כמעט 60% מאדמת פרו מכוסה ביערות, כ-11% מהם באזור יערות הגשם של האמזונס. חוק הייעור הנוכחי של פרו מאפשר כריתה סלקטיבית של עצים כשהם מגיעים לקוטר מינימלי, הנע בין 41 ל-61 סנטימטרים, תלוי במין.
תנאי השטח באמזונס הפרואני מקשים על הגישה לעצים וכריתתם, מה שמוביל חברות להעדיף את כריתתם של עצים גדולים יותר, משום שהם מניבים את כמות העץ הרבה ביותר, תוך צמצום עלויות הובלה והקדשת זמן ומאמץ. עצים אלה הינם בוגרים יותר, ומאופיינים בעץ צפוף, קשה ויציב יותר.
אבל העצים הגדולים האלה גם אוגרים את כמות הפחמן הרבה ביותר, וכריתתם משחררת חלק ניכר מהפחמן הנאגר בהם לאטמוספרה. ד"ר גאומאר ואייחוס-טורס, מהאוניברסיטה הלאומית של סן מרטין בפרו, ועמיתיו למחקר שפורסם בכתב העת Frontiers in Forests and Global Change, חקרו לעומק מאות עצים בחמישה יערות ברחבי המדינה ממערב אמריקה הדרומית. החוקרים תיעדו בין היתר את קוטרם, גובהם, צמרותיהם וצפיפותם של העצים, מה שסייע להם להעריך את הביומסה מעל ומתחת לפני הקרקע ואת כמות הפחמן המאוחסנת.
הם מצאו כי אחסון פחמן, הן מעל הקרקע והן מתחת לפני הקרקע, גדל באופן לא פרופורציונלי עם עלייה בקוטר הגזע, כאשר 41 סנטימטרים מהווה סף חשוב. היערות שחקרו כללו עד 331 טונות ל-10 דונמים מעל הקרקע ו-47 טונות ל-10 דונמים מתחת לפני הקרקע. בין 88% ל-93% מכמות הפחמן שנאגרה, תלוי במין העץ, התרכזה בעצים שקוטרם גדול מ-41 סנטימטרים. "מכיוון שמדיניות הייעור של פרו מכוונת לעצים שאוגרים את מירב הפחמן, על המדינה לשנות את המדיניות כדי להגן עליהם", אמר ד"ר ואייחוס-טורס ל-Live Science.
עם זאת, יש חוקרים שטוענים כי ממדי העץ השונים אינם תמיד החשובים ביותר בנוגע לאגירת פחמן. ד"ר אולף בינטגן מאוניברסיטת קיימברידג', שלא היה מעורב במחקר, אמר שמשך הזמן בו הפחמן מאוחסן רלוונטי יותר. "מחברי המחקר לא עוסקים כמעט בגילי העצים, ולכן מתעלמים ממשך הזמן שבו הפחמן נאגר בעצים. באופן כללי, באזורים הטרופיים זמן זה נמוך יחסית", אמר ד"ר בינטגן ל-Live Science.
ד"ר ואייחוס-טורס התנגד לטענה זו, ואמר שהעצים הגדולים ביותר ממשיכים לאגור פחמן במשך מאות שנים, בעוד שהעצים הקטנים יותר גדלים לאט מדי מכדי לפצות על ההפרש. "התחדשותם של עצים קטנים יותר היא איטית, לא ודאית ולעתים קרובות מוגבלת על ידי שינויים מיקרו-אקלימיים וגורמים נוספים", אמר ד"ר ואייחוס-טורס.
5 צפייה בגלריה
הואצין, מין של עוף אוכל עלים, שנמנה על חיות הבר שבתי הגידול שלהן נפגעות כתוצאה מבירוא יערות הגשם באמזונס
(צילום: Ryan M. Bolton/Shutterstock)
למרות הצורך הדחוף לשמר את מאגרי הפחמן באמזונס, ד"ר ואייחוס-טורס קטן לא מאמין שהשינויים הנדרשים במדיניות הייעור של פרו יתבצעו בקרוב. "רפורמה משפטית שתגן על העצים הגדולים ביותר תשפיע ישירות על האינטרסים הכלכליים של הענף, שכן עצים אלו הינם בעלי ערך מסחרי גבוה", סיכם ד"ר ואייחוס-טורס.
