עולם שלם של יצורים קטנים חי לידינו ובדרך כלל אנחנו לא רואים אותם. לפעמים כי הם קטנים מדי, בפעמים אחרות כי עפים מהר מדי, אבל בעיקר מפני שלימדו אותנו מגיל צעיר שחרקים זה מגעיל, זבובים זה מטרד, דבורים מסוכנות וצרעות עלולות להרוג. חרקים סובלים מסטיגמה ומחוסר ביחסי ציבור, אבל בזכות צלמי הטבע, חל שינוי ניכר במודעות אליהם.
התפתחותה המואצת של הטכנולוגיה והופעתה של המצלמה הדיגיטלית, הפכו את הצילום לאחד התחביבים הנפוצים ביותר, כאשר האינטרנט והרשתות החברתיות, הפכו אותו לשפה השכיחה בעולם המערבי, והתפתחותן של קהילות עניין מּקוונות, בין היתר של הפורומים לצילום, מאפשרים לכל צלם חובב או מקצוען לקבל במה והכרה, כך גם לחובבי הצילום והטבע.
אם עד לפני כמה שנים, מעטים היו יכולים להרשות לעצמם עדשה עם זום למרחק רב, או עדשת מאקרו להגדלה וצילום של פרטים קטנטנים, היום יותר ויותר אנשים מוצאים אתגר, סיפוק ועניין דווקא בצילום טבע, ואם בעבר צילום טבע נחשב לצילום נוף ולכל היותר תיעוד של חיות הבר בספארי באפריקה, היום בזכות העדשות המתקדמות, כמו צילום הציפורים, גם צילום החרקים הופך לפופולרי יותר ויותר.
וכך נכנסו לי הג'וקים לראש, ומדי שנה אני מחכה לעונת החרקים. כן, נכון, הזבובים והדבורים שאתם מכירים לא עונתיים, אבל בעונת החרקים אפשר לראות עשרות אלפי מינים של חרקים, שמתעופפים באוויר, שבמבט מקרוב, ובהגדלת העדשה נראים כמו חייזרים שהגיעו מהחלל החיצון, כאילו היו כוכבים של סרט קומיקס או מדע בדיוני. על מנת לצלם אותם צריך לצאת לשטח, ליער או לשדה, מוקדם עם עלות השחר, כאשר הם עוד קצת ישנים ולכן מאפשרים להתקרב אליהם, והם פשוט מדגמנים על הענפים.
בין הראשונים שמגיעים בעונה, ניתן למצוא את הטרפניים, מדובר בזבובים שניזונים מטרף חי כלומר מחרק אחר שקטן בגודלו מזה של הזבוב. בישראל למעלה מ-150 מינים של טרפניים, שגודלם נע בין 5 מ"מ ל 4 ס"מ.
אחריהם מגיעים במאי האהובים עליי ביותר, שאותם אני מכנה "השעירים הלבנים", שנראה כאילו זקן לבן עוטף את גופם הקטן כמו גלימה מפרווה.
ויש כמובן את הטרפן בעל העיניים הירוקות/אדומות. בשמש העיניים מקבלות גוון אדום (שאני מכנה "הלהטוטן"). הוא מגיע ביוני וקשה לצלם אותו, הוא מתעורר מהר ועף במהירות שיא, אבל כאשר מצליחים והוא מביט לעברך, רואים איך העיניים המהפנטות, שבגודל 1 מ"מ, מורכבות מריבועים ריבועים.
בנוסף יש את יוצאי הדופן, שאותם ממש כמעט שלא רואים. מרחוק הם נראים כמו מחט, ארוכים ודקים, מקרוב מגלים שזה לא עוד ענף צר ודק, אלא חרק.
יצורים מדהימים נוספים הם הזבובים הבומבילים, יש שמכנים אותם חקייני הדבורים, שכן הם חובבי פרחים ונראים סוג של הכלאה של זבוב ודבורה. במקרה של הבומבלים, המאפיין המרכזי זה חדק שנישא למעלה כאשר אצל הסוגים הגדולים מדובר בגוף מאוד. הגודל של הבומבלים משתנה בין סוג לסוג וגם במקרה שלהם יש בערך 300 סוגים שונים שבארץ.
ויש את הבומבילים הקטנטנים בגודל של עד 4 מ"מ.
היפיפיות של העונה הן דבורות הבר, רובכם מכירים את קרובת המשפחה דבורת הדבש, אבל האם ידעתם שיש כ 20 אלף מינים של דבורים בעולם ולמעלה מ-1,100 מנים של דבורי בר בישראל. לרוב דבורי הבר חיות לבד ואינן מייצרות בכלל דבש וגם לא גרות בכוורת, הן מתאפיינות במגוון אדיר של צורות צבעים והתנהגויות, כאשר כולן מתמחות מאיסוף האבקה מתוך הפרחים ובמקרים מסוימים, הפרח ישמש גם "מיטה" לשנת הלילה.
ולסיום, המלך והמלכה של העונה, הם שני חרקים שאין ביניהם קשר אבל הם נחשבים למלכותיים ביותר, אולי בגלל הקושי לראותם ואולי בגלל יופם והצבעים הנדירים. הראשונה היא צרעה, בגודל של גרגיר חול, כמו נקודת חן שקשה להבחין בה, היא נמצאת על העלים בחורשות. מדובר בצרעה זהבית שיופיה מדבר בעד עצמו, המלך הוא ארימחוש, סוג חרק נדיר וגדול שאוהב לישון בבוקר, להבדיל מיתר החרקים שמאוד פעילים בשעות היום.
