תליון שרשרת, ששימש כקמע להגנה, המתוארך לתקופה הביזנטית (שהייתה גם תקופת התלמוד בגליל), נמסר לידי רשות העתיקות. הקמע, הנושא כתובות ביוונית וחריטות, נתגלה לפני כ-40 שנה על ידי תושבת מושב ארבל, בקרבת בית הכנסת העתיק ביישוב, וכעת, הוא נמסר לאוצרות המדינה על ידי קרוב משפחתה. התליון, העשוי ברונזה, מלמד על אמונותיו של הבעלים ועל חששותיו מפני עין הרע ושדים מזיקים.
קמע נגד עין הרע התגלה ליד הכינרת
(צילום: ניר דיסטלפלד, רשות העתיקות)
הקמע הינו תליון שרשרת, עשוי ברונזה. מצדו האחד מופיעה דמות של רוכב, הדוהר על גבי סוס. ראשו של הרוכב מוקף בהילה, והוא מחזיק בידו רומח המופנה כלפי מטה, לעבר דמות נשית השוכבת על גבה. מעל לדמות הרוכב, במתאר של חצי עיגול, נחרתה כתובת ביוונית, שמשמעה בעברית: 'אל אחד המנצח את הדברים הרעים'.
מתחת לרגלי הסוס מופיעות ארבע אותיות ביוונית: I A W Θ, המהוות עיוות של שם אלוהים (יהוה IHYH).
בגב הקמע נחרתה צורה של עין, המותקפת על ידי חיצים הנעוצים בה, ועל ידי חפץ הנראה כמו קלשון. העין מאוימת על ידי שני אריות, נחש, עקרב וציפור, המופיעים תחתיה. בחלק העליון של צד זה, מופיעה הכתובת היוונית המקוצרת: "אל אחד".
ד"ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות אשר חקר את הקמע, אמר: "הקמע משתייך לקבוצת קמעות מהמאות ה-5'-6' לספירה, שמקורם מהמרחב הארץ-ישראלי-סורי, וקרוב לוודאי שהם יוצרו במרחב הגליל ובאזור לבנון. לעתים, מכונה קבוצת קמעות זו "חותם שלמה", ובה הרוכב מנצח את הרוח הרעה - במקרה זה, דמות נשית, המזוהה עם השדה המיתולוגית גלו (Gello/Gyllou), שמאיימת על נשים וילדים וקשורה לעין הרע. בגב הקמע, יש לזהות את צורת העין עם העין הרעה, המותקפת ומנוצחת באמצעים שונים. על כן, סביר כי הקמע שימש להגנה מפני עין הרע, ייתכן שעל ילדים ונשים".
בתקופה הביזנטית היה היישוב ארבל יהודי, והוא נזכר במקורות ההיסטוריים מימי התלמוד פעמים רבות. התקיימה בו תעשיית פשתן וביקרו ולימדו בו חכמים רבים. "אמנם, במחקר מקובל לזהות את העונדים קמיעות מסוג זה עם מאמינים נוצריים או גנוסטיים, אך מציאת הקמע בתחומי יישוב יהודי שבו היה בית כנסת במאות ה-6-5 לספירה, עשויה להעיד כי אף יהודים בני התקופה ענדו קמיעות מסוג זה, ואלו שימשו את המשתמשים להגנה כנגד עין הרע ורוחות רעות", אומר קליין. "ברצוני להודות למוסר הקמיע על הפגנת אזרחות טובה, ואני קורא לאזרחים שמצאו בעבר פריטים עתיקים למוסרם לידי אוצרות המדינה, שכן פריטים אלו מספרים את סיפורה המורשתי-היסטורי של ארץ-ישראל והם שייכים הן מבחינה חוקית והן מבחינה ערכית-מורשתית לכלל אזרחי המדינה".
