מתוך "המדריך לאנושות"
(צילום: כאן 11 וגרין פרודקשנס)
אצל שאולי מצחיק לדמיין כמה כסף הוא הפסיד חמש דקות לפני שהגיע לתובנה הזאת, מי עקץ אותו ולמה כל כך חשוב לו שאירנה לא תשמע על זה. אנחנו צוחקים גם עליו, כי מאחורי הנאום הגדול על טבע האדם יושב בנאדם שקצת מתבייש לספר מה קרה לו. אצל ברקוני אני מבין את הבדיחה, צוחק ממנה, ועדיין לא בטוח על מי הוא צוחק. על הישראלי שחושב שכל אדם ישר הוא פראייר? על הפראייר עצמו? לברקוני יש מספיק עקיצות בשביל שניהם. מה הוא חושב עליהם חוץ מזה שהם חומר טוב לבדיחה?
קחו את הפרק על מוזיקה. ברקוני לוקח נערה, מסדר לה שיר עם מילים מביכות וקליפ פרובוקטיבי, והנה נולדה כוכבת. מי פה הבדיחה? הנערה שרוצה להצליח? הקהל שקונה את מה שמוכרים לו? אולי דווקא הטיפוס הציני שמרוויח מכל העסק? הנה הזדמנות לצחוק קצת על ברקוני עצמו, אבל גם הפעם הוא יוצא גדול. הוא פיצח את תעשיית הפופ. מתברר שסקס מוכר. איזה מזל שהגיע חייזר לספר לנו.
צוחק על כולם, ואוסף את הצ'ק. ברקוני
צוחק על כולם, ואוסף את הצ'ק. ברקוני
צוחק על כולם, ואוסף את הצ'ק. ברקוני
בסרטון של דקה זה עובד יופי. הוא דורך על מישהו, אתה צוחק ושולח לחבר מהעבודה. בסדרה שלמה, במיוחד כשהוא מעמיד למשפט כל מיני ישראלים, מתחשק שפעם אחת אחד הנאשמים יגיד משהו שימחק לו את החיוך. שייעלב, שיאבד את המילים, או שיגלה לחרדתו שהוא דווקא מחבב את המסכן שיושב מולו.
ב"הפרלמנט" היה אפשר לצחוק על חבורת גברים ולהרגיש כמה מפחיד אותם להזדקן. אצל ברקוני אפילו אין לי מושג מה מפחיד אותו. יש לחייזר הזה קול, יש לו תזמון קומי נהדר ויש לו אפילו חברת רכב. רק נשמה אין לו.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.11.26