הקורס האקדמי של אוניברסיטת תל אביב "ספרות ורפואה - דו שיח סופרים רופאים" יציין השנה עשור בהשתתפות בכירי הסופרים, המשוררים והמחזאים בישראל. הקורס המתקיים בפקולטה לרפואה בהובלת ד"ר לימור שריר שרייבמן יארח אנשי הגות ומדע שיקראו מיצירותיהם וביניהם: א.ב. יהושע, חיים באר, דן בניה סרי, ד"ר עדו נתניהו, יהודה אטלס, חגית בת אליעזר, רועי חן - לצד החוקרים והרופאים הבכירים: פרופ' שלמה שוהם, פרופ' דן לאור, פרופ' רון מרגולין, פרופ' פיליפ רוזנאו, ד"ר שירה שחם-ניב , אסף ברנע, יואב ארד.
"הקורס עוסק בהרהורים על ספרות ורפואה ודילמות ביחסי רופא חולה", מסבירה מתכננת ומנהלת הקורס, ד"ר שריר. "הזיקה בין ספרות ורפואה מעודדת יצירתיות ובמקביל גם תורמת לפיתוח הדיאלוג רופא-חולה תוך שימת דגש על הגישה הנרטיבית ועל זו הרפואית כאחד. באמצעות תהליך הקריאה יכול הקורא להתמודד עם כאב, חרדה ואובדן - תהליך שיחדד אצלו את היכולת להזדהות עם נקודת המבט של האחר".
הקורס ישים את הדגש על רב שיח בין הסטודנטים לאנשי רוח ומדע ועל זווית הראייה שלהם לגבי עולם הרפואה, על יחסי רופא-חולה ויעסוק בחיבור בין כתיבה ורפואה. במסגרך כך הקורס ידון בנושאים אקטואליים כגון: דיון על מגיפת הדבר בהקשר של אלבר קאמי, "מוות בוונציה" של תומאס מאן בהקשר של מגפת הכולרה.
כמו כן, ייבחן הקשר בין הרמב"ם והרפואה, יתקיים דיון על אתיקה בעידן הקורונה למשל בבעיה של אילוצים בבחירת מי יונשם קודם הנשענים על הטריאג' הנודע ממלחמת העולם הראשונה, הקורס יעסוק במשמעויות של הספר "על העיוורון", עולמם של הילדים במסגרתו יצירתו של יהודה אטלס ועוד.
ד"ר שריר הוסיפה: במציאות של ימינו, בעיצומה של מהפכה טכנולוגית חסרת תקדים, הולכת ומתפתחת מציאות רפואית שונה ממה שהכרנו עד כה ולדעתי, דווקא כיום, תפקידנו לחזק את הקשר בין הרופא למטופל. פיתוח הדיאלוג רופא-חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה מאפשר את העמקת הקשר האנושי. במסגרת הקורס הסטודנטים לרפואה נחשפים לטקסטים ספרותיים שעיקרם דו-שיח אנושי וביניהם סיפורת המעוררת דיאלוג עם הקוראים, סיפורים ושירה העוסקים ביחסי רופא-חולה ובאנקדוטות מעולם הרפואה, החשופים לפרשנויותיהם.
"לאורך השנים נוכחתי לדעת שתיאור ספרותי-רפואי, של המחלות, לא זו בלבד שהוא מקבֵּע בזיכרונם של הסטודנטים לרפואה את סימניה השכיחים של המחלה ואת התנהגותה, אלא גם משכלל את יכולתם להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם טרם נתקלו במציאות. בעיניי יש חשיבות מרובה להיכרותם של הסטודנטים עם אנשי הרוח וההגות עצמם, לא פחות מאשר חשיפתם לטקסטים שנכתבו או שנקראים על ידם. אלה מספרים על התמודדותם האישית עם כאב וצער אנושי, עם חולי ומוות, על רגעים של ייאוש לצד רגעים של התרוממות רוח וניצחונות קטנים במלחמת החיים, ומתארים בפניהם כיצד הם חווים את יחסי רופא-חולה".
