נתחיל מהסוף. יש כנראה חייזרים. עד כה, למרות עשרות שנים של חיפושים במגוון דרכים לא נמצאה שום ראייה מוחשית לכך, אבל הסטטיסטיקה לטובתנו. השמש שלנו היא אחת מתוך לפחות מאה מיליארד שמשות בשביל החלב, וכנראה הרבה יותר. לשיעור עצום מהשמשות האלה יש כנראה כוכבי לכת, ולרבים מהם יש ירחים. עם כאלה מספרים עצומים של מקומות אפשריים, כמעט לא סביר שלא התפתחו חיים בעוד מקום. וזה רק בגלקסיה שלנו, שעל פי האומדנים היא אחד מתוך כשני טריליון גלקסיות ביקום. היווצרות חיים כפי שאנו מכירים אותם דורשת שילוב ייחודי של תנאים כימיים ופיזיקליים, אבל הוא לא עד כדי כך נדיר: סביר להניח שיש שילוב תנאים דומה במיליוני מקומות בשביל החלב, וזה כאמור רק להיווצרות חיים בצורה שבה הם התפתחו בכדור הארץ.
השאלה אם חייזרים תבוניים ביקרו בכדור הארץ, ושרידיהם - וסודותיהם - שמורים במרתפים חשאיים שרק כמה שותפי סוד יודעים על מיקומם (ומפרסמים אותו באינטרנט), היא שאלה אחרת לגמרי. היא אינה נוגעת לפיזיקה או אסטרוביולוגיה, אלא לפסיכולוגיה, ולסיבות שאנשים מאמינים בתיאוריות קונספירציה. רוב הטענות והדיווחים על ביקורים של חייזרים תבוניים כאן מתאימים בדיוק למאפיינים הכלליים של תיאוריות קונספירציה: מעורבים בהן גופים בעלי כוח ועוצמה כמו המימשל, הצבא או שירותי הביון; הגופים האלה שומרים בחשאי את הסודות, ומחסלים או מכפישים את מי שמנסה לחשוף אותם; שמירת הסודות נועדה לשרת איזו מזימה להשתלט על העולם, בין אם בשימוש בטכנולוגיה חייזרית או באמצעות ברית סודית עמם (והמזימה כנראה תסוכל אם רק מספיק אנשים יידעו עליה).
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הסבר לתופעת הלוואי הנדירה של חיסון הקורונה
מי יותר חכם – ילד או בוט?
הפסימיסט שכלכל את המדע
מכיוון שהתקשורת נוטה לחפש סיפורים סנסציוניים, בלי קשר לעובדות או למציאות, אין פלא שכלי תקשורת רבים בעולם - וגם בישראל - עטו כמוצאי שלל רב על הדברים שאמר נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, בראיון לעיתונאי הרשת העצמאי בראיין טיילר כהן.
הוא אמר שחייזרים קיימים, וכשנשאל מה היה הדבר הראשון שביקש לדעת כשנכנס לתפקיד הנשיא היה "איפה החייזרים". הוא הדגיש עם זאת שאין שום מתקן סודי ב"אזור 51", ושאם יש - הוא כה סודי עד שהוא מוסתר אפילו מנשיא ארצות הברית. כלי התקשורת מיהרו להוציא את הסיפור מכל פרופורציה, עם כותרות כמו "אובמה שובר שתיקה על חייזרים" (סאבטקסט: עד עכשיו הוא שתק והסתיר, הנה האמת), "ברק אובמה מודה: חייזרים הם אמיתיים - אבל הם לא באזור 51" (סאבטקסט: הסתרתי מכם את קיומם כל הזמן, עכשיו אני מגלה את האמת), או "אובמה הדאיג את כולם: 'חייזרים הם אמיתיים'" (סאבטקסט: עד עכשיו לא היו סיבות לדאגה, אבל אם אובמה אומר…).
