צריכת הפלסטיק בישראל היא מהגבוהות בעולם. מדי שנה, מצטבר בישראל כמיליון טון פסולת פלסטיק, מעל 100 ק”ג לאדם. בכל שנה נצרכות כ-2 מיליארד שקיות חד פעמיות, וכ-1.7 מיליארד בקבוקי שתייה חד פעמיים. בניסיון להילחם בפלסטיק, חברה פרטית קיבלה היתר להקים מתקן שיעשה שימוש ב-20% מסך פסולת הפלסטיק בישראל.
פלסטיק היא המצאה ששינתה את פני האנושות ואת פניה של תרבות הצריכה, אך יש לו חסרונות רבים. העיקרי שבהם: נדרשות לו מאות שנים כדי להתכלות. רוב הפלסטיק אינו עובר למיחזור, שריפה או הטמנה, אלא נצבר ומתפרק לאורך שנים בים, בקרקע ובמקורות המים שלנו, ומגיע למזון, לשתייה, ובסופו של דבר גם לגופנו.
על מנת להילחם בבעיה, המשרד להגנת הסביבה פעל להקמת שלושה מתקנים להשבת אנרגיה באמצעות שריפת פסולת בעלות כוללת של כ-3 מיליארד שקלים, שעתידים היו להיבנות בשנת 2030. אך עם כניסת השרה גילה גמליאל לתפקידה במשרד, היא ביקשה שיוצגו בפניה פתרונות נוספים. לדברי גמליאל, מדינת ישראל מחויבת כאומת סטרטאפ לנצל את חלון ההזדמנויות שנוצר בכדי לעודד ולמנף השקעות בטכנולוגיות פורצות דרך.
כיום אין פתרון משמעותי למחזור פלסטיק בישראל, שכן נכון לעכשיו אין בארץ פתרון מספיק כלכלי לבעיה, והתוצאה היא הטמנת פלסטיק באדמה או שריפה פיראטית שלו, המתבטאים בערכי הזיהום הסביבתי הגבוהים ביותר. נכון להיום כ-85% מפסולת הפלסטיק בישראל מנותבת להטמנה, כ-10% למיחזור והיתרה נשרפת באופן פיראטי בשטחים פתוחים.
שריפת פלסטיק מלווה בפליטה של חומרים מסרטנים רבים, ולפי מרשם הפליטות של המשרד להגנת הסביבה לשנת 2018, מקורם של לא פחות מ-60% מהחומרים החשודים או המוכרים כמסרטנים הוא בשריפות פסולת פיראטיות או שריפות פסולת כתוצאה מבעירות פנימיות באתרי הטמנה מוסדרים.
חלופה עיקרית הקיימת לפתרון משבר זה הינו הקמת מתקן, בו תתאפשר החזרה של הפלסטיק למקורותיו: נפט. לחברת רא"מ (רותם אנרגיה מחצבים) יש זיכיון להקמת המתקן במישור רותם, בהשקעה של כ-250 מיליון דולר. לאחרונה היא קיבלה אישור להתקדם לקראת קבלת הנחיות מהמשרד להגנת הסביבה כדי להכין תסקיר סביבתי.
המתקן, שצפוי להתחיל להבנות ב-2023 ולפעול בשנת 2025, יאפשר מענה ראשוני ל-20% מסך פסולת הפלסטיק בישראל. במקום להתמודד עם הצורך בהטמנה, מציעה החברה לשלם לחקלאים, ובתמורה לקבל לידה את פסולת הפלסטיק. המתקן של רא"מ מחקה מתקנים דומים בעולם, ויוקם על ידי חברה גרמנית, Enefit, שהקימה בעבר מתקנים מסוג זה.
המתקן בישראל יעשה שימוש בפסולת פלסטיק ופצלי שמן. כריית הפצלים לא מתבצעת עם חימום תת קרקעי כמו במקרה עמק האלה, אלא בקידוח והעברת פצלי השמן למתקן שבו ישתלבו הפצלים עם פסולת הפלסטיק בהליך הנקרא פירוליזה – חימום בגובה של כ-500 מעלות ללא חמצן וללא בעירה. בסוף התהליך יופקו אנרגיה וחביות נפט. למעשה מדובר כאן על כלכלה מעגלית והפיכת הפלסטיק ליסודות שלו (נפט). יש לציין כי כריית פצלי השמן מתבצעת כבר היום בידי חברת "כיל" המשאירה את הפצלים כפסולת כרייה בשדה הפוספטים שלה במישור רותם.
