אני אוהבת לטייל. זו לא רק אהבה לנופים או לאוויר הפתוח, אלא סקרנות עמוקה למה שקורה סביבי: למה צמח מסוים גדל דווקא כאן, איך מערכת אקולוגית פועלת, ואיך בני אדם משתלבים בתוכה. אולי בגלל זה, כבר מגיל צעיר מצאתי את עצמי גם מדריכה טיולים וגם לומדת תוך כדי תנועה. בהמשך, כמורה חיילת בבית ספר שדה של החברה להגנת הטבע, הבנתי עד כמה החוויה הזו – של למידה בשטח – יכולה להיות משמעותית גם עבור אחרים.
אחרי הצבא המשכתי באופן טבעי ללימודי ביולוגיה, והפכתי לאקולוגית של הצומח. עבדתי הרבה בשטח הפתוח וחקרתי צומח טבעי ביערות קק"ל באביב, כשמערכות טבע מתעוררות לחיים. אבל במקביל התחלתי ללמד ולפתח תוכניות לימודים בחינוך סביבתי, ושם נולד אצלי ספק: האם אני באמת מבינה איך אנשים לומדים? איך נוצרת סקרנות? ומה גורם לילדים להתלהב מהטבע – או דווקא להישאר אדישים אליו?
השאלות האלה הובילו אותי לשינוי כיוון מקצועי: למרות הכוונה להמשיך לדוקטורט באקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, המשכתי דווקא לדוקטורט בחינוך מדעי בטכניון. במבט לאחור, זה לא היה שינוי חד אלא חיבור בין שתי אהבות: הטבע עצמו, והרצון שאנשים – ובעיקר ילדים – יתחברו אליו, יבינו אותו וירצו לשמור עליו.
מאז אני חוקרת איך לומדים ומלמדים ביולוגיה וסביבה, ובעיקר – איך לומדים ומלמדים מחוץ לכיתה. במהלך השנים בחנתי סיורים של תלמידים ביערות, במוזאונים, בשמורות טבע ובסביבה הקרובה לבית הספר. גיליתי שלמידה פעילה – כזו שמערבת התנסות אמיתית בחקר, תצפית ושאלות – לא רק משפרת את הידע, אלא גם מגבירה את המעורבות והעניין של התלמידים. אבל למדתי גם שלמידה כזו לא מתרחשת מעצמה: היא דורשת תכנון מוקפד, שיתוף פעולה בין מורים למדריכים ויכולת לעורר סקרנות במקום לדכא אותה.
אחד התחומים המרכזיים שמעסיקים אותי הוא התמודדות עם סוגיות סביבתיות מורכבות, מה שנקרא "סוגיות סוציו-מדעיות". אלו שאלות שאין להן תשובה אחת נכונה: האם לפתח אנרגייה גרעינית? האם לאפשר חקלאות ימית במפרץ אילת? כיצד לאזן בין פיתוח לשמירת טבע? במחקרים שלי אני בוחנת איך תלמידים ותלמידות לומדים לחשוב על סוגיות כאלה, כיצד הם מפתחים יכולות טיעון והנמקה, ואיך הם מתחילים להבין מערכות מורכבות של יחסי גומלין.
בעיניי אלה מיומנויות חיוניות לכל אזרח, לא פחות מידע מדעי בסיסי. דוגמה לכך היא מחקר שערכה דוקטורנטית שלי לשעבר, ד"ר חגית שאשה שרף, על למידה על סוגיית ייצוא הגז הטבעי. תלמידי ותלמידות תיכון התמודדו עם קטעי טקסט מורכבים שעסקו בהיבטים הכלכליים, הסביבתיים והאתיים של ייצוא הגז.
במחקר אספנו נתונים ממשחקי התפקידים שהתלמידים השתתפו בהם וממסמכי העמדה שכתבו. כמו כן, הם מילאו שאלון המבוסס על מודל קבלת החלטות, ותיעדנו את הדיונים ואת הנימוקים שניתנו במהלכם. זיהינו טיפוסי טיעונים שונים, כמו עלות מול תועלת, טיעונים אתיים, פשרנות ועלויות מול סיכונים. מצאנו גם שהידע, רמת הטיעון ומיומנות קבלת ההחלטות השתפרו במובהק לאורך הלמידה בגישה זו. היה מעניין למצוא גם שילוב מעניין בין ידע לבין נקיטת עמדות ערכיות. באמונה שחינוך מדעי צריך לא רק לספק את מדעני העתיד, אלא לחנך את אזרחי העתיד, הגישה של הוראה באמצעות סוגיות סוציו־מדעיות מבטיחה מאוד.
פרופ' טלי טל
(צילום: Jing Lin)
בשנים האחרונות אני עוסקת גם ב"מדע אזרחי" – תחום שמחבר בין מדענים ומדעניות לציבור הרחב. במסגרת זו, תלמידים ואזרחים משתתפים במחקר אמיתי: אוספים נתונים, מתבוננים בטבע ולעיתים גם מנתחים נתונים ושותפים להגדרת שאלות מחקר. ביחד עם חוקרים מן הטכניון ומאוניברסיטת חיפה הקמנו את "המרכז למדע אזרחי בבית הספר", שאחד מן הפרויקטים שלו, הקרוב לליבי, "כן לציפורי", הוא חלק ממיזם השיקום של נחל ציפורי. בפרויקט, שמובילה רשות ניקוז ונחלים קישון, תלמידים יהודים וערבים מן האזור משתתפים במעקב אקולוגי המלווה את שיקום הנחל. לפי ממצאי המחקר שלנו, לצד הידע האקולוגי התלמידים מפתחים גם קשר אישי ואכפתיות למקום.
מעבר למחקר עצמו אני פועלת גם למען חיזוק החינוך המדעי בישראל, הסובל ממחסור עצום במורים טובים, מקשיים בהוראה ולעיתים גם מנתק בין הידע הנלמד לבין החיים עצמם. אני מאמינה שחלק מהפתרון טמון דווקא בגמישות: בהרחבת גבולות הכיתה, בשילוב למידה חוץ־כיתתית וביצירת חוויות שמעוררות סקרנות אמיתית.
המחקר שלי עוסק בשאלה פשוטה אך עמוקה: איך לגרום לאנשים לרצות לדעת יותר. בעיניי, הרגע שבו תלמיד שואל שאלה מתוך עניין אמיתי – ולא רק כדי לענות תשובה נכונה במבחן – הוא רגע של הצלחה. ואם בתוך התהליך הזה הוא גם לומד לראות את עצמו כחלק מהטבע, ואולי כבעל השפעה – הרווחנו הרבה יותר מידע. הרווחנו אזרח עם מודעות ומחויבות סביבתית.
טלי טל היא פרופסור מן המניין בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה, הטכניון
"חוקרים פרטיים" הוא מדור ב-ynet שנוסד ביוזמת האקדמיה הצעירה הישראלית, שבו חוקרים מסבירים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' נעמה גבע-זטורסקי, פרופ' אורי בן-דוד, ופרופ' ארז בן-יוסף מהאקדמיה הצעירה הישראלית.