הרבה פחות תהודה קיבלה ההבהרה שאובמה פרסם: "ניסיתי להיצמד לרוח של הסיבוב המהיר, אבל מכיוון שהדברים קיבלו תשומת לב רבה, הרשו לי להבהיר: סטטיסטית, היקום כה גדול, שיש סיכוי טוב כי חיים קיימים אי שם. אבל המרחקים בין מערכות שמש כה גדולים, שהסיכוי שחוצנים ביקרו כאן - נמוך, ואני לא ראיתי בתקופת נשיאותי שום ראיות לכך שחייזרים יצרו עמנו קשר. באמת!".
בפרקטיקה של תקשורת ההמונים, במיוחד בעידן של הרשתות החברתיות, רוב כלי התקשורת לא טורחים אפילו לחפש את העובדות או האמינות. מרגע שסיפור נולד ברשתות הוא כבר קיים, ומי שמתעלם - לא שם. הדרך העיקרית להשיג בולטות היא לא באמצעות סיקור טוב - לשם כך עדיף פשוט לנפח את הסיפור שיש, להוציא את הדברים עוד יותר מהקשרם, ולנסות לקבל לייקים ושיתופים. האמת אולי נמצא אי שם, אבל לא בסיקור התקשורתי.
שאלות מדעיות
מעבר לשאלות הקונספירטיביות אם חוצנים תבוניים מבקרים כאן בחשאי, חוטפים אנשים ושוטפים את מוחם, סוגיית החיים החוצניים מציגה מגוון שאלות מדעיות מרתקות. אחת השאלות הגדולות היא: אם חייזרים אכן קיימים, וכפי שאמרנו בתחילת הדברים הסטטיסטיקה לטובתם, מדוע לא פגשנו בהם עדיין, או אפילו מצאנו ראיות לקיומם? השאלה הזו מכונה “פרדוקס פרמי“, על שם הפיזיקאי האיטלקי-אמריקאי אנריקו פרמי (Fermi), שעסק בה במסגרת שאלותיו על אומדנים של מספרים גדולים מאוד.
לפרדוקס הזה ניתנו במשך השנים כמה וכמה הסברים, נציג בקצרה שניים בולטים. הראשון הוא המרחקים הקוסמיים העצומים. אנו יודעים שאפילו לשמש הקרובה ביותר למערכת השמש שלנו, פרוקסימה קנטאורי, יש כוכבי לכת. המערכת הזו נמצאת במרחק נגיעה ממש מבחינה קוסמית, רק 4.25 שנות אור מאיתנו. המשמעות היא שאם יש שם חיים תבוניים, ונמצא דרך לתקשר איתם, ייקח 4.25 שנים מרגע שנשלח להם שאלה ועד שהם יקבלו אותה, כלומר יידרשו 8.5 שנים כדי לקבל תשובה, בהנחה שהם עונים מייד.
אם קריירה של מדען חרוץ במיוחד נמשכת 50-40 שנה, זה אומר שהוא יספיק במהלכה להחליף דברים חמש או שש פעמים בלבד עם החוצנים. אם נרצה לטוס לשם, בטכנולוגיות של היום חלליות מהירות יכולות לצאת ממערכת השמש במהירות של כ-20-15 קילומטרים בשניה. במהירויות האלה יידרשו כמה עשרות אלפי שנים להגיע למערכת השמש הקרובה ביותר.
מערכת מסקרנת נוספת היא טראפיסט 1, שהתגלתה ב-2017 ובה שבעה כוכבי לכת דמויי ארץ סביב שמש אחת, גם היא במרחק אפסי מבחינה קוסמית - פחות מ-40 שנות אור מאיתנו. אם נצליח לתקשר עם צורות חיים שאולי יש שם, מגבלת מהירות האור קובעת שנוכל לקבל תשובה על שאלה שלהם בערך פעם אחת במשך החיים של אדם, ויותר סביר שאם מדען ישלח להם שאלה, הילדים או הנכדים שלו יקבלו את המענה. טיסה לשם כבר תדרוש מאות אלפי שנים.
אלה, כאמור, רק שתיים ממערכות השמש הקרובות אלינו ביותר. כל תקשורת עם חוצנים רחוקים יותר תצטרך להיות רב-דורית, אלא אם כן נוכל להתגבר על המגבלה הפיזיקלית של מהירות האור, וברוב המקרים היא תדרוש אלפי שנים או הרבה יותר. המרחקים העצומים גם מקשים על גילוי חד צדדי של פעילות חוצנית – אם נקלוט היום גלי רדיו ממערכת המרוחקת מאות או אלפי שנות אור מאיתנו, זה אומר שהם שודרו לפני מאות או אלפי שנים, וגם אם נצליח לכוון אליהם טלסקופים רבי עוצמה, נראה את המקומות האלה כפי שהם נראו אז. במקומות רחוקים עוד יותר אנו לא נקלוט שום סימנים, גם אם הם קיימים, פשוט בגלל מגבלות המרחק. למרבה הצער, זה שהסטטיסטיקה רומזת שיש חיים ביקום, לא כולל רמז או הבטחה שהם יהיו קרובים אלינו גיאוגרפית.
לצד המרחב, גם הזמן משחק תפקיד בפרדוקס. החיים על כדור הארץ קיימים כארבעה מיליארד שנים, אבל רוב הזמן הזה הם היו חיים חד-תאיים באוקיינוסים. החיים הרב-תאיים המורכבים הם התפתחות הרבה יותר מאוחרת, והמין שלנו, האדם הנבון, עלה על בימת ההיסטוריה רק לפני כ-300 אלף שנים, אבל התחיל לשדר גלי רדיו לפני כ-120 שנים בלבד. יצורים תבוניים שהיו בוחנים את כדור הארץ במשך רוב שנות קיומו, היו מוצאים שהחיים כאן כוללים בעיקר חיידקים או יצורים דומים. מכיוון שהתפתחות חיים לוקחת זמן, יכול להיות שהסיכוי שלנו למצוא חיים כאלה גדול בהרבה מהסיכוי למצוא חיים תבוניים. אלא שחיים לא תבוניים גם הרבה יותר קשה לאתר, כי מן הסתם הם פחות צפויים לצאת לחלל או לשגר אותות רדיו.
עניין הזמן יכול לשחק גם לכיוון השני: מערכת השמש שלנו היא בת 4.5 מיליארד שנים. אם במערכות שמש דומות, התפתחו חיים דומים, באותו קצב, אבל התחילו מיליארד או חצי מיליארד שנים לפנינו, איפה הם כיום מבחינה טכנולוגית? לנו קשה לדמיין איך ייראו החיים עוד מאה שנים או אלף שנים, שלא לדבר על מיליון או מיליארד שנים קדימה. גם אם נפגוש ציוויליזציה כזו, לא בטוח שנוכל לקיים תקשורת הדדית: אולי לדידם אנו לא יותר מחיידקים מבחינת ההתפתחות האבולוציונית והטכנולוגית.
אפילו אם נפגוש צורת חיים תבונית בת גילנו, ואפילו אם זה יהיה במרחק סביר לתקשורת, אין לנו שום דרך לדעת אם אכן נוכל לתקשר איתם. אנו חושבים על חיים במונחים שמוכרים לנו, אבל אולי נפגוש צורות חיים שאפילו לא נדע שהם חיים? מדענים ופילוסופים מנסים לגשר על הפערים האלה, בעוד מדענים רבים אחרים מנסים לחפש סימני חיים במגוון רחב של שיטות. לחיפוש אחר חיים חוצניים יש היבטים מדעיים רבים ומרתקים, ויש סיכוי טוב הרבה יותר למצוא אותם בעזרת המדע מאשר לחפש מרתפים מסתוריים בנוואדה.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
